זה לא שאלה עלי אלא משהו שעלה אצל אחת החברות שלי השבוע,

יש לה משפחה מעדה מסויימת (כדי לא לפגוע באף אחד..) והם חושבים שהיא צריכה להתחתן עם בחור רק מהעדה הזאת

עכשיו הציעו לה בחור (מהעדה השנייה) מקסים!!, היא יודעת שאם ההורים שלה ישמעו על זה

הם יאסרו עליה ממש לצאת איתו,

ולה זה נראה ממש שטויות ולא ראוי,

אני יודעת שזה נשמע קצת נוראי,  אבל כן עדיין בימינו יש דברים כאלה

מה אתם הייתם עושים, יוצאים איתו ומציבים עובדה או ש"נכנעים" להורים?

מקווה שהבנתם מתוך כל הבאלגן הזה משו..

מקסימום שטותי.

או לחנך את ההורים. 

אם יש לה ההעדפה ברורה להצעה, שמצדיקה את המתח מול ההורים, אז שתלך על זה, תוך התנהלות מכובדת וחכמה כלפי ההורים.

אם לא, לא נורא להתחתן עם מישהו מאותה עדה שלה.

תרבויות שונות.. לוקח זמן להתערות.

איזה הבדל יש ביני לבינך מוטי?

זה לא מבוסס על שנאת חינם, ולא על פילוג. אלא על מנטליות, שטויות, בדיוק.

השטות הזו עלולה למנוע בניית בית בישראל.

אלא שמכיוון שאינה מכירה אותו עדיין אישית, השאלה אם "להיכנס" לזה מראש, או לא לשמוע על שידוכים שידוע מראש שיעוררו בעיה רצינית מול ההורים (הורים שמציבים תנאי כזה, הם כנראה די קיצוניים בו. כי זה תנאי באמת בעייתי. "רק מהעדה שלהם").

שאלה קשה. אולי כדאי שתשאל רב מהשורה הראשונה (מצד אחד - אין חובה לשמוע להורים בשידוך הגון. מצד שני - להיכנס מראש למצב של עימות במה שאינו מוכר עדיין). וכך תוכל לבוא עם התשובה גם מול ההורים - וגם להחכים בעצמה.

[אם כי - כנ"ל - האמת שמצד ההלכה, אם מישהו מאד רוצה בשידוך מסוים, אין ההורים יכולים למנוע]

מהצעות כאלה, מה אתם אומרים?

אל תסמכי על תשובה ש"קראת".

דומני שגם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל היה נוטה לצד ההתחשבות בכמה מקרים.

אבל זה תלוי מאד בנסיבות, במשפחה, ברקע התרבותי, בחֶברה, במדוברים.

והרי כאן מדובר לא בהתנגדות ל"מישהו", אלא בפסילה גורפת של כל מי שלא מאותה "עדה".

ואם בגלל זה היא תתעכב במציאת שידוך?

זה נושא יותר מידי אחראי.

שאומר שכל בחור וכל בחורה רשאית להתחתן עם מי שהיא רוצה,

ואין לה שום חובה להקשיב להורים בעניין הזה, וזה ממש לא בגדר אי כיבוד הורים.

היא בחורה בוגרת ומותר לה לקבל החלטות בעצמה.

מותר להם לייעץ, אבל ממש לא לכפות או להחליט עבורה.

הם כבר התחתנו, עכשיו תורה.

אני חושבת שאין ברירה להוריה- הם יצטרכו לקבל את זה באהבה.

והם בעז"ה יהיה חזקים.

מעבר לכך שזו החלטתה הפרטית-

אני חושבת שתהיה תועלת עתידית בכך שלא תקשיב להוריה-

מכיוון שהיא תגרום לך שהמסורת המעוותת הזאת תשבר ותיעלם אט אט..

אותה בחורה תפתח פתח לשאר בני משפחתה ובני עדתה, תסיר את המחסום.

כמובן הכל צריך להתנהל מתוך שיח נעים, בוגר, מכיל, מקבל, מקשיב, ובטח לא במרדנות של גיל 16..

כי יצחק לא חייב היה לשמוע בקולו בעניין בחירת אישה,

לכן הוא שלח את אליעזר והשביע אותו.

מצד כבוד ההורים - ברור שאין להם זכות לדרוש דברים כאלה.

השיקול היחיד שהייתי בודק הוא עד כמה זה עשוי להשפיע על היחס שלהם כלפי חתן מעדה אחרת. אם זה ברמה שעשוי להיות מתח תמידי בין ההורים לחתנם, כדאי לשקול את זה. קשה לי להאמין שנשארו במגזר הדתי לאומי אנשים קיצוניים עד כדי כך בהקשר הזה. אבל אם זה רק יהיה קצת לא נעים בהתחלה, נראה לי שזה מחיר סביר ומשתלם.

ואפילו כך, עם הקשיים שיש היום, לא ברור שכדאי להתחשב בדרישה שמוחקת אוטומטית יותר מחצי מההצעות הפוטנציאליות.

חבר טוב שלי, חלבי במוצאו (מי שיודע לנקד - שיעשה זאת!), מצא לו חברה אשכנזיה. בהתחלה ההורים נזעקו, אבל בהדרגה הם התרגלו, ואף חיבבו אותה. אמנם בסוף הם נפרדו, אבל זה כבר לא קשור...

לידוע לי, היום הוא יוצא עם כל העדות ללא כל התנגדות מהוריו. אני מאמין שזה יקרה גם עם ההורים כאן.

בהצלחה!

כי היא עדיין לא מכירה אותו, וגם למחפשתותו, היא כבר מזמן עברה את גיל 16, וזה ממש לא הסגנון שלה.., היא תמיד הייתה ילדה טובה כזו שעושה את מה שההורים שלה אומרים..(אולי לכן היא גם חוששת-היא אף פעם לא עשתה משהו בניגוד לדעתם)

רק ציינתי שכל הדיבור עם ההורים על הנושא הזה (במידה וזה יהיה קשר רציני)

צריך להיות בצורה בוגרת ולא "לצאת נגדם"..

אם היא חושבת שזה שטויות להיפגש רק עם מישהו מהעדה שלה-

אז היא בחורה בריאה מאוד בנפשה וכדאי לה מאוד להיכנס לזה מראש!!!

אני אומרת לך- זה יביא את הגאולה, למשפחתה בטוח ומתוך כך לעם כולו.

הגזענות הזאת חייבת לצאת ממחנינו הקדוש!!! (פשקוולים שם, שם)

פשוט להסתיר מהם שהיא יוצאת?..

לגוף העניין - עם האידיאל קל להסכים, השאלה היא מה המחיר האישי שהיא ובעלה ישלמו. כאמור, קשה לי להאמין שזה עד כדי כך קיצוני, אבל אם כן, את תיקון העולם עדיף שתשאיר לילדיה...

ולאלמונית - כבר כתבתי, הוספת מסננים בשוק הזה, הקשה בלאו הכי, זה לא רעיון טוב. במיוחד מסננים שמורידים המון... לכן מראש, כדאי לה להתעלם מרצון ההורים בהקשר הזה.

צחקתי, זה דיי נכתב בציניות..

בחרתי לעשות "השאלה לשונית" מקהילות החסידים..

איזה מחיר אישי היא ובעלה כבר יכולים לשלם?

המשפחה תחרים אותם? לא תגיע לחתונה?

סיכוי קלוש..

ואם כן- אז עצוב שהם מעמידים במרכז את גאוות עדתם ולא את שמחת בתם או משמעות הקמת בית בישראל.

הפשקווילים מוכרים לי מהר נוף. שכחת כותרת "הלם וזעזוע במחנינו". וחתימה "הוועד להצלת החינוך בארץ הקודש". בלי אלה, זה לא פשקוויל..

מסכים שזה עצוב. השאלה באמת מה הסיפור שם. אני מכיר אנשים כאלה, אם כי יותר בכיוון של גילאי 70-80..

אהלן! בתור אחת שנמצאת בדיוק באותה סיטואציה, אני הייתי ממליצה  לא להיכנס לזה מלכתחילה.

גם אצלי ההורים שלי ממש יוצאים נגד זה שאכיר בחורים מעדה אחרת. בהתחלה ממש כעסתי והיה לי רצון לעשות 'דווקא' וללכת נגדם, אבל עם הזמן פשוט התחלתי לקבל את דעתם (זה לא שאני מסכימה עם הגישה שלהם, ממש לא! אלא אני פשוט מוכנה לקחת את הצעד הזה לקראתם).

גם ככה כל העניין מורכב, ולהיכנס לקשר שאת יודעת מלכתחילה שיש בו כבר בעיה מצד המשפחה, ממש לא מומלץ!!

(השאלה מסתבכת כשמכירים מישהו ואז מגלים את עניין העדה, אבל זה כבר סיפור אחר...)

גם לפותחת השרשור וגם לזו שמעלי: א"א לדעת אולי הבחור שאינו מהעדה שלה הוא הזיווג שלה.

אני מכירה בחורה בת 30 שהיא ומשפחתה לוקים בגזענות ועד היום היא רווקה קחו לתשומת לבכם כל אלו שמצדיקים את ההורים!!!!!

קשה זה להתחתן עם עדה אחרת? הכל שונה, כל המנהגים והמנטליות!!!!!! זה לא פשוט בכלל, גם אם הבחור הוא הכי מקסים בעולם!!!!!

המשפט שכתבת מתאים יותר לדור הקודם ולא לדור הנוכחי ובטח לא לסביבה שלי..

אני לא יודעת מה העדה שלך כדי להבין את עומק דברייך וכדי לענות לך בהתאם..

היום די חיים בערבוב ב"ה וההבדלי המנטליות מצטמצמים...

אבל בתור דתיים ששומרים על המסורת- היא יוצרת הבדלים..

לגבר- לא אמורה להיות בעיה- הוא לא משנה את ההלכות שלו...

אישה- כן אמורה לשנות את ההלכות והמנהגים שלה.. (שזה די מבאס....)

קודם כל- היום יש ערבוב מאד גדול בין העדות.

מכירה ספרדים משוכנזים ואשכנזים מסופרדים.

ואפילו איתיופים- שנחשבים יחסית לעדה סגורה שמאד שמרה על המנטליות שלה (וזה חיובי בעיני ויפה) כבר ראיתי שהתחתנו עם פרנג'ים- והסתדרו טוב מאד. 

מעבר לזה- מנהגים ומנטליות לא חייבים ליצור בעיות. כל עוד בני הזוג יוצרים תקשורת בריאה ונכונה, ויודעים איך לדבר על בעיות כשהן צצות ולפתור אותן ביחד- הם יכולים להסתדר גם עם מנטליות שונה.

ועוד דבר אחרון- גם אנשים מאותה עדה יכולים להיות במנטליות שונה.

אני ובעלי אשכנזים מכל הצדדים, והמנטליות של המשפחות מאד מאד מאד שונה. וזה בא לידי ביטוי בהמון דברים, אז מה? אז מתרגלים. ובבית שלנו בכלל בונים את מה שמתאים לנו כזוג בלי קשר להורים..

הבחורה מתחנת ולא הם!!

הורים יכולים לייעץ או להזהיר מדברים (כמו מישהו שמראה תסמינים של בעל מכה) אבל לפסול על שטויות כאלה..?!

אין כאן בכלל עניין של מה רצון ההורים.. שיתמודדו!

זה ככה גם מבחינה הילכתית..

הרבה בתים לא נבנו מתוך רצון בגלל שגעונות של עדתיות,

או כמו שאומרים, "השד העדתי שתה מהבקבוק" (אני יודע שאומרים "יצא"

אך בהחלטות כאלו נראה לי שהרבה אלכהול מעורב)

אני  הייתי מציב עובדה, אני מכיר מקרה שממש הוטל על מישהו חרם משפחתי בגלל זה,

אבל הם נשברו אחרי שראו את החופה,

כשזוג מחליט להתארס הוא רגשית עדיין מחובר להורים ולא תמיד מצליח להיאבק בהם במירכאות, אלא אם כן הוא מאוד עצמאי ויכול לעמוד מולם ובטוח בקשר. צריך לקחת את זה בחשבון.נכון שלפי הצדק עליה ללכת על פי ליבה ולבחור בעצמה את הבחור,אבל גם ככה זו תקופה מורכבת רגשית,למה להוסיף גם עימות קשה מול ההורים??? ועצוב שככה הורים הורסים לילדיהם ורואים רק את עצמם... ואני מכירה סיפורים כאלה... עצוב... אז שכל אחד יחשוב על עצמו אם הוא מסוגל לעמוד מול ההורים, לחשוב בצורה הכי קיצונית מה יקרה ביום שיודיע על חתונה וההורים יתנגדו. האם יהיה מספיק חזק להתחתן בלעדיהם טכנית,רגשית וכלכלית???? אם כן,בהצלחה.אם לא,לא כדאי להסתבך,זה סתם כאב לב אחר כך.

מסכימה. קל לדבר. קשה מאד להתחתן בניגוד לרצון ההורים.

זה עלול לקרות גם ככה בלי כוונה. את לא יודעת מראש שההורים יתנגדו, הקשר רציני ופתאום מתגלה העדה או משהו אחר, או שמתגלע איזה ריב... אז אני לא יודעת עד כמה זה חכם להיכנס לזה מראש. זה תלוי בהרבה דברים

ולמי שמכיר מישהו ש"נכנע" להורים שלו וחושב שהוא שגה שלא התעקש, ושרק בגלל זה הוא עדיין רווק... זכרו:

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.

זה תלוי  על איזה עדות מדובר.

כלומר אם מדובר על בחורה מעדה יחסית קטנה,שמלאי הבחורים שם מוגבל וזה עשוי לעכב אותה מאד,

לדעתי היא חייבת ללכת בניגוד לדעת ההורים.

אבל אם מדובר,כפי שמשתמע מהדברים,בעניין של אשכנזים-ספרדים,שיש מלאי גדול של בחורים

גם כאלה וגם כאלה,לדעתי היא צריכה ללכת עם ההורים שלה כדי למנוע מריבות ומתחים ומצד כיבוד הורים.

לגבי הגזענות-בעז"ה היא תתרום את חלקה שאת ילדיה תחנך לבחון אנשים ע"פ אישיותם ומעשיהם,

ולא ע"פ מוצאם.

הדוגמא אישית שלה בנושא היא 10%,שהרי היא באמת שופטת אנשים רק ע"פ אישיותם,

והיא אכן תראה דוגמא אישית שבמשך כל חייה ילדיה יראו שהיא שופטת אנשים אך ורק כך

בנוסף,דווקא בנושא הזה ספציפית זה לא קריטי,שהרי זה שהיא לא גזענית לא מחייב אותה להתחתן עם מישהו מעדה שונה..

ושהילדים יותר גדולים,אפשר לדבר בעדינות ע"ז שבדורות הקודמים היו אנשים שלא רצו להתחתן

עם עדות אחרות ואפילו לא הרשו,וב"ה שעם התקדמות הגאולה אנחנו נגמלים מזה.

בדיוק התהליך שמתחיל לאט לאט לקרוא עם האתיופים. (וכל מי שיקפוץ עכשיו ויגיד שזה שונה ושהמנטליות שונה,

 לפני 50 שנה זה היה נראה בדיוק ככה עם עדות אחרות) 

להרים את דגל "אי הגזענות".

הנק' היא בעומק של העניין-

האם היא תתנגד להתחתן עם בחור מעדה אחרת או לא?! 

זו דוגמא אישית! לחיות את מה שאתה מאמין בו!

זה לא העניין עם מי בסוף היא תעמוד תחת החופה,

זה - כבר ממש לא בידיים שלה, רק בידי שמיים.

יש מצב שה' מייעד לה בחור מעדה אחרת ובאותה מידה יש מצב שהוא מהעדה שלה..

אני מסכימה שלא כדאי "לריב" עם ההורים

אבל זה פשוט חבל, חבל לה להפסיד בחורים טובים, וחבל לעמ"י שה"עקרונות" האלו ימשיכו להתקיים

עם כל הכבוד למנטליות... הדבר היחיד שיפסיק את הבדלי המנטליות, זה להתערבב.

קרובת משפחה שלי התחתנה בגיל 40 (!), ולא הרבה לפני זה ההורים שלה פסלו בחור שהיא יצאה איתו, אאל"ט בגלל שהוא היה חוזר בתשובה... זה מוגזם, מוגזם.

אני אישית נשואה לאדם מעדה אחרת לגמרי משלי, והמשפחות שלנו עם מנטליות מאוד שונה, מהרבה בחינות.

ברוך ה', לא יצא לי אף פעם להצטער על הבדלי המנטליות בינינו (בין המשפחות דווקא כן... אבל כמו שכתבו, זה לא דווקא בגלל הבדלים עדתיים). אני יודעת שזה לא תמיד המקרה, ובמקרה שלנו בעלי עצמו בסגנון חיים שלו היה קרוב לשלי כשנפגשנו.

ולגבי חילוקי דעות באופן כללי עם הורים - כתבת שהיא "ילדה טובה" ואף פעם לא עשתה משהו נגד רצונם - 

אני חוששת שזה עלול להיות לה בעייתי, במיוחד אחרי שתקים בית בעז"ה. זוג צעיר שרק מנסה לרצות את ההורים כל הזמן - זה יכול להיות מתכון לבעיות. צריך ללמוד איך מסבירים, בנחת, שהדעה שלך שונה משלהם. זה באופן כללי בחיים.

חברה שלי מעד מסוימת שגם אצלה ההורים אמרו לה להתחתן רק עם העדה וגם לא להתחתן לפני אחותה הגדולה....

ב"ה אחותה התחתנה והיא התחילה לצאת הצענו לה אותו כמה פעמים והיא כל פעם מצאה תרוץ אחר עד שאחרי הרבה זמן הצענו שוב, ובעלי שיבח והילל אותו, הם באמת ממש מתאימים,

באמת היה את הקושי הרב!!! מול המשפחה ועשו להם צרות רבות,

אנחנו כל הזמן היינו המתווכים בין הזוג (לא דיברו בינהם בטלפון בהוראת הרב של החתן בתקופת הדייטים)

וב"ה זה עוד משהו שעזר לכלה ולחתן להרגע 

אבל בסוף התחתנו ההורים שמחו מאוד בחתונה היה חתונה מפוארת

הבינו שקיבלו חתן זהב! והם כל הזמן מתגאים בחתן שלא מהעדה שלהם.

ההרים לפחות חלקם בעלי דעות גזעניות וזו עובדה 

זה דור אחר ואי אפשר לשנות אותם 

אם את תוותרי על אהבה בגלל לחץ הגזעני שהם מפעלים עליך לעולם לא תוכלי לסלוח להם  

והם לא יוכלו לסלוח לעצמם 

רצוי בתחילת הקשר לפחות עד שמתחלים להרגיש שהקשר מתקדם ומבוסס מספיק  אין מה לשתף את ההרים \משפחה \חברים

וגם שמשתפים אותם לכחת את הערות ברמת המלצה . 

רצי ואף כדי לשתף רב  

ככול שתשתפי פחות אנשים בחיי הזוגיות של כך ההחלטות שלך היו יותר נקיות משקולים זרים 

הכי הרבה תן להם ליעץ     

זכור! זה החיים שלך ולא משחקים אתם אחרת אתה לא תהנה ולא יהיה לך ביטחון עצמי

שלום לכולם.

הנושא הזה בוער בעצמותיי. מסכן אותו בחור/מסכנה אותה הבחורה

שעוד לא הבינו שהם אישיות בפני עצמם, ובטח שבגילם אינם צריכים לקבל את דעת הוריהם.

לכבד כן,להסכים לא. ידע אותו בחור/ תדע בחורה שברגע שהם מקבלים את דעת הוריהם בנושא זה( כשלעצמו הוא עלוב ומעליב)

הדבר גורם לתלות שגם ככה קיימת, ושאמורה להיפסק בגיל זה. ואם אותו בחור או בחורה חושבים שזה ייגמר בשלב השידוכים הם טועים.

ההורים גם יתערבו בהמשך החיים המשותפים. במצב בריא ההורה צריך להבין מעצמו שבנו הינו פיקדון שקיבל מהקב"ה, ושיש לו אישיות מעצמו ודעות משלו, ושאינו בשליטתו.  טוב יעשו הבן /הבת אם יבהירו קודם לעצמם ואח"כ להוריהם (ובכבוד), שהינם אדונים לחייהם בכלל, ובמיילבחור כבן זוגם בפרט.

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אם הגבר שלי יצבוט לו הלב ליד נשים יפות לא רוצה אותו כגבר שלי

כשאתה מאוהב במישהי מאוהב באופי שלה והיא נראית טוב בעיניך , היא תהייה הכי יפה לא יעניין אותך ולא יצבוט לך הלב משום בחורה יפה שאתה לא מכיר בכלל 

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

או חתיך וכלומניק או מכוער עם אופי טוב, אין כזה דבר כן?

ויש המון, שגם נראים טוב(גברים ונשים כאחד) ומלאי תוכן ועם עולם פנימי עשיר.

האמירה שלך היא ניסיון כושל לגרום לאנשים שכן אכפת להם מהנראות של בן / בת הזוג (שאיתו אגב הם הולכים בעזרת השם לחיות כל החיים) קצת מעבר לאדם הממוצע, לוותר על זה וכאילו להבין שיש גם מידות..

שים לב שאף אחד לא אמר שאין מידות, ברור שיש וכבודן במקומו מונח, אבל אמרו שחשוב להם יחד עם זאת, לא במקום, אלא יחד עם זאת מה נקרא בלעד together, יופי ומשיכה חזקה.

ולגבי מה שכתבת

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"...יש מאן דאמר שהיא הייתה אחת מ4 נשים הכי יפות שהיו בעולם, נכון שזו מחלוקת אבל אל תשכח שיש גם את הצד הזה.

אני לא כתבתי מכוער, אני כתבתי שהוא רק לא חתיך.

אני גם לא אמרתי לה שזה מה שצריכה לבחור, רק לתת לה כלים שהיא תדע להבחין מה חשוב לה ולהתמקד בזה.

ויש הבדל ענק בין אכפתיות מהמראה של בן הזוג לבין ההגדרה שזה הדבר הראשון והבסיסי ביותר שבודקים שבלעדיו לא מנסים אפילו להתקדם.

אין שום הסתכלות על מכלול, וכשלבן-אדם אין הסתכלות על מכלול, אז כנראה שהוא יקבל בן-זוג בהתאם.

ולגבי מה שכתבת על אסתר, זה בדיוק מה שחכמים מנסים לומר (וכנראה שלא הבנת את המסר שלהם).

אם היית בוחן את אסתר באמצעות תמונה - אז היא הייתה נראית לך ירקרוקת.

אבל אם היית נפגש איתה ורואה אותה ממש - היית מבחין בחוט של חסד שמשוך עליה והיית רואה שהיא אחת מה-4 נשים היפות בעולם.

בתקופת הגמרא עד כמה שידוע לי לא היו מצלמות, אבל בכל מקרה למזלנו יש לנו חכמים שלאורם אנחנו הולכים, והבן יהוידע קובע נחרצות שאסתר הייתה יפה, ומוכיח שם שלא סתם "יפה" אלא "יפת תואר ויפת מראה" מדנקט לישנא "יפייפיות" ועוד מוסיף שם "לא הכחישו יופיין מתחילה ועד סוף" זאת אומרת היו יפות בזקנותן כמו בצעירותן, ועוד שאומר שם שאף למאן דמפיק אסתר ועייל ושתי, בא להדגיש עוצם יופיה של אסתר. עיין שם באורך ותרווה צמאונך דוד.

אני הייתי עושה תרגיל בעל שני שלבים , בדרך כלל באמצע השיחה או כשהיא מתחילה לזרום.

שלב ראשון- כשהבחור מדבר יוצרת קשר עין ומסתכלת אליו תוך כדי הקשבה.

שואלת את עצמי איך הוא נשמע לי? איך נוא נראה לי?

בשלב השני ממשיכה להקשיב והפעם מסתכלת על נקודה אקראית באופק.

ואז מפנה את המבט אליו

והשאלה מתחדדת-

האם כשאני שומעת את תוכן הדברים בלי קשר עין, המראה שלו משתנה בעיניי?

האם כשאני מסתכלת ישירות תוך הקשבה אליו משהו מוצא חן בעיניי במה שאני רואה ?

מקווה שזה היה ברור... 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא