בשביל להיות עבד ה' צריך עקשנות.
עקשנות נמדדת דווקא כשלא רואים הצלחות.
אין היגיון. עקשנות זה מעבר להיגיון. זה שובר את הטבע!
בנאדם שמתעקש יכול לשנות את הטבע!!
דוג'-תפילה.
רבנו כותב בליקוטי מוהר"ן שיש מציאות של לפני גזר דין ויש מציאות של אחרי גזר דין.
יש מציאות שהקב"ה כותב דין, אבל עוד אין גזר דין. במצב כזה תפילה יכולה לשנות. בכוחה של תפילה לשנות!
ויש חידוש- תפילה לא תמיד בכוחה לשנות גזר דין, אבל העקשנות יכולה לשנות!
להמשיך להתפלל, לראות תוצאות הפוכות-ולהמשיך!
והעקשנות, העקשנות היא זאת שתשנה את המציאות!
התפילה היא הכלי שעלייו התעקשת.
מה זה עקשנות? עקשנות זה ללכת ראש בקיר. לראות תוצאות הפוכות-ולהמשיך ראש בקיר!
כי תכלס, כשרואים תוצאה שרוצים-זה תמריץ להמשיך, זאת כבר לא עקשנות..
הקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו.
אבל וואלה, לפעמים נראלנו שבאמת אין לנו ת'כוח שצריך!
אבל, אולי הניסיון הזה בא כדי למדוד את העקשנות שלנו.
בזכות העקשנות נקבל את הכוחות להתמודד.
לא בזכות הכח, הזכות העקשנות!
רואים את זה בפרשת השבוע, "בהעלותך", בפרשית פסח שלני.
היו כאלה שלא יכלו לחגוג את הפסח בזמנו כי היו טמאי מתים. הם באו וביקשו ממשה לחגוג את הפסח, בזכות העקשנות שלהם לקיים את המצווה למרות שבעצם לא יכלו- הקב"ה יצר מצווה חדשה!!
הפני מנחם [רבי פנחס מנחם מגור] מביא את מה שכתוב שבנ"י עשו את הפסח במועדו. רש"י אומר שיש פה קצת גנות על שעשו את הפסח במועדו.
מה הגנות? הגנות היא שעשו את הפסח הזה ולא את הקודמים. אבל הרי לא יכלו לעשות את הקודמים כי לא נימולו! והם לא יכלו למול את הזכרים כי היו במצריים והם היו אנוסים!
מבחינת הטבע-היו במצרים, היו אנוסים ולא יכלו למול, לא מקיימים את הפסח!
האמרי אמת כותב "אילו היה להם רצון באמת היה מתחדש להם דרך לעשות את הפסח"
הם לא התעקשו- אז נשארו אנוסים!
"עם רצון אפשר למנוע את כל המניעות כי אצל האיש הישראלי לא שייך אונס"
אצל האיש הישראלי אין דבר כזה ,אונס" כי עם עקשנות אפשר לבטל את כל המניעות!!
עם עקשנות משנים טבע!
אם אדם באמת רוצה, ומתעקש-תהיה דרך!
גם אם בטבע אין, הקב"ה יעשה דרך.
אבל מה אם אנחנו רוצים משו' שלא טוב לנו?
על זה רבנו אומר שאדם צריך להתעקש ולא להתעקש.
להתעקש ולבקש.
ולא להתעקש-לקבל את מה שה' עושה.
להפסיק לנסות להיות ה'! לא להתחיל עם חשבונות..
פסח שני חל בי"ד אייר, באותו יום הייתה מלחמת עמלק. וזה לא סתם..
פסח שני זאת הזדמנות שניה, זה חג העקשנות!
עמלק ידעו שזה עתיד להיות חג ובכוונה באו להילחם ביום הזה.
הגישה של עמק היא "נכשלת? עזוב, לא תצליח"
למה היו טמאי מתים? כי סחבו את ארונו של יוסף.
יוסף הוא הבן של רחל. שהיא ההזדמנות השניה של יעקב.
מיוסף יצא אפריים, וממנו יהושע בן נון.
יהושע בן נון התחתן עם רחב. ממנה יצא ירמיהו!
מי זאת רחב? מה חשב לעצמו יהושע שהוא מתחתן איתה? אבל יהושע לא פחד, הוא התעקש, הוא שינה מציאות.
אז זהו! זאת ההזדמנות השניה!
העקשנות שמשנה מציאות.
[דבר אחד,
היו טמאי מתים כי עסקו בקבורת בני אהרון וקורבן פסח היה ביום השביעי לטומאתם. רש"י במקום אומר שהם באו למשה והציעו פתרון ואז משה הלך ל'קב"ה והקב"ה נתן את פסח שני. הם התעקשו! הם באו וביקשו והציעו פיתרון. והם שינו מציאות]
וזה לא דבר קל, להתעקש..
רבנו אומר שלפעמים בנאדם צריך לקבל את אותה החלטה כמה פעמים ביום!
להיות עקשן!
"למה עוד פעם נפלתי?" זאת שאלה דפוקה, היא מייאשת.
להגיד "עוד פעם קמתי!"
שוב, שוב ושוב לקבל החלטה.
עוד ועוד החלטות.
לא להתמקד בנפילות.
להתמקד בהחלטות!
כתוב שכל דבר שאדם עושה במשך 40 יום זה מתקבע אצלו.
גם אם אומרים ההפך ממש שמרגישים שקורה בנפש- זה מתקבע.
אבל, יכול להיות שיעשה 40 יום ולא יתקבע..
אז זהו, שצריך 40 יום רצופים.
ולא רק רצופים כרונולוגית.
כל יום שאמרת אבל אז הסתכלת על עצמך והכנסת ספק-יצרת מחיצה.
צריך 40 יום בלי ספקות!
[עמלק זה ספק..]
ועוד כמה דברים שהיו כתובים לי על היד
אם אתה הולך עם המציאות-אכלת אותה
תיצור מציאות חדשה!
יוסף התחתן עם אוסנת בת דינה. בת שנגיע מגוי ממעשה מכוער.
אישה יכולה להוציא יהודי אמיתי, קדוש מזרע של גוי.
איזה כח של אישה!
הניסיון הכי גדול של אברהם אבינו היה אחרי שיצא מהספקות באמונה.
אומרים שלאברהם אבינו היו ספקות באמונה עד גיל 48!
[זאת עקשנות!! אחרי שכבר אין ספקות, בכל זאת ללכת ראש בקיר!]
איש ואישה זכו-שכינה בניהם.
"זכו"-זיכוך המידות.
40 יום לפני יצירת הוולד מכריזים "בת פלוני לפלוני", אבל כשמגיעים לדייטים-איך יודעים?
אז זהו, שעם עקשנות ועבודת המידות יוצרים מציאות!
כי אם היא לא זאת שהוכרזה- תעשו עבודת המידות ותיצרו מציאות של זוגיות טובה.
ודוגרי, גם אם היא זאת שהוכרזה, בלי עבודת הימדות הלך עלייכם..
זעקה היא צעקה הארוכה.
זה עומק הרצון!
אשמח לנסות להסביר אם יש דברים לא מובנים
לא היתה לי סבלנות אז דילגתי קצת...)