החלפת חיתול- לאחרונה אני מביאה לו בקבוק עם מים\תה כדי שיהיה רגוע, לפעמים זה עוזר ולפעמים הוא זורק את הבקבוק ומתהפך

הלבשה- אני מלבישה אותו כשהוא יושב עלי ומנסה לגרום לזה להיות משחק- איפה חולצה? הנה חולצה! חולצה למעלה, חולצה למטה חולצה הצידה, איפה חור? מה שמים בחור? ראש!! קוקו! איפה היד? אוי, היד נעלמה! הנה יד! קוקו! 

הנה מכנסיים! הנה מכנס אוכל לפיצפוץ את הרגל אמאמאמאמאמאם!! אכלנו את הרגל של פיצפוץ! והנה אוכלים עוד רגל!

את הקטן שלי זה נורא מצחיק.. וכמוהן שזה עובד כשיש זמן וסבלנות והוא לא עייף מדי\רעב,עצבני..

תנסו אולי גם לבדוק אם יש לה בעיה בויסות חושי, ואז כל דבר מרגיש לה מאד חזק וזה מציק לה ממש (איך היא מתנהגת באמבטיות? יש מרקמים שהיא לא אוהבת לשחק איתם?)

אותה בדרך של משחק וזה ממש לא עוזר..

היא מתהפכת, בורחת, בוכה ובעיקר חוסמת עם הידיים כדי שלא נוכל להלביש אותה.

חשבתי אולי משהו בסגנון של לתת לה אחריות ובחירה.

למשל בוקר אחד שאלתי אותה מה היא רוצה שאלביש לה קודם, את הראש או היד? והיא בחרה את היד.

ובאמת באותו בוקר ההתלבשות הייתה כייפית..

למחרת זה כבר לא עבד

אולי משהו כמו טבלה שתלויה על הדלת עם ציורים של שלבי ההתלבשות ואז מדביקים מדבקות כשעוברים כל שלב?

העניין הוא שאני לא יודעת אם זה מתאים בגיל כזה..

לגבי הבעיה שהעלת, היא מאוד אוהבת לשבת עלינו, לקבל ולתת חיבוקים ונשיקות.. היא מאוד אוהבת את עצם המגע עם המים ומגע בכלל.. לכן נראה לי שהנקודה כאן היא ממקום אחר.

אך תודה שהארת את עיני לעניין זה.

באנגלית על התופעה הזו? ״it's a waste of time" יענו,זה בזבוז זמן בעיני הילד כל הטיפולים הטכניים האלה,הוא כבר משתוקק לרוץ לשחק,זה בהחלט נורמלי, קורה לכל הילדים,בעלי מנסה לשחק איתם ולהסיח את דעתם או לדגדג תוך כדי וככה, בשילוב של זריזות,מבצעים את ההחלפה או הלבשה,תשמחו שיש לכם ילה בריאה בנפשה שכבר יש לה רצונות משלה ולא תינוקת קטנה וחסרת ישע.

לא רואים זאת כבעיה, אלא רק מנסים ללמוד את הבת שלנו ולהבין איך נכון שנתנהג איתה.

סך הכל, זה הרבה יותר כיף להתלבש בחיוך מאשר בבכי.

האמת שאחרי ההתלבשות, אנחנו מיד עוברים להמשך פעילות בטוב ובשמחה וזה לא מאיב על המשך היום, אך יש רגעים של מועקה גדולה בלב שהייתי רוצה בה לגעת ולקבל כוח.

העניין שהעלת שהילד פשוט רוצה לרוץ, לקפוץ ולהשתולל, זה ממש זה.

באמת תמיד אנחנו כאילו מפריעים לה באמצע הכיף של היום..

חשבתי גם אולי שקשה לה לעבור ממצב של שינה (פיג'מה) למצב של יום חדש (בגדים) ולהיפך.

עלתה לי אפשרות של 'ללכת לישון עם הבגדים של מחר', כדי לחסוך את המעבר מלילה ליום, אך אני מסתייגת מזה כיוון שגם לפעמים ילד קם רטוב וגם שיש משהו בריא בהפרדה הזו של היום מהלילה ולהיפך.

לכן נראה לי אוותר על רעיון זה.

אני מעלה את האפשרויות האלו, כי אני מחפשת משהו יצירתי..

את עניין הדיבור, המשחק של 'קוקו' וכו', אנחנו מנסים כבר מאז שזה התחיל.

להלביש אותה רק פעם אחת ביום, ולהשכיב לישון עם הבגדים של מחר.

עוד רעיון- אולי להתחיל לתת לה להתלבש לבד? או לפחות- להתנסות בזה? להכניס רגליים למכנסיים, להכניס ראש לחולצה. אולי זה יהפוך את ההלבשה לאתגר בשבילה.

ויש עוד שיטה, שלמרות שלדעתי לא כדאי להשתמש בה יותר מדי באופן כללי- "אם....אז תקבלי הפתעה!"

הפתעה יכולה להיות גם צימוק, לצורך הענין.

אבל הייתי שומרת את זה למקרים שבהם אתם ממש רוצים לסיים את ההלבשה מהר, מסיבות שונות.

כלומר היא מתנגדת סתם כדי לקבל את תשומת הלב ואת היכולת לקבוע מה יהיה איתה. וזה קשור לגבולות וסמכות (ראי באשכול סמוך "בת שנתיים עצות").

ואם זו הפרשנות אז יש לנהוג בזה כבכל קביעת גבול. ולדעתי זה אומר: לתפוס אותה ואחת-שתים להלביש (כמובן בעדינות, אבל אתם מבוגרים ויש בכוחכם 'להשתלט' על פעוטה כזאת), בלי דיונים ומשחקים ופרסים, ואז הגבול יהיה ברור, וכל המאבק הזה ייגמר תוך כמה שבועות.

אם לא נותנים לילד להחליט בנוגע לגוף שלו בעצמו, הילד עלול ללמוד שהגוף שלו "פרוץ" לרשות המבוגרים. זה סיכון, כי פה ושם יש אנשים רשעים (פדופילים) שמנצלים את זה.

צריך להיזהר מאוד, ולוותר הרבה מאוד בכל מה שנוגע לכפייה על גוף של ילד. כל מה שקשור להלבשה בכח, מקלחת בכח, חפיפה בכח, קינוח אף בכח, סירוק בכח...

מה שטוב לחינוך הילד שלי אעשה גם אם מישהו יחשוב שמא פלוני אחר עלול אולי לעשות מעשה דומה מטעמים שטניים...

ה"ידיעה" הזו "למה" היא מתנגדת (תשומת לב.. יכולת לקבוע..) אין לה על מה שתסמוך - ויש לה תוצאה של יחס אכזרי.

[בלי קשר לכך שלפעמים אנחנו באמת יכולים תוך כדי דיבור נחמד לעשות בעדינות גם דברים שהילד לא בדיוק רוצה]

התחיל עם זה בגיל שנה ושלושת רבעי ועם הפסקות. עכשיו- שנתיים ורבע זה שוב חזר.

הפתרון שלי היום - אני מביאה את הבגדים והוא כמובן לא רוצה. ואז אני אומרת לו שיופי אז אמא תלבש, ומנסה לראות איך זה יראה עלי , ופתאום הוא רוצה ללבוש את זה.

גרבים אני שמה על הידים שלו. או אם הצלחתי לשים אל רגל אחת והוא לא מוכן על השניה, אז אני שמה את הגרב  השניה על הגרב הראשונה  (רק את הקצה).  בדר"כ מצליח.

חיתול - יותר בעייתי. כאן הפתרון היה שלו, אם כי לא תמיד זה עובד.   אני משתמשת בפמפרס, והוא אוהב חיתול עם הציור של הפרה. אז מחפשים פרה בחבילה. ומה עושים שנשארים רק חיתולים של כלבים, חתולים, כבשים..    מנסים

תציעי לה לפתוח את המדבקות של החיתול בעצמה, זה עזר בסיבוב הקודם.

הסחת דעת.

הגננת אמרה לי להביא אותו לגן עם פיגמה והיא תחליף לו.  רק שלי נראה שצריך ללמד אותו סדר יום. 

אבל כבר קרה שיצאנו מהבית עם פיגמה.

בהצלחה

ודעי שגם בן הארבע שלי לפעמים לא מוכן להתלבש   .

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....