היה לי קשה להיפרד ממנה כל פעם מחדש.
פגשתי אותה בסופר ביום חמישי בלילה. ת'אמת שחיפשתי אותה הרבה זמן, אבל ברגע שראיתי אותה היא קרצה לי. לקחתי אותה הביתה והפגשתי אותה בהתרגשות להורים ולאחים שלי הקטנים, נפרדנו והלכתי לישון (אפילו חלמתי עליה).
בשישי בצהריים נפגשנו שוב, ישבנו שנינו במטבח ונהנינו עד שאמא שלי ביקשה שנעבור מקום כי היא מבשלת לשבת, יצאנו למרפסת ולמרות החום הכבד היה לי נעים, אני בטוח שזה בגללה. אחרי כמה דקות נפרדנו שוב.
בליל שבת אחרי הסעודה ממש רציתי לפגוש אותה, אבל אמא שלי הכינה הרבה בשרים טעימים ואכלתי הרבה, לא יכולתי להיפגש איתה ככה. הסתכלתי עליה מרחוק במבט מתגעגע, כמה שהיא מתוקה.. הלכתי לישון נלחם בחום ובמחשבה עליה.
בערך בשלוש וחצי קמתי בבהלה מתוך חלום מוזר, מזיע ומבולבל, לא יכולתי להתאפק ורצתי מתחת לחלון שלה. "פסס... ערה?" הפעם רק עמדתי מתחת לחלון שלה והעברנו קצת זמן ביחד.
יום שבת קמתי מאוחר והדבר הראשון שעשיתי היה לפגוש אותה, תוך כדי הקפה של הבוקר. אבא שלי הגיע וראה אותנו ביחד, הוא ביקש ממני להיפרד ממנה ולהתארגן לארוחת צהריים.
ברור שברגע שנגמרה הסעודה רצתי והבאתי אותה לשולחן, אחים שלי מאוד נהנו לבלות איתה ורק אבא שלי אמר שהקשר ביננו לא בריא, כל הזמן הוא רואה אותי ביחד איתה. כמובן שעשיתי לו "פחח..." והמשכתי לבלות איתה.
נפגשנו שוב בסביבות ארבע בצהריים והפעם ידעתי שזה הולך להיגמר, לא רציתי שזה ייגמר אבל גם לא רציתי להפסיק, הברור מכל עומד להתרחש..
שזה נגמר הייתי קצת עצוב, קשר כזה לא היה לי כבר מהקיץ שעבר. אבל לא הייתה לי ברירה, זרקתי את הקופסה לפח והשלמתי עם זה. "זאת הייתה הגלידה הטובה בעולם"!
(תודה לגלידות נסטלה על 3 קילו של גלידה שעשו לי את השבת..)
