ואני אוהבת להיות מוכנה כי אז אני מתפללת בחצר ומתלבשת לאט..

ואז אבא שלי מגיע וזהו..

וטוב לי!

אז זה לא נוגע לנו כ"כ.

בכל אופן יש חובה לכבד את שבת בבגדים יפים, ולא לשבת בשולחן בפיג'מה (אלא אם כן מקרה מיוחד..)

בד"כ כשאבא חוזר כבר הכל מוכן לסעודה..אבל לא תמיד כולם אחרי תפילה או לבושים בגדי שבת.

יש מצב שמגיעים עם קפוצ'ון זרוק או משהו כי התעוררו לפני חצי שעה..אבל לרוב לא קורה.

ההורים שלי לא אוהבים את זה.

לא אווירה של שבת וכו' וכו'

לא יודעת מה איתכן אבל בשבת בבוקר לרוב חוץ מאולי 3-6 פעמים בכל חיי ניראה לי חוץ מחגים וכו'...שאני מתפללת.

בכול אופן זה תלוי במצב רוח שלי, בדרך כלל אבא שלי מגיע אבל חצי שעה ליפני אמא שלי מעירה אותי, אבל בכל זאת אני משיכה לישון ואז אני שומעת את אבא שלי סוגר את השער של הבית ורק אז כשאני שומעת את השער אני מתחילה להילחץ להזדזרז מהר לכל הפחות רבע שעה לכל היותר שעה...

אבל בפעמים המעטות שכן אז אבא שלי מחכה בסבבה...

זה מחרפן...

לא אוכלים לפני התפילה כך שבשעה אחת עשרה אני גווע ברעב.

ואז לחכות שכולם(כולן..)יקומו,..די מחרפן.

באופן כללי לגבי הענין- לא נראה לי ראוי להיות בשבת עד מאוחר עם פיג'מה (ובטח לא בשולחן שבת עצמו ללכת עם בגדי יומיום או פיג'מה) ובכלל על מנת להגיד קריאת שמע ותפילת עמידה ממילא צריך להתארגן בד"כ לפני שהבנים חוזרים (אלא אם כן התפילה מאוד קצרה או שמתפליים ותיקין).

אני הולכת לתפילה כל בוקר שבת.

ואני לא היחידה, ככה שהנחת היסוד של הסקר שבנות קמות קצת לפני שהבנים באים מוטעת.

כך שיוצא שבד"כ לא צריך לחכות לי שאתארגן, לפעמים מחכים לי קצת שאחזור כי לפעמים אני מדברת קצת עם חברות.

לרוב מחכים לאחיות שלי שתועלנה בטובן להתארגן בזריזות.

והוא רגיל לחקותתת...

אמא שלי מעירה אותי בד"כ בערך כשאבא שלי אמור לחזור מבי"כ ואני קמה ומתארגנת.
בד"כ לא יוצא מצב שמחכים לי כי אבא שלי גם ככה לומד עם אחותי הקטנה לפני הארוחה
ואני אפעם לא באה לשולן שבת עם פיג'מה..שבת בכ"ז...

כשיש אורחים אני משתדלת להיתלבש בבגדים של שבת אבל אם לא אני לא נשארת עם פיגמה חצאית וחולצה של הבית וזה..

מה אני יעשה...

נקודות חולשה שלי...

נשתדל לעבוד על זה בעז"ה...

אבל בד"כ אפחד לא מחכה לי כי אני קמה איזה שעה לפני שכולם באים מביכנ"ס...

סאטלה זה כמויות של אחים (אני הבכור)
ככה שהמיטה מלאה וצחוקים ומכות וכו וכו...
חוץ מאחותי שמתעוררת מהשינה ומגיעה איך שהיא לשולחן שבת!

לפעמים אני קמה ומתארגנת ולפעמים ממשיכה לישון עד שחוזרים מהבית כנסת.ורק אז מתארגנת ומחכים לי.. וזה יחסית מעצבן את אחים שלי...חחח שיתמודדו

ונו"ש-זאת עובדה שבנות פחות קמות לתפילה בבוקר. אז הסקר הוא לא הכי מוטעה..והיא לא כתבה מה עם הבנות שכן הולכות, פשוט כי הקטע של ה..סקר זה מה עושות אלו שלא הולכות לתפילה.

 אני בת ואצלנו אני בדכ משתדלת להיות מוכנה כשאבא ששלי לא אבל לפעמים אני לא  מספקה להתפלל ואז מחכים לי ולעיתים נדירות אני עדין  עם פיגמה

רק אני פה קמה, מתלשבת, מתארגנת, והכל תוך חמש-עשר דק'?

גם ככה השיער הוא מקרה אבוד בשבת

3 דק'

בזמן שאחיות שלי רצות לאסוף את אבאשלי בצרחות>>'אבא מגיעע'

לתפילה בשבת בבוקר?

בד"כ אני הב אדם שמחכים לו כי אני מגיע ממש לפני שבת הוא שאני שעתיים לפני שבת ואני חוטף שינה עד כניסת שבת וכולם לחוצים שאני יגיע לפעמים וכו'.....

מסכנה אמא שלי כל יום שישי, אני חוזר לה מאיזה חור חצי שעה לפני שבת והיא מה זה לחוצה וזה...

אחיות שלי (הקטנות), באות לקפוץ עלי במיטה 20 דק' בערך לפני שאבא והבנים  חוזרים...

{מניסיון - זה כואב, אל תנסו...}

אבא שלי מתעכב קצת, אז אנחנו עושות קידוש כל הבנות (והאמא כמובן...)

של השי'יחים שלנו... כולל תפילה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....