(ההקבלה הכי קרובה שיכלתי למצוא)

ולא, לא יפריע לי

כבר יצאתי עם כאלה

לא על שטויות כאלה אני מחליט שקשר לא מתאים

טבע זה מאד יפה, סנדלים לא. 

אבל כמובן שזה עניין של טעם

באחת מהפעמים שיצאתי בכלל לא שמתי לב בערך עד אמצע הפגישה שהבחורה הגיעה עם סנדלים...פשוט היו כל כך הרבה דברים אחרים שהיו מעניינים ושהיה לדבר עליהם/להתייחס אליהם, שבמחילה מכל אלו שהאופנה והלבוש בנפשם - אני בן, ולמה לי לשים לב לזה בכלל? מצטער, אבל באמת זה כמעט לא מזיז לי, כל עוד זה בגבולות הצניעות שאני מקבל על עצמי...

מאידך, אני בהחלט מבין שלבנות זה הרבה יותר משנה, זה אופי שונה, ולכן שאלתי את ששאלתי...

בקיצור, בנים, לפני שיוצאים לדייטים חייבים לעבור קורס מזורז באופנה אצל אחות/ בת דודה גדולה, ומי שאין לו לא את זו ולא את זו, יאלץ לראשונה בחייו לבקש עזרה מדודתו הפולנית...

לק"י

הוא לא יהפוך לסגנון אחר פתאום (אולי רק בצד החיצוני).

ורק המחשבה על כך מעוררת בי חלחלה.

ההתעקשות על השורש, והגרביים- כן.

אם זה סתמי, ולא יהא אכפת לא להחליף, אז שישאר איתם...

כלומר, אם הוא מתעקש ללכת כך כי זה 'מגדיר אותו' או כי ככה הוא מרגיש 'נוח בחברה'- אז ברור שזה יפריע.

אבל אם זה סתמי, כי כל החבר'ה עשו כך, ולא מזיז לו ממש להחליך לנעלים נורמאליות, אז, או שהוא יחליף, או שישאר עם זה...

הובן?

בוא נגיד שההפך אולי קצת יפריע.. אבל ממש לא בשביל לפסול על פכים קטנים כגון אלו...

לק"י

חוץ מזה שגמני הולכת ככה לפעמים בחורף

זה ממש סגנון..

אי אפשר להגיד שאם לי זה יפריע זה אומר שזה יפריע לכל הבנות ולהפך..

אם בחור רוצה להראות ככזה,

ורוצה מישהי כזו,

זה מצויין.

במידה ולא, הייתי ממליץ לו לפחות בתחילת הקשר,

ללכת על דברים שהם יותר נורמטיביים, נעליים רגילות...

אם מישהו הולך עם סנדלים וגרביים (בלי להתייחס לכך שיש בכך צדדים חיוביים, וגם לא לכך שהכל ענין של "אופנה" כנראה) - 

אז בגלל זה לא להשתדך איתו, גם אם מעבר לכך הכל בסדר (שהרי אם לא - אז זה לא בגלל הסיבה הזאת. וגם זה לא משהו שמראש אומר שאיזה דבר "קיצוני" לאיזשהו כיוון)?..

נראה לענ"ד מוגזם בהחלט.

לדעתי האישית בלבד.. 

אדם ההולך עם שורש וגרביים זה א. לא יפה בעיניי בכלל. ב. כנראה הוא דוס מאוד והוא בעצמו לא יסכים לקבל אותי כי אני פחות. 

על כן, לכתחילה לא הייתי יוצאת עם אחד כזה אלא עם כן אולי זה היה בא ממנו אבל גם אז ממש לא בטוח..

לק"י

הוא לא יתאים לך, כי הסגנון לא ישתנה..

ולעניין ה"יופי"- אני מניחה שמי שתתחתני איתו לא ילבש/ינעל רק מה שאת תאהבי.

על "יופי" כזה לפסול, אם מצד עצמו הוא בסדר?!

תמןה בעיני לגמרי. פרופורציות.

לגבי "ב" - כבר אמרתי, אם בגלל עניינו של האדם, אז לא זה הענין - אלא זה סימפטום. ענין אחר. 

[ולגבי זה ש"הוא לא יסכים לקבל אותך כי את פחות".. נו, ב"ה שזכינו שבדורנו מישהי שחושבת "דוס מאד" לא יסכים לקבל אותה כי היא פחות - מצטטת בחתימתה את הרב קוק זצ"ל.  אם אלו ה"פחות" - מי יודע איזה מדרגה זה ה"יותר".....]

באמת, יש מספיק דברים שמפריעים, ויש מספיק פערים

שצריך לגשר עליהם,

בשביל שגרביים עם סנדלים גם יפריעו....

מי שמפריע לו צורת לבוש מסוימת- שלא ילך ככה בעצמו.

(מכוון לבנים ובנות כאחד)

בדייטים לא מחפשים מישו ש"ילך איך שאני הייתי הולכת אילו הייתי בן/ מישי שתראה איך שאני הייתי נראה אילו הייתי בת".

אנחנו לא מדברים על שורש וגרביים בגלל הצורה החיצונית של זה.

אנחנו מדברים על מה שזה מייצג (כמה פעמים היית בשיעור בתיכון שחפרו על זה שצניעות לא נמדדת בסנטימטרים, והבגד זה דגל ובלה בלה בלה?...

בכל מקרה לא רואה איך אדם שהולך עם שורש וגרביים יסכים לצאת איתי, בתור אחת שהולכת עם כפכפים ולק ירוק

למה כ-ל דבר שזז, שלא זז-

ישר הופכים בעולם הדייטים ל"מייצג" "מסמל" "מגלה עולם פנימי"

ראבק, הבחור סכ"ה הלך עם ג-רביים!!! מי שישמע...

ולא, לא תמיד זה מייצג.

ולא בטוח שלכל הביינישים בעולם, ללא יוצא מן הכלל,

שהולכים עם גרביים וסנדלים

יפריע שהאשה שלהם תלך עם כפכפים ולק ירוק.

ממש לא בטוח. כלומר, אני בטוחה שלא.

או יותר נכון התוודות.

הייתה לי תקופה קצרה בחיים שהייתי הולך בה עם שורש וגרביים.

עד עכשיו השתדלתי להדחיק את התקופה הזאת, אבל השרשור הזה העלה לי אותה בחזרה.

כיום, במבט לאחור אני מנסה להבין מה גרם לי לעשות את זה.

התשובה לדעתי היא חוסר מודעות.

כשאדם לא מודע הוא יכול לעשות דברים שנראים נורא, אבל בשבילו זה טבעי ואין לו בעיה עם זה.

סנדלים עם גרביים זה דוחה.

לדעתי זה מקביל לבחורה שלא עושה שערות ברגליים, שוב, חוסר מודעות.

גם חילונים וחרדים מבינים את זה, ולכן תוכלו לראות אך ורק ביינישים שהולכים כך

בחור שבוחר ללכת ככה פשוט מנותק לגמרי מאיך שהוא נראה ומה שהוא משדר.

אני מניח שיש גם בנות כאלה, ואז זה יכול להתאים

מה !

אין בכך שום דבר "דוחה"..

מוזר איך אנשים יכולים להפוך את מבטם-הסובייקטיבי למשהו כביכול "אובייקטיבי".

"חרדים וחילונים" לא "מבינים אחרת". הם פשוט לא רגילים כך. חרדים - כי זה "פחות מידי, ולא-דתיים, כי אינם רואים סיבה כיום. פעם, "לא דתי" עירוני-תרבותי לא היה הולך ברחוב ללא גרביים, אלא עם נעליים. ענין של זמנים, רגילות ואופנה. אצל אלו - נשאר "יותר ראיי" ללכת ברשות-הרבים כשכף הרגל מכוסה, ולאידך, נוח עם סנדלים..

אבל לעשות מזה "כשאדם לא מודע הוא יכול לעשות דברים שנראים נוראים".. "מנותק לגמרי מאיך שהוא נראה ומה שהוא משדר".. זה פשוט לא יאומן. אני חושב שדווקא מודעות כאלו, מראות אולי על "ניתוק" מסויים ממה שהן משדרות על הפרופורציות של אדם בין הפנים לחוץ, ובין תחושתו האישית ללגיטימיות של השני לחוש אחרת.

הכנה טובה לנישואין - לא להקצין יחס למבטים קצת אחרים כשהם בתחומי ה"לגיטימיות" ומעבר לכך. קל וחומר כשיש בהם גם כוונה ערכית כלשהי.

לא מדובר על אופנה.

לא מדובר על שיפוטיות ודקדקנות.

מדובר על מודעות בסיסית למראה החיצוני של עצמך

ובאמת, אם תקראי את השרשור המקביל בצמ"ע, ובמיוחד את התגובה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t541765#6072629

"ביניש לא אמור להתעסק/להבין בכללי אופנה

מה שיש ומה שנוח (ללימוד ותפילה) לובשים
בלי לחשוב איך זה נראה או מה יגידו"

זה נקרא חוסר מודעות.

זה לא נקרא לשפוט מישהו, אם הוא מכריז על עצמו שלא מעניין אותו איך הוא נראה

אין כאן איזה מסר נסתר או משמעות סמויה.

את יכולה לחשוב על איזה סיטואציה שתרצי, בסופו של דבר אם בחור מגיע כך לדייט פשוט לא מזיז לו כל החיצוניות.

ומכאן אפשר לדון אם זה טוב או לא.(יש הרבה בנות שזה מתאים להן בול)

רק צריך להבין את נקודת הפתיחה.

אם תחשבי קצת, אולי תביני שהדוגמא שהבאתי מהצד הנשי

מאד דומה לדעתי, אך לא כדאי לפתוח את הנושא הזה בפורום מפאת כבוד הבריות.

לק"י

זה מראה מכוער או מוזנח.

אבל זה פשוט לא נכון, זה ממש עניין של טעם (אני באופן אישי הולכת ככה לפעמים, ודוקא זה יפה בעיני).

זה כמו שאני מעדיפה חולצות טריקו פשוטות (אצל בנים) ואתה תבוא ותגיד לי שזה מראה על חוסר אכפתיות מהחיצוניות- זה פשוט לא נכון!

אבל נראה לי שאתה מודע לעצמך יותר מדי,

ולסביבה פחות מדי.

אם אתה לא מסוגל לקבל את זה

שיש אנשים שאוהבים את זה ובעיניהם זה יפה

גם אחרי שהם אומרים את זה בפירוש!!!!

יש לך בעיה חמורה בקבלת האחר

ולדעתי זה דבר הרבה יותר מפריע לחתונה.

ולהגיד למישהי שמה שהיא מעדיפה זה חוסר טעם

אני אפילו לא יודע איך לקרוא לזה.

אולי כדאי שתחזור למקומות האלה שאתה מדחיק.

מלבד הגרביים בסנדלים,

יש עוד כמה דברים שכדאי ללמוד מביני"שים....

גם אדם שהולך עם סנדלים וגרביים (שורש וגרביים, בשבילך) - גם אם הוא עושה את זה כי זה פשוט לא מעניין אותו, בסופו של דבר זה כן אומר שזה מה השהכי טוב לו, ולכן זה הטעם שלו. אדם שעושה מה שנוח לו זה לא אומר שאין לו טעם - זה אומר שיש לו טעם שאולי לפעמים שונה קצת מאחרים.

אם הוא היה בכוונה זורק על עצמו לפעמים דברים שממש לא נוחים לו, וכל יומיים היה מחליף סגנון לבוש סתם, אולי היית צודק בהנחתך שמדובר בבחור "חסר טעם" - אבל כאן זה לא המקרה. כאן מדובר בבחור נורמטיבי שמצא את הדרך שלו להתלבש בעולם, וכמו שגם במקרה שאתה תחליט שמי שלא הולך עם ג'ינס אלא רק עם דגמ"ח כל חייו, אין לו טעם - זה פשוט לא יהיה נכון כמה שלא תתאמץ להגיד את זה, ואותו בחור ימשיך לא ללכת עם ג'ינס פשוט כי זה לא מתאים לו, ומשהו אחר יותר מתאים.

מצטער, אתה לא יכול לכפות את הנחות היסוד שלך על כולם לאחד זה מתאים ולאחר לא.

ואם כל דבר אצלך נמדד רק על פי הסביבה החיצונית זה כבר בעייה גדולה מאוד, כי אחרת אתה אומר שכל הדוסיות שהולכות עם שרוול ארוך ועם חצאיות מטאטא, ועם 4 שכבות כדי לא להבליט כלום, "אין להן טעם" ו"הן לא יודעות להתלבש" ו"כולם ברחוב חושבים שזה מוזר" - אבל לא ככה, מצטער. זאת בחורה שמאוד מודעת לעצמה ויודעת בדיוק מה היא רוצה ללבוש.

וכנ"ל גם גבר שהתקבע בשלב זה או אחר על לבוש מסויים, לא משנה מה הסיבה לכך. זה הטעם שלו, תגיד מה שתגיד.

תעשה ניסוי ותשאל בייניש שהולך עם דגמ"ח וטריקו מדוע הוא מתלבש כך

(אפשר גם כאן בפורום)

התשובה לא תהיה "מצאתי את הדרך שלי להתלבש בעולם"

אלא "לא ממש מזיז לי מה אני לובש, וזה נוח מספיק וזול וגם כולם הולכים ככה אז זה בסדר"

אם תמצא כמות שאומרת אחרת, אז תגיד לי ואשקול שוב את דעתי בעניין

אך לפי מה שאני מכיר כנראה שזה לא יקרה.

לא אמרתי לקנות רק מותגים וגי'נסים ב500 ש"ח

אפשר להסתפק בהרבה פחות ועדיין לא להיות מוזנחים

(אגב, רוב הציבור המכונה ביינישים בסדר גמור מהבחינה הזאת, אני מדבר על מיעוט קטן)

בחורה צנועה לא אומר בחורה מוזנחת

ואפשר ללכת עם שרוול ארוך והכל ועדיין להראות טוב ומושקע

ובנות כמו שתיארת - נשמע שהן סתם לא מייחסות ערך למראה שלהן

אחרת הן היו קצת יותר מטפחות את עצמן

ללכת עם דגמ"ח סנדלים וגרבים

ועדיין להראות טוב.

תעשה ניסוי כאן בפורום

ןתשאל ביני"ש שהולך עם דגמ"ח וטריקו

וסנדלים עם גרבים במקביל 

(כן, כן, יש כאלה )

ותגלה שהתשובה היא

'ממש חשוב לי איך שאני נראה

ואני חושב שזה יפה'.

באמת מענין ת'סבתא שלי

אם ההוא במדרכה ממול הולך עם גרבים

ואם זה אומר שהוא לא מכבד את עצמו

או לא מספיק מודע....

ומלבד זאת, גם בלי סקר

השרשור הזה מספיק.

היו פה כמה שכתבו שזה יפה בעיניהם

והם לפעמים גם הולכים ככה.

אבל אתה בחרת להתעלם מזה,

או שבחרת להגדיר אותם כחסרי מודעות,

או אפילו שמת אותם במחלקת 'המוניים/ מכוערים/ קוטג' מקולקל'......

בבקשה - אני. ויודע מה? אני גם לא מתבייש בזה.

כשזה יותר נוח ומתאים לי, אני בהחלט הולך עם גרביים וסנדלים. בשאר הזמן אני רק עם סנדלים.

אני אומנם מקפיד שהן לא תהיינה קרועות, מלוכלכות או סתם בלויות, וכשצריך אני קונה חדשות - אבל באמת לא מזיז לי שאחרים חושבים שאני "חייב" ללכת עם נעליים.

ויותר מזה - אני גם הולך עם דגמ"ח ועם טריקו, וזה הכי מסתדר לי בעולם. אני שונא חולצות עם הדפסים, זה מזעזע בעיני, ומה שהכי יפה לי אישית בעין זה חולצה פשוטה חלקה, בלי שום צורך ליצור עניין, וכן, טריקו.

וכנ"ל לגבי מכנסיים - אני פשוט לא מסתדר עם ג'ינס ולא רואה בהם ולו חצי אידיאל או "אופנה" שאני "חייב" לצעוד אחריה.

כזה אני, וכאלה עוד אחרים. תתמודד.

ואני, ממש אבל ממש לא "זרוקה" או "הולכת שכבות סחבות" או משהו כזה...

לפעמים עם דגמ"ח וטריקו.

לפעמים ג'ינס וגולף.

לפעמים סנדלים.

לפעמים נעליים.

אצל ההורים עם סנדלים וגרביים בשבת (זה ממש חשוב לאבא...)

(ד"א, אבא שלי הוא דוגמא מצוינת לזה דוקא...

חולצה לבנה בתוך המכנסיים, עט פרקר בחור של הכפתור,

וסנדלים עם גרביים.)

כולם יפים בעיני.

היתה גם תקופה (לפני קרוב ל 10 שנים...)

שגם הלכתי ככה ביום חול.

אני לא חושב שזה כתם אפל בעברי.

אני לא חושב שלא הייתי מודע אז לאיך אני נראה.

אני לא חושב שאהבתי אז קוטג' מקולקל.

חשבתי שזה יפה.

גם היום אני חושב שיפה שחשבתי אז

ללכת כמו שאני מוצא לנכון למרות

שבעיני אנשים מסוימים זה חנוני או ביני"שי.

יותר מזה:

אני לא חושב שיש עוד מגזר שמצטיין בסממן לבוש מסוים,

שהייתי מעז לתקוף אותו ככה

תוך הבעת זלזול בפומבי ושאט נפש בלתי מוסברת.

זה שהיית ככה פעם,

לא אומר שאתה יכול לקבוע היום

שבגלל שזה לא מוצא חן בעיניך ועיני עוד

כמה אנשים שאתה מכיר ומעריך את הטעם שלהם,

שזה הזנחה וגועל נפש.

שהולך עם בגדים מסוימים

כי מאוד אכפת לו איך הוא נראה - 

ככה בדיוק הוא נראה.

לק"י

ואגב, לא רק בינשיים הולכים כך..

אני במשך כמה שנים הלכתי עם סנדלים וגרביים בחורף כי היה לי קר (ואני לא אוהבת נעליים סגורות..).

וזהו, גם לי נמאס מהויכוח העקר הזה!

רק כדאי שתשים לב שלכל אחד יש דיעה אחרת, וכל עוד הוא לא קוטל אנשים- זה לגיטימי.

ואני רואה כסטייה חמורה מההלכה וכעבירה דאורייתא.

(אני לא מדבר עכשיו על לבוש סטנדרטי, אלא על ה"נורמות" המקובלות כיום בעיקר אצל הבנות שכל הממעיט הרי זו משובחת... מצטער, נורמה או לא נורמה - וגם כמה שזה נראה "יפה" מבחינה חיצונית - זה דוחה ומגעיל).

אני לא צריך לשאול אף אדם ממוצע. לא אכפת לי איך חילוני בתל אביב או איך דתי בורגני בגבעת שמואל הולך - שהוא, יבושם לו איך שהוא הולך, ושלא יעיר לי על איך שאני הולך, אחרת יהיה לי כל כך הרבה דברים אחרים להעיר לו, על זה שהוא שומע שירת נשים (דתי בורגני בגבעת שמואל), או על זה שהוא נוסע בשבת/חי עם החברה שלו לפני נישואין (חילוני בתל אביב) - ושכל אלו הם דברים שהם בכלל לא בנורמה של הדת ושל תורת ישראל. 

אז עם כל הכבוד, יש דברים קצת יותר שחשוב להתעסק בהם, מלבוש חיצוני. לא אמרתי ללבוש סמרטוטים, אל תסלף את דבריי - אמרתי, שכל אחד מוצא את הטעם שלו, ושיקפוץ העולם. במיוחד העולם המערבי.

בעיניי אמריקאים, גם ההודים לא יודעים איך להתלבש ובכל זאת יש להודים תרבות משלהם והם יחליטו שהם רוצים שהבנים ילכו בשמלות, אז בן שירצה ילך בשמלה ולא יתבייש בזה, ובן שרוצה ילך בג'ינס ולא יתבייש בזה, ובן שרוצה ילך שם עם נעלי מעצבים שעולים 700 שקל לנעל אחת, ולא יתבייש בזה. איש הישר בעיניו יעשה.

" על זה שהוא שומע שירת נשים (דתי בורגני בגבעת שמואל)"

לא התכוונתי להכליל וזה היה רק לצורך מתן דוגמא.

אני מתנצל בריש גלי בפני כל מי שנפגע חלילה ממה שאמרתי, וחוזר בי מדבריי - זה לא נאמר לצורך פגיעה באנשים, אבל אם זה פוגע, זה כבר רע...

אז תעשו כאילו אתם מוחקים את המילה דתי בורגני מגבעת שמואל, ובמקומה תכתבו "דתי ששומע שירת נשים". 

עכשיו אני בסדר?

שוב פעם סליחה, באמת, כנראה כתבתי בלי לחשוב יותר מידי על ההשלכות...

סתם "הסתבכות" של דיון (קורה לפעמים. מה שנקרא -מטפסים על עץ גבוה..),

או מניע אחר. אבל חרג לגמרי מגבול הסבירות.

[לידיעתך, ובאמת לטובתך, חוששני שבחורה שהיתה קוראת "חריפות" כזאת בגלל "גרביים" - היתה פוסלת על זה הרבה לפני הגרביים עצמם, מחשש ויכוחים קשים על דברים של מה-בכך] 

וגם, בקשר ליופי של זה- אז, אני מכירה לא מעט בנים שאוהבים את זה,

וגם אני חושבת באופן אישי שדגמ"ח עם חולצת טריקו זה הרבה יותר יפה מאשר ג'ינס עם חולצה מעוצבת.

זה עניין של טעם, זה שאתה הלכת כך בעבר מתוך אי מודעות- לא אומר שאחרים לא הולכים כך מתוך מודעות...

ולהקשר של זה-

לי אישית יש טעם מאוד טוב, ואין לי שום בעיה לצאת עם בחור שהולך ככה- גם אם זה מחוסר מודעות.

אני לא מתחתנת עם הלבוש שלו,

ולא רואה ערך נעלה בזה שלבעלי תהיה מודעות ללבוש שלו, יש כמה דברים הרבה יותר חשובים מזה..

סלח לי. אני שונא ג'ינסים ושונא בגדי מותגים.

לא בגלל שמישהו גוי אחד שרוצה לעשות הרבה כסף ישב באיזה מפעל בחו"ל ועיצב את האופנה של היום, אני צריך להיכנע לו ולתכתיבים שלו.

אני רואה מה יש בשוק, מה מתאים לי, מה אני חושב שגם מתאים להלכה, והולך איתו.

אז כן, אם אני הולך עם דגמ"ח זה כי זה נוח לי וכי אני חושב שזה מה שאני רוצה. אני לא עושה את זה מאילוץ בכלל, וזה שאתה מחליט לקבוע שאני מוזנח - זה בעייה של איך שאתה תופס אנשים אחרים, ולא שלי.

ממש אין לי עניין להיגרר אחרי תרבות המערב, אני לוקח בגד כפונקציה וככלי בלבד, ואני זה שבוחר איך להשתמש בכלי, איפה כמה ומתי.

זה ש"כולם" קבעו שג'ינס משופשף זה הכי יפה - מעניין ת'סבתא שלי.

אם היינו הולכים אחרי מה ש"כולם" אומרים, גם לא היה לנו אינטרנט מסונן, לא היינו שומרים נגיעה, היינו שומעים שירת נשים וגם היינו מדליקים אור בשבת כי הלכה זה מיושן (וכן, הקצנתי, אני מודע לזה).

וסלח לי - אבל בת ישראל קדושה שמתלבשת בלבוש "דוסי" כמו שתיארתי - בעיניי זה הכי מקסים בעולם ואני מת שאשתי תהיה כזאת (למרות שזה לא מוכרח ואפשר גם אחרת) - הן ממש מייחסות ערך למראה שלהן. אבל הן, בשונה ממך, מייחסות גם ערך למראה הפנימי ויודעות להציב ערכים אחד מול השני ולדעת איך לאזן ביניהם.

זה לא מדובר שבכוונה הן לובשות סמרטוטים מגעילים - הן לובשות בגדים נאים מאוד, לסגנון שלהן, רק שה"אופנה" ההיא שונה מהאופנה ששולטת היום ברחוב.

אחרת, לפי דבריך, אני חייב להתחתן עם בחורה שהולכת ברחוב עם גופייה עם מחשוף עמוק אבל שהגופיה היא גופיית "מעצבים", ושהמכנסיים שלה הם כל כך אופנתיים עד שכמעט לא נשאר מקום לבד בשבילם... בעעע...

סלח לי - את האופנה שלך, תשאיר מחוץ לתפיסה של כל אחד ואחת פה, אל תכפה אותה עלינו...אתה רוצה, תתלבש איך שאתה חושב שצריך להתלבש, ותתחתן עם מי שאתה חושב שמתלבשת יפה (מרחם עליך ועליה, אבל לא משנה) - אבל בהחלט אל תגיד לנו איך אנחנו צריכים לחשוב.

לק"י

הזנחה- עזובה, אי סדר, רשלנות.

וחוץ מזה, שיכול להיות שמישו אוהב דוקא מראה מוזנח- זה הטעם שלו!

ולכן להגיד שזה חוסר טעם זה מגוחך..

ואגב, נהנתי מאוד בהתחשבות שלך בדעתי, למרות שממש לא אכפת לי מה אתה חושב על הטעם האישי שלי <צ>

שאת מסתכלת על הפנימיות של האדם ולא על המראה החיצוני שזו מידה טובה.

ולכן את מעדיפה אנשים כמוך, שלא משקיעים אנרגיה בחיצוניות

מה לעשות שרוב העולם לא זכה לכך.

[ובשולי הדברים, לאהוב טעם מוזנח זה כמו לאהוב קוטג' מקולקל, זה בסדר אבל גורם להרמת גבה]

אתה שולל לגמרי את הלגיטימיות

של דעה המנוגדת לשלך.....

לא מגלים את העבר האפל שלך. אם הסוד יחשף, ככל הנראה תישאר רווק לנצח...

לק"י

הרבה מתייחסים ל"שורש וגרביים" כאל סגנון מסויים (שמי שלא מתחברת אליו- יכולה לפסול בגלל זה).

אבל, יש מצב שזה נובע מסיבות אחרות:

1. מדובר בכהן שלא נוהג לעלות לדוכן ברגליים יחפות, ולכן הוא לובש גרביים גם עם סנדלים.

2. טיפוס שסובל מקור, אבל לא אוהב נעליים סגורות.

3. חייב ללכת עם גרביים, אבל חם לו עם נעליים סגורות (נניח מישו שסובל מסדקים ויובש בכפות הרגליים).

אפשר לחשוב על עוד כמה סיבות..אז קצת לחשוב טיפה לפני שפוסלים מישהו בגלל ה"שורש והגרביים" שלו.

התחשבות הדדית. דרך ראויה.

לא של הסנדלים, של אישיותו.

אם הוא אדם טוב, רגיש ואכפתי - לא יפריע.

לפי דעתי שורש וגרביים זה מראה חנוני,

אם כבר- עדיף שורש בלי גרביים או נעלי הרים, רדבק וכו'..

אבל כמו שכבר כתבתי- לא אפסול מישהו בגלל זה.

יש דברים "קצת" יותר מהותיים..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.