כמה כסף הייתי משלמת עכישו על כרטיס טיסה שלא סגור חזור..לאיזה חור נידח בקצה העולם כדי למלא את החור השחור בעוד קצת שחור שאולי יחפה על השחור שיש..משלה את עצמי שאם יהיה over בדידות אז היא לא תהיה פתאום.
כאילו שיש מכסת בדידות שאי אפשר לעבור אותה..שעוברים אותה היא כבר לא מפנה אחורה את הראש שקוראים לה ..לא מזהה את עצמה..
נכון שרוב הפעמים טוב לי,יש בי רגעי שמחה פשוטים וזמני אושר נקיים..אני לא בחורה דכאונית..בכלל לא..
אבל הטוב משמש כתקופת מעבר אל החורף שבי,אל האוויר הסגרירי עוטף אותי,אל האדים שמקפיאים לי את הלב
אני יודעת שהמילוי ללב שלי זה אמונה בקדוש ברוך הוא..אבל אני לא מצליחה להתניע את האמונה הזאת..להמריא איתה הלאה..
אני שמיניסטית ואין לי מושג מה עשיתי ב17 וחצי שנות חיי ,מסתכלת אחורה ורואה ערפל..משו לא ברור..שנה הבאה שרות לאומי ואין לי מושג מי אני ואיפה אני עומדת..הבעיה היא שאני יודעת מה אני רוצה..אני רוצה חים קדושים,חיי תורה..להקים בית מלא בשמחה אמיתית ופנימית..אבל איך כל המילים היפות הם רק מילים יפות?
איך מתניעים חיי אמונה?..איך רוצים חזק מספיק בשביל לחיות קיץ כל הזמן?..איך ממריאים את החיים ?...
נוסחת פלא אין..אבל מה יש??
..






