וכנראה שההבדל הזה איננו ביולוגי או לפחות איננו ביולוגי בלבד.

האם אפשר להשתפר ולשתף פחות ופחות?מן הסתם כן.

אני חושבת שאלו תכונות נרכשות.

באופן אישי- השיתוף בא לי באופן טבעי (בגבולות)

אבל את ה"השתתפות" פיתחתי כשהתחלתי לעבוד ברצינות עם חניכים וכו' ששם ההקשה והששתפתות נצרכת.. זה דרש ממני בהתחלה אבל היום זה טבעי וב"ה אני יכולה להקשיב הרבה מאוד זמן ובאמת להתעניין =)

ולגבי ההבדל- אני חושבת שיכולת הרכישה היא אותו דבר, ההבדל הוא אולי ברצון ובנכונות.. 

אהבתי את הדגש על הרצון והנכונות.

בס"ד

אני מאמינה שבכל אחד קיימות מלידה שתי התכונות- שיתוף והשתתפות.
 

בנוגע לשיתוף-  אני יכולה להעיד על עצמי שעד שגדלתי זה בא אצלי בתקופות. היו תקופות שמאוד שיתפתי, ואז נפגעתי ונסגרתי. ושוב תקופות כאלה וחוזר חלילה. 
עד שמצאתי את האיזון הנכון לי. 

בנוגע להשתתפות- כל השנים זה היה לי מאוד טבעי, לא חשבתי על זה יותר מידי, ואז הגיע שלב שהבנתי בו את חשיבות ההקשבה. פשוט הקשבה. בלי לשאול שאלות, בלי להזכר במשהו דומה שקרה לך, פשוט להקשיב. זאת הייתה סוג של קיצוניות.

ובשנה האחרונה שמתי לב שאני רק מקשיבה, ולא שואלת, ולא משתתפת בשיחה. אז עכשיו זה המון עבודה על לשאול והוציא מהפה את התהיות שעולות לך בראש בנוגע למה שמספרים. ואני חייבת להגיד שזה ב"ה (!) עובד. ברוך ה'.

אז כן, מנסיון- זה דבר נרכש. 

בעזהי"ת.

אבל בואי נאמר שלא מומלץ בכלל לבנות על זה שבן הזוג ישתנה עם הקשר..

קשה אך אין ברירה!!!!!

על פי מה שראיתי עד עצם היום הזה,

אנשים גורמים לעצמם להיות פתוחים ומשתפים או סגורים.

ומשתתפים-בכלל.

נכון, יש כאלה שכבר מגיל מאד קטן כאלה,

אבל זה בהחלט תכנה שאפשר ורצוי לרכוש..

זה בעניין של נשים.

גברים אני לא מכירה מספיק..

להתקדם ושל מודעות למה אני עכשיו ולאן אני רוצה להגיע, בכללי בנות יותר טובות בעניין של תקשורת, לשתף ולהשתתף, ובנים הם "בונקרים"... שוב- אם יש בונקר שהבחורה תעודד אותו לשתף ולהשתתף ואכן לאט לאט הוא ייפתח- מה טוב! השאלה היא מה הוא רוצה

אם מסבים את תשומת לב האדם לנקודה או שתיים.

השאלה כמה הוא רגיש לענין, כמה הוא יישם אותו, וכמה טבעי זה ייהפך לו.

עדיף לוותר על התכונות האלה מאשר לשחק אותה כזה   בעע. אילוץ.

ולדעתי אין הבדל מגדרי בזה. אצל שני המינים ישנם מי שטוב בשיתוף/השתתפות, ובשניהם יש כאלה ששמים לב שהם רק עושים את עצמם...

מדובר בתכונות אישיות שהן קבועות יחסית לכל אורך החיים וניתן לראות אותן כבר מגיל ילדות.

כמובן שאפשר לעבוד ולשנות את התכונות אבל זה לא בהכרח יהיה תהליך פשוט.

ולא אמור להיות הבדל בין גברים ונשים בתחום זה (אלא אם כן הם חיים בתרבות שיוצרת פער)

בעזרת ה' יתברך

שמחתי לשמוע שרובכם חושבים שאפשר לרכוש תכונות כאלו.. אתם אופטימים!

אני אישית די מסופקת...

המחשבה שעמדה לי מאחורי השאלה היא לגבי בחור מסוים שיצאתי איתו והיה ממש תותח, ממש ממש, אבל היה יחסית חלש בשיתוף ובהשתתפות, ועל זה נפל הקשר, כי זה היה חסר לי. עבר זמן, ועדיין אני מאד מעריכה אותו.. 

מהמשך ההתנסות שלי בעולם הדייטים, ראיתי שבחורים שהיו מבחינתי ממש טובים ב'השתתפות', היו משופשפים ומיומנים...עברו המון דייטים ולמדו עם הזמן...אז הבנתי שיש פה גם עניין של למידה.. 

הבחור הלחוץ שלא מצליח להיפתח בפנייך הוא או באמת כזה או שזה תוצאה של המצב בו הוא נמצא ובפגישות מאוחרות יותר פתאום תראי שהקשר ישתנה. 

בוודאי שיש פה גם עניין של למידה וניסיון, לכן לא בטוח שההשתתפות שאת רואה היא באמת התכונה האמיתית של האדם או מאולצת וזמנית. יכול להיות שההשתתפות שהוותיקים מראים לך היא פשוט העמדת פנים.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?