העלית נקודות למחשבה..

לא ממש נקי לפי דעתי, אבל סבבה לעומת מה שהולך היום.

אהבתי ממש ממש את הרעיון של הספר, לאו דווקא על הראליטי, אלא על כל המציאות היום, שאנישם הורגים בלי לחשוב פעמיים..

הסופרת העבירה את המסר בצורה מיוחדת ומושכת.

לייק..

הרעיון ממש יפה

ולפי דעתי לא מתעסק באופן בולט מדי או מרובה מדי

ספר מושלם..

כיף לך שאתה עדיין בתוך התענוג הזה של לקרוא אותו פעם ראשונה...

ספר גאוני ונוגע ללב..

והוא בסדר לדעתי מבחינת צניעות...לא יותר מידי..אבל גם לא 100%..

ספר מדהים שקשה להפסיק לקרוא, וקל לקרוא פעם שניה ושלישית.

לפי ההגדרה שלי- הוא די נקי, מספיק נקי בשבילי.

אגב, יצא לסוזן קולינס ספר נוסף(אני כמעט בטוחה שאין לו ספר המשך), לא הסספקתי לקרוא את גב הספר, אבל זה מדבר על ילד שקרה לו משהו בגיל עשר.

בקרוב אני אלך לצומת ספרים(בגלל שבוע הספר אעע!), ואז אני אבדוק, ואולי אפילו אקנה אותו...

אני קראתי את הספר הזה והוא זיעזעה אותי עד עמקי נשמתי!!
מלא דם, רצח, הוא ממש לא נקי!

מגעיל מבחינת העלילה!

אני פשוט המומה שדתיים קוראים אותו, ועוד אוהבים!

אני קראתי אותו רק בלל לחץ חברי (לצערי )

וכעסתי על עצמי אח"כ מאוד!

אותי לא העסיק הדם והרצח, ומצטער על הבוטות אם זה מה שאת חושבת כנראה שלא הבנת כלום מהספר

לדעתי הסוף שלו ובכלל כל הסדרה מעבירה מסר ממש חזק.

והמסר הוא לא בעד מלחמה...

ברור שבספר יש גם דברים שהם בעצם לא  טובים אבל אתה בוחר מה לקחת ולהבין ממנו...

ובאופן כללי אני ושב שהשלישי ממש טוב למרות שלא היה מזיק קצת פחות אפרוריות בסוף הספר (לדעתי הקטע שהיא יורה בקוין פשוט אדיר!) אם היא היתה מספרת בסוף קצת על שאר האנשים ומה קורה בעולם זה היה יכול להיות נחמד...

המוות של סנואו...באמת ציפיתי למשהו יותר טוב..

כאילו מה? מת--מצחוק?? מהאנשים שרמסו אותו? תמוה.

האפרוריות שהזכרת..מתי? לא חושבת שיותר מידי..

מתי הרגשת שזה יותר מידי?

אותי זה שיעשע

ואת האפרוריות לא ממש הרגשתי בספר אלא בשניה שהוא נגמר, בהרגשה כזאת של, מה עם כולם ובעיקר, למה היא לא מספרת קצת על גייל?...

והיא דווקא כן מספרת על גייל..שעובד במחוז 2..ומן הסתם אהם אהם..

אותי הסוף בהחלט סיפק.

לא קראתי את הספר, אבל להחליט שהדם וכו' זה מה שמעסיק אותה? מה הקשר בכלל? אני שמחה להודיע לך שכמעט כל בנ"א בעל נפש- לאו- דווקא- רגישה נגעל מהדברים האלה, זה פשוט יכול להבחיל, וזה לא משנה גם אם המסר האחר יהיה החזק והטוב ביותר שיכול להיות. לטעמי- כמה שהמסר יהיה חזק, הוא לא יתקבל אצלי כל עוד הוא מובא בתפאורה רצחנית, כי היא הורסת אותו.

(אגב, אם זה מה שמעסיק את הבנ"א- זה לא אמור לו להרתע מזה...)

אין שם תיאורים רצחניים ודברים כאלה, גג הוא תק בה את החנית, וחוץ מזה שהיה נראה שהיא מתנגדת לספר באופן כללי בגלל הדם וההריגות - שזה לדעתה מה שהספר מסמל ולדעתי זה בכלל פרט שולי שכמעט לא שווה התיחסות.

ובאופן כללי עדיף שתכירי יותר את הספר זה יעזור לך להבין את מה שאמרתי

ולכן הדברים שלי נכתבו באופן כללי, ואני עדיין חושבת שאם בנ"א נגעל גם מדברים קטנים של דם ורצח זה לא אומר שבזה הוא עסוק.

תודה שהבהרת שלא כל הספר מלא בדם וכו'- כבר לא הבנתי איך כולם מסוגלים לקרוא אותו אם ככה

ובקשר להמלצתך- תודה, אני אסתדר בעז"ה בלי זה ()

כנראה משחקי הרעב היה יציאה שלה

העלילה מרתקת.

הסרט ברמה גבוהה מאוד (כמעט כמו הספר) שזה דבר נדיר

היא מתארת תיאורים בקלילות,

שיכלו להיות מתוארים בהרבה יותר אכזריות...

לזרוק את הספרים, וזה היה גורם לי לדיכאון.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.