העלית נקודות למחשבה..

לא ממש נקי לפי דעתי, אבל סבבה לעומת מה שהולך היום.

אהבתי ממש ממש את הרעיון של הספר, לאו דווקא על הראליטי, אלא על כל המציאות היום, שאנישם הורגים בלי לחשוב פעמיים..

הסופרת העבירה את המסר בצורה מיוחדת ומושכת.

לייק..

הרעיון ממש יפה

ולפי דעתי לא מתעסק באופן בולט מדי או מרובה מדי

ספר מושלם..

כיף לך שאתה עדיין בתוך התענוג הזה של לקרוא אותו פעם ראשונה...

ספר גאוני ונוגע ללב..

והוא בסדר לדעתי מבחינת צניעות...לא יותר מידי..אבל גם לא 100%..

ספר מדהים שקשה להפסיק לקרוא, וקל לקרוא פעם שניה ושלישית.

לפי ההגדרה שלי- הוא די נקי, מספיק נקי בשבילי.

אגב, יצא לסוזן קולינס ספר נוסף(אני כמעט בטוחה שאין לו ספר המשך), לא הסספקתי לקרוא את גב הספר, אבל זה מדבר על ילד שקרה לו משהו בגיל עשר.

בקרוב אני אלך לצומת ספרים(בגלל שבוע הספר אעע!), ואז אני אבדוק, ואולי אפילו אקנה אותו...

אני קראתי את הספר הזה והוא זיעזעה אותי עד עמקי נשמתי!!
מלא דם, רצח, הוא ממש לא נקי!

מגעיל מבחינת העלילה!

אני פשוט המומה שדתיים קוראים אותו, ועוד אוהבים!

אני קראתי אותו רק בלל לחץ חברי (לצערי )

וכעסתי על עצמי אח"כ מאוד!

אותי לא העסיק הדם והרצח, ומצטער על הבוטות אם זה מה שאת חושבת כנראה שלא הבנת כלום מהספר

לדעתי הסוף שלו ובכלל כל הסדרה מעבירה מסר ממש חזק.

והמסר הוא לא בעד מלחמה...

ברור שבספר יש גם דברים שהם בעצם לא  טובים אבל אתה בוחר מה לקחת ולהבין ממנו...

ובאופן כללי אני ושב שהשלישי ממש טוב למרות שלא היה מזיק קצת פחות אפרוריות בסוף הספר (לדעתי הקטע שהיא יורה בקוין פשוט אדיר!) אם היא היתה מספרת בסוף קצת על שאר האנשים ומה קורה בעולם זה היה יכול להיות נחמד...

המוות של סנואו...באמת ציפיתי למשהו יותר טוב..

כאילו מה? מת--מצחוק?? מהאנשים שרמסו אותו? תמוה.

האפרוריות שהזכרת..מתי? לא חושבת שיותר מידי..

מתי הרגשת שזה יותר מידי?

אותי זה שיעשע

ואת האפרוריות לא ממש הרגשתי בספר אלא בשניה שהוא נגמר, בהרגשה כזאת של, מה עם כולם ובעיקר, למה היא לא מספרת קצת על גייל?...

והיא דווקא כן מספרת על גייל..שעובד במחוז 2..ומן הסתם אהם אהם..

אותי הסוף בהחלט סיפק.

לא קראתי את הספר, אבל להחליט שהדם וכו' זה מה שמעסיק אותה? מה הקשר בכלל? אני שמחה להודיע לך שכמעט כל בנ"א בעל נפש- לאו- דווקא- רגישה נגעל מהדברים האלה, זה פשוט יכול להבחיל, וזה לא משנה גם אם המסר האחר יהיה החזק והטוב ביותר שיכול להיות. לטעמי- כמה שהמסר יהיה חזק, הוא לא יתקבל אצלי כל עוד הוא מובא בתפאורה רצחנית, כי היא הורסת אותו.

(אגב, אם זה מה שמעסיק את הבנ"א- זה לא אמור לו להרתע מזה...)

אין שם תיאורים רצחניים ודברים כאלה, גג הוא תק בה את החנית, וחוץ מזה שהיה נראה שהיא מתנגדת לספר באופן כללי בגלל הדם וההריגות - שזה לדעתה מה שהספר מסמל ולדעתי זה בכלל פרט שולי שכמעט לא שווה התיחסות.

ובאופן כללי עדיף שתכירי יותר את הספר זה יעזור לך להבין את מה שאמרתי

ולכן הדברים שלי נכתבו באופן כללי, ואני עדיין חושבת שאם בנ"א נגעל גם מדברים קטנים של דם ורצח זה לא אומר שבזה הוא עסוק.

תודה שהבהרת שלא כל הספר מלא בדם וכו'- כבר לא הבנתי איך כולם מסוגלים לקרוא אותו אם ככה

ובקשר להמלצתך- תודה, אני אסתדר בעז"ה בלי זה ()

כנראה משחקי הרעב היה יציאה שלה

העלילה מרתקת.

הסרט ברמה גבוהה מאוד (כמעט כמו הספר) שזה דבר נדיר

היא מתארת תיאורים בקלילות,

שיכלו להיות מתוארים בהרבה יותר אכזריות...

לזרוק את הספרים, וזה היה גורם לי לדיכאון.

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

וזוג יונים השתלט עליו

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.