פשוט ביאוס עולם לגלות אתמול בערב שתאריך הפטירה שלה היה כל אותו יום, עד השקיעה!
ואני לא יכולה כבר להדליק נר, או משהו..
ואין מי שיבין אותי (ב"ה)
ואני אפילו לא מרגישה נוח לבכות עליה, כי היא אפילו לא היתה אמא חורגת, כי ב"ה אמא שלי עוד חיה.
אז פשוט בכיתי, אבל הרגשתי דפוקה עם עצמי כ"כ.
והקטע הוא שכל הזמן שאני נזכרת בה זה ככה..




