1. לא זוכרת

2. שלי בת חמישה+ ומתהפכת בקלות מהגב לבטן (אבל לא כ"כ מהבטן לגב). אבל היא התחילה עם זה ממש לא מזמן כ"כ.

את יכולה לתת גירויים מהצד שיתעניין יותר וכו'.

3.גם שלי מייררת המון ולועסת כל מה שעובר לידה. נראה לי שזה הכנה לשיניים אבל עוד לא אומר שהן ממש יצאו בקרוב.

4. את מתכוונת ללול המרובע?

אין לי מושג. זאת השלישית שלי ועוד לא היה לי אף פעם לול...

יש לה מיטת תינוק עם סורגים שמדי פעם היא ישנה בה או משחקת קצת...

זחילה- מאוד משתנה, מגיל חצי שנה ועד גיל יותר משנה. עקרונית זה בא אחרי שהילד מתהפך חופשי.

התהפכות- זה נורמלי שבגיל 4 חודשים הוא עוד לא מתהפך. אבל אפשר בטח לראות סימנים מקדימים- מרים את עצמו קצת עם הרגליים, וכד'.

אצלי כולן התהפכו בגיל חצי שנה ומהר מאוד אח"כ כבר התחילו לזחול, תוך חודש חודשיים.

וגם אצלי היא מריירת, ובאמת יצאה לה שן ראשונה, בהפתעה... את יכולה לקנות לו נשכנים, זה יכול להקל על הגרוי של החניכיים.

לול? סימן שיש לכם סלון גדול. גם לנו אין לול והאמת שלעיתים רחוקות הרגשתי בו צורך.

שתינוקות צריכים לול. אבל לי אף פעם לא היה, אין לי מקום בבית ולא הרגשתי צורך. במיוחד, שכמו שאני מבינה אין לו אחים גדולים שעלולים לרמוס אותו או לפזר משחקים מסוכנים בבית. לדעתי אפשר להסתדר מצוין בלי לול. מה ז"א "שלא אוכל להשגיח עליו" - למה הכוונה? מקסימום אפשר ללמד תינוק לנסות לשחק במיטה שלו, אם זה קריטי לך.

האמת שלפני-כן היה לנו בית פיצי (קראוון), ולא היה מקום ללול גם אם היינו רוצים. בילד החמישי עברנו לבית גדול, ופתאום גם ראיתי את הצורך בלול, להגן עליו מהאחים הגדולים, שלא יעלו עליו בטעות.

מתוך שאלותייך נראה שזה ילד ראשון  - אז לא נראה לי שצריך לול. אין צורך להגן עליו מילדים גדולים יותר, והוא יכול להיות גם על הרצפה.

לי זה היה הכי נוח בשטיפה. ככה הוא גם ראה אותי והיה מבסוט. אפשר גם במיטה, בעגלה וכו

בכל המצבים שאני צריכה לשים את התינוק במקום בטיחותי כשהוא לא בהשגרה מיידית (שמיעה אבל לא ראיה)

וכמובן- חוגרת אותו בסלקל, שלא יברח לי...

בשבילי- לול נראה לי כמו גן חיות... מה אני אשים את הילד שלי בכלוב?!

ומיטה- זה מקום שישנים בו, משחקים בו רק קצת- כדי להתרגל ולהכיר ולהרגיש בטוח שם, זה לא מקום להתרגל לשחק שמה(ואז בא הלילה והלכים למשחקיה!- סליחה, למיטה... עעעעע )

אם ך יש צורך- תקני. אם לא- אל תקני. רק את יודעת מה מתאים לכם.

תראי, לגבי כל שלב בהתפתחות יש טווח מסויים של נורמה, אבל כמו תמיד יש מקדימים, יש בנורמה ויש מאחרים, הקטנה שלי התחילה רק בגיל 10 חודשים לזחול (כי רצתה לקחת לי את הפלאפון...)

בכל אופן חשוב לעקוב בטיפת חלב, לא להזניח ולא לזלזל, אבל גם לא להילחץ מהם יותר מדי.

לול- אין כללים.כדאי שיהיה, נחמד לשים בסלון אבל לא לכלוא שם את הילדון, שכן יהיה לו מרחב שמעודד זחילה.אפשר גם בלי לול. זה מועיל בסלון, עם משחקים בסבבה, ורואים את האמא.

כמו למשל בזמן שטיפה. אבל יש פתרונות יצירתיים לכל דבר. למשל- לשטוף בזמן אחר, לשטוף כשהוא במנשא וכד'

שלי הוציא שן בגיל 5 חודשים...אז הכל יכול להיות!!

שבעזרתם הילד יכול להיעמד וללכת.

גם לדעתי לול אינו חובה.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....