סתם.
אז ככה- בעיקרון ישלי עוד ניק כאן, ובעיקרון אני גם חושבת שאני יותר מתאימה לנוג"ה מאשר לכאן (18 וחצי), אבל... משום מה מה שאני רוצה לומר לא מרגיש לי נוג"האיסטי.
אז רציתי לספר לכם סיפור, שכמו כל החמשושים - גם לי היה חבר בחמישית, ונפרדנו בסופשנה אבל שמרנו על קשר, והיינו מתראים מדי פעם (דייטים בלעז), ומדברים מדי פעם, והחיים יפים. יש לציין שאצלי בראש בשלב כלשהו הוא תוייג בתור "הפוטנציאל".
בכיתה י"א לא ממש דיברנו (בלי סיבה מסויימת), ואז הגיעה לה שנת י"ב ללימודי, והקשר התהדק לו שוב, ושוב הרגשות צפו ועלו להן, ושוב התאהבתי בו ו...
גיליתי שבעצם הבחור הנ"ל מתכנן לחזור בשאלה. והוא אכן ביצע את התכנון הזה.
והנה אני כאן, מגלה שאין לי עמוד שדרה - כי למרות שהודעתי לו שאין עניין שנמשיך - כי.. אני אהיה דתיה לנצח בעזר ה' - נפגשתי איתו אתמול סתם. באמת סתם. בלי שום סיבה.
ואז עליתי על זה אתמול. שאפשר להגיד שהגעתי למצב של... אני מכורה אליו. אשכרה מכורה. זה ברמות שהתחילו להפחיד אותי.
ואז עלתה לה השאלה - מה יהיה איתי בהמשך? אני אצא עם בחורים כדי להתחתן עם האחד והיחיד, אבל לפי מה שמרגיש לי עכשיו.. איך אני אשכח ממנו?
כי בחיי שזה לא סתם הדלקות\התאהבות, כי זה כבר היה עוד כמה פעמים (לא איתו).
זאת התמכרות.
ואין לי מושג איך לצאת מזה, ואיך.. כמו שאומרים "להתבגר ולהתגבר". כי יש לי עוד המון מה להתבגר בחיי, להתחיל ש"ל, לצאת לחיים....
ואיך אני אעשה את כל זה כשהיצור החביב הנ"ל תקוע לי בראש ובלב במקומות שאני לא מצליחה להוציא אותו משם?
תודה למי שקרא עד לפה. ואם זה משעשע אתכם כי זה נראה לכם בעיה ילדותית - תגידו לי את זה!! אני אשמח לדעת שזה סתם ילדותי וזה יעבור.
והאמת? כל תגובה תעזור, כי אני קצת טובעת לי פה.
