בס"ד
"ויעלו ויתורו את הארץ..."
"ויהס כלב את העם..ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה.."
"ויהושע בן נון וכלב בן יפונה..ויאמרו אל כל עדת בני ישראל..טובה הארץ מאוד מאוד. אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש"
השבת נקרא בעז"ה את פרשת שלח לך. הפרשה מספרת לנו על שליחת המרגלים לארץ ישראל לשם ראיית הארץ. על המרגלים הוטלה משימה לראות את איכות החיים בארץ ואת חוזק העמים שחיים בה..
כאשר חוזרים המרגלים למחנה בני ישראל הם מספרים את מה שהם ראו, הם מספרים על פירות גדולים [ואף מציגים חלק מהם], ומוסיפים שהעמים שם חזקים מאוד וא"א לכבוש אותם..
2 מהמרגלים, כלב ויהושע מתווכחים איתם ואומרים שוודאי שיצליחו לכבוש את הארץ..
וצריך לשים לב לנקודה מעניינת. כל המרגלים, כולל כלב ויהושע ראו את אותו דבר, ואף באותו הזמן. שום דבר לא היה שונה. אם כך – למה חלק מהמרגלים סיפרו על מציאות אחרת? מה הם ראו שהאחרים לא ראו?* 
התשובה נעוצה בתשובת כלב ויהושע: "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת.." למרות שכולם ראו את אותו דבר, האמונה והידיעה שכשהקב"ה איתם 
הם יכולים על כולם – עיצבה את התשובה האמיתית, שקראה את המציאות הכי נכון. זו של כלב ויהושע..
המסר שלנו יפה מאוד: כל אחד עובר הרבה מסלולים ונסיונות בחייו. התוצאה הסופית נעוצה בעיקר
בנקודת המבט שלנו- O.o (<<מוקדש לרוני 'בדמייך חיי' 
)
אם נשכיל להבין שאבא שבשמיים, כל יכול, צופה ומנחה אותנו בכל עת – נוכל לעבור בצורה נכונה כל קושי ומכשול, ובעיקר לצאת בסיומם מחוזקים יותר ויותר..!
דניאלה .יע.:
סיפור קטנטן- היום יצא לי להתווכח בשיחה רבת משתמשים [במציאות למען האמת] על עניין הקשיים בחיים וההתמודדויות.
מישהי שדיברה בעיקר ואמרה שאנחנו חושבים שאנחנו חזקים ואנחנו נלחמים ברוחות, מולידים ילדים בעל עסק ועניינים, אנחנו פייטרים ברור שאנחנו כאלה!!
יום אחד אנחנו מוצאים ת'צמינו מעוכים פתאום על הריצפה כמו כאפה לפרצוף שלא היתה צפויה כלל.
ולקום אי אפשר... כדי שתקום יצטרכו לגרד אותנו מהריצפה.
כולם הסכימו איתה אבל לחברה שלי ולי היה חסר משהו שם במה שהיא סיפרה וניסתה להמחיש לנו.
כ"כ כאב לנו לשמוע את זה, וחברתי דירבנה אותי גם לומר משהו.. בפרט שהיה שם מורה ערבי- הרגשנו צורך להאיר אור ד'.
הרגשנו צורך לומר שם- שמי שחושב שמקור הכח שלו הוא בזכות עצמו, הוא יגיע למצב כזה של קריסה 5000 פעם בחיים.
ואיך אומרים? חבל עלינו...
אנחנו צריכים משהו להשען עליו, וקוראים לו אמונה.
לרגע אחד אחרי המילים האלו כולם השתתקו ורגע אחר כך הנהנו כאות הסכמה ופתאום החלו להסתייג שזה לא בהכרח קשור להקב"ה אלא באופן כללי לאמונה במשהו מסוים.
ידענו שזה יקרה.. אבל עדיין מספיק משפט או שניים כדי להחזיר אותנו לתודעה שעם כל הכח והמלחמתיות שיש לנו בידיים כדי להתגבר על כל מכשול, יש לכל מקור והמקור הוא הבורא!
בהצלחה...! שנזכה..
שבת שלום
__
*למי שמעניין אותו על מלחמות [=בנים], נהוג לומר שאחת הטעויות הגדולות של מלחמת יום כיפור היתה שהדרג בשטח [המרגלים שלנו..], במקום לספק את העובדות ולתת למנהיגים להחליט הוסיפו חוות דעת אישית, שהיתה טעות רצינית, וגרמה למקבלי ההחלטות הבכירים לא לתקוף ראשונים.. וזה בדיוק מה שקורה במקרה שלנו.
<<|מכה בשולחן|
