למה לא להיות שמחים?
מה נותן לנו העצב? מה זה נותן?!

לשקוע בדברים רעים כל היום, לראות שחור כל היום?
להיות עצוב מקדם אותי בחיים? עוזר ל להיות אדם טוב יותר? להיות עובדת ה' טובה יותר?

לרוב - לא. אז למה להיות עצובים?

ה' ציווה אותנו לעבוד אותו בשמחה,
השמחה נותנת בנו חיות, מעוררת בנו את האמת

ועוזרת לנו להתקדם, להיות טובים יותר ועבדי ה' טובים יותר.

מירוץ החיים תלוי בך,
אתה יכול להחליט איך ה'מירוץ' שלך יראה, איך חייך יראו.
נכון, אין לנו שליטה על הכל, אך ה' נתן לנו בחירה בהכל.
ה' ברא את העולם טוב - 'וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'
יש אכזבות, יש קשיים. אבל נבנים מהם, צומחים מהם.

קשה זה טוב, ודברים שמשיגים בעמל, שמחים עליהם..

בסכ"ה הגענו לכאן לעבוד, לא להסתלבט..

אז יאללה!
בהצלחה!
 

כמה שזה חשוב לחייך אם אתה כרגע לא שמח ולא בא לך לחייך אז אל תחשוב שאנשים מסתכלים עליך.        

פשוט תעשה מה שבא לך!

וכל מה שאמרת זה שטויות

וגם כשזה הולך,זה נראה לי מאולץ מדי.ולא מספיק אמיתי!!!

ואל תקחו אותי קשה,זה היה זמן של דיכאון מעצבן... והוא נראלי ימשיך עד שיהיה משו מסוים שאני מחכה שישתנה...

מכיר את השיר מ'צלילי המוזיקה' - 'אלו דברים שאותי משמחים'?

ללמוד להסתכל על הדברים הקטנים ולחייך מהם,

בוקר טוב שאמרו לך בבוקר, נהג נחמד באוטובוס,
חבר שמתעניין בשלומך, מזג אוויר טוב, הצלחה במבחן וכ'ו..

שמחה כמו שאר המידות - זו עבודה.

זה לא שיום אחד מחליטים להיות שמחים ו'הופ' הכל הולך ושמחים תמיד.

יש ימים טובים יותר וטובים פחות, מנסים ומשתדלים, ולטווח רחוק - בע"ה תצליח ותרגיש בהתקדמות!

השאלה היא - למה אתה בדיכאון?

זה פרט חשוב.. משם תוכל יותר להתקדם.

ולפעמים דווקא מהנפילות האלו, הכי עולים למעלה! (ע"ע החתימה שלי)
בשמחה אפרט יותר באישי, העיקר - לא לוותר!
 

כי זה יותר זרם לי עם המילים..(אני בת!!)

כשאת עצובה אז כואב.

כשאת שמחה אז משתחרר והעולם נהיה יותר יפה...

ולכולם יש רגעים כאלו.

העולם בנוי מאכזבות, אבל בנוי גם מהרבה דברים טובים קטנים.. וגם גדולים!!

העולם בנוי מכאב, אבל בנוי גם מהרבה שמחה..

היא נותנת לך לחיות. בלי לדאוג, כי מבינים באופן עמוק שבעצם אין סיבה.

מכירים את העולם, את המקום שלך בעולם. ופשוט שמחים בו.

צרה ידועה אצל אנשים, חכמים בעיקר, היא שהם לא מוכנים לשמוח כי הם אומרים שאין במה. הרפואה שתבוא לאנשים כאלו היא כשהם יבינו שאפשר לשמוח, ומותר לשמוח, וטוב לשמוח, גם כשלא רואים שום דבר לשמוח בו. פשוט.

[ואז, כמובן, גם נפתחות העיניים לראות לא מעט דברים שאפשר לשמוח בהם, וככה המצב טוב גם מהבחינה הזאת!]

שבציון - אני גם שמעתי את העניין שהפנים הם המקום היחיד שבעצם האדם לא יכול לראות בעצמו.
וזה כמעין 'רשות הרבים'.

צריך איזון - לפעמים לעשות חיוך מלאכותי עוזר לחיוך האמיתי להגיע.
וכמובן - אנחנו בני אדם, יש חשיבות גם לכך שאת מראה עצב או כאב כי כך גם נוכל לעזור לך.
אבל, צריך לדאוג לעבוד על השמחה ולא להשאב לדיכאון והעצב.

'אם היאוש בא לקראתך אל תתן לו יד...'

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות