שתי מאמרים של העלון שבת בשבתו.
המאמר השני הוא אוסף של תגובות ומסקנות מתגובות המאמר הראשון. [אם הבנתי נכון..] וחשבתי להעלות אותו פה, שיעזור וייעלה נק' למחשבה לכמה שיותר אנשים. ניראלי שזה יכול לדבר גם לבנים וגם לבנות.
> "מלחמת עשר השנים" – המשך / הרב יוני לביא
מבול של תגובות הגיע אלינו בעקבות המכתב הכנה והכואב שפורסם כאן לפני שבועיים.
הבאנו את דבריו של נער בן חמש-עשרה ששיתף בגילוי לב וברגישות בקושי העצום להתמודד במלחמה שנמשכת על פני עשר שנים. במכתבו, שימש פה לנערים ונערות רבים, שחשים בתוכם את הכמיהה לאהבה, לחום ולחיבור זוגי, אך מתקשים להבין כיצד אפשר להמתין לאורך כל שנות הַעֶשְרֵה הארוכות, עד שמגיע הרגע בו אפשר לממש את הרצון העמוק הזה כדת משה וישראל, בעוד שהיצר וההורמונים לא מרפים לרגע והסערה מאיימת להטביע אותך.
בחרנו לחתום את הטור במכתב שלו ללא כל תגובה, כדי להציף בצורה החדה ביותר את הקושי, הכאב והבלבול של בני/ות נוער רבים, ולעזור לנו המבוגרים להבין קצת יותר את מה שעובר עליהם.
אין פתרון קסם
לפני שנמשיך חשוב לעשות כאן תיאום ציפיות.
בשורות הבאות אתם לא הולכים לקרוא תשובה שתציג 'פתרון' לבעיה. מדוע? פשוט כי אין כזה.
לא כל דבר בעולם שלנו הוא בעיה מתמטית שאמור להיות בסופה פתרון - מ.ש.ל, וסוגרים עניין.
ישנם מקרים בהם אין לנו ברירה אלא לאזור כוח ולהתמודד. בסבלנות, בנחישות ובגבורה. מובן שיש יותר מדרך אחת להתמודד. ברור גם שצריך להיזהר מדרכים שגויות שרק מַקְשוֹת ומסבכות. אבל צריך לזכור כל הזמן שני דברים:
א. ההתמודדות הזאת היא טעם החיים. זו לא תקלה בייצור ולא כי מישהו שם למעלה נרדם בשמירה. זו הסיבה העמוקה שבגללה הקב"ה הביא אותנו לעולם. לקדש את שמו בתוך עולם החומר, להחזיק ראש מעל המים בסערה של יצרים ופיתויים, ובתוך כל הערפל והקשיים לאחוז חזק לפיד של אור ולבחור בטוב.
ב. צר לי אם המשפט הבא מאכזב מישהו, אבל המלחמה הזו לא אורכת רק עשר שנים. היא נמשכת על פני כל החיים. אומנם בסגנון מתחלף וברמה שונָה, אבל היצרים לא נעלמים כשאדם מתחתן. הם פועלים בו כל עוד נשמת רוח חיים באפיו, ואדרבה, באופן מפתיע קבעו חז"ל שדווקא ככל שאדם גדול יותר "יצרו גדול הימנו" (סוכה נב,א).
בתחבולות תעשה לך מלחמה
מה שמוטל עלינו הוא לעשות את ההתמודדות הזו בחוכמה. חז"ל נתנו לנו כמה עצות בסיסיות, חכמי המוסר הוסיפו עליהן, הפסיכולוגים תרמו את תובנותיהם, וכל אדם באופן אישי, יכול להוסיף כלים בהתאם להיכרות שלו עם עצמו.
ניגע בקצרה בשלוש נקודות יסוד:
א. הגישה הבסיסית – המשפט שכתב אותו נער יקר "אני לא יכול להישאר חצי בן אדם במשך עשר שנים", נאמר מתוך כאב אמיתי, אבל התפיסה העומדת מאחוריו היא אבן נגף רצינית בהתמודדות.
לא, אתה לא חצי בן אדם. אתה יהודי שלם למרות ואולי דווקא בגלל שלפעמים אתה חש שליבך שבור. יש לך אישיות עצמאית, ערכים, כשרונות ושאיפות. מוטלת עליך המשימה לבנות את אישיותך, לתרום לסובבים אותך ולעבוד את ה'. לשים את הפוקוס כל הזמן על המקום הזוגי החסר ובעקבות כך להרגיש מסכן ומתוסכל, זה סוג של יצר הרע.
אני אומר לך את המשפט הזה כשאתה בן חמש-עשרה באותה מידה שהייתי אומר אותו לרווק בן שלושים.
הזוגיות הנכספת תגיע בעז"ה במועד המתאים ותוסיף קומה חשובה נוספת לבנין הנפלא שבנית בעשר אצבעותיך. אבל זו טעות לראות את כל מה שקורה עד אז כחסר ערך ופגום. אם תעשה בשנים האלו את החלק שלך בצורה המיטבית, מי שתזכה בך בבוא היום תקבל מתנה גדולה הרבה יותר, והעושר שתביא איתך לקשר הזוגי שלכם יגדל לאין שיעור.
ב. לצמצם התמודדויות – חז"ל בעומק תבונתם קבעו כלל זהב לגבי היצר: "משביעו רעב, ומרעיבו שבע" (סנהדרין קז,א).
כמה זה רחוק מהשיטה הנוראית שסיגלה לעצמה התרבות המערבית העסוקה כל העת בגירוי יצרים בלתי פוסק. המעט שתוכל לעשות למען עצמך הוא לסרב לקחת חלק בחגיגת שכרון החושים הזו שעולה לעולם המודרני בחורבן מוסד הנישואין ובים של כאב לב.
עליך לברור היטב את תכני המדיה והסרטים שאתה נחשף אליהם, להגן כראוי על האינטרנט שאתה גולש בו, ולחשוב היטב באלו מקומות מתאים לך להסתובב ועם מי. המלחמה הזו מספיק קשה. לא צריך לעשות אותה קשה עוד יותר. החכם עיניו בראשו לדעת מראש לא להכניס את עצמו למקומות שאחר-כך יהיה קשה לצאת מהם, ודי לחכימא...
ג. ניתוב הכוחות – את כוחות האהבה והרצון בקשר עמוק שמתפתחים כבר בגיל צעיר לא צריך לחסום או לנטרל. הם אינם דבר שלילי. זוהי מתנה נפלאה מהבורא שתשמש אותך בבוא היום כדי לחבר בינך לבין בחירת ליבך.
ובינתיים? השתמש בהם במלוא העוצמה ביחס לסובבים אותך – חברים ובני משפחה. זה הזמן לפתח קשרים, חברויות עמוקות, ומערכות יחסים מספקות. מחק את המילה 'שעמום' מהלקסיקון שלך. נצל כל רגע פנוי לעשיה חיובית מעצימה ומשמחת. תשקיע בלימוד תורה, קריאת ספרים, תחביבים, ספורט, לימודים וצבירת חוויות חיוביות ומעשירות.
נגענו על קצה המזלג בנושא רחב מאוד, ואולי נחזור אליו שוב בעתיד. תגובות והארות יתקבלו בברכה.
אז זהו, היו פה הרבה שרשורים על עיקרון זה לאחרונה. [פה, ובנסיו"פ.] של בנים ובנות שחושבים שכשיתחתנו הכל יהיה מושלם.
כשקראתי אתזה זה היה נשמע כאילו נכתב כתגובה לשרשורים פה.
תתחילו לעבוד על עצמכם. ובעז"ה- בעיתו ובזמנו.
