בפגישות הראשונות קשר יומיומי מיותר עד מזיק.

בפגישות מתקדמות זה נצרך עד הכרחי....

והמספר זה לא הקובע.

כמובן שבהתחלה צריך שזה יהיה על אש נמוכה,

 לא ממש כל יום, אבל חשוב שלא יהיה נתק.

הודעות מראות על קשר יותר חזק משיחות.

זה תלוי בעיקר בסגנון של ההודעה, לדעתי בתחילת הקשר לא רצוי לשלוח הודעות שאינם טכניות

לכל זוג מתאים משהו שונה

זה שלאחד מתאים משהו אחד,

זה לא אומר שהדבר מתאים גם לשני

יש זוגות שצריכים לדבר כל יום כשלוש שעות בטלפון

ויש כאלה שSMS בשבוע יספיק להם

(בכוונה הקצנתי לשני הצדדים)

כל זוג יעשה מה שטוב לו בלבד

לא מה שאחרים עושים

מה שטוב לשניהם!

זה אחד הדברים הבסיסים שצריך לדבר עליהם

עוד בתחילת הדרך

איך נוח לך שהקשר יתקדם?

לא כי אנחנו מעוניים לפתח את הקשר בצורה טכנית ומקובעת

אלא כי אנחנו יוצרים פה קשר

וקשר נבנה בראש ובראשונה על ידי הכרות עם הצד השני

הכי חשוב

שהתקשורת או האי תקשורת

תהיה נעימה וטובה לשני הצדדים

ואם יש מחלוקת

בזה יבחנו,

איך הם מתמודדים מגשרים על הפער הזה?

בעזרת ההתמודדות הזאת

יקבלו כלים לגישור מחלוקות

דבר שהכרחי בבנית קשר

רוב מי שנפגשתי איתם היו כך, ואגב, גם אני מעדיפה להתמקד בפגישות עצמן.

אבל בתחילת קשר הרבה פעמים קשה למצוא על מה, וזה קצת מאולץ..

אם את שואלת אם משהו לא בסדר איתו - התשובה היא לא.

ובכלל, כדאי להתמקד בתוכן הפגישות עצמן והרבה פחות בתפאורה שמסביב..

וודאי לא בשלב ראשוני שכלל לא יודעים "כיוון".

וזה לגמרי לא-רע,

שבחור אומר לעצמו בהתחלה: כעת אני בודק אם יש אופציה. אז מה פתאום שאתקשר בין-לבין וכו' - שזה כבר דבר של חיזוק הקשר - כשעדיין הבירור הוא ראשוני.

זה דבר בריא. לא לעשות "כאילו" לפני הזמן.

לאידך, כאשר נראה שזה אולי מתאים - אז יצירת הקשר בין-לבין יכולה גם לקדם.

נכון שבת יכולה לצפות להרגשת היתר-ביטחון שבכך כבר מוקדם; אבל עדיף עוד קצת סבלנות, מאשר כל-פעם לעשות "כאילו" זה כבר זה..

לא "לפרשן" מידי. להמתין. אם בשלב כלשהו זה כבר נראה "אדישות", אפשר לשאול בנחת אם לא חושב שכדאי. ולהבין לפי התגובה עם מי יש עסק.

או שאת חושבת שאת יודעת..

אני הייתי שמחה שלא היו שולחים לי הודעה כל יום.

גם חברות הכי טובות שלי  לא שולחות לי הודעה כל יום.. ואני אוהבת אותן בכל ליבי.

אני יכולה להמשיך באורח החיים התובעני שלי שנותן לי ערב פנוי בחצי שנה!יאפ!

[סתם, סתם פריקת תסכול]

שתזכי לפרוק את התיסכול בדרך יצירתית וחיובית יותר...

למצוא מי שמתאים, ובקרוב.

כי אני חולקת עלייך מאוד...

קשר מחזיק טוב יותר כשהוא יומיומי....

אין מה לעשות, קשר לא מחזיק מפעם בשבוע...

"קשר".

דובר על שלב שבחור מברר לעצמו אם יש כיוון שהוא ירצה להינשא לה.

ובשלב כזה, אין כל סיבה שיצור "קשר" טרם ידיעה אם הוא מעונין בכך.

[הרי עצם זה שיש כאן המעידים על כך שנהגו כך פעמים רבות - מראה את הבעייתיות. איזה ענין יש "ליצור קשר" עם הרבה בחורים...  בנות רוצות לעיתים כבר "להרגיש משהו", כאילו קשר. אבל מוטב להמתין טיפה, אם הבחור רוצה לראות אם "יש כיוון" מתוך הפגישות. אם יש - אז גם תקשורת סבירה בין-לבין יכולה אכן להיות חלק מהניסיון לבדוק אם נוצר קשר. אין ענין להתנהג על ההתחלה "כאילו", לפני שיודעים באופן יציב יותר אם רוצים להמשיך ולבדוק. אלא אם כן, אכן רואים בהתחלה ש"יש כיוון" הדדי ורוצים לחזקו]. 

וגם באמת יתכן שאחרי הפגישות הראשונות - כבר אפשר לדעת אם יש פוטנציאל.

ובוודאי שיכול להיות מישהי שזה ממש חשוב לה, ולא בתור סתם "להרגיש", אלא כדי לנסות לבנות משהו כך.

רק שבאותה מידה, צריך גם לדעת שיכולים להיות בחורים, ש"יותר קריטי" להם לא להתחיל לנהוג כאילו כבר "יש משהו", כל זמן שעדיין לא מחוור להם לאן הדברים הולכים.

אז לא שחלילה משהו אצלך "לא בסדר".. אבל להביא בחשבון גם גישה קצת אחרת מהצד השני בזמן הראשוני, ולהתאזר בעוד טיפה סבלנות..

וכך גם היה בהרבה מהקשרים שלי. לא בצורה קיצונית, אבל אני כן שמחה לתקשר באופן כלשהוא עם הבן אדם לפחות פעם ביום- יומיים.

כשהתחלתי לצאת עם בעלי, לא היו לבבות באויר, לא התאהבתי ממבט ראשון ולא היה שונה מכל דייט אחר שהיה לי עד אז.

מה כן גרם לדברים להתקדם? הדיבורים, הקשר, ההשקעה.

היינו מדברים כל יום אחרי הסדר ערב ואחרי ארוחת צהרים לפעמים

כמעט כל בוקר הוא היה שולח לי הודעת של "בוקר טוב" או משהו אחר מצחיק

מדי פעם היינו שולחים הודעות מצחיקות או משעשעות 

לרוב היינו משתדלים שיהיו לפחות 2 פגישות בשבוע אם לא יותר

אחרי פחות מחודש כבר הלכנו ביחד לחברים ואפילו עשינו שבת ביחד.

ואחרי חודש הוא כבר בא אלי הביתה (בטעות אבל למי אכפת?)\

אה, ומההתחלה היו לנו פגישות ארוכות של 5 שעות וצפונה (וגם אחת של 12 שעות )

בזכות כל זה בסוף נוצר הקשר. והוא לא נפל עלינו משמיים- יצרנו אותו. יצרנו את הרגש ע"י היכרות עמוקה (כולל חסרונות) וע"י בילוי משותף. ע"י נתינה וקבלה, ע"י השקעה.

לא תמיד יש אהבה ממבט ראשון, לא תמיד יש רגש שנופל משמיים, לא תמיד יש כינורות ולבבות באויר, לפעמים צריך לבנות את זה לבד.

ואם היינו מדברים כל 3 ימים ולא היו לנו את כל המקומות האלו- אז קשה לי להאמין שהייתי מצליחה ליצור ככה רגש למישהו שבא והולך. והיה לי קשר כזה- עם מישהו מדהים, שהיה לנו חיבור טוב והמון דברים טובים, אבל הרגשתי מן נתק כזה, און-אוף, לא זורם.. 

כשאני בקשר- אז אני בקשר עד הסוף. זה מה שהכי חשוב לי כרגע.

אנונימית- קחי את הבחור שלך לשיחה ותגידי לו שלך זה מפריע. שאותך זה חוסם.

ואני ממש מצטרפת לנפשי- שזה מאד אינדוידואלי. אני מתארת לעצמי שיש כאלה שזה פחות טוב להם משהו אינטנסיבי. 

תדברי איתו על זה

זה מאד מבלבלב וקשה להחליט בראש שקט אם זה הזיווג או לא

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר