בפגישות הראשונות קשר יומיומי מיותר עד מזיק.

בפגישות מתקדמות זה נצרך עד הכרחי....

והמספר זה לא הקובע.

כמובן שבהתחלה צריך שזה יהיה על אש נמוכה,

 לא ממש כל יום, אבל חשוב שלא יהיה נתק.

הודעות מראות על קשר יותר חזק משיחות.

זה תלוי בעיקר בסגנון של ההודעה, לדעתי בתחילת הקשר לא רצוי לשלוח הודעות שאינם טכניות

לכל זוג מתאים משהו שונה

זה שלאחד מתאים משהו אחד,

זה לא אומר שהדבר מתאים גם לשני

יש זוגות שצריכים לדבר כל יום כשלוש שעות בטלפון

ויש כאלה שSMS בשבוע יספיק להם

(בכוונה הקצנתי לשני הצדדים)

כל זוג יעשה מה שטוב לו בלבד

לא מה שאחרים עושים

מה שטוב לשניהם!

זה אחד הדברים הבסיסים שצריך לדבר עליהם

עוד בתחילת הדרך

איך נוח לך שהקשר יתקדם?

לא כי אנחנו מעוניים לפתח את הקשר בצורה טכנית ומקובעת

אלא כי אנחנו יוצרים פה קשר

וקשר נבנה בראש ובראשונה על ידי הכרות עם הצד השני

הכי חשוב

שהתקשורת או האי תקשורת

תהיה נעימה וטובה לשני הצדדים

ואם יש מחלוקת

בזה יבחנו,

איך הם מתמודדים מגשרים על הפער הזה?

בעזרת ההתמודדות הזאת

יקבלו כלים לגישור מחלוקות

דבר שהכרחי בבנית קשר

רוב מי שנפגשתי איתם היו כך, ואגב, גם אני מעדיפה להתמקד בפגישות עצמן.

אבל בתחילת קשר הרבה פעמים קשה למצוא על מה, וזה קצת מאולץ..

אם את שואלת אם משהו לא בסדר איתו - התשובה היא לא.

ובכלל, כדאי להתמקד בתוכן הפגישות עצמן והרבה פחות בתפאורה שמסביב..

וודאי לא בשלב ראשוני שכלל לא יודעים "כיוון".

וזה לגמרי לא-רע,

שבחור אומר לעצמו בהתחלה: כעת אני בודק אם יש אופציה. אז מה פתאום שאתקשר בין-לבין וכו' - שזה כבר דבר של חיזוק הקשר - כשעדיין הבירור הוא ראשוני.

זה דבר בריא. לא לעשות "כאילו" לפני הזמן.

לאידך, כאשר נראה שזה אולי מתאים - אז יצירת הקשר בין-לבין יכולה גם לקדם.

נכון שבת יכולה לצפות להרגשת היתר-ביטחון שבכך כבר מוקדם; אבל עדיף עוד קצת סבלנות, מאשר כל-פעם לעשות "כאילו" זה כבר זה..

לא "לפרשן" מידי. להמתין. אם בשלב כלשהו זה כבר נראה "אדישות", אפשר לשאול בנחת אם לא חושב שכדאי. ולהבין לפי התגובה עם מי יש עסק.

או שאת חושבת שאת יודעת..

אני הייתי שמחה שלא היו שולחים לי הודעה כל יום.

גם חברות הכי טובות שלי  לא שולחות לי הודעה כל יום.. ואני אוהבת אותן בכל ליבי.

אני יכולה להמשיך באורח החיים התובעני שלי שנותן לי ערב פנוי בחצי שנה!יאפ!

[סתם, סתם פריקת תסכול]

שתזכי לפרוק את התיסכול בדרך יצירתית וחיובית יותר...

למצוא מי שמתאים, ובקרוב.

כי אני חולקת עלייך מאוד...

קשר מחזיק טוב יותר כשהוא יומיומי....

אין מה לעשות, קשר לא מחזיק מפעם בשבוע...

"קשר".

דובר על שלב שבחור מברר לעצמו אם יש כיוון שהוא ירצה להינשא לה.

ובשלב כזה, אין כל סיבה שיצור "קשר" טרם ידיעה אם הוא מעונין בכך.

[הרי עצם זה שיש כאן המעידים על כך שנהגו כך פעמים רבות - מראה את הבעייתיות. איזה ענין יש "ליצור קשר" עם הרבה בחורים...  בנות רוצות לעיתים כבר "להרגיש משהו", כאילו קשר. אבל מוטב להמתין טיפה, אם הבחור רוצה לראות אם "יש כיוון" מתוך הפגישות. אם יש - אז גם תקשורת סבירה בין-לבין יכולה אכן להיות חלק מהניסיון לבדוק אם נוצר קשר. אין ענין להתנהג על ההתחלה "כאילו", לפני שיודעים באופן יציב יותר אם רוצים להמשיך ולבדוק. אלא אם כן, אכן רואים בהתחלה ש"יש כיוון" הדדי ורוצים לחזקו]. 

וגם באמת יתכן שאחרי הפגישות הראשונות - כבר אפשר לדעת אם יש פוטנציאל.

ובוודאי שיכול להיות מישהי שזה ממש חשוב לה, ולא בתור סתם "להרגיש", אלא כדי לנסות לבנות משהו כך.

רק שבאותה מידה, צריך גם לדעת שיכולים להיות בחורים, ש"יותר קריטי" להם לא להתחיל לנהוג כאילו כבר "יש משהו", כל זמן שעדיין לא מחוור להם לאן הדברים הולכים.

אז לא שחלילה משהו אצלך "לא בסדר".. אבל להביא בחשבון גם גישה קצת אחרת מהצד השני בזמן הראשוני, ולהתאזר בעוד טיפה סבלנות..

וכך גם היה בהרבה מהקשרים שלי. לא בצורה קיצונית, אבל אני כן שמחה לתקשר באופן כלשהוא עם הבן אדם לפחות פעם ביום- יומיים.

כשהתחלתי לצאת עם בעלי, לא היו לבבות באויר, לא התאהבתי ממבט ראשון ולא היה שונה מכל דייט אחר שהיה לי עד אז.

מה כן גרם לדברים להתקדם? הדיבורים, הקשר, ההשקעה.

היינו מדברים כל יום אחרי הסדר ערב ואחרי ארוחת צהרים לפעמים

כמעט כל בוקר הוא היה שולח לי הודעת של "בוקר טוב" או משהו אחר מצחיק

מדי פעם היינו שולחים הודעות מצחיקות או משעשעות 

לרוב היינו משתדלים שיהיו לפחות 2 פגישות בשבוע אם לא יותר

אחרי פחות מחודש כבר הלכנו ביחד לחברים ואפילו עשינו שבת ביחד.

ואחרי חודש הוא כבר בא אלי הביתה (בטעות אבל למי אכפת?)\

אה, ומההתחלה היו לנו פגישות ארוכות של 5 שעות וצפונה (וגם אחת של 12 שעות )

בזכות כל זה בסוף נוצר הקשר. והוא לא נפל עלינו משמיים- יצרנו אותו. יצרנו את הרגש ע"י היכרות עמוקה (כולל חסרונות) וע"י בילוי משותף. ע"י נתינה וקבלה, ע"י השקעה.

לא תמיד יש אהבה ממבט ראשון, לא תמיד יש רגש שנופל משמיים, לא תמיד יש כינורות ולבבות באויר, לפעמים צריך לבנות את זה לבד.

ואם היינו מדברים כל 3 ימים ולא היו לנו את כל המקומות האלו- אז קשה לי להאמין שהייתי מצליחה ליצור ככה רגש למישהו שבא והולך. והיה לי קשר כזה- עם מישהו מדהים, שהיה לנו חיבור טוב והמון דברים טובים, אבל הרגשתי מן נתק כזה, און-אוף, לא זורם.. 

כשאני בקשר- אז אני בקשר עד הסוף. זה מה שהכי חשוב לי כרגע.

אנונימית- קחי את הבחור שלך לשיחה ותגידי לו שלך זה מפריע. שאותך זה חוסם.

ואני ממש מצטרפת לנפשי- שזה מאד אינדוידואלי. אני מתארת לעצמי שיש כאלה שזה פחות טוב להם משהו אינטנסיבי. 

תדברי איתו על זה

זה מאד מבלבלב וקשה להחליט בראש שקט אם זה הזיווג או לא

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?