דבר ראשון קבלי 
.
אני מכירה את חלק מהתחושות, את התקופות האלו שיותר קשה.
1. מבחינת אמונה, חבל להשאיר שאלות באמונה פתוחות. זה טוב וחשוב מאוד לשאול שאלות באמונה ושזה לא יבוא לך טבעי, זה נהדר!
תנסי למצוא דמות - שכן/ה, רב/נית, קרוב/ת משפחה, מחנכת וכ'ו שיוכלו לשבת איתך, לשמוע, לדון ולענות לך.
(לי לדוגמא, היתה שנה אחת שהגעתי הרבה לשיחות עם 2 רבנים והמחנכת...)
לגבי התפילה - תפילה זו עבודה, וזה דבר לא קל.
אבל תפילה זה דבר טוב, היא עושה אותנו אנשים טובים יותר בכך שאנחנו מתקרבים ומאמינים בה', בכך שאנחנו מוקירים לו טובה - מודים ומבקשים.
תנסי אולי לחזור לזה לאט לאט? להתחיל מברכה קטנה ולהוסיף כשאת מסוגלת עוד ברכה ועוד אחת..
2. החברה יודעת שנפגעת? דברתם על זה?
אני מציעה שתנסו לדבר, פתוח כמה שאפשר על הדברים, ותנסו לפתור אותם.
אם תצליחו - מס' רגעים של חוסר נעימות יכול לחזק את הקשר שלכן לטווח ארוך. ולהוכיח באיזשהו מקום אם זה חברות אמת, כי על חברות אמת עובדים קשה ולא מוותרים בקלות.
ואם לא - מקווה שיפתר עם הזמן/ תמצאי חברות אמת נוספות בחיים.
לגבי הפגיעה - זה לא אומר שאת לא טובה! זה שאת טובה מסתכם רק בחברות שלך?
גם אבל לא רק! יש עוד הרבה תחומים אחרים שאני בטוחה שאת טובה בהם!
איך את עם משפחה? בלימודים? תחביבים? סניף? - יש עוד הרבה הרבה מעגלים...
לא צריך דברים גדולים. מספיק אפילו שאת משמחת בן אדם, עוזרת לאמא, לאחים, שיש לך סיפוק מהיום שאת חיה בו.
3. תדאגי שיהיה לך יום מלא!
תחפשי עבודה (פרסומים על בייביסיטר או נקיון בתים גם בתחום),
תמצאי מקום להתנדב בו - גמ"חים, בית חולים, בית אבות, אפילו סתם שכנה עם הרבה ילדים שתמיד תשמח לעוד זוג ידים בזמן של ההשכבה,
תפתחי תחביבים, תעזרי לאמא במטלות הבית. וכ'ו..
שתרגישי שאת יוצאת מהיום שלך בסיפוק, שהתקדמת באופן עצמאי או שעשית משהו לסביבה שלך.
יקרה,
יצא קצת ארוך ומבולבל.
אבל באמת שהערכתי, כי רואים שאת רוצה לעשות שינוי,
והרצון החזק הזה הוא כבר חצי מהדרך!
הדרך לשינוי ולהתקדמות לא בהכרח קלה - יש עליות, ואחריהן הרבה פעמים ירידות. (ואחריהן שוב - עליות!
)
החוכמה היא לא לוותר, להמשיך ללמוד, להאמין, לנסות ולחייך!
קשה זה טוב, את עוד תשמחי על כל צעד מהדרך, ותעריכי כל התקדמות.
בהצלחה ענקית ענקית!
אני כבר מכתירה אותך כ
ואם את צריכה משהו באישי, בשמחה!
