[מסיימת עכשיו שנה ראשונה ואחרונה]

יש שני פנים לשירות- פן כללי-התנדבותי-לאומי ופן אישי-לימודי-בגרותי.

מבחינת ההתנדבות-

זה פשוט מדהים. העם, המדינה, כ"כ צריכים עוד זוג ידיים לעזרה. ודווקא בת שירות, שהיא מחוץ למסגרת הפורמלית [תמיד! גם כשעושים שירות במרכז להעמקת יהדות שזה תכל'ס להעביר שיעורים- זה לא פורמלי, רשמי כזה.. זה כמו פעולה בסניף.. בכיף, בנחת, בלי מבחנים על הראש ובלי ציונים..] אז דווקא היא- הבתשירות הקטנה והצעירה הזאת- היא זאת שיכולה לפעול ולהציל חיים שלמים.

.."כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו..."

בכל סוג של שירות יש הצלה כלשהי.

החל מפנימיות לנוער בסיכון, עובר דרך בי"ס ממ"ד ונגמר במשרדים.

בכל מקום יש מה לעשות, ולמה לעשות, ואיך לעשות, ולמי לעזור.

[בכלל, גרעינים זה דבר מדהים. מומלץ בחום! אין דקת שקט אבל יש בטן מלאה בסיפוק ובהצלחה!]

מבחינת האישיות-

התפתחתי. גדלתי. השתנתי.

התבגרתי, התעצמתי, נהייתי עצמאית.

למדתי על עצמי המון דברים שלא הייתי מגלה אם הייתי בלימודים.

נחשפתי לדברים, לתרבויות.

אני, אישית, נפלתי על גרעין "לא תורני" במיוחד. בלשון המעטה.

איתי בחדר יש אחת שמאוד קשה לי איתה מבחינה דתית.

ולמדתי לחיות איתה!

למדתי מה זה זוגיות, במעט של המעט שלה.

למדתי מה זה קשרי אנוש.

למדתי לבשל בלי לשרוף את האוכל

למדתי לקבל שונים ממני, ולהיות אפילו חברה טובה שלהם.

למדתי לנהל משק בית עצמאי משלי- להיות אחראית לניקיון, לאוכל [+תזונה], לא לבזבז חשמל ומים יותר מידי [למרות שזה לא אני משלמת. אני אחראית!]

שירות זה גם לאומי, אבל חלק נרחב ממנו הוא אישי.

ואני ממש ממש ממליצה לעשות שירות.

אפילו תקן בית, אם קשה לעזוב את הביתה.

או משרדי, אם קשה להיות באינטרקציה עם אנשים.

אבל הכל ממלא, מחדש, מבגר.

לכי על זה.

אחת שגמרה עכשיו שירות, אחרי שהיא לא חשבה שיקרה לה דבר כזה.

שגברים הולכים לצבא 3 שנים בשביל לשמור עליך ועל המשפחה שלך [בן היתר]

שבנות חילוניות הולכות לצבא שנתיים

שהרבה בנות דתיות עושות שירות לאומי שנתיים ותכלס גם תורמות למדינה

אבל את, שבא לך להקים משפחה מוקדם מותר לך לנצל את זה שהצהרת שאת דתיה ולא לעשות כלום?

לגמרי כפיות טובה לדעתי.

את ממש לא חייבת לעשות שירות לאומי שנתיים, וגם יש מקום שאפשר לעשות שירות+לימודים

ובכל מקרה בשביל לימודים צריך פסיכומטרי, אז אפשר לשלב את זה עם שנת שירות לא אינסטביסית

אבל בחייאת, לפחות את המינימום תעשי.

זה גם ממש לא הוגן שאנחנו לומדים תורה בשביל להחזיק את עם ישראל (בין היתר)

וחילונים לא לומדים תורה.. ממש כפיות טובה.

זה לא ממש נשמע לך, נכון?

אז אני רוצה לדעת למה כן לעשות שירות לאומי? ולא בגלל שאנשים אחרים עושים כל מיני דברים בחיים שלהם.

תודה!

ואין שום חובה ללמוד [כמובן שכדאי ורצוי וטוב שלומדים..]

אבל את אזרחית במדינה הזאת בדיוק כמו כל אזרח אחר. ואין שום סיבה בעולם שאזרח אחד יעשה את המוטל עליו, ואזרח אחר 'יתפוס טרמפ' על זה שיש אופציה לפטור וינצל את זה.

אני לא יודעת איפה את גרה, אבל תדמייני רגע שאת גרה בשטחים, ויש שם חיילים ששומרים שלא יכנסו ערבים. ישמע לך הגיוני שיום אחד הם יקומו ויחליטו ללכת כי 'וואלה זה לא מתאים להם, יש להם שאיפות בחיים וזה בזבוז זמן'

למה לעשות? יש המון סיבות, גם בשביל תרומה לעצמך ובניית האישיות שלך וגם בשביל ההתנסות וההתלמדות, ועוד הרבה דברים.. אבל דבר ראשון- כי גם את אזרחית במדינה הזאת. 

לימוד תורה וקיום מצוות הם חובה. (אמנם זאת גם זכות, אבל בכ"ז, כל יהודי חייב בה).

ולהיות אזרח במדינה הזאת זאת זכות...

אז אם כבר תגידי לי שלעשות שירות לאומי זאת זכות.

הרי, כשאני מצהירה, אף אחד לא מכריח אותי לעשות ש"ל וזאת לא חובתי.

מלכתחילה שירות לאומי נועד כדי להתנדב.

אבל בכל זאת תודה רבה על ההשקעה שלך לענות לי על השאלה! מעריכה את זה מאוד!

אני מבינה אותך לגמרי!
גם לי יש חבר מזה 5 שנים והוא יהיה בעלי בעז"ה. יש תאריך לחתונה
השאלה שלך נכונה.
אני חושבת שאפשר לחלק אותה לכמה גורמים.
1.מה תעשי בשירות, האם תעשי משהו משמעותי שיצמיח אותך?או משהו "בקטנה" לעשות וללכת. אם זה תקן שבאמת יצמיח אותך אין לך מושג כמה זה תורם לבנין האישיות. לבגרות שאני בטוחה שיש לך אבל יותר. להבנת החיים והבסיס לבית יהודי והוא שורש הנתינה.
2.שירות לאומי ככיון מקצועי ומפתח לחיים.יש בשירות איכותי יכולת לתת לך מושג אמיתי על מה שאת טובה בו, מה שנכון לך,מי את וכו'.. שאלות קיומיות שעד היום לא באמת התמודדת איתן.
והן נדרשות להתמודדות. אם לא תעשי את זה בדרך הזו זה יקרה אז עוד שנה שנתיים פתאום במהלך החיים באמצע הלימודים עם המשפחה.תצטרכי לגלות את עצמך ושאיפותייך. למצוא מי את ולא רק כאם וכרעיה.מבחינה אישיותית ומקצועית.

3.שירות לאומי הכי קרוב לבית שיש לך עד כה. בשירות את עובדת על תכונות אישיותיות שנדרשות בזוגיות ועד רכה לא נצרכת להן כמו לגור עם מספר בנות. לדאוג לניקיון, לבשל ועוד.. ובעיקר ללמוד לאהוב ולחיות עם השונה.
שנית- זה פעם ראשונה בחיים שאת עצמאית עם "משכורת" (פיצית) שאת הולכת לעבוד. חייה את חייך ללא תלות ויש בזה המון מעין דגם בית שעד כה לא התמודדת עם זה.

ממליצה לך בחום לעשות שנה.ואם את רוצה לטרוף את החיים אז שנה אחת מצויינת עם מדרשה. כזו שתפיקי ממנה את כל המירב של נתינה, של עבודת המידות, של תורה שתוכלי לקחת. כזו שתמלא אותך לדרך. בחישוב הכללי אנחנו חיים 70+_ שנה.
זה לא רק שזו הזדמנות בחסות המדינה לעשות במשך שנה אחת מה שאת אוהבת. לתת מכל היכולת במה שאת טובה. זו הזדמנות נדירה לעצמך. ללמוד.ולקחת קצת ניסיון חיים לדרך.
שגם שנים של לימודים באוניברסיטה ומבחנים לא יתנו לך.

בנוסף מה זה שנה אחת כזאת? אל תחיי את חייך במרדף של להשיג ולהספיק. תחיי בלחפש משמעות. בלהשפיע ולהופיע את עצמך בשיא המרביות שאת יכולה. ואז תעשי זאת בעז"ה כאת קודם כול ואז גם כאישה וגם כאימא.

בהצלחה!!!

שירות לאומי בשילוב מדרשה שזה נראה לי מה שמתאים לאופי שלי...

ועכשיו יש למישהי הצעות?!

יש בנגוהות.
יש  ביד בנימין
יפו
ירושלים.
מצרפת לך קישור-
http://www.aminadav.org.il/index.php?option=com_sobi2&catid=13&Itemid=82
זה בהחלט שילוב מצוייין!