חיים?!~מישי~
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ט בסיון תשע"ג 09:17
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ט בסיון תשע"ג 08:44
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ט בסיון תשע"ג 08:43
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ט בסיון תשע"ג 08:43
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ט בסיון תשע"ג 08:42

יש חיים, היא הכריזה.

יש תרבות,

יש כיף,

יש "חיים".

יש בריכה,

יש קולנוע,

יש ת'עיר.

יש מסיבות עם שתיה

וריקודים.

יש-

חיים.

פשוט, חיים.

וכמובן, לא שכחתי,

יש גם דת בתוך ה-חיים.

יש גם- דת.

 

היא לא שמה על לב 

ולא שתה לבה

שחרף כל הצהרותיה

את מצוות הדת שכחה.

 

כי גם אל המסיבות הלכה,

עם הבנים צחקה.

גזל זמן גזלה

ואשר אבד- לא תשיב.

אל השקר נשאה עיניה.

תועבה עשתה.

חיה תחיה?

 

באמת אמת הדברסמיילי...

החיים שלה הם לא חיים.

הם לא חיים אמיתים.

חיי הבל ושיגעון.

עיקר החיים זאת הדת.

חיי שקר וכזב הם החיים שלה.

כן, יש הנאה.

מותר לשמוח.

צריך וחייבים לשמוח.

(ולעבוד את השם בשמחה וזאת מצווה)

מותר לצחוק, זה טוב ובריא.

אבל להגזים?

שמחה אמיתית זה לא כול השטויות שהיא עשתה.

יש שמחה אחרת, אמיתית.

 

וחיה תחיה?

לא.

החיים שלה לא חיי אמת.

 

אבל אף פעם לא מאוחר לתקן וכול זמן שהנר דולק אפשר לתקן ולא להתייאש שהרי אין דבר העומד בפני הרצון.

 

 

ל "~מישי~":

חזק ואמץ!

תמשיכי לכתוב ולנצל את הכישרון (לטובה כמובן..).

...~מישי~

לא הבנתי - אתה חושב שהגזמתי? (בקשר לענין של הנאה..)

 

כן אני מסכימה שיכולה להיות שמחה אמיתית. לא התכוונה לעצם הרעיון של הלשמוח אלא לחיי הבל.. יש הבדל בין מה שמגדירים ככיף לשמחה. הבדל גדול לדעתי.

לגבי השורה האחרונה- וודאי. בעז"ה.. האמירה ואשר אבד לא תשיב- זה לא שאינה יכולה להשיב אלא שהיא בכלל לא מתאמצת לעשות את זה..

 

*אגב ההרעיון של הבית האחרון מבוסס על יחזקאל פרק יח'. הרעיון זה משחק של המשמעות.. (משמעות כפולה של ה"חיים"..).

 

תודה על התגובה. (ועל האיחול )

זה מקרה אמיתי?סמיילי...
לא ממש.~מישי~

זה קשור לתחושות שלי בזמן האחרון בקשר לכמה חברות שלי אבל בכוונה הקצנתי.. (קיצור זה לא המצב שלהן באמת.. לא כ"כ גרוע..)

 

אגב- זה כואב להגיד את זה. אבל את הזמן שנגזל- אותו באמת אי אפשר להחזיר. אתה יכול לתקן מכאן ולהבא- אבל את הזמן שיכולת להתמש בו לטוב אם השתמש בו לרע בסופו של דבר את הזמן הזה הפסדת. אני מאמינה בהחלט בתשובה ובתיקון שאפשר להגיע למצב אפילו יותר גבוה משהיית מגיע אלמלא החטא (יש מאמר יפה של הרב סולוביצ'יק על תשובת של העלאת הרע- והוא מזכיר את זה שאומרים על ריש לקיש שהיה ת"ח, עזב ללסטיות ושוב ת"ח ושהיה אח"כ ת"ח יותר גדול איך זה יתכן הרי בזמן שהיה גנב וודאי לא עסק בתורה.. זה אומר שאפשר לקחת את המקום הרע והחטא ולעלות אותו, כך שתהיה במקום הרבה יותר גבוה).

 

אני לא כול כך מסכים איתךסמיילי...

לתשובה יש מעלה.

תמיד אפשר לחזור בתשובה, אני יביא כמה דוגמאות:

א. נאמר לקין שרצח את הבל "מה עשיתה?" מכאן שיכול היה קין להודות בטעות ולחזור בתשובה.

ב. עד הרגע האחרון שבו התחיל המבול היו דור המבול יכולים לחזור בתשובה.

ג. חזקיהו המלך חלה והתפלל בא עליו בנהיא יאשיהו ואמר לו שלא יחיה ענה לו חזקיהו "בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים". והתרפא. (כידוע הנבואה הזאת ניתנה כי לא עסק בפרו ורבו וכ'ו...)

ועוד דוגמאות רבות...

והזמן?

 לא נורא!

גם אם הפסדתה 115 שנה וחזרתה בתשובה ב5 שנים האחרונות ועשיתה בהם מצוות וחסדים הרבה זה זמן טוב.

ומוטב לעשות תשובה כמה שיותר מוקדם.

 

 

 

 

בסדר. אני מקבלת את מה שאתה אומר.~מישי~


ניצחון!סמיילי...
נראה שמרוב רצוןבקטנה
להגיד הכל מהר וברור התפספסה השירה.

האם את רוצה שנתייחס אל הטכניקה או אל המסר שהעלת?
אל הטכניקה.. תודה.~מישי~
אז טכניקה;בקטנה
הבית השני והשלישי טובים.
(המילה "דת" קצת מפילה את הקטע ודוחקת לפינה לא נעימה למי שלא מעוניין ואז יוצרת רתיעה ומעט ריחוק. אולי ניתן למצוא תחליף? טוב. ואולי זו רק אני )

בבית הראשון הייתי מחלקת את הפיסוק אחרת, מחברת למשפטים שלמים, מחליפה את המילה 'יש' במילים מקבילות או משתמשת יותר בו"ו מחברת.

המסר חותך. אולי תאתגרי אותנו קצת?
(אגב, המסר מועבר בפשטות גם בלי הבית הראשון)
אוקי.~מישי~

תודה רבה. אני קצת חדשה בעסק אז זה טוב שאת מכוונת אותי..

הקטע עם הבית הראשון זה חלק מהענין אבל זה באמת לא יצא טוב (כתוב בצורה פשוטה מדי..)..אנסה לשפץ אותו. 

תודה רבה!

נסיון-שינתי לגמרי את ההתחלה אשמח אם תסתכלי~מישי~

יצא קצת מוזר.. הבית השני לא משהו.. שלושת הבתים הראשונים לא כ"כ מסתדרים עם השנים האחרונים...אולי כדאי להפריד לשני שירים?

מה דעתך?

 

 

לא הצלחתי לתפוש,

עת גלישתה הנמהרת,

וצחוקה המתגלגל בטירוף.

הים,הקולנוע,העיר והזולה.

המוזיקה הדופקת בלב.

 

מה את עושה?

פניתי אליה.

היא הסבה מבט ואמרה

די לדאוג-לא עזבתי,

וחזרה לדרך שלה.

 

הלכתי משם כמו רוח דוהרת.

לדבר איתה לא אוכל עוד.

במקום זאת

שלחתי יונה וזית בפיה

ברכה מגולגלת היטב.

אבקש נא לקבל באוזן קשבת

את תוגת חמתי האוהבת.

 

היא לא שמה על לב 

ולא שתה לבה

שחרף כל הצהרותיה

את מצוות הדת שכחה.

 

כי גם אל המסיבות הלכה,

גזל זמן גזלה

ואשר אבד- לא תשיב.

אל השקר נשאה עיניה.

תועבה עשתה.

חיה תחיה?!

 

 

בקטנה
כל מה שאמרת נכון, השינוי יפה ואוצר המילים רחב, אפשר לראות שאם תתפקסי ותעברי על הקטע שוב הוא יכול לצאת מושלם ממש.

בבית השני, אם הוא חשוב לך, נסי לכתוב "אל דאגה" במקום די לדאוג, ואולי להשתמש ב"דרכה"/ דרכה שלה.

להוסיף אתגר בעניין אפשר דווקא אם תחסירי את הבית השני. ותשאירי אותנו באויר עם "הלכתי משם.."
אבל זו רק הצעה.

כל הכבוד על ההשקעה!
תודה..~מישי~

לא מתאים לי להוריד את הבית השני למרות שאני מבינה את מה שאת אומרת..
שיניתי קצת. לא הצלחתי לשנות יותר..

זה מסתדר כשיר אחד? הבתים מסתדרים אחד עם השני? שלושת הבתים הראשונים מסתדרים עם השנים האחרונים? (כי ברעיון זה כן אבל אולי זה שונה קצת בסגנון..)

אוף אני מרגישה מעתיקנית קצת כי את תוגת חמתי האוהבת עלה לי בעקבות שירי הבן האובד של לאה גולדברג שכתוב שם את המילים "את ברכת חרונו האוהב".. אבל זה באמת מה שאני מרגישה..

 

 

לא ידעתי לתפוש,

עת גלישתה הנמהרת,

וצחוקה המתגלגל בטירוף.

הים,הקולנוע,העיר והזולה.

המוזיקה הדופקת בלב.

 

מה את עושה?

נחרדתי אליה.

היא הסבה מבט ואמרה

אל דאגה-לא עזבתי,

וחזרה לדרכה שלה.

 

הלכתי משם כמו רוח דוהרת.

לדבר איתה לא אוכל עוד.

במקום זאת

שלחתי יונה וזית בפיה

ברכה מגולגלת היטב.

אבקש נא לקבל באוזן קשבת

את תוגת חמתי האוהבת.

 

היא לא שמה על לב 

ולא שתה לבה

שחרף כל הצהרותיה

את מצוות התורה שכחה.

 

כי גם אל המסיבות הלכה,

גזל זמן גזלה

ואשר אבד- לא תשיב.

אל השקר נשאה עיניה.

תועבה עשתה.

חיה תחיה?!

מכיוון שביקשת באופן אישי-קארין92

קודם כל-נושא נהדר ומעניין.

יש מקום לליטושים נוספים בעיניי ואשרייך שאת שואלת ומקבלת ביקורת.

 

לא הצלחתי לתפוש

עת גלישתה הנמהרת

וצחוקה המתגלגל בטירוף

הים, הקולנוע והעיר הזולה;

המוזיקה הדופקת בלב.

 

מה מעשייך? פניתי אליה

אך את מבטה הסבה לאחור.

היא אמרה כי דאגה כאן איננה שייכת

וחזרה לסורה, אל השחור.

 

הלכתי משם כמו רוח דוהרת.

לדבר עימה עוד לא אוכל

ובמקום זאת שלחתי יונה מבורכת

כשעלה זית בפיה

שברכתו לעולם לא תחדל.

אבקש שלדבריי תאזיני היטב

לתוגת חמתי האוהבת בכאב.

 

היא לא שמה עינה

ולא שתה לבה

שחרף כל הצהרותיה

את מצוות  אלוקים שכחה.

 

ואת אשר אבד- לא תשיב.

כי אל השקר היו עיניה נשואות.

 

החיה תחיה בעשותה אלה התועבות?!

 

 

תודה רבה על ההערות.. והנה הגרסה החדשה.~מישי~

יותר טוב?

 

לא ידעתי לתפוש

עת גלישתה הנמהרת

וצחוקה המתגלגל בטירוף.

הים,הקולנוע,העיר והזולה;

המוזיקה הדופקת בלב.

 

מה מעשייך פה? פניתי אליה.

היא הסבה מבט והפטירה:

דאגתך מיותרת-

הן עודני בדרך,

וחזרה לסורה, אל השחור.

 

הלכתי משם כמו רוח דוהרת.

לדבר עימה עוד לא אוכל.

במקום זאת

שלחתי יונה תמה וזית בפיה

ברכה מגולגלת בכאב.

אבקש נא לקבל באוזן קשובה

את תוגת חמתי האוהבת.

 

ידעתי כי לא ייטב הדבר בעיניה,

וכל זאת היה לשווא.

אזניה ערלות ושוב היא לוחשת-

לא שכחתי את הדרך

ועודני מחזיקה בתומתי.

הכיצד תשקר הנפש בוערת

ותשכח את אשר צוותה?

 

היא לא שמה על לב 

ולא שתה לבה

שחרף כל הצהרותיה

את מצוות א-לוק שכחה.

 

נבלות מערומיה,

גזלותיה ואונאותיה.

ואת אשר אבד- לא תשיב

כי אל השקר נושאת היא נפשה.

החיה תחיה החוטאת, הבוגדת,

בעשותה אלה התועבות?!

 

 

בשמחה! (זו אני פשוט פתחתי ניק נוסף)וותיקהאחרונה

ממש מקסים.

אני רואה שאת לא אוהבת להיצמד לחרוזים כמוני ממש אין חיוב

רב, קצין, פוליטיקאי. תיפח רוחכם.ימח שם עראפת

אל תיגע בי בחיים שלך!!!

צועק ילד. צועק על ילד אחר, קצת יותר גדול.

ילד במדים, קסדה, אפוד. על הכתף תלוי נשק.

ילד גדול, ואלים. הוא דוחף את הילד הקטן. לא כל כך קטן הילד. בן 15. הילד דוחף אותו בחזרה. אל תיגע בי!!! הוא צועק. העיניים שלו נעוצות עמוק בעיניים של הילד הגדול. העיניים שלו מביעות זעם ושנאה.

הילד הגדול מחזיר לו מבט קר וכועס ושונא. והוא שוב נוגע בו. דוחף אותו חזק, הילד נופל.

הילד קם, עם אבן. הוא זורק אותה על הילד הגדול. הילד הגדול צורח בזעם. יא בן ****!!! הוא תופס את הm16 שלו ודורך. קלינק-קלאאק. יש כדור בקנה.

הילד הקטן מסתכל עליו, מבועת. זועם. שונא. הילד הגדול מפיל אותו במכה חזקה עם הרובה. הילד הקטן צורח, בזעם, אני לא האוייב שלך!!!

ילד אחר מביט בהם פעור עיניים. מרים ידיים. בבקשה לא, הוא בוכה. אנחנו יהודים!

ילד גדול צורח. סתום תפה חתיכת אפס!!! הוא צורח. בום! בובובום!!! בובובובובובום!!!! הרובה של הילד הגדול יורק אש. ילד קטן על הברכיים מביט בעיניים קרועות לרווחה, משותק. ילד קטן על הרצפה, מדמם. ילד גדול עם רובה שיורק אש לכל הכיוונים.


****


איש גדול ליד פודיום. זקן לבן. דמעות. איש גדול אחר מחליף אותו. איש במדים. פלאפלים על הכתפיים. איש אחר מחליף אותו. כיפת בד, חליפה, עניבה.

הם מדברים, כולם. בזה הם טובים.

בררררררררררר🥺🥺🥺תמימלה..?

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

כשהעולם יתנהג יפה אני אכתוב משהו שמחימח שם עראפת
מחשבה מייצרת מציאות?תמימלה..?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מציאות מייצרת מחשבה.ימח שם עראפת
אתה לא חושב שזה יכול לפעול גם הפוך?תמימלה..?
שאפשר להסתכל ולהדגיש ולכתוב על הדברים הטובים?
אפשר.ימח שם עראפת
זה יעלים את הרעים? לא. זה יגרום להם להתפרץ בשביעי באוקטובר.
אבל אתה לא הרמטכ"לתמימלה..?
אתה בנאדם שכותב, יפה מאוד אגב... למה להיכנס לדיכאון? תכתוב על משו שמח, שלא ירדו דמעות.....
ואולי...זה תלוי...בנו? בכל אחד מאיתנו? הרי הכלנחלתאחרונה

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

אמנם כבר כבר קצת זמן אבל נראלי שעדיין רלוונטי...תמימלה..?

רציתי לכתוב משו על שלושת הנערים שנרצחו לפני שתים עשרה שנה, לא הצלחתי ואז @שפוי עזר לי...

אז זה של שנינו...

"חטפו אותי" הוא לחש,

והזעקה נבלעה בתוך הרעש.

"תוריד את הראש" פקד הקול האכזרי,

והוא לחש בשקט "הושיעני, אלוקי צורי".

ובבית הפתעה, פחד ומבוכה,

חשש ודאגה,

מה שלום הבן היקיר

שכבר שעות לא בא...

אז מתקשרים למשטרה

ולא מקבלים תשובה

וכך במשך ימים ארוכים,

אבל אולי ישנה עוד תקווה....

תקווה שהוא יחזור,

יחזור כמו גיבור,

שלא נהיה גם חלק ממשפחות השכול...

ושנמצא את הכח לעמוד ולסבול...

והאחדות הזו של עם ישראל,

נותנת כוחות,

להתפלל

ולעבור את כל התלאות...

אז כשמגיעה המרה שבבשורות,

כשלא מפסיקות לרדת הדמעות,

כשצועדים אחרי המיטות-

אין מילה,

רק תפילה,

בקשה לנחמה,

לחיבוק באהבה,

של אבא שבשמיים,

שנשאר איתנו עדיין

שממשיך להחזיק לנו את הידיים

ולא עוזב אותנו לעולם,

וגם כשלא הכל מושלם...

מטלטלזיויק
אירוע נורא... הי"ד 
אני זוכר את הסיפור הכואב הזה.משהאחרונה
שאלת השאלותשפוי

היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,

כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו? 

אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם. 

תודה רבה!

מה שאני עושה זה ככהחתול זמני

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

 

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

 

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

 

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

 

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

 

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

 

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

 

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

 

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

 

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

 

בהצלחה!

 

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

 

וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

כתיבה זורמת חופשיתמשה

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.


(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפוי

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

דבר נוסף והכי חשובנחלת

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

 

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

 

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

 

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

 

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

 

מקווה שהבנת.

 

בהצלחה רבה!

 

 

במרום - טעות. התכוונתי:במקום.נחלת
את יודעת שאת יכולה לערוך הודעה שכתבת?נקדימון
אם עדיין לא הגיבו עליה את יכולה לערוך אותה
תודה! איך?נחלת
יאא, תודה🥹🥰תמימלה..?

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

כלומר, לא לעשות מאמץ מעל איך שאתה,מאמץ מזוייף.נחלתאחרונה
לא משנה התחרטתיShandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך י"ח בסיוון תשפ"ו 14:52

...
 

 


 

 

 

גם להתחרט מותרסופר צעיר
כן..Shandy

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

יאללה פרקיסופר צעיראחרונה
קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד

קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים

שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר

הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים

אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד

תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת

בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם

וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם

וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית

תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

עַל קִיּוּמָם

הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים

כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים

אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל

שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים

"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"

יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם


אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ

אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת

זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם

בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל

אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית

הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת

יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה

מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם

צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת

מַבָּטֶיהָ צְלָלִים

כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה

וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים


וְלִפְעָמִים

לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן

תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה

מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר

תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה

שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה

וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן

וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ

וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק

לְלֹא הֶרֶף


הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ

חֲרִישִׁים

כִּלְאָם לְחִישׁוֹת

מַבָּטָם טָרוּף

וְכָל יֵשׁוּתָם

זוֹעֶקֶת הַצָּלָה


הֵם מִסְתּוֹבְבִים

אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק

הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף

זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת

שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר

מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים


אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת

הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ

אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ

נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים

וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין

שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת

עֲבוּרָם

עֲבוּרֵנוּ

וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב

לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ

שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם

לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף

לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם

וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין

בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ

חֲדוּרֵי כְּאֵב

חֲדוּרֵי רְדִיפָה

סְמַרְטוּטֵי אָדָם

חַיִּים

מֵתִים.


וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקודאחרונה

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)


צְלָלִיתסופר צעיר

בְּכֹל עֶרֶב

בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּעֵרֶךְ

מוֹפִיעָה צְלָלִית קְטַנָּה,

בּוֹצַעַת אֶת הָאוֹר

הַנִּשְׁקָף מֵהַחַלּוֹן.

בְּכָל עֶרֶב

תַּבִּיט מַטָּה

צוֹפָה עַל הָרְחוֹב

לֹא מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ.

בְּגַב יָשָׁר

בִּתְנוּחָהּ יַצִּיבָה,

בְּדִידוּת עוֹטֶפֶת אוֹתָהּ

בִּשְׂמִיכָה טְלוּאָה.

כְּשֶׁאֲנִי מַבְחִין בָּהּ

שׁוֹתֶקֶת כָּכָה

אֲנִי מַאֲמִין

שֶׁאֲנִי הַיָּחִיד

שֶׁמַּבִּיט בָּהּ בַּחֲזָרָה.

יפה מאוד! נוגע.נחלתאחרונה
...כְּקֶדֶם

בין הנשימות של העולם

בזווית המצלמה

יש נשמות גלמודות שהעולם טפח על פניהם

תקוות שהיו ונתלשו

חיים שנגדעו

רק כדי להותיר זיכרון עמום


היינו כאן 

צאו לטיילימח שם עראפת

בוא נצא לטייל בשבילים שמסביב

נשכשך במעיין רגליים יחפות,

נשאף ריחות של קיץ שמחליף את האביב,

מהר לפני שיתחילו השריפות.


כי אוטוטו תתחיל שוב העונה

פה ושם כבר התחילו להשחיר

הרים, ואדיות, מהם תברח שוב היונה

עלה הזית במקורה רועד נופל מחוויר.


אז בוא נצא, לטייל, בבקשה

ניקח תרכב כי ברגל מסוכן

לא נעבור בA וB, זו חלוקה קדושה!

(וגם.. הרכב עוד לא ממוגן..)


השופלים כבר סללו שבילי אש חדשים

האויב כבר מצית פה ושם שדות

כל עוד אפשר ללכת בטבע, צאו אנשים,

כי עוד מעט ישחיר הכל מהשריפות.

אבל במעיין נהיה עם חולצה?פשוט אני..
תן לעצמך סטירה(בעוון נצלו"ש)ימח שם עראפת
אני נכנס עם חולצה למעיינות, אתה רוצה תיכנס ערום, לא כשאני שם
בהתחשב בפורום שבו כתבתפשוט אני..

אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,

אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣

פחחחימח שם עראפת
אם תסתכל בשרשורים שלי בפורום הנ"ל, תראה שבאופן מפתיע אני מקבל תגובות יותר ממך
עשית חשק לצאת לטייל😅תמימלה..?
הסוף קצת פחות אופטימי אבל זה כתוב יפה מאוד, כרגיל-חרוזים מדויקים ורעיון מקורי......
מאוחר מדי.ימח שם עראפתאחרונה

אני מקווה שהספקת. אם לא אז חבל.

אין דבר, עוד שנה או שנתיים

יצמח הואדי, ינץ ניצן עולל,

והואדי שוב יפרח, אך בינתיים...


בינתיים הואדי שחור.

העצים שרופים, החיות נעלמו,

כאילו נכבה בו האור.

הכל נשרף, הקולות נדמו.


האויב אותו הצית, אותו ואת ההר.

נשכשך רגליים במעיין שחור

כי לא נורא, ואין דבר,

מחר נדליק שוב את האור.

אולי יעניין אותך