קבוצות של חילונים עירוניסטים שחיים בבועה באותו יום.
מה אתם חושבים? (לא על פילים אפריקנים, עוד מעט אני אגיע לשאלה, סבלנות..)
רק בשביל רקע, קטעים מהשיחות שהיו לי:
[עירוניסטים חילונים שנתקעו עם האוטו ביישוב באמצע טיול]
"אז מאיפה חזרת עכשיו?"
"מחזרה של ההרכב"
"יפה, אתם בטח מנגנים שירים חסידיים, מגניב."
"לא, דווקא הרגע ניגנו מחרוזת של כוורת."
"יש כאן תרבות??
"
[חיילות חילוניות שהתארחו פה]
"אחיות שלך הכירו בשידוך?"
"כן"
"את גם תכירי בשידוך?"
"אולי, נראה כבר"
"רגע, מה זה שידוך?"
"מישהו מכיר אותו, מישהו מכיר אותה, חושבים שזה יכול להתאים..."
"והם נפגשים פעם ראשונה בחתונה. נכון?"
????
בקיצור, הבורות הייתה מרשימה.
עכשיו, במצבים כאלה יוצא לי הרבה פעמים למצוא את עצמי מתחילה להצטדק, לתאר כמה שאנחנו עם הקידמה, מודרניים, שומעים שירים עבריים חילוניים, אינטרנט וכו'..
ואחרי השיחה אני יוצאת עם תחושה שהפכתי את עצמי לאחת שמחקה את החילוניות (שם המושג) והיהדות היא סתם תחביב.
פשוט ששמתי את הדגש רק על הדברים הגשמיים, החילוניים, איך שאנחנו כמוהם ולא איך שהדרך שלנו יפה.
אז זאת הקצנה שלי, ובע"ה מחכה להזדמנות לתקן את מעשיי ולעבוד על זה.
אבל ת'כלס, בחצי שעה שיחה קשה להגיע לכל הרבדים.
אז מה הכי נכון לבטא? להראות?
שאנחנו לא יצורים עם קרניים והיהדות לא מרתיעה מבחינת בורות ופרימיטיביות, או שהדרך היא מאוד שונה ויפה והרבה רוחניות ואין לי עוד הגדרות אז נתקעתי באמצע המשפט?..
וכמובן כמו כל הצטברות של יותר משני משפטים שלי לא יצא ברור כל כך.. מקווה שאיכשהו הצלחתם להבין.
ואם לא, בכללי מה אתם חושבים, מה אפשר וצריך להעלות בדו שיח כזה..
