נראה לי שהתפילה בכוונה זה אחד הדברים היותר קשים, כי התפילה הופכת להיות משהו מאד רוטיני.
אני אישית החלטתי לפני כמה שנים שבגלל שקשה לי להתמיד בתפילה בכוונה, אני אשתדל לפחות להגות את המילים נכון, וזה מה שאנ יעושה מאז. לוקח לי מיליון זמן להתפלל אבל אני מרגישה שזה עוזר לי...
ואז הגיעו לי כל מיני קשיים ובעיות בחיים. נסעתי לכותל, התפללתי, בדרך לשם ברכב גם בכיתי, כי ליד אנשים אני לא מסוגלת לבכות.
ואמרתי תהלים, מלא, ופתאום כל מילה התחברה לי למצב שבו אני נמצאת, ולבקשות שלי...
ואז הבנתי פתאום מה זו תפילה בכוונה.
אז אני לא יכולה לומר שמאז כל התפילות שלי הן בכוונה, אבל אותה חוויה שהיתה לי אמרה לי שכשצריך, התפילה היא כח אדיר, ועד אז, אני מתפללת כי צריך...
ולגבי התחושה שזה לא עוזר -
אני אומרת תהלים יומי לרפואת חולים מהישוב שלי, ולפני 3 חודשים אחד נפטר, ולפני חודש עוד אחד... אנשים שמאד חיבבתי... והיה לי קשה לומר שוב את התהלים.
שיתפתי בכך שכנה שלי, והיא אמרה לי שנכון שיש את אלה שנפטרו, אבל היא גם הראתהלי את אלה שב"ה יצאו מהרשימה הזו כי הם הבריאו במשך השנים.
לפעמים אנחנו מקבלים מענה ישיר לתפילות, ולפעמים לא, אבל צריך להתאמץ ולראות גם את המענה, ופשוט להאמין שזה עוזר. זו חלק מהאמונה שלי...
בהצלחה חמודה!