בטוח שיש כזה.

ואם אתה בטוח שזה מה שמרתיע את הבחורות, תתאפק- חבל לאבד את האחת בגלל "חוסר סבלנות".

ובהצלחה

אולי כדאי לא לפתוח את זה כ"כ מוקדם.

לא שזה חיסרון בך, אבל זה לחשוף חסר שיש לך ואתה זקוק בגללו למישהו אחר.

אותי זה היה מלחיץ אם בפגישה שלישית הבחור היה אומר לי שהוא צמא לקשר כי אין מי שיקשיב לו.

אולי בשלב מתקדם יותר של הקשר אפשר לפתוח את זה בלי שזה ירתיע.

בהצלחה!!

קשה לי להאמין שקיימת ישיבה שכל תלמידיה לחוצים ברמה כזאת שהם לא יכולים לנהל שיח חברים מפעם לפעם. מצא לך חברים לשתף בהרגשותיך.

ואם בכל זאת אינך מוצא בישיבה - השקע קצת בחבריך ממעגלים אחרים, כגון מקום המגורים, חברים מהתיכון, וכו'.

ואם עדיין לא מצאת - תעבור לישיבה חברותית יותר! אם יש לך צורך לשתף, זה ממש לא טוב לחנוק את עצמך, גם בלי קשר להתנהלות כלפי המדוייטות. זוהי נקודה קריטית שלדעתי שווה להקריב עבורה את היתרונות הספציפיים שהביאו אותך לישיבה הזאת מלכתחילה.

ובכלל, צורך בחבר שיקשיב ויתמוך שאינו בא על סיפוקו יכול לפגוע ביציבותו הנפשית של האדם וממילא ביכולתו להיכנס לקשר זוגי. כדאי לך לבדוק אם בכלל נכנסת לחיפוש אחר בת זוג ממקום בריא, או מתוך תחושת החוסר שאתה מתאר. אדם צריך חברים בין אם הוא נשוי או לא, וחבל שתתחתן כדי לפתור את מצוקתך ותגלה שהיא רק החמירה...

התגובה עזרה לי.

באמת נראה לי כדאי לעבור ישיבה.

העניין הוא שלא בא לי להתחיל מחדש..

אבל כנראה שאתה צודק.

זה ישיבה בלי חיי חברה ואם גם יצא לך חברותא מרגיז שלא מקשיב לך,

כשאתה צריך.. אתה יחסית אבוד.

לא למדתי אף פעם בישיבה, אבל לפי מה שהבנתי, יש הפסקת צהריים, יש קצת זמן בין סוף סדר ערב להליכה לישון, יש זמן פנוי בשישי-שבת, לא? גם בכל הזמנים הללו חבריך לישיבה לחוצים מביטול תורה?

רק בנסיון להבהיר את המצב יותר, ומסכימה עם מה שכתבו מעליי.

שרצון ה' הוא שהתורה תילמד כך שהיא תגרום לנפשו של אדם להצטמצם..

ואם כך היא התחושה: אז לטעמי יש פה הבנה לא נכונה של לימוד התורה, ואיך משלבים אותה ביום יום כך שהיא תהיה תורת חיים, ולא כמשהו חיצוני.

נשמע שכל חיי הישיבה לא נלקחים למקומם הנכון.

ומעבר לזה- נשמע שהצורך בדיבור ובשיתוף שמגיע לכדי תחושה שאין לנפש ביטוי זקוק לייעוץ והכוונה תורנית, מקצועית..

הצלחה רבה

לא כ"כ הבנה ב"לימוד תורה".. "תורת חיים" זה לא רק שמשלבים אותה ביום-יום, כאילו לא מתמידים מידי... אדרבה, אדם שמתמיד בתורה, הוא חי אותה. ובוודאי ש"חיי הישיבה" עניינם ללמוד. זה לא לימוד כמו של בנות במדרשה וכד'. כששוקדים בתורה בישיבה, זה לא "משהו חיצוני", זו שיא הפנימיות של התורה.

אבל עם זאת - לנושא השירשור - בוודאי שאת התורה צריך גם לקיים. ולימודה צריך להיות "בחביבות רֵעים וסיועם וכיבודם" (מתוך איגרת של הרצי"ה זצ"ל). וחלק מקיום התורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ולהיות אוזן קשבת לחבר שצריך את זה יותר. רוצה לשתף בהרגשותיו וכו'. יש די זמן בין הסדרים. דא-עקא, שלפעמים חברים לא כ"כ מודעים לכך. "קנה לך חבר".. מישהו, או כמה, קשובים, שאפשר לדבר איתם.

שמי שמשלב אותה ביום יום, כאילו לא מתמיד מידי?

זה ממש לא מה שאמרתי.

התכוונתי לומר שההתמדה בלימוד תורה בישיבה, צריכה להחיות ולהניע את האדם

ולא חלילה לגרום לתחושת הצטמצמות נפשו.

לכן,

לטעמי הבעיה היא בעיה עמוקה יותר (אולי אפילו נפשית פנימית), הנובעת מהבנה לא נכונה של מקומה של התורה בחיינו, ומשום כך תחושה של ניתוק, ניכור וחוסר באוזן קשבת מהסובבים

אין לי תשובה ברורה, רק יכול אולי לחדד עוד יותר את הסיבה - בנים לרוב, גם באופן טבעי יותר סגורים ופחות מדברים גם כשזה לא ביטול תורה... ועוד יותר כשיש ביטול תורה.

עם בת, לעומת זאת, אחרי ההיכרות הראשונית שיש לךאיתה, אם אתה מרגיש איתה בנוח, עצם היותה בת שרגישה יותר לסביבה, גורם לך כבר יותר להיפתח - ועוד יותר במקרה שבין כה וכה אתה כמה כבר לדבר עם מישהו שלא קיים אצלך עדיין - ואז אתה משתף אותה, מה שכמו שאתה אומר נראה לה כהלחצה וכו'...

אולי - זה לא תשובה, אבל אולי, אם באמת תצליח למצוא רב/חבר אפילו לא מהישיבה, שהוא אדם רגיש יותר ויודע יותר להקשיב, ותלמד את עצמך לאט לאט להיפתח אצלו יותר, בסוף זה ילך...אולי...

ב"הצלחה לך ולכולנו (הגברים), וגם לכן, הנשים, שתדעו לקרוא נכון את הגבר שמולכן...

מקווה שזה מקרה חריג ושזו לא התופעה בכל ישיבה וישיבה.

אני נזכרת שנפגשתי עם כמה בחורים שאמרו לי שאין להם חברים בישיבה או מהישיבה הגבוהה,

אלא רק חברים מהתיכונית או מהיישוב..

ובמחילה ממך, זה בעיניי הזוי!

אתם נמצאים יחד רק כדי ללמוד תורה תחת לחץ? הספק? מי מסיים יותר דפי בגמרא?

דרך ארץ קדמה לתורה!

יותר חשוב להיות אנושיים לפני תלמידי חכמים, להתעניין, להקשיב, להרגיש, לעזור, לתמוך.

אני חושבת שלהקדיש שעה ביום למען חבר וללמוד 10 שעות תורה במקום 11 שעות- זה בסדר גמור!

ואני לא רואה בזה ביטול תורה!!

זה כמו שפעם בחור אמר לי שמבחינתו ללכת לטיול זה ביטול תורה- ומבחינתי זה לגמרי חלק מהתורה וחלק מעבודת ה'!

אולי גישות שונות לחיי קודש..

לגבי מה שכתבת -

1. חשוב שתיפגש עם בחורה לא רק בגלל שאין לך את מי לשתף ואתה מחפש אוזן קשבת,

אלא כי אתה באמת מרגיש בשל ומוכן לחתונה.

2. חשוב שתהיה פתוח בדייטים, אבל לא כדאי כבר בהתחלה לשפוך הכל, וגם רצוי שזה ייעשה בהדרגתיות..

3. אתה חייב לרכוש חברים, זה הכרחי לחיים בריאים..

4. אם תרצה שאדבר עם ראש הישיבה שלך על הנושא כדי שידבר עם הבחורים- בשמחה!

שם זו דווקא בת, אבל העיקרון אותו עיקרון.

שמרגישים שלא מקשיבים מספיק, שלא מתעניינים במה שאתה עובר/חושב/מתעניין...

והרבה פעמים זו הרגשה ממש סוביקטיבית. כלומר- אתה הולך עם תחושה כזו, והיא פשוט מוכיחה את עצמה....

תגיד, לאף אחד מהחברים שלך לא מקשיבים? או שזה רק מולך?

אתה בנאדם שמקשיב, שמזמין דיבור?

הרבה פעמים  בנאדם שקוע בתפיסה שלו את העולם, וזה מזמין אותה מהסביבה. כמו ילד כאפות שהולך ברחוב עם יד שתגן לו על הראש... זה דורש כאפה...

מעבר לכל העצות הטובות שהוצעו לפני, אני מציעה שתסתכל רגע פנימה. האם הסיטואציה הזו מוכרת לך מעוד מקומות בחיים? בבית? בתיכון? או שזה ספציפית בישיבה?

אם זה מקרה חד פעמי- שקשור לישיבה- אז תלך למקום שישמח אותך.

ואם לא, אז תבדוק את עצמך. 

אולי אתה "דורש" שיקשיבו לך? "מכריח" להקשיב בצורה טוטאלית? אולי אחרי שמישהו מקשיב לך הוא "כבול" אליך, ומחוייב להקשיב לך גם בפעם הבאה?

זה משהו לא מודע שאנחנו לפעמים עושים, אבל לבנאדם שמולנו זה נותן הרגשה של חנק, שמישהו משתלט עליו, שמכריחים אותו לעשות משהו (וזה לא חייב להיות במכות... לרוב זה דרך לחץ רגשי- "אני לא יכול בלעדייך" וכו') והאינסטינקט שלו הוא לברוח. 

שיהיה בהצלחה

אם לא בעניין הבנות אז בעניין הישיבה והחברה בה.. 

?

אז ככה שלדעתי כל תגובה פה יכולה לקדם אותך במשהו...

אבל.. אבל.... לי למשל אין בעיה לצאת עם מישהו שעל ההתחלה נפתח.... זה מדהים בעיני!!

זה אמיתי ונוכח...

נעזוב אותי לרגע, אם בדקת בעצמך ואתה סכה מאוזן ואתה מרגיש פתוח... אז תבטא את זה!!

תהיה אתה!! היא מחפשת מישהו בדיוק כ מ ו ך !!! ולא כמו כל אחד אחר!!

ואתה נדיר. תתגאה בזה.

אם אתה נפתח מה נשאר לה?

בדרך כלל זהו התפקיד של הבת. אני בשונה לכל השאר שקטה ומופנמת ומאד זקוקה למישהו פתוח. אבל...ותקח זאת חזק. צריך להיות צעד צעד. צעד אתה וחכה לצעד שלה ורק אחר כך תמשיך צעד שני וכו הלאה וזה בכל הקשר.

אתה מאוד רוצה להקים כבר את הבית שלך,

למצוא את הפינה שלך, למצוא את האחת...

ולכן אתה מתקדם מהר בקשר.

לדעתי - רצוי להתאפק קצת יותר כפי שכתב שמואלג. ( מבחינה אסטרטגית )

אני לא חושבת שחברים יתנו מענה מושלם לצורך הזה, אבל כן חשוב שתיצור 

קשרים חברתיים יותר מגוונים- בשבילך, זה יעשיר את עולמך. 

ודבר נוסף - אני חושבת שכדאי להסתכל על הצורך הזה בעין טובה, הוא מקסים ונובע

ממקומות חיוביים בנפש  בבחינת " ועזב את אביו ואימו ודבק באשתו..." 

בהצלחה.

אתה זה אתה, ואותך אשתך תרצה 

וכמובן ״ קנה לך חבר״! 

אנו לא מכירים אותך ואת חייך- אולי באמת אתה מלחיץ או חסר גבולות ומנצל בלי אבחנה את במת הפגישות שניתנה לך.

אולי. אז קח בחשבון את כל מה שנאמר פה ותעבוד עם זה.

בעיני- נפלא שאתה בא בפתיחות ושקיפות ולא נתקע ומהסס וסוגר את עצמך.

וכמים פנים לפנים - כן לב האדם לאדם. בעיני קל יותר להיפתח עם מי שנפתח איתך. ותמיד קל שהשני הוא ראשון ולא אני - כך שאתה מאפשר נינוחות ופתיחות. לא מפחדים - על איזה לב יפלו הדברים.

אא"כ אתה שופך סתם הכל. אבל עצם התכונה - לכשלעצמה - אין בה רע.

חברים זה טוב, אבל קשר נפשי אתה בונה עם אישתך ואתה בוחן פה היתכנות של אותו קשר שאתה מחפש. והלואי ותמצא את מבוקשך באיזון.

קח בחשבון את הנוטות להקשיב הרבה ולא מספרות בעצמן בהדדיות. זה גם כח מבורך- היכולת להקשיב ולהאזין ולהכיל ולתת מקום. יכול להיות שזה מה שאתה זקוק לו ולא יותר.

תצליח.

רוצות שיקשיבו גם להן ולתת את חלקן בשיחה,

שים לב שאתה לא מגזים ומונע מהצד השני לומר את דבריו.

אתה גם לא יכול לשפוך את כל תלונותיך והגיגיך בפני הבחורה שבאה להכיר את בן זוגה. לרוב זה לא רלוונטי וגולש לנושאים לא נעימים. שים לב לתגובות של זאת שיושבת מולך, היא רוצה שתתיחס גם אליה ותתענין גם בה.

אתה גם לא צריך להראות לה שהיא היחידה שמקשיבה לך, זה מוזר ומראה על חוסר חברתיות, יש שיחות לחברים ויש שיחות לדייטים. בחורה גם לא תמיד תבין אם תדבר איתה על מה שקרה בישיבה, כדאי שתמצא מישהו שיבין ויענה לך בהתאם. כך גם תקבל עצות מוצלחות יותר.

שיחה צריכה להיות של שניים, אל תשכח את זה.

ב"ה

אני מציע שתקרא את בגן השלום ובעיקר את הפרק להיות זכר

הספר מסביר בצורה מדהימה את נפש האשה כפי שגבר צריך להבין.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?