לרוב בורחת די מהר, כשאני רואה כמה יפה זה אחרי...

ולמה המסקנה שאת צריכה להיות כפופה לו? לא ראיתי כ"כ הרבה בעלים ששולטים בנשותיהם... (וראיתי מספיק בעלים בעולם )

{

והכי חשוב- אני חולק לגמרי על תוכן חתימתך... ()

ועל החוצץ המיותר בתחילת (מתחיל מסע הטפה כנגד הפסים הישנים בחתימות)

}

סוגריים שמים באותה שורה עם הכיתוב, בד"כ.

רק שכיום הוא מיותר.

והבעיה היא שאני מגיב ממש לא משמע אני קיים...

הרבה מתגובותי מוכיחים זאת.

לא חשוב

אם אני לא מגיבה אני לא קיימת?

(שמעתם קוראים נסתרים?!)

ומדוייטים כנראה עוד יותר קשים...

אבל בבקשה, אל תאבדי תקווה!!! בשביל עצמך, בשביל זה שאת מיועדת לו, בשביל המשפחה, בשביל העולם!!! כן!!! בשביל העולם!!!

בטוח שיש אחד שמתאים לך, והוא רק מחכה - ועושה דרך משל עצמו מן הסתם - לפגוש אותך, בכליון עיניים!!! 

תחשבי על זה ככה - מבחינתך כל הגברים בעולם יכולים להיות קופים, את צריכה רק בן אנוש אחד שיהיה איתך תמיד, ובסוף תמצאי אותו בין כל הקופים...

אם צריך דימוי כזה אפשר להשתמש בו, למרות שבפועל, אני בטוח שיש המון מדוייטים שאת יכולה לצאת איתם ואפילו אולי לגמור אבל בכל זאת לא להרגיש שזה היה ביזבוז, ולהרגיש שמדובר בגבר ממש ממש טוב רק לא בשבילך...

אני פגשתי כבר כמה וכמה כאלה...גם גברים וגם נשים... (כלומר, גברים שאני יודע שהבנות שיצאו איתם מאוד מעריכות אותם רק, איך להגיד, בינו לבינה זה לא מתאים, אבל הבחורה מאוד ממליצה על הבחור, ומנסה לשדך אותו אפילו לאחרים...).

יש הרבה בחורים טובים בעולם, וגם אם יש כמה שזוועה לצאת איתם, אל תתייאשי!!!תלחמי!!!! זה אומנם קשה כמו קריעת ים סוף ובדרך יש הרבה כרישים מעצבנים, אבל בסוף את תמצאי את ה"משה רבנו" שלך שיושיע אותך ויוציא אותך מהים על זרועותיו ותדהרו יחד אל עבר השקיעה...

אם את צריכה הפסקה מסויימת בדייטים, קחי אותה, אל תתאמצי בכל זאת לצאת - קבעי לעצמך פרק זמן של הפסקה, בערך, ובמהלכה תאגרי כוחות, תסיקי מסקנות, ותדעי טוב יותר איך למקד בקשות להצעות, או איך לסנן טוב יותר...

ואחרי זה, צאי לדרך שוב מלאת כוחות - הוא עדיין מחכה, זכרי...

בעזרת ה' שיהיה לך רק טוב!!!!! ושבקרוב נזכה לראות שרשור של "מזל טוב התארסתי" מכיוונך!!!

בהצלחה בהכל!!

בדיבוק חברות

|מגיב רק מתוך אמונה יוקדת בכך שמוטל עלינו להפוך את הדיונים בפורום לכמה שיותר מציאותיים או דומים למציאות|

אבל הקשר בין הכותרת לתוכן הוא: שלא הייתי כותב את התגובה הזאת, אילולא אמונתי היוקדת הנ"ל.

זה היה מתפרש ממש לא טוב... 

בממוצע.. זה באסה לגמריי מה שאת כותבת..

אין ברירה פשוט אין.. זה דרך העולם..

תזכרי שאת צריכה רק אחד ומה כפת לך שהשאר יהיו קופים מושלמים..

דווקא זה עוד יותר טוב.. ככה תהיי נאמנה לבעלך טוטאל..

תקחי לך כוחות לחיים מדברים אחרים..

ו.. רק לא רווקה ניצחית.. זה נורא.. 

בעז"ה פתאום זה יבוא לך.. בהיסח הדעת כזה...

כל אחד הקב"ה מוביל לפי הכוחות שלו..

הלוואי שלפחות פעם הבאה לא יהיה לך דייט זוועה.. כדי שגם תהיינה לך חוויות חיוביות..

כי..

גם זה קורה לפעמים..

ורבים רבים (וגם רבות רבות) יכולות להעיד על כך...

לפנות לייעוץ רציני (אלא אם כן את עוד ממש צעירה, סביבות 18, שאז לא נורא שמתבטאים כך).

מהודעותייך - לא רק כאן - משמע שעברת אי-נעימויות קשות, שהביאו אותך למסקנה קיצונית כזאת.

אני חושב שאת זכאית לעזור לעצמך להתאושש מדברים כאלו, ולנסות לבנות כיוון מחודש.

[ואגב, אם את חושבת ששייך "לנהל שיחות ארוכות, לבלות וליצור חוויות" - לא במגמה להתחתן, אלא "סתם", אז באמת אינך מבינה מה זה "היצורים האלה" ומשמעות יצירת קשר איתם]

ה' יעזור לך להתגבר ולהינחם מכל דבר לא טוב שעברת, וישמחך.

שתלכי למישהי שתכריח אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך,

אלא מקסימום לרדת לעומק של הבעיה ולפתור אותה.

אגב אני לא מאמין שאת מתכוונת ברצינות למה שכתבת "רווקה נצחית"
 

תכריח אותך...

אבל אם עברת דבר קשה, שגרם לך להגיע למחוזות-חשיבה כ"כ קיצוניים וכאובים,

אז באמת כדאי ללכת למי שיוכל לעזור קודם כל להשתחרר מה"מכה" הזו.

למה שתסבלי בגלל מישהו שלא היה בסדר.

אם תגיעי מתוך למסקנה שבעצם כבר אפשר להתחתן - מה טוב.

קודם כל, כמה שאפשר "תיקון פנימי". להאמין שאפשר לעזור בעז"ה.

ואת מבינה בעצמך, שלהגיד שהגעת "למסקנה המתבקשת" - זה קצת בעייתי. לא כל העולם טפשים...

אז כנראה שזו "מסקנה" למצב מסויים.

זה אולי מראה שכדאי לנסות להיעזר לגבי מצב זה.

שיהיה בהצלחה ובשמחה.

תכריח אותך...

אבל אם עברת דבר קשה, שגרם לך להגיע למחוזות-חשיבה כ"כ קיצוניים וכאובים,

אז באמת כדאי ללכת למי שיוכל לעזור קודם כל להשתחרר מה"מכה" הזו.

למה שתסבלי בגלל מישהו שלא היה בסדר.

אם תגיעי מתוך למסקנה שבעצם כבר אפשר להתחתן - מה טוב.

קודם כל, כמה שאפשר "תיקון פנימי". להאמין שאפשר לעזור בעז"ה.

ואת מבינה בעצמך, שלהגיד שהגעת "למסקנה המתבקשת" - זה קצת בעייתי. לא כל העולם טפשים...

אז כנראה שזו "מסקנה" למצב מסויים.

זה אולי מראה שכדאי לנסות להיעזר לגבי מצב זה.

שיהיה בהצלחה ובשמחה.

מכיוון שלהתחתן, להקים משפחה ולהיות הורה זה עדיין נורמה, ובטח אם מדברים על החברה הדתית.

חוץ מרצון טבעי לכך שרוב האנשים מרגישים (בחלקו רצון טבעי שקשה להסביר, בחלקו כנראה קשור לעובדה שזה מה שנחשב נורמלי) יש כמה סיבות תועלתניות לזה. למשל, שלא רוצים להיות בודדים ומוזנחים בגיל מבוגר.

בנוסף, יש גם רצון טבעי לזוגיות (בלי לדבר על הקמת משפחה), דבר שבחברה הכללית כיום לא קשור בהכרח לנישואין, אבל עבור אדם דתי - כן.

כתבת שאת לא רואה בעיה במסקנה שלך. זכותך להחליט כך, אבל יש לחשוב ברצינות על המשמעויות של החלטה כזו בטווח הרחוק, ולקחת בחשבון שאם תחליטי בגיל הרבה יותר מבוגר שאת כן מעוניינת להתחתן - זה עלול להיות קשה יותר.

אגב, לגבי שאלתך - "למה מייד צריך להסיק שחוויתי "מכה"?!?". מההודעה הראשונה היה נראה שהגעת למסקנה מכך שחווית קשרים חריגים במדה מסויימת. שכן הרבה בנות פה לא ראו דמיון בין מה שאת כתבת לחוויות שלהן מפגישותיהן.

יותר מ"מכה" אחת, אז עוד יותר גרוע...

בוודאי ש"מסקנה" ש"יודעת" ההיפך מכל דרכה של תורה ומכל המקובל מאז ומתמיד, היא לא "פשוטה". ולחשוב שבגיל צעיר אני יודעת מה שכולם לא ידעו - יש בכך בעייתיות.

ואם לא היית כותבת בהודעות אחרות שלך (כפי שעולה מהודעות שבכרטיס) דברים קשים על "היפגעות", אולי לא הייתי כלל מגיב. אבל כשנכתבים דברים מרים, ויש מסקנה מרה - אז רוצים לעזור לאדם כשמציעים לו לא להישאר לבד עם "מסקנתו", אלא לנסות לעבד את הדברים עם מישהו מבין ומנוסה שיכול לעזור. ללא כל התחייבות לקבל מסקנות אחרות - אבל לפחות לעזור בניקוי הדברים הכאובים שהביאו לכך.

זו עצה - וכל כולה נועדה להיטיב. אפשר לקבלה - ואפשר שלא. יש לאדם בחירה. ובחרת בחיים..

באמת אני לא מצליח להבין.

אם זאת מסקנה טבעית ומתבקשת - 

למה ההתרסה הגדולה?

הצטרפי למעגל הגדול של אלה שהחליטו להישאר רווקים לנצח.

(אני אישית לא פגשתי עדיין מישהו כזה)

ושבי עד שילבין ראשך......

אני אישית חושב שבדידות היא מחלה ממארת.

אולי הכי קשה שקיימת.

ובהנחה שרוב החברות שלך לא שותפות למסקנה שלך,

זה יקרה מתישהו, ואולי לא עוד הרבה זמן...

בעז"ה!

אגב, זה לא 'מכה' ובמקביל לא מקרה יחיד?

נראה לי קצת סותר.

לק"י

מסקנה שאני שומעת ממישי שהיא רווקה מבוגרת, כשאני אומרת לה- שלמה אנחנו בכלל רוצים להתחתן? ומה רע לי עכשיו?

היא אומרת- שלהשאר לבד זה לא נחמד בכלל..

ת'כלס- רוב האחים שלה נשואים, החברות גם..

אז גם אם נעזוב את הערך שבחתונה וכו', תסתכלי על החיים שלך במובן הכי פשוט: רוב הסיכויים שבעוד 10-20-30 שנה תמצאי את עצמך די בודדה בעולם.

אולי אפילו אף יותר..

מי מבטיח לי שבעלי יישאר לצידי לעולם?

טף אחד.

מי מבטיח לי שלא יפגע בי? שלא יגרום לי סבל בל יתואר?

למה שלא אשאר עם חברותיי, זה גם כן לא לבד. מה הבעיה?

אם הבעיה זה ילדים, אפשר לגשת לבנק הזרע, לא מסובך בכלל. וכבר מאוד מקובל בציבור שלנו..

אגב, אף אחד לא הבטיח לך שגם הילדים יישארו.

או החברות.

או שיגרמו לך סבל בל יתואר.

אז למה בעצם ילדים וחברות?
תיפטרי מהם עכשיו וזהו.

בעצם, עצם פרסום ההודעה הזאת בפורום חברתי

מעיד כאלף עדים על הצורך שלך במישהו לשתף אותו...

אלו ממש חרדות שלא איתן בונים מהלך חיים.

"מי מבטיח לי ..לעולם".. אף אחד לא מבטיח כלום בשום מצב. האדם עושה את השתדלותו, צריך לברר כמיטב יכולתו, וגם אינו נמצא על אי בודד שאין עם מי לדבר בשעת צורך..

מי מבטיח שלבד לא תיתקעי בדיוק במקום שאם בעלך היה הוא היה מחלץ אותך?...  אלו מחשבות-הבל.

אבל במצב כזה - באמת אי אפשר להתחתן. זה יגרום סבל לבעל, שאשתו חוששת מדברים כאלה. צריך לטפל, ויש תקוה.

וילדים לא "קונים בבנק", ולא מגדלים אותם מראש בלי אבא בשביל "להנות", מחשבת הבל.

כל החשיבה הזאת מאד בוסרית.

כדאי גם להתבגר, וגם לטפל.

בהצלחה.

גם אם יש חרדות, ניתן לבנות חיים!

זה לא נכון שלא ניתן לקנות ילדים. מי שיש לו ילדים קונה אותם יום יום על ידי אהבה ודאגה. זה שהבאת ילד בדרך הרגילה, לא אומרת שמגיע לך להיות הורה!

אז לא מתאים לה להיות במערכת היחסים שאתם רגילים לה, אז מה! יש עוד המון אפשרויות, והיא לא חייבת להיות בודדה אם היא תבחר באפשרות המתאימה לה.

מכירה המון משפחות שבהן אמא מגדלת לבד את הילדים שלה- אז נכון, זה קשה, אבל גם להיות במערכת שלא מתאימה לך זה קשה. לחיות אם יצור שאתה לא מבין ואין סיכוי שתבין, זה לא קשה?!

ומה עם משפחות במבנה שונה, למה ההצעה הזו לא עלתה? אז נכון שאנחנו דתיים, אבל התורה לא מלמדת אותנו לקבל את האחר?! אם זוג אוטיסטים היו באים אליכם, לא הייתם מקבלים אותם בפנים יפות?!

האופציות הן לא רק להתחתן או להיות לבד. כבר לא, ונראה לי שאף פעם לא היו.

ולשואלת ספציפית. יכול להיות שזה באמת יעבור, אם הגישה שלך נולדה מתוך טראומה ולא מתוך העדפות אישיות שגילית במשך הזמן, אז כן, כדאי לך לטפל בזה- כדי שתרגישי שלמה ומאושרת עם עצמך. ולא תמצאי את עצמך מתחרטת על העבר בגילאים יותר מאוחרים.

א. מה זה "משפחה במבנה אחר"?!... בנימוק ש"נכון אנחנו דתיים אבל התורה לא מלמדת אותנו לקבל את האחר?!"..  אינני יודע למה את מתכוונת - אבל עקרונית, התורה איננה מלמדת אותנו "לקבל" כל דבר שהאחר עושה. זו "תורה" שלא היתה מעולם. היום נוטים "העמיס" על התורה אפילו את הדברים ההזויים ביותר. זו לא התורה שה' נתן. יש הבדל בין להתייחס בסבלנות ובחמלה לחולשות, לרצות לעזור וכו' - לבין "לקבל" כל דבר. יש גם כאלה היום שמדברים על כביכול "מבני משפחה".. שהתורה כלל לא מלמדת אותנו לקבלם. ההיפך: התורה אומרת שהם חייבים מיתה.. ויש - שסתם "תועבה"..  התורה מחנכת את האדם לעבוד על עצמו, ולא לעשות אידיאולוגיה מבעיות, גם כשצריך סבלנות לעבודה הזאת.

ב. אין שום "המון אפשרויות" לבנות משפחה. משפחה זה משפחה. וגם ה"אפשרות" שהיא ציינה לגדל ילדים לבד, אינה דבר שמוסרי "לבנות" עליו לכתחילה. מה זה ילד? זה משחק?  לכתחילה לבנות על כך שמישהו יגדל ילד ללא אבא, בגלל שלא התאמץ למצות אפשרות לבנות באופן הראוי?!  לא דיברנו על קושי לגדל לבד - אלא על ההטלה על ילד מראש ובמודע להיות בלי אבא שהולידו. זה דבר לא נורמלי. כאן לא דובר על מישהי שאו-טו-טו אינה יכולה ללדת ועושה שאלה האם מותר דבר כזה או לא; או על מישהי שנקלעה למצב בו היא מגדלת ילדים לבד, ובוודאי יישר כחה על המאמץ. ואכן, לא בונים על אופציה שילד "קונים", זה עיוות של המושגים הכי בסיסיים. ואין לכך כל קשר לזה שמי שיש לו ילד צריך לגדלו באהבה (הוא לא "קונה" אותו כך. קודם הילד הוא ילדו - קשר חיים - ומתוך כך מחוייב לגדלו כיאות. וגם הילד מחוייב בכבודו, ללא התניה, עפ"י ד"ת).

ג. אין שום קשר ל"זוג אוטיסיטים". פשוט אין קשר. 

ד. ומעבר לכל זה - כנראה שפשוט לא הבנת את הדברים.  לא דובר על כך שמי שיש לו "חרדות" לא יכול לבנות חיים, בכללות...  אלא, כיוון שהיא העלתה כ"נימוקים" חרדות של "מי מבטיח שיישאר לצידי לעולם", "שלא יפגע בי".. שברור שאלו חרדות שבאות כתוצאה מדברים קשים שעברה - אז מי שרוצה בטובתה של מישהי כזאת, מייעץ לה לנסות לטפל בדברים הללו, שברור לכל שכך "לא בונים חיים". במובן שלא נכון לחלוטין על סמך "פחדים" כאלה לתכנן מהלכים, שאם-כן איש לא יעשה דבר ואיש לא היה מתחתן "שמא". ואם מישהי  אומרת את כאילו זה נימוק רציונאלי, אז ראוי לטפל קודם כל בנושא הזה, כדי שייקל עליה לבנות את חייה באופן נינוח.

ובוודאי שלא טוב לחיות עם "יצור שאין סיכוי שתבין", גם לא מוסרי להתחתן כך ולהטיל זאת על הזולת. אבל זה בדיוק מה שנאמר - שצריך לנסות לטפל בנקודה הזאת, בייעוץ מתאים, כדי לא לחוש כך.

לא רק שמה שכתבת "העדפות אישיות" הוא גם דבר שאינו נכון - גם בדברים כאלה צריך לטפל; התורה מחנכת את האדם להתאמץ להיות בריא ולא להזניח את עצמו; ולא כל "העדפה" היא בריאות ו"בסדר"; זו "מכבסת מילים" מודרנית שנועדה לעשות מחולשות אידיאליזציה במקום לעבור עליהן - 

אלא שכאן כלל לא מדובר על דברים כאלה. כפי שציינתי, ניכר מהודעות קודמות שלה שמדובר על מישהי שחוותה דברים קשים ובגלל זה היא "מרה" עד כדי כביכול-הבשלה של "גישה" אחרת, שנסמכת על פחדים. מי שרוצה לעזור - אינו צריך לעודד אדם כזה "להיתקע" במצבו, אלא לנסות להיעזר ולצאת מזה. בחורה צעירה - ועוד יכולה לעלות.

[אגב, אני כלל לא דיברתי על "לחיות לבד" - זה בתגובות של אחרים. אבל אי אפשר להכחיש שהתורה אומרת - מפי יוצר האדם - "לא טוב היות האדם לבדו.. אעשה לו עזר".. אז כנראה שזו הדרך האמיתית לא "לא טוב.. לבדו" ועילה יש להתאמץ; בלי לייאש מי שלא זוכה, מהאפשרות לבנות הרבה אינטראקציה עם בני אדם וחסד גם כך]

קודם כל לעניין שהעלית-

אז בתור אדם דתי שמחויב לחוקי התורה אנחנו מחויבים אך ורק לה,

ולא, אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת, באחר שהתורה מלמדת אותנו לקבל לא כלולות השקפות עולם 

שנוגדות את דרכה של תורה. זה דבר ראשון.

אוטיסטים לא קשורים לזה, אין שום איסור בתורה על נישואים של אוטיסטים. 

בניית חיי משפחה מוגדרת באופן מאוד ברור בתורה, ואופציות אחרות ללא להישאר לבד נשארות מחוץ לזה.

לעניין של פותחת השרשור-

מקריאה עולה ונשמע שחווית חוויה כלשהיא, בין אם חד- פעמית שהשפיעה חזק, ובין אם מתמשכת(שזה יותר נשמע)

משפטים כאלו לא באים סתם, ולא נאמרים מתוך גיבוש דעה מוצקה, ומתוך חוויות של זוגיות טובה בסביבה הקרובה.

אני כן חושבת, כמו קודמיי, שכדאי לך מאוד ללכת לייעוץ כלשהו, לפרק את המטענים שיש לך שם מסיבה כלשהיא,

להשתחרר מהם- ולצאת לחיים טובים  בריאים ושמחים. זוגיות באופן אמיתי-

לא אמורה לגרום לסבל חלילה, אלא הפוך. זוגיות אמורה להיות מפרה, מעצימה, משמחת, מחדשת...

שיהיה בהצלחה!!

תחזרי בך אלף פעמים.

בס"ד

כי זה לא אמור להיות ככה..

הם עד כדי כך פגעו בך?

אולי יש דברים בבירורים שלפני שיכולים למנוע את זה..

בס"ד

מאחלת מכל הלב שה' ישלח לך את האחד שיגרום לך להסיק מסקנה אחרת ...

כואב לקרוא את ההודעה שלך, ומותר לכאוב, וגם מתוך כאב להסיק מסקנה שלפחות לאותו רגע בחיים יכולה להיות נכונה.

בע"ה שהרגע הזה יהיה באמת קטן, ו"לפום צערא אגרא", בע"ה כשכבר תפגשי את המיועד הנכון לך תדעי רק אושר.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?