פעם ההנקה הייתה מונעת הריון.

וגם הנקה בחודשים הראשונים מגנה באחוזים גבוהים, וכמה שהיא תהיה יותר אינטנסיבית (ממש כל פעם שתינוק רוצה למצוץ משהו לתת לו את הדבר האמיתי, שום בקבוק, מוצץ, נדנודים) - היא תגן יותר. בעבר היה מקובל יותר לגדל ככה ילדים, ולכן רוב הנשים לא נכנסו שוב להריון עד שעברו שנתיים.

אחרי שנולדה לי הבת הראשונה חשבתי שהנקה זה מגן אבל די מהר נכנסתי להריון ונולד לי בן מקסים ומדהים

זה יצא לטובה כי הם היו רק בהפרש של שנה וגדלו כמו תאומים.

אח"כ כבר לקחתי גלולות והשלישי הוא כבר בהפרש של 5 שנים מהשני,וגם זה טוב כי הגדולים נורא אוהבים אותו ועוזרים לשמור עליו.

הבת שלי לא לקחה מוצץ, וגם היתה קצת בכיינית

וכל פעם שהיא צייצה נתתי לה הנקה, גם שהיא גדלה

ולא קיבלתי מחזור שנה ו-4 חודשים

כשקיבלתי זו היתה בדיוק תקופה שהיא התחילה לגדול ו"להסתדר בלעדי" ז"א לינוק רק פעם-פעמיים ביום

קודם כל- פעם הגוף של האשה היה חלש יותר, אז לבד היה לוקח לפחות שנה-שנתיים עד שהיא הייתה מתאוששת. מה גם שפעם נשים היו מניקות באמת הנקה מלאה- כי לא היה תמ"ל..

היום יש גם אמצעים מכניים- כמו התקן (מין T מנחושת ששמים ברחם והוא מונע הריון)

או דיאפרגמה- שזה כיפת פלסטיק שחוסמת את צוואר הרחם.

ויש גם אמצעים הורמונאליים עדינים יותר- כמו טבעת נובה טי- שיש לה פחות תופעות לואי.

וחוצמזה- שיש המון נשים שההורמונים משפיעים עליהן בקושי (מה שבטוח- הריון ישפיע הרבה יותר..)

והמנגנון הטבעי לא נדפק, ובאופן אוטומטי בעת הנקה (וכולן היו מניקות כי לא היתה אופציה אחרת) לא היה אפשר להכנס להריון.

היום עם כל הג'אנק פוד וההורמונים שמכניסים לנו בפנים ובכללי ההתנקות מהטבעיות שלנו, הגוף התחלש, וחוזר לבייץ מהר מאוד אחרי הלידה. זה ממש לא האידיאל.. המצב השני הוא המצב האידיאלי הבריא.

דיאפרגמה. לא רק התיר. המליץ, כי הוא ממש נגד גלולות. יש הרבה רבנים שמתירים וגם בירושלים יש מרכז חרדי שבו מתאימים דיאפרגמות.

אז נא לא לפסוק כאן עבור אחרות.

לכל אחת יש רב והיא תשאל אותו.

 "....דיאפרגמה מצריכה היתר פרטני מפני המורכבות ההלכתי שיש בשימוש בה...."

סליחה....

פשוט היה כ"כ ברור לי ממה שלמדתי...

מסתבר שלא...

דיאפרגמה היא מעין "מכסה" גומי לצוואר הרחם, שמכניסים אותה לפני ומוציאים כמה שעות אחרי.

היא נחשבת, לענ"ד למניעה הטבעית ביותר (חוץ משיטת הימים הבטוחים, שלא תמיד הם כ,כ בטוחים), כי היא חוצונית למערכת ולא קבועה.

צריך ללכת לרופאה שתתאים לך, כי יש מידות שונות.

לא זוכרת מה שם המרכז בירושלים, הוא נמצא באחד הרחובות הסמוכים לרח' שטראוס.

את שיטת המודעות לפוריות (שונה משיטת "הימים הבטוחים")

כמובן שנשאל רב, אבל מאוד יעזור אם יהיה מקום לשאול...

לכן זה מאוד לא פשוט להתיר את זה

גם בטיפולי פוריות יש דרכים להתיר בדיקת זרע ונתינת זרע לצורך טיפול

אך זה לא אומר שזה לכתחילה, זה מאוד בעייתי!!!

כנראה לך התירו כי היתה לכם סיבה טובה , מאוד מאוד טובה!!!! ולא סתם סיבה טובה במובנים של  בעיות "רגילות"

היה בעבר, כזה שבנוי ללדת, להניק ילד שנתיים, להתחזק ולהתאושש ורק אח"כ לשוב לפריון.

היום הגוף שלנו חלש ומנגנון ההגנה הטבעי כמעט ולא עובד!

נעמי 23, מזדהה מאוד עם התסכול שלך.

גם אני ובעלי כל מה שרצינו אחרי הלידה זה זמן התאוששות וזוגיות שפויה.

לצערנו קרה בדיוק ההפך.

ובעלי היה כ"כ מתוסכל שאין לו שום אפשרות הלכתית למנוע בעצמו, ולא להלעיט את גופי שהיה זקוק למנוחה- בהורמונים ובדימומים, בכאבי לב ובמה לא.

באם היכולת להרות תוך שנתיים מהלידה זה בגלל גוף חזק יותר או חלש יותר.

כמובן בהנחה שכולן מניקות שנתיים לפי צרכי התינוק.

את האמת שהקבוצה שהיתה טובה ביותר להבדוק "עליה" זה גיל הסבתות רבות שלנו, ז"א אלה שהיו צריכות להיות היות בגיל 110 בערך. וחלק מהסבתות שלנו, גיל 80-90 לערך....

וקבוצה נוספת היא העולים החדשים מאתיופיה (כאלה שעלו אחרי לידת הילדים).

הנחתי שאלו נשים שכנראה הניקו לפי דרישה (לא היה משהו אחר), רובן לא עבדו. רובן כנראה לא אכלו יותר מידי אוכל עם הורמונים (לא כללתי בבדיקה את קבוצת יוצאי מערב אירופה+ אמריקה, לא הייתי בטוחה לגבו לגבי הנתונים).

כמובן הנחתי שהם לא ידעו מה זה אמצעי מניעה....

ושמתי לב שהרבה מהנשים האלה דווקא נכנסו להריון כנראה תוך כדי הנקה (לפי ההפרשים בין הילדים).

דווקא שמתי לב שנשים שהגיעו מארצות מוצא שבהם היו תנאי מחיה טובים ובריאים יותר, בפועל להם היה יותר ילדים צפוצים. ז"א שלצורך העניין הילדים הצפופים היו נפוצים יותר אצל נשים שהגיעו מאתיופיה, צפון אפריקה ומזרח תיכון.

אצל אלה שהגיעו ממזרח אירופה ה"דרומי" יותר זה היה נפוץ פחות. אצל הפולנים לדוג' זה כמעט ולא היה נפוץ בכלל (ארץ שידועה כאדמה שלא מצליחה להצמיח אוכל בריא במיוחד...).

כך שזה הביא אותי למחשבה שיש גורמים רבים לשינוי (אישה שמבייצת בהנקה). חלקם טובים (הזנה בסה"כ טובה יותר, מגוונת יותר ובריאה יותר) וחלקם פחות טובים (אוכל עם הורמונים). כמובן שהגורם העיקרי הוא שרב הנשים לא מניקות עד גיל שנתיים וגם עד גיל שנתיים ההנקה לא תמיד מלאה. אני פשוט חושבת שזה לא הגורם היחיד.

דר"א, אני מאמינה שגם לנשים בעבר (הרחוק)היו בעיות הנקה והן נעזרו בנשים אחרות ועובדה שהן לא נכנסו להריון כ"כ מהר. אני מאמינה שבעיות בהנקה היו מאז ומעולם.....

אני מסכימה לגמרי שיש כמה גורמים אפשריים, ובכלל מסכימה עם הרבה ממה שכתבת, אל תראי את התגובה שלי כמחלוקת, רק כמה דברים שעלו לי תוך כדי קריאה:

1) אני חושבת שהסבתות-רבתות שלנו זו לא קבוצת ביקורת טובה לעניין הזה, וצריך לחזור עוד כמה דורות אחורה. כי יש העניין המשמעותי מאוד של שינה משותפת עם התינוק כן או לא, ולפחות בתרבות המערבית יש מיטת תינוק נפרדת כבר 200-300 שנה, ודווקא תקופת השיא של השינה הנפרדת הייתה במחצית הראשונה של המאה העשרים למניינם (עכשיו כבר שוב בנסיגה) - בדיוק שנות הילדות של הסבתות רבתות שלנו. השינה משמעותית ביותר, כי הורמון הביוץ מופרש בשעות השינה, ובשינה משותפת יש הרבה יותר זמן הנקה מבשינה נפרדת (אפילו כשמניקים לפי דרישה וקמים בכל פעם שהתינוק בוכה).

2) על פי המתואר כאן יש עדויות להזת תינוקות במזון חלופי כבר אלפי שנים, וכבר מאות שנים שמוסד המינקת נפוץ מאוד בעולם המערבי, אבל התקופה המדוברת היא בדיוק התקופה שבה ההזנה החלופית עברה מהשוליים למרכז - "בשנת 1910 הופיעה לראשונה תרכובת שניתן היה להכינה לפי ההנחיות המודפסות על הקופסה".

3) לגבי העולות מאתיופיה - אני לא יודעת אם היתה שם באמת נורמה של הנקה בלעדית בעשרות השנים האחרונות. תראי למשל מה שכתוב כאן על שיווק תמ"ל במדינות עולם שלישי.

4) לגבי בעיות בהנקה,אני לא יודעת על העבר הרחוק ובהחלט ייתכן שאת צודקת, אבל כיום בעולם יש קשר הדוק בין מדיניות שיווק תמ"ל לבין בעיות בהנקה. במדינות שבהן יש חוקים מגבילים יותר לשיווק (כלומר כל אישה יכולה לגשת לסופר ולקנות, לא מדובר במניעת תמ"ל, אבל באיסורים על פרסומות, מתנות וכאלה) - יש אצל פחות נשים בעיות בהנקה. אם זה מעניין אותך אחפש לך חומר על זה.

5) לגבי תזונה, אני יודעת על קשר אחד הדוק, ומן הסתם יש עוד קשרים סמויים יותר: הביוץ תלוי ישירות ברמת השומן של האישה. הגוף נוטה לא לאפשר הריון כשאין לאישה מספיק מאגרי שומן כדי להזין עובר/תינוק. (לכן גם נערות רזות נוטות לקבל וסת מאוחר יותר). כך שבתקופות של רעב יש פחות ילודה.

ושוב תודה על כל החומר למחשבה שהגשת. אני עוד חושבת על זה.

בטח יודעת את זה!!! הכל הנחות ללא שום הוכחות מדעיות או בדוקות וכן הלאה.

הנשים הללו כדוגמא לתזונה ראויה או ומזינה...

ואגב, למשפחות עולות מאתיופיה יש כמות ילדים מאוד ממוצעת ולא צפופה במיוחד.

זה מפתיע, אבל לכי למרכזי קליטה, בהם משפחות כמו שתיארת, שילדיהם נולדו שם, והם עלו לאחרונה, לכל משפחה דתית או חרדית בממוצע יש יותר ילדים מלהם. בדוק!!!

אולי זה לא היה מובן ממה שכתבתי....

זה סתאם נושא שחשבתי עליו.....

ממש לא עשיתי מחקר אקדמי מקיף וגם אין לי ידע בעניין.

מה שכתבתי זה  לאחר ששמתי לב לגודל משפחה בארצות מוצא שונות.

סתאם דבר שתהיתי לעצמי בו ולאחר שראיתי את ההבדלים בגודלי המשפחות שאי אפשר להתכחש אליהם ומתוך התבוננןת במציאות (המשפחות שמסביבי).

עוד פעם, כתבתי את דעתי בעניין.

דרך אגב, גם לא כתבי בהודעה שעשיתי מחקר אלא דברים שחשבתי לעצמי מתוך התבוננות והנתונים שהיו לי מסבתות של חברות וכד'....

לטבעת נוברינג?

למי שרוצה לשקול את הנתונים בעצמה ולראות אם מתאים לה לסמוך על ההנקה או לא, הנה קצת מידע.

כמונעת (וכן נכנסה להריון מוקדם).

בכ"מ אני כן סמכתי על הנקה והיה לי סבבה לגמרי, אבל גם לא הייתי כ"כ לחוצה להכנס להריון שוב כך שזה באמת מתאים למי שלא לחוץ להכנס מהר להריון שוב כנראה.

ואנונימי כי יכולים להבין מזה שאני בהריון שוב ב"ה, וזה באמת נכון, אבל אני עדיין בהתחלה 

וכן, יש כאלה שסמכו על הנקה, נרות, דיאפרגמה, התקן, גלולות - ונכנסו להריון... ונכון שכל אחת עושה את השיקול שלה לאיזו רמת בטיחות היא מוכנה, ולפי זה (ועוד שיקולים) איזה אמצעי יתאים לה. יש כאלה שהתשובה שהן מגיעות אליה היא הנקה בלבד, וזה לגיטימי אני לא ביניהן, אגב. למרות שאני בהנקה בלעדית, עדיין התינוק מקבל מוצץ מדי פעם, ופותח פערים בלילה לפעמים, ואני רוצה הגנה ברמה יותר גבוהה, כי עבורי אישית הריונות רצופים זה ניסיון קשה מאוד... אז עושה הרבה השתדלות לרווח, ומכאן - ה' הטוב בעיניו יעשה.

דבר ראשון חשוב מאוד שצריך לדעת. ברגע שמתחילים לקבל ווסת אי אפשר להתייחס להנקה כמונעת אפילו לא עם היא "סופר אקולוגית" (כפי שמופיע בקישור שפצקרשת הביאה)

הנקה מונעת הריון ע"י זה שהיא מונעת ביוץ. אין ביוץ - אין ווסת. אם יש ווסת כנראה שההנקה כבר לא מונעת (היא עדין עשויה להפריע להכנס להריון, אבל היא לא מונעת)

דבר נוסף. לפי נתונים שפעם ראיתי אצל נשים מניקות הווסת הראשונה תהיה לפני ביוץ האפקטיבי הראשון ב75%.

זה אומנם לא אחוזים טובים כ"כ, אם כי נראה לי שאלו אחוזים טובים יותר מאלו של נרות למשל...

ומכאן לעצה שאני קיבלתי בקורס הכנה ללידה: אם מניעת הריון היא לא ממש קריטית, לסמוך על ההנקה עד שמקבלים ווסת ראשונה. אמונם קיים סיכוי להריון לפני הווסת הראשונה, אבל הסיכוי הזה הוא די קטן. כשמגיעה הווסת הראשונה אפשר לעשות חושבים מה בעצם רוצים הלאה.

מי שמרגישה שמניעת הריון ממש קריטית לה, כדאי כמובן שלא תסמוך על ההנקה 

הוא ווסת, ואז אין מה לקוות למניעה טבעית, או שזה סתם דימום חוזר מהלידה?

קיבלתי 6 שבועות אחרי הלידה- ביום המקווה, , דימום חזק.

הרופאה שאליה הלכתי לביקורת אחרי לידה פסקה נחרצות שזה מחזור.

ואז נכנסתי לסרטים של הגלולות.

ואני כל הזמן תוהה, אולי היא טעתה...

מה אומרות? יש דרך לדעת?

אני כבר מודאגת מה אעשה הפעם...

הייתי רוצה להאמין שההנקה המלאה כן יכולה לעזור לי קצת!!!

השאלה היא האם אחרי חודש קיבלת שוב מחזור או לא. אני אישית מצליחה להתנקות לגמרי רק אחרי 7 שבועות. אחרי הלידה הראשונה קרה לי בדיוק מה שקרה לך (ביום הטבילה קיבלתי דימום חזק, ולקח לי עוד שבוע להתנקות), אבל אח"כ לא קיבלתי מחזור במשך שנה! בגלל ההנקה

ים של דימומים קטנטנים וכתמים, עד שהגעתע לאמצעי מניע  הכמעט יחיד שהתאים לי...

נראה לי הכי טוב היה לא לקחת כלום, לא לקיים יחסים אחרי הטבילה- וכאן ההלכה לא מאפשרת- ולחכות חודש לראות מה יקרה....

אחד...

והנקתי מלא מלא וצפוף צפוף ולא קבלתי ונכנסתי ישר להריון.

היום למפרע, הם מקסימות ושוות כל דקה

אבל הייתי מתעלפת אם זה היה קורה עכשיו! (עם כמה ילדים)!!

ביום הטבילה או ביום שלפניה. איזה ארבע פעמים. 

בעז"ה

אינני יודעת מה מקור השמות  לסוגי ההנקה השונים, אבל הנה מספר הערות - 

* הנקה בלעדית - רק מהשד, בלי בקבוק ובלי מוצץ, כל היום וכל הלילה, במרווחים של 3 - 0 שעות (כן, יש את תופעת ה"נשנושים" הנראים כבלתי פוסקים של היונק החמוד), יכולה למנוע הנקה אצל רב המניקות, בדרך כלל לפחות למשך חצי שנה.  אבל לא אצל כולן.   יש מי שתקלט מיד, למרות כל ההנקות האלה, ויש מי שכל עוד היא מניקה פעם אחת ביממה, איננה יכולה להכנס להריון שוב.  אני מכירה אישית נשים כאלה ונשים כאלה, ואת כל המרחב ביניהן.

* הסיבה להנקות באמצע הלילה היא למנוע השתחררות של ביצית באמצע הלילה, אחרי שתינוקי לא ינק הרבה שעות.

* אסור לתת מים לתינוק שרק יונק ( = ניזון בלעדית מחלב אם, בין אם מבקבוק ובין אם מהשד).  המים משבשים את רמת האלקטרוליטים בדם של התינוק.  מותר לתת מים רק מהרגע שהתינוק אוכל מאכלי גדולים.  ולגכי כל אלה (סבתות, דודות, שכנות) שדואגות מה יהיה בימים החמים, מה נעשה כדי שהתינוק לא יתייבש, נאמר שהאמא תגדיל את הכמות שהיא שותה, ואז ליונק יהיה שפע חלב!

*  ניתן ללמוד את שיטת הימים הבטוחים.  נשים רבות משתמשות בשיטה זו, כולל נשות רופאים, כי הבעל מודע לסכנות שבהורמונים.  אפשר להשתמש במד חום דיגיטלי לבדיקת יום הביוץ, לחכות 3 ימים, ולדעת שהמשך הימים אינם "קליטים".

ומי שנקלטה וקשה לה עם המרווח ה"לא קיים", אפשר תמיד לדבר עם נציגות מ"אגודת אפרת", לדוגמא, ולקבל עידוד וחיזוק.  אפשר גם להתיעץ עם מכון פוע"ה, גם לגבי הריון זה וגם לגבי הריונות עתידיים.  מספר עצום של הורים מספרים שמ- "הריון לא רצוי" נולד הילד הכי מדהים בעולם!!!

את מה שהוצג במאמר של דפנה מאיר

בעבר, טרם רפואה מודרנית, סיכויי התמותה של אישה בהריון היו כ - 30% בערך. סיכויי השרידות של ולד (עד ההתבגרות והולדה של צאצא ממנו) היו בערך 60%. לכן, ראשית, היה זה מאוד נחשק בעיני גברים ונשים כאחד ללדת יותר ילדים כי ממילא רבים מהם לא זכו לגדול ולהעמיד צאצאים. שנית, אכן כנראה הנקה מנעה הריון באופן חלקי - אך שוב, צריך לזכור שעצם ההנקה (והתפרנסות המשפחה בדוחק רב) והתלות של התינוק בה, תרמו אף הן לתמותת אימהות ולאי-התפתחות תקינה של תינוקות ומכאן יותר תמותה בגיל צעיר. כיום אנו ניצבים בפני מצב חדש - הריון שהבעיות המופיעות בו מטופלות במערכת הבריאות המודרנית, ותחליף חלב להנקה (ההערכה היא שיותר מ - 70% מתזונת תינוקות נשענת על תחליפים). לאמור, תמותת נשים בהריון צנחה בעולם המודרני בעשרות אחוזים ושרידות יילודים עלתה בעשרות אחוזים. זה לא השפיע אבולוציונית על אימהות, אבל זה כנראה משנה את התגובות ההורמונליות ולכן כניסה להריון היא סבירה יותר זמן קצר אחרי לידה. אגב, גם בעבר היה מוכר עניין זה במידה מסויימת, וידוע הביטוי "תאומים איריים" (אירלנד מדינה נוצרית קתולית קיצונית), שמשמעותו שנשים לא מנעו הריון עקב הדת ולכן את רואה מקרים שנולד תינוק אירי ואחיו בן פחות משנה... כל המחקרים מצביעים על כך שטובת התפתחות היילוד וכן טובת האם והמצב הסוציאלי של משפחה (סוציאלי, לא סוציו-אקונומי) דורשים מרווח סביר בין הריונות (באופן סטטיסטי כמובן).

זה פורום דתי פה, לא???

תמהני.

יש דעות ביהדות ,אצל יהודים כשרים, שאין סתירה בין יהדות לאבולוציה,לפחות בחלק מהתאוריה האבולוציוניות. ובתור מורה למדעים (בוגרת מכללה ירושלים - ) יש דברים בתהליכים האבולוציונים שקשה שלא להסכים איתם וגם אין להם סתירה ממשית לאמונה. למשל המושג ברירה טבעית: קבוצה של עשים כהים ובהירים חיה על גזעי עצים בהירים (צבע בהיר בגלל חזזיות שחיו על הגזעים) - ורובם היו בהירים (מתאים לעניין ההסוואה). אך כשגזעי העצים נהיו כהים (בגלל תעשיה שהתחילה במקום שגרמה להעלמות החזזיות ולפיח שהצטבר על הגזעים) - כעבור זמן לא ארוך במיוחד רוב העשים באזור המסוים היו כהים. (כי הבהירים לא התאימו ונטרפו, ולכן עלתה שכיחות הכהים שהתאימו לסביבה). זוהי דוגמא פשוטה שמסבירה שנראה לי משכנעת שלפחות למשהו מתוך מנגנוני האבולוציה ניתן להסכים.

שטות אחת גדולה. הוא הפריך את כל התיאוריה באחת השיחות או המכתבים שכתב.

הרבי למד בסורבון והיה מהנדס ספינות של הצי האמריקאי, ואז יש לו ידע רב בתחום ,הוא יודע איך להפריך את התיאוריה.

כי "תיאוריית האבולוציה" איננה ניתנת להפרכה. אין בכלל תיאוריה כזו - יש אוסף של עובדות ומסקנות. למשל, התרופודים הם אולי אבות קדומים של העופות (וזה לא לגמרי בטוח), אבל ברור לגמרי שהעופות כולם הם צאצאים של ענף כלשהוא של חיות שנכחדו, לצורך העניין דינוזאורים. הברווזן הוא יצור חי וקיים, מטיל ביצים אבל ולדותיו יונקים והוא בעל דם חם ומכוסה פרווה. הקיפודן הוא קרוב רחוק מאוד שלו אבל בעל אותן תכונות. כל היצורים ה"מגשרים" ביניהם, שנכחדו זה-כבר, נתגלו וביחד מתברר כי מחלקת יונקי הביב (בעלי הקלואקה) הם חלק מהאבולוציה האמיתית מאקסודרמים לאנדותרמים. ישנם מהנדסי ספינות רבים, שאיש מהם איננו מפריך שום "תיאוריית" אבולוציה. רצוי לא לפרסם דברי הבל - הם מצערים מאוד את קוראיהם.

מה שהוא עשה, אם אני זוכרת נכון, הוא הפריך את השיטות שבהם בדקו את התאריכים של המאובנים. הוטא הראה שהשיטות הללו שגויות. למשל אם הברווזון הוא בן 1000000 שנה (אני סתם זורקת מספר) אז הוא בעצם בין מאות או אלפי שנים בלבד.

העולם קיים 5773 שנים בלבד ולא מיליוני שנים כמו שהאבולוציה טוענת

יחסו לטענות על סתירות בין התורה והמדע התאפיין בראיית התורה כמקור לאמת אלוהית מוחלטת לעומת המדע המבוסס על הנחות. מסיבה זו שלל הרבי גישות אפולוגטיות המנסות לפרש את התורה בהתאם לממצאי המדע המודרני.

לדעתו הסתירות האמורות נובעות לרוב מהבנה בלתי נכונה של היגדים מדעיים או מהתבססות על תאוריות ספקולטיביות הנחשבות בטעות כאמיתות המוכחות מבחינה אמפירית. הוא מחלק בין מדע המתייחס לתופעות המתרחשות בהווה ומתבסס על אינדוקציה, ובין מדע ספקולטיבי המתבסס על אקסטרפולציה, כגון תאורית האבולוציה, המסיקה מתוך תצפיות שנעשות בהווה על מה שקרה לכאורה לפני מיליוני שנים.

בנוסף טען כי המדע של היום, בניגוד לזה של המאה ה-19, איננו טוען לאמת מוחלטת, ונימק זאת בהסתמך על עקרון האי-ודאות השומט את הקרקע מתחת לגישה שהתצפיות של המדענים על העולם הינן דטרמיניסטיות.

את יודעת, לא מחלקים את פרסי נובל בלי שאנשים ביססו את מה שהם טוענים, ולא מחלקים אותם למי שעסוקים רק בהטלת הספק. מספיק - הדיון הסתיים.

לא עדיף לקרוא לזה,

תאומי פורום הריון ולידה של ערוץ שבע?... 

אני כיום סבא להרבה נכדים. כמובן - יש גם הרבה ילדים. ואני שמח מאוד שלא התערבנו במתנות של בורא עולם, למעט במקרים של צורך רפואי מובהק.

להגיד שזה היה קל? לא ולא. אבל אפשר לקרוא לזה "השקעה לטווח ארוך". ההריון הוא תהליך טבעי. קשה מאוד לזרום עם התהליך הטבעי, כאשר מנסים לשלב בו מהלכים לא טבעיים. ואנחנו השכלנו, ואנחנו גאים על כך, לעצור את המהלכים הלא טבעיים, כאשר הם הפריעו למהלכים הטבעיים. כאשר ראינו שקשה לאשה לעבוד וגם לטפל בילדים, וגם להיות בהריון - אז אשתי הפסיקה לעבוד מחוץ לבית. פרנסה? מהשמיים. רואים! מסתפקים במועט כשצריך, ומתרווחים כשאפשר. אבל האושר והעושר הגדול - מגיע עם הזמן. לדעת שהיום בארץ ישראל נטועות 10 משפחות בריאות, שופעות, מלאות חיוניות, תורמות בעצם מציאותן ובפעילויות שלהן - לדעת שיש לנו חלק בזה, כי לא עצרנו, לא התמקחנו עם בורא עולם, לא בלמנו את השפע הזה. המאמץ היה שווה, והרבה יותר מזה.

היו קשיים בדרך, היו דברים שלא צפינו, היו דברים שלא רצינו - אבל התמונה הגדולה היא נהדרת בעינינו, ובמשך השנים תפילת "מודים" מקבלת יותר ויותר משמעות פנימית, וערך ההודאה הולך וגדל.

עלו והצליחו.

או שסבא יוסף תמיד קבע, תמיד אמר, תמיד דיבר ברבים בשמו ובשם באי ביתו ("אנחנו גאים על כך"), והחליט מה טוב ומה נכון?

סליחה אבל הפעם הייתי חייבת 

ב"ה

את קצת מכלילה ומתקיפה פה בלי שאת מכירה את המדובר

יכולה לספר לך אישית שאני מכירה זוג שללא ה"ילד כל שנה וחצי" היו מפספסים..... אותי.....

ולמרות שכולם נתנו להם על הראש "מה את יולדת כל שנה?!"

כן! אם זה הכח ומה שהבורא נתן לי! זו הזכות שלי!!! וגם החובה!

אני כמובן לא מדברת על מקרים בהם האישה חייבת הפסקה מבחינה גופנית או נפשית.

אבל אני מדברת על ההסתכלות המגעילה, כן! מגעילה! על כאלו שכן עושים ככל שביכולתם ומעבר לזה כדי לא לעצור את השפע שהבורא נותן להם...

וכמובן וברור שזו חייבת להיות החלטה זוגית של שני הצדדים ואולי זה מה שהרתיח אותך......

מודיעה שהתגובה שלך, יוסף עוררה בי שאט נפש. סליחה אם אני בוטה קצת אבל אני חייבת להגיב:
באופן כללי ובלי טיפת גזענות אני חושבת שכשאני כותבת בפורום שכזה, אני מצפה לתגובות של אנשים שמסוגלים להבין אותי, ובמקרה הזה- נשים בלבד.

אם אישה הייתה מגיבה תגובה דומה לשלך היא הייתה מעוררת בי פשוט הערצה.

אבל אני לדוגמה, ובטוחה שיש עוד כמוני, לא רואות באישה רק יצור שתפקידו להביא ילדים. אלא בן אדם שמותר לו גם לצאת להנות, ללמוד, להיות עם חברות ומי שיש לה גוף חלש ומרגישה שהיא לא מסוגלת להכנס שוב ושוב להריון?

ואם האשה מותשת נפשית?

ואם היא מרגישה שהיא חייבת לצאת קצת לעבוד?

וחשוב לציין שאני דווקא חושבת על משפחה גדולה. אבל לא בכל מחיר.

ובעלי ברוך ה' איתי.

ויש הרבה נשים שרואות שליחות עצומה בגידול הילדים, ואין להם את הרצון והצורך לצאת, ללמוד או לעבוד.

ב"ה נשואים 6.5 שנים, יש לנו 4 ילדים כי"ר.

הספקתי בזמן הזה להוציא תואר ראשון (4 שנים של לימודים, התחלתי כשהבכור היה ממש קטן. סיימתי בהצטיינות ב"ה).

אני עובדת בעבודה טובה ושמחה יום יום באוצרות שזכיתי!

אף פעם לא חשבתי להשתמש באמצעי מניעה. לפני כמה ימים היו לי בחילות שממש ממש החלישו אותי, ואז פעם ראשונה שעלה לי הרעיון של מניעה. אבל לא בגלל הקושי בגידול הילדים אלא בגלל הבחילות. וב"ה כשהבחילות עברו (+שהסתכלתי בתמונות בפלאפון של המתוקים) כבר ירד הרעיון הזה!

ומה בעלי אומר על זה? כשאמרתי לו לפני כמה ימים על המניעה, הוא אמר אוקי, אז נשאל את הרב. ח"ו לא כופה עלי את הדרך הזאת!

כמובן אני לא שופטת אף אחת שמרגישה צורך למנוע. (לעניות דעתי עם שינוי הסתכלות, רצון, וסידרי עדיפויות זה אפשרי)

שנזכה למשפחות ברוכות ילדים מתוך אושר ושמחה אמיתית! ובריאות נפשית וגופנית!

אבל שאף אחד לא יזלזל בי ובבחירות שלי.

ושלא יחשוב שזה נובע מעצלנות או מכל דבר אחר.

אני נכנסתי להריון מיד מיד מיד אחרי החתונה

ובכיתי הרבה על זה שלא היה לי שכל למנוע בחצי שנה הראשונה.

ובפירוש קשה לי וזכותי.

ואני גם ממש מתכוונת למנוע מייד אחרי.

והמצב הרגשי שלי לגמרי לא קל.

אז בבקשה שאף אחד- ובעיקר אם הוא לא בת- שלא יאמר לי דעות על מניעה. זה החלטה אישית בהתיעצות עם רב ולא נושא לזלזול בפורום כזה.

ואגב, ממש בסוגריים, ראיתי פה באחת התגובות שכתבו על כך שאשה רזה נקלטת לאט יותר כי אין לה מאגרי שומן. וגם מקבלת וסת מאוחר יותר.

אז אני כנראה יוצאת מן הכלל כי אני שוקלת פחות מחמישים קילו. (שקלתי..) ותמיד הייתי רזה מאוד. וקיבלתי מחזור ראשון לפני גיל 11.

ועל הכניסה להריון כבר כתבתי למעלה.

ואני לא ממש מתכוונת להביא 25 ילדים לעולם כל 11 חודש... כי בקצב הזה זה מה שעומד לקרוא לי אם לא היה אמצעי מניעה...

אכתוב לך מחר יותר בהרחבה כי לא מרגישה טוב עכשיו.....

רק תזכירי לי, זה היריון ראשון, כן?

לילה טוב!

ואיזה כייף שמישהי מסכימה איתי...

(זה נשמע מתוך דברי? כי דווקא כתבתי שאני לא שופטת אף אחת שמרגישה צורך למנוע.. סליחה אם לא הובנתי ונפגעת)

גם אני נקלטתי מיד מיד אחרי החתונה. ב"ה. נראה לי שרב לא היה מאשר מניעה לחצי שנה ראשונה, לא? אין לי מושג בזה אבל נשמע לי שצריך סיבה מאוד רצינית כדי שרב יאשר (אני טועה? תקנו אותי..)

מאחלת לך הריון קל ומקסים, לידה בעיתה ובזמנה ובקלות, ושבע"ה אחרי הלידה תהיו את ובעלך כ"כ מאושרים עם האוצר הקטן, שתרצו עוד!!

הרבה מהדיונים פה הם על מניעה במשפחות שכבר ברוכות ילדים, האמהות טרודות וטרופות, הבעלים מתקשים לחשוב על עוד ילד, וכן הלאה...

ואני דווקא הייתי רוצה לדבר על מה שאת חושבת ומרגישה.

היריון ראשון מיד אחרי החתונה.

קראתי פה שכמה מהבנות מתפלאות ומתפלצות אפילו למחשבה למנוע מיד אחרי החתונה.

כאילו, מה יש לזוג צעיר ונטול דאגות שלא יכול להביא ילד?

בואו ואומר לכם מניסיון.

לזוג שהרגע התחתן יש הרבה מאוד עבודה. והרבה מאוד עניינים שדורשים נחת, שלווה, ישוב הדעת מלא.

ב"ה אלו דאגות מאושרות, משימות מלאות רגש, אבל מה... הן בהחלט דורשות פניות מוחלטת של בני הזוג אחד אל השני.

מה אני מתפלספת... עדיף שאדבר תכל'ס יותר.

זוג שנישא מתחיל חיים חדשים כמו רך שנולד. יש להם המוווווון מה להשקיע עמ"נ שהבניין שלהם יהיה יציב ואיתן.

אישה צעירה שהרגע נישאה, החיים שלה השתנו 180 מעלות!

מבחורה משוחררת, היא לפתע מוצאת עצמה מסוחררת מהחיים החדשים שתובעים ממנה לא מעט!

האישה עוברת שינויים בכל תחומי החיים.

אולי לא כולן חוות את הטלטלה באותה עוצמה אבל לאף אחת זה לא בא בהיסח הדעת...

פיזית- עול הבית מונח על כתפיה. שזה אומר לדאוג להכל- לא אמא, לא אחות, רק היא. בהחלט ייתכן גם בעל שעוזר ( כמו בעלי המלאך  ) אבל האחריות היא עליה.

אחריות לבישולים, ניקיונות, כביסות, שטיפות, קיפולים, גיהוצים, סידורים, 

טכנית- דברים שמעולם לא עסקה בהם כמו חשבונות לשלם, בעלי בית, שכר דירה, עול פרנסה, ... כל אלו 

ומעל הכל רגשית.

נישואים אלו חוויה מטלטלת מאוד עבור האישה. ובעיקר האישה שומרת המצוות.

החיים בצמוד לגבר....

קיום יחסים לראשונה בחיים....

טהרת המשפחה- שיכולה להיות קשה מנשוא עבורה...

פרידה מההורים ומהמשפחה...

אני סבורה שבכל אלו די!!!!

זו רשימה ארוכה ארוכה שהאישה צריכה להתמודד איתה, זה די והותר בשביל החודשים הראשונים.

חודשים מאושרים שבהם מלבד כל אלו זהו הזמן לעבוד ולהשקיע לבניית הזוגיות.

היא צריכה על כל אלו להוסיף טלטלה אדירה כמו היריון ראשון????

יש כזה מושג של שנה ראשונה!!

ואנחנו הרגשנו שלא היה לנו....

ראשית, אודה ה' בכל לבב על אשר זיכני.

היהלום שקיבלתי מההיריון הראשון לא יסולא מפז!

איני כופרת חלילה בטובתו של מקום, אלא רק רוצה להאיר את עיניהם של אלו שלא מבינים בכלל, או להציע הבנה לאלו החושבים למנוע לתקופה לאחר הנישואים.

אז ככה, נכנסתי להיריון חודש  אחרי החתונה.

טראומה... הלם.... דיכאון.... חרדה..... לא יודעת איך לתאר את זה.

כשעשיתי את הבדיקה לא העזתי להסתכל על  התוצאה. נתתי לבעלי וברחתי לספה.

ובכיתי עליה עד הבוקר כשנודע לי. 

הרגשתי שזה לא הוגן. לא הוגן!

הרגע התחתנו, עוד לא הספקנו להכיר מספיק, אני בקושי מתמודדת עם עול הבית החדש לי, מה היריון עכשיו?

הרגשתי שאני מאבדת שליטה על הגוף שלי, וזה קורה מהר מדי!

רגע, אני עדיין ילדה שובבה, לא מוכנה שמישהו ישתלט לי על הגוף מבפנים.

תצחקו, אבל כ"כ אהבתי את הגוף שלי, הרגשתי בו בטוחה מאוד,  וכעסתי שהנה כל זה עומד להיעלם כ"כ מהר לפני שהספקנו שנינו ליהנות כמו שהייתי רוצה. ( כמובן שלגוף ההוא שלי מעולם לא חזרתי. זה לא עניין של קילו או שניים. מהם אפשר להתפטר, למרות שקשה. אלא מבנה הגוף השתנה! וכבר אז ביכיתי את זה...)

בעלי המסכן,

תוך חודש מבחורה עליזה ושובבה, נשאר לו פרח נבול ורועד.

הייתי גמורה, חלשה, מבוחלת איימים, בלי חשק לכלום.

לא לאכול, לא לצאת, לא לבלות, רק לישון ולישון ולישון. 

לא הייתה לי סבלנות לדיונים מעמיקים או העמקת הקשר כשהרגשתי הפיזית היא כ"כ גרועה.

ירח הדבש שלנו שהשקענו בו כ"כ הרבה כסף וחלומות היה... עגום הייתי אומרת? עם אישה שלא הייתה מסוגלת לאכול כלום ולא מצליחה לעצום עיין אף לילה... ונגעלת מהכל....

היה קשה לי גם כשהשליש הראשון עבר.

החוויות אצל רופאי הנשים לראשונה בחיים היו טראומטיות.

העובדה שבלעדותי על האינטימיות שלי הפכה להיסטוריה, שיגעה אותי.

ופחדתי נוראות מהלידה, חודשים לא ישנתי רגוע...

התאוששתי מההלם הראשוני אבל הרגשתי שנהייתי מישהי אחרת. אישה. לא בחורה כמו שרציתי להישאר עוד קצת.

ואחרי הלידה.... יום שנה לנישואים כשאני אסורה בגלל הלידה ונואשת לחיבוק ולא רק למבט כמה מרחוק...

אז מה, תענוג להתחיל את החיים ככה, הא?

אני מציעה שאף אחד או אחת לא ישפוט את הזולת.

ואם זוג מחליט למנוע אחרי החתונה הוא יודע מה שהוא עושה.

הלוואי והיו לנו כמה חודשי שקט ושלווה לעצמנו...

ומצד שני, מאמי, וכל היריונית אחרת שנכנסה מיד אחרי החתונה....

מהמקום הכי מבין והכי מזדהה אני מרשה לעצמי לומר לכן- אנחנו מאושרים היום.

הורים מאושרים וגאים עד בלי די.

אז נכון, מרגישים שהחמצנו משהו... אבל מרגישים שבמקום אחר זכינו בפייס.

ולא יודעים איך להתחיל להודות לה' על האושר ששלח לנו.  

של שנתיים.

 שמחה בשבילך

ועוד משהו-

אפשר להמשיך שנה ראשונה לנצח....

אנחנו חוגגים מדי פעם "שנה ראשונה"

(כמובן שצריך למצוא סידורים לילדים או שיוצאים

רק לבוקר אבל אנחנו עדיין בשנה ראשונה-

למרות שעברנו ב"ה יותר מעשור....)

ולהתחרט על הראשונות אלא להציע המון הבנה לאלו שחושבים על כך, או לאלו שמתמודדות עם זה קשה כמו שאני התמודדתי.

אני חושבת שאת לא צודקת שאת שוב ושוב מנסה לשכנע. להטיף לנכונות דרכך.

אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו, ולשם לעולם לא תגיע.

נסי במקום זה, להבין את אלו שזה בא להן בקושי רב.

תועילי להן הרבה יותר כך.

זה פשוט נשמע כמו שיקוף של מה שאני חווה.

אני טיפוס קצת איטי בתגובות. מה לעשות?

והרגשתי שהחיים נפלו עלי. גיליתי את ההריון בבוקר שבו עברנו לדירה החדשה שלנו והרחוקה מאוד ממהורים (כמה שעות נסיעה) חודש אחרי החתונה.

את הבדיקה עשיתי ככה סתם בשביל הצחוק. כי בעלי אמר שזה מוזר שהמחזור שלי מאחר ביומיים.

הייתי לבד בבית.

וכשראיתי 2 פסים הייתי כל המומה אני בבית חדש. לבד. בעלי הלך לסידורים.

אני לא מכירה אף שכן או מישהו הרגשתי כמו ילדה קטנה שהלבישו עליה משו שגדול עליה ב3 מידות לפחות.

גם אני לא עברתי את ה20 עדיין עכשיו.

ישבתי ומררתי בבכי כמה וכמה ימים.

פחדתי שבעלי לא יאהב אותי ככה.

היה לי קשה כל כך.

נכון שהיום בסהכ חצי שנה אחרי אני כבר צוחקת על זה ומקבלת את רצון ה' באהבה.

וברוך ה' יש לי הריון קל.

אבל עדיין- היה לי תופעות הזויות.

כמו בחילות מבעלי... מסכן...

ועייפות נוראה.

ומצבי רוח מוזרים.

ומליון בכיות

וכל זה בשנה שאמורה לבנות את הקשר שלנו...

ואני צעירה וקטנה וטיפשה...

אז תודה למי שמבינה אותי.

ומי שלא, שלא תגיד את זה בבקשה. כי היא מן הסתם לא התנסתה.

שבת שלום!!

גם לי היה קשה, אבל לא עלה בדעתי לרגע להתחרט. מניחה שזה בגלל שזו לא החברה שלי.

מן הסתם בחברה שלכן זה רגיל שלוקחים אמצעי מניעה אחרי החתונה או בין כל לידה, ואני לא רגילה לזה, לא חונכתי כך,.

כמו שאמרתי, חוזרת שוב, לא מטיפה. אני ממש לא מחליטה בשבילכן, אני גאה בדרך שלי , שהיא אמונה בה' בכל דרך ומצב בחיים בלי לשאול שאלות. זה הכל.

שבוע טוב!

ולא עולה בדעתם להתחרט על כך שהם משקיעים בה כמה חודשים.

והם לא רואים את העולם כמו שאת רואה, ילודה בכל מחיר, גם במחיר אישי כבד.

את לא חייבת להבין אותם מכל הלב.

אבל ראוי שתנסי לכבד.

ולא לחזור שוב ושוב על כך שאת גאה בזה שאת היא המאמינה בה' בכל דרך ומצב.

תתפלאי, גם זוגות שכן מונעים אחרי החתונה מאמינים שברגע שירגישו מסוגלים, ה' ייתן להם.

זה שאני ואת ואחרות לא מנענו, לא אומר שמותר לנו להתהדר ב"צדקותינו" על חשבון רגשות אחרים.

א. אני ממש לא באה לגרום לכם לנהוג כמותי, כפי שאמרתי: אתם חונכתם כך  ואני אחרת.

ב. יש בינינו הבדלים חברתיים גדולים מבחינת דרך ההסתכלות על העולם  ומקום ה' בו.

ג. ממש לא מתהדרת ב"צדקותי"- אני מאמינה שאם הייתי בחברה כמו שלך, מן הסתם הייתי גם עושה כמו כולם

ד. אני שמחה שאני חיה בחברה שבה המוטו הוא להאמין שלכל ילד הזמן שלו ולא בחברה הרואה בילד קושי.

ה. אני גאה ומותר לי להגיד את זה כמה שארצה. מדוע יש כזו התלהמות על החשיבה והאמונה שלי, רק בגלל ש"היא לא כמו כולם"?

ו. זה שאני גאה לא אומר שאני מרגישה עליונות עליכן. אני גם גאה בהיותי יהודיה, ואני לא רוצה שכל גוי יתגייר.... חבל שאת רואה זאת כך...

שבוע  טוב

את שמה לב להשוואה שלך ליהודי וגוי? חלאס, אין עם מי לדבר. את די עוברת פה כל גבול כשמטיחה בנשים שהן חיות בחברה שרואה בילד קושי.

תתביישי..

ותתבגרי ותביני שהבנות שמונעות לא עושות את זה כי בחברה שלהן עושים. אלא כי אלו החיים הזוגיים שלהן ושל בעליהן והן מסוגלות, לעיתים בהתייעצות עם רב, להחליט מה נכון עבורם ועבור הילדים שכבר נולדו ורוצים את ההורים שלהם.

את זו שחיה לפי חברה. לא אחרים.

אני מגיעה מחברה דת"ל.

בעלי למד בישיבה דת"ל קלאסית.

התחתנו בגיל ממוצע לחברה דת"ל.

אני יכולה להגיד לך שתמיד המסר שאני ובעלי קיבלנו והחברה מסביבנו זה ערך בילודה גבוהה (גם אם לילודה גבוהה ממש לא היו מספרים).

בכלל חשבנו שאמצעי מניעה אסור הלכתית אולי רק במקרים חריגים מאד. מצד שני, גם לא ידענו מה זה לידה ומה זו התקופה אחרי לידה. כך שבכלל לא חשבנו על זה בהריון הראשון (מי בכלל חשב על זה לפני חתונה...).

אני אפילו לא ידעתי מה הזמן הממוצע להכנס להריון, חשבתי שהממוצע הרבה יותר גבוה ממהוא באמת (לצערי הרב, במשפחה שלי היו המון זוגות שחיכו לא מעט זמן + מניעה של זוגות שמן הסתאם לא ידעתי עליה...).

אם כבר נפגשנו בצורה מאד מאד עקיפה עם העניין זה היה לא בריווח בין לידות אלא במניעה לאחר מס' מסוים של ילדים (הפסקת ילודה) וזה מתוך הבנה שאם יש שאלה בכלל בנוגע למס' ילדים המשפחה כנראה שנהוגה מניעה כזו או אחרת.

לבעלי יש רב בישיבה שיש לו הרבה מעל 10 ילדים ותמיד הוא דיבר על חשיבות העניין עם הדגשה שזה לא מתאים לכולם.

מי ש"האיר" את עינינו היה דווקא רב מהישיבה של בעלי שדיבר איתו על התקופה שאחרי לידה.

השיחה היתה ביוזמת הרב.

הוא דיבר איתו על החשיבות של מנוחה לאישה בין הלידות לטובת המשפחה והילד. ממש לא מתוך אגואיזם או כהסתכלות על הילד כ"עול".

הוא גרם לנו להבין מהם הקשיים אחרי לידה. הבנו שלידה זה לא וירוס שמחלימים ממנו אחרי שבוע.....

פתאום, הבנו את הצורך במניעה (אמרנו לעצמינו שחודשיים גם ככה אסורים ואח"כ היה נראה לנו המון זמן אחרי לידה).

הראש ישיבה של בעלי הוא מסוג הרבנים שממש מעודדים ילודה אך עם דגש על ערך החינוך והמשפחה ועם דגש על הסתכלות כללית, על מכלול הערכים ולא חשיבה צרה על ערך אחד.

בקשר למיקום ה' בעולם, אני חושבת שלא פה המחלוקת. על מיקום ה' בעולם כל אדם שמאמין לפי היהדות הוא רואה את מיקומו של ה' בעולם פחות או יותר אותו דבר.

המחלוקת היא על מיקום האדם בעולם. עד כמה האדם צריך להיות אקטיבי ומתי הוא צריך להיות פאסיבי.

מצד אחד יש קצה אחד שטוען שצריך פאסיביות מוחלטת, ז"א, לתת ל-ה' לנהל את העולם בלי שום מעורבות מצידי. גם ככה הכל נקבע מראש. קצה שני טוען שהכל תלוי באדם. האדם צריך להיות אקטיבי. לפעול לפי מטרותיו ורצונותיו ובכלל "אין דבר העומד בפני הרצון".

שתי הגישות האלו הם ממש לא יהודיות לטעמי, נדרשות מאיתנו 2 המידות גם מידת קבלת הדין וגם המידה האקטיבית של פעילות למען שינוי גזר דין. בסופו של דבר יש השפעה על פעולותיו שלח האדם. באדם לא הגיע לעולם להיות פאסיבי.

מה הקשר לנושא שלנו?

שההבדל בין הגישות הוא רמת האקטיביות ומת הפאסיביות (קבלת גזר הדין), הנדרשת.

לדעתך (בתחום הזה) האדם נדרש להיות פאסיבי, לקבל את גזר הדין בלי לפעול למענו.

לדעתי, הדרך הנכונה היא דרך האמצע. האדם צריך לפעול, אבל (בהדגשה), לפי ההלכה ולפי שכלו האנושי. יחד עם זאת, לדעת לקבל את גזר הדין במקרה שהוא פעל בצורה מסוימת ו-ה' החליט ההיפך. יש מקום למניעה אבל אם הקב"ה נתן היריון אז ממש לא לרוץ ולהפיל, אלא לקבל את הדין (כמובן, שכל מקרה לגופו).

אצלי ואצל בעלי ההתייחסות שלנו לנושא בכל תחום הריון ולידה היא שמה שברור לנו בהסתכלות האנושית שלנו שמצריך לעשות משהו מסוים (למשל מניעה) אז לעשות אבל אם נמצאים במצב של אי- ידיעה, חוסר וודאות וכד'.. אז במקרה כזה ההשתדלות שלנו נגמרת, פה צריך לדעת לקבל את בדין (אצלינו זה נוגע גם לתחום בדיקות בהריון- לא ארחיב).

גם מי שמונע לוקח על עצמינו קבלת הדין. אין מניעה של 100%.

דר"א, ח"ו במקרה הפוך, לא היית נוטה להשתדלות ולא רק לקבלת הדין, אולי זה מה שה' רוצה? שנעשה דברים, שנפעל ולא ניתן לחיים לזרום???

במקרה הפוך, ברור לי שח"ו לא היית יושבת רגל על רגל אלא היית עושה המון השתדלות פיזית.

ב"ה, זה לא המצב. אלא רק רציתי להראות שלהשתדלות (אקטיביות) שלנו בעולם יש לה ערך כמו לקבלת הדין, גם זה וגם זה רצון ה' בעולם.

יש 2 ספירות שהם בעצם 2 המידות האלה (כרגע לא זוכרת את שמם).

לא , את לא מעוררת בי הערצה,

למה? כי את שחצנית. ולמה אני בוטה? כי מגיע לך, התגובה שלך מזמינה את זה.

אני לא בוטה כלפי מי שלא מגיע לו.

עצם השאלה "אני מעוררת בך הערצה",

מרגיזה ממש.

את מיוחדת, ה' חנן אותך ביכולות פיזיות ושכליות טובות (כמובן שיש הבדל בין IQ לEQ וד"ל )

 ואל תנפנפי בזה,

כמו שה' נותן לאישה תווי פנים נאים ואין לה מה לנפנף בזה.

כי הלוואי ואני הייתי מסוגלת לזה.

להוציא תואר ראשון בהצטיינות עם ילד כל שנה כשבסופו יש שלושה ילדים, (ואם החישוב לא נכון, לא נורא.. הבנת את הקטע..) וגם להיות מאושרת ומלאת כוחות

לא כל אחת מסוגלת לזה, הרוב לא.

את פשוט זורה פה מלח על פצעים של לא מעט נשים, (כולל הכותבת תגובה זו).

אני אובחנתי כמחוננת, אילוצים שונים וסעיפים רפואיים, כולם לא בשליטתי, גורמים לי להיות ישנונית ואיטית בהרבה מהממוצע. הווה אומר, שאני צריכה לישון הרבה, המון, אחרת אני לא מתפקדת ברמות של זומבי, לא יכולה לקום בלילה כמעט להאכיל תינוק, עד שהיא הייתה ישנה שש שעות רצוף אמא שלי ישנה אצלי כמעט כל לילה והאכילה אותה. 

(ואשרי מי שקבעה לי כבר תור לסקילה בכיכר היישוב על זה שלא הנקתי. והיא לא הייתה אחת)

עוד 10 שנים כבר לא יהיה לה כח לעשות את זה.

אני מדשדשת בתואר ראשון לא בהצלחה רבה, יש לי בת אחת בת שנתיים ואני לא חושבת בזמן הקרוב על הריון נוסף,

למה? כי הילדה תהיה מסכנה, אני אהיה מסכנה, והתואר שלי יהיה גם כן מסכן, אם התואר יהיה מסכן, אני אהיה מסכנה , הילדה תהיה מסכנה ואני אהיה מסכנה עוד יותר.

ואני רוצה להיות מאושרת ושמחה כמו שאני עכשיו.

ה' חנן אותך בכוחות פיזיים, זריזות בטיפול בילדים ובבית ויכולת לישון מעט שעות (השערה סבירה, תקני אותי אם אני טועה) יכולת להתרכז וללמוד בכל רגע פנוי בלי לחלום ולהתעייף...

ה' חנן אותי בדברים אחרים ב"ה.

הלוואי ואני הייתי יכולה לא לחשוב על מניעה בכלל וכן להביא 5 ילדים לעולם הלוואי..

הלוואי ויכולתי להיות אמא ל10... אבל אני לא.

אם יהיו לי ילדים רבים כל הבית הזה יהיה אומלל.

וזה רצון ה', כי אם הוא לא היה רוצה בזה, הוא לא היה מביא לי את ה"סעיפים " שלי.

לקח לי הרבה זמן להבין את זה, והרבה תסכולים נפתרו כשהבנתי את זה.

לא כולן סופר-ווימן כמוך, ואני מניחה שרוב הקוראות והכותבות פה לא כאלה.

כל אחת מתחילה מנקודת פתיחה שונה, עם צרכים שונים ויכולות אישיות אחרות

שלפעמים אין להן ברירה אלא למנוע היריון כדי שיוכלו להמשיך להרחיב את המשפחה בהמשך.

ושעניות דעתך תתחיל לדעת, שלא הכל זה שינוי הסתכלות, רצון וסדרי עדיפויות...

כי הרצון שלי קיים ביותר סדר העדיפויות שלי היה שמח מאוד להשתנות, 

וההסתכלות שלי כלפי משפחות גדולות חיובית מאין כמותה.

רק מה?

פיזית, אני לא מסוגלת. וכשפיזית רע, מהר מאוד נהיה רע נפשית.

הנחרצות שלך כל כך מרגיזה.

ברכה והצלחה.

היא בסה"כ ענתה למה ש mami כתבה : "אם אישה הייתה מגיבה תגובה דומה לשלך היא הייתה מעוררת בי פשוט הערצה".

לא צריך כל כך להילחץ מנשים מוצלחות, ולא צריך להרגיש מאוימות-

כי:

1- לפרגן עושה לנו טוב באמת

2- מבטיחה לך שיש תחומים שבהם בורכת יותר מכל אחת אחרת

3- כשעושים משהו שמאמינים בו באמת, לא נבהלים מזה שאחרים "מערערים" לנו את זה..

אני צריכה רווחים בין הילדים כדי לתפקד ולנשום. פיזית ונפשית.

מעריכה מאוד את מי שיש לה את הכוחות לא למנוע (בתנאי כמובן שזה מבחירה מושכלת ובלי להרוס את הגוף, הנפש, הילדים וכו'..)

לא מרגישה שום צורך להתווכח או להוכיח למישהי משהו.

וגם.. צריך לדעתי להיזהר- כמו שצריך לגיטימציה למניעה למי שצריכה, ככה צריך פרגון ועידוד למי שיכולה ורוצה.

בסופו של דבר זה באמת אחד הדברים הטובים והיפים בחיים.

מאחלת לך המון שמחה, הצלחה ושלמות פנימית!!  

נשמע שאת עומדת בגבורה רבה בניסיון לא קל!!

והשקפות עולם שלהם במילים כמו " הסתכלות מגעילה, כן! מגעילה!".

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, וחשוב שתדע שלעולם לא תגיע......

אישה שלוקחת מניעה- היא מונעת???

היא עושה את ההשתדלות הטבעית למנוע אבל הקב"ה מונע ממנה את ההריון! וברגע שרבונו של עולם ירצה- היא תכנס להריון. לא חסרות נשים שנכנסו להריון אפילו שמנעו בכל מיני אמצעים, ולא חסרות נשים שלא מנעו ולא נכנסו להריון. 

זוג צריך לראות בעניים הבשריות שלו אם מתאים לו עוד ילד ואם לא לעשות את כל ההשתדלות כדי למנוע, מה שנגזר מלמעלה בכל מקרה יקרה! 

וכמו שכתבו פה למעלה כל זוג צריך לבדוק את יכולותיו הנפשיות והגופניות ובודאי זה לא נושא שאפשר להחליט לאחרים. 

בס"ד

מה את חושבת שבקלות נקלטים להריון, הכל מאתו יתברך, דעי לך שמעתי פעם שאם לוקחים משהוא למניעה פשוט מאוד

את מסכנת את עצמך, אינני רוצה לפרט מפני שזה לא המקום, כי גם גברים וגם נערים קוראים את הכתוב, גם מבחינת הצניעות שבדבר, באם הינך מעוניינת שנדבר על כך כתבי לי בתגובה לתשובתי באיזו דרך הינך מעוניינת שנשוחח על כך ועד אז הקב"ה יהיה בעזרך, ויסייע לך לתהמודד באם הינך נשואה.

בא לי להוסיף לנושא. סבתא רבה רבה שלי ילדה 8 פעמים ב13 שנה בין גילאי 15-28 ואמא שלה ילדה 12 ילדים.לפי מה שהיא סיפרה לאמא  שלי)אני ככמובן לא זכיתי לראות אותה( בזמנה רב המשפחות היו ככה כלומר ילדו בערך כל שנתיים.משמונת ילדיה שרדו 2.סבא של בעלי סיפר שדודה שלו ילדה 19 פעמים ומתוכם שרדו 8,אבל בדרך כלל היו 6--8 ילדים בזמנו-הוא גדל  בכפר.וממה שאני קראתי על נשים מאצולה וממשפחות מלכותיות,אז הן באמת ילדו כמעט  כל שנה כנראה כי הן לא הניקו בעצמן

אולי יש כאלה שיותר קל להם.

אני לא ישנתי כבר שנה +, אולי בגלל זה אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד.מאוד הייתי רוצה לחבוק עוד תינוק, אבל אני מרגישה שאין לי כוחות.

אני מאמינה שה' יודע הכי טוב מתי הזמן שמתאים לתינוק להגיע, ואני לא מתכוונת "להתערב לו".

אני זוכרת שאחרי הלידה הראשונה (יש לי שניים)  חשבתי לקחת אמצעי מניעה, אבל בעלי ממש לא רצה, ובאותו זמן קראתי שיחות רבות של הרבי מילובאביץ על החשיבות של אי תכנון משפחה.  לא לקחתי כלום, ועשרה חודשים מהלידה (עם הנקה מלאה) נכנסתי להיריון. נולד לנו תינוק מקסים ומאד מיוחד, כל מי שרואה אותו מתפעל ממנו... ואני חושבת לעצמי שיכולתי לפספס אותו... רק מהמחשבה בא לי להקיא ואני מתחילה לרעוד.. ברוך השם...

אה, וראיתי שמישהי כתבה שזה סותר להביא ילדים וללמוד: אז אני לומדת שנה ג' לתואר ראשון במדעים מדוייקים. אומנם אין לי כל כך חיים מחוץ לילדים והלימודים, למעט ימי חמישי שזה הערב החופשי שלי ושל בעלי (וכמובן שבתות).. לא סותר בכלל!

מקווה שהצלחתי לענות על שאלתך ולא נשמעתי מתנשאת (אבל  אני באמת גאה בדרך שלי)

אבל לא אצל כולן זה כך

יש כאלו שאם יהיה להן עוד ילד הן יכולות להיכנס לדיכאון ולהכניס את כל המשפחה יחד איתן

הגישה שאומרת "אני לא מתערבת לקב"ה" היא מוטעית! כי הקב"ה תבע טֶבֵע בעולם שמי מקיימת יחסי אישות נכנסת להריון!

זה מצחיק לא למנוע הריון ולומר "ככה ה' רוצה" ככה גם את רוצה! זה בדיוק כמו לעמוד באמצע הכביש ואחרי שאדם נדרס הוא יגיד "ככה ה' רוצה" מי אמר לך לעמוד באמצע הכביש? (סליחה שאני משווה לידה להידרסות ע"י רכב אבל זה נראה לי הכי ממחיש את מה שיש לי לומר).

כל אחת מאיתנו אחראית על עצמה ועל ילדיה, ולהביא ילדים בגלל לחץ חברתי או בגלל שאישה מלאה רגשות אשמה  בגלל מניעת הריון ,זה לא בסדר, כי מי שמפסיד אח"כ זה הילד החמוד והמקסים שנולד לאמא תשושה ועצבנית שילדה תינוק אחר (שגם בו מישהו צריך לטפל..) רק לפני 11 חודשים.

וזה לא שאני נגד להביא ילדים צפופים. אני בעד להביא ילדים בהתאם לכוחות שלך. (אם מתאים לך צפופים אז לכי על זה)

מעניין לדבר איתך כשיהיו לך 4-5 צפופים ,

ואז תייעצי עיצות. ואז תגידי מה דעתך על אמצעי מניעה.

עכשיו זה לא חכמה גדולה כל כך.

סליחה על הציניות- אני לא מצליחה להתאפק.

שזה ממש לא צפוף.. אולי אם היא היתה נכנסת להריון 3 חוד' אחרי הלידה (ולא 10 כמו שהיא כתבה) היא היתה משתמשת בזה הפעם. 

קיצר, ברוגע, זה שזה לא מתאים לך לא אומר שזה לא מתאים לנשים אחרות. כרגע עושה לה בחילה לחשוב על מניעה, אולי עוד ילד או שניים זה כן יבוא בחשבון. היא כתבה מה עובר עכשיו, אז תרגעי וזהו 

(אני לא יודעת כמה ילדים יש לך ובני כמה הם, זה מאוד יפה לתקוף מאחורי אנונימי, אבל כן, 2 ילדים זה בהחלט חכמה גדולה!! אם יש לך יותר, כנראה שכחת שגם זה היה משהו!!)

לכל אחת נתונים אחרים, יש כאלה שיש להם הריונות קלים ויש כאלה שלא, ויש כאלה אפילו לא יכולות לקום מהמיטה (בין אם זה שמירה ובין אם לא) יש כאלה שמתאוששות בקלותיותר ויש כאלה שלא, יש כאלה שהבעל יכול לעזור ויש כאלה שהבעל כמעט ולא נמצא בבית.

אני חושבת שהמטרה העיקרית היא לא רק ללדת ילדים, אלא גם לגדל אותם ובשביל לגדל גם צריך להיות בשמחה ולכן גם יש היתר למנוע למי שזקוקה לכך וב"ה שזה כך. זו דרך התורה, תורת חיים שנזכה כולנו....

נראה לי שהנושא הזה מאוד רגיש אצל רוב הנשים, וזכותה, ואף חובתה של כל אחת להחליט עבור עצמה בלי לפזול ימינה ושמאלה- לא לשכנים שיש להם 6 ילדים מתחת לגיל 5 ולא לשכנים בצד השני שיש להם ילדים בהפרש של 3 שנים.

כל אחת עם יכולותיה הנפשיות והגופניות, כל אחת עם מערכת השיקולים שלה. ובכל מקרה אף אחת כאן לא תחליט ללדת שני ילדים בלבד, למשל, נכון?

אישית, אני מרגישה שיש מקומות שבהם יש לחץ חברתי סביב הנושא, וצריך לדעתי להתנתק גם מזה, שכל אחת תחשוב עם עצמה ובעלה מה באמת היא רוצה. תלוי בגיל שלה, בכוחות שלה ועוד הרבה.

אגב, משיח עכשיו, את מדברת ככה ויש לך שניים. מענין אותי לדעת איך תרגישי אחרי 4, 6, 8 צפופים מאוד ובלי למנוע. לא בקנטרנות אני אומרת, אלא באמת. יכול להיות שכן תרגישי צורך למנוע קצת באיזשהוא שלב. ומה שחשוב הוא שתדעי שזה בסדר לגמרי, ומותר ואף הכרחי לפעמים.

זה לא מצווה לא למנוע ולמסור את הנפש על הריונות ולידות אם רע לך עם זה.

אגב, תכנון משפחה זה לאו דווקא מושג שלילי. אם אני רוצה משפחה גדולה אני יכולה לתכנן זאת מראש כך שיהיו הפרשים סבירים בין ילד לילד, ולא "להפציץ" בהתחלה ואח"כ לגלות שאין לי כוח ולמנוע כמה שנים עד שהכוח חוזר.

אני חושבת שבעידן הזה שהנושא של תכנון משפחה כ"כ מדובר, והרפואה כ"כ מתקדמת, שוכחים לפעמים שהקב"ה השאיר אצלו את מפתח החיה. ושהבאת נשמות לעולם היא לא תכנית כבקשתך. לעסק הזה יש שלושה שותפים, שאחד מהם הוא השותף הבכיר שיש לו זכות הטלת וטו על ההחלטות של שני השותפים האחרים. הוא זה שנותן את הנסיונות ואת הכוחות התמודד איתן.

ברור שכל זוג צריך להכיר את הכוחות שלו ולהשתמש באמצעים הקיימים והמותרים כדי לעבוד את ה' ולגדל את משפחתו בשמחה.אבל תמיד תזכרו שיש עשרות של זוגות שעושים את הכל  במשך שנים כדי לזכות בילדים, והסבל הגופני והנפשי שלהם לא קטן מזה של הבאת ילדים לעולם. אז כשיש "פאשלה" תשמחו שההתמודדות הקשה היא התמודדות עם ברכה

- זה להביא ילדים ולא למנוע את זה...

כל שנה בהריון - מה יכול להיות טוב מזה?

וכוח - מי שנותן הריון נותן גם את כל השאר, כולל גם את הכוח...

מניסיוני.

כלומר, יעל בעצמה מעידה שאין אדם הדומה לאדם. כל הבסיס שעליו עומדת תגובתה של יעל נשמט איפוא מאליו, ונופל מניה וביה.

בשאלה..

באסה קצת שאת אנונימית..

לא להבין אחר כך כשאישה שנכנסת להריון שנה אחרי שנה

נכנסת לדכאון.

ואז לשלוח אותה לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי (טבעי טבעי) על זה....

מילים שהיא כבר אמרה פה פעם כשמישהי בכתה על הריון לא רצוי שלושה חודשים אחרי לידה.

וסיפרה כמה היא רוצה שחס ושלום העובר הזה יפסיק להתפתח.

יעל כתבה לה - נשמע שאת בדכאון. מה גרם לך לכזה דכאון? כדאי שתפני ליעוץ פסיכולוגי... (או משהו בסגנון)

כבר אז עניתי לה - שהדכאון נגרם כתוצאה ישירה מההמלצה שלה להיות כל שנה בהריון.

ושהורמונים זה עצה יותר מוצלחת מפסיכולוג וכדורים נוגדי דכאון.

לא רוצה הריון - תתפללי על זה, רוצה הריון - גם כן תתפללי.

אם את חושבת שאינך מסוגלת להתמודד כעת עם הריון נוסף, פשוט אמרי לו!

המניעה הכשרה והמועילה ביותר היא תפילה!!

.. ואם בכל זאת יש הריון, תתפללי שיתן לך כוחות להתמודד עם האתגר הזה.

באהבה ובתפילה שה' ימלא משאלות ליבנו לטובה.

בבקשה לא לערבב כאן את נושא ההשתדלות, זה ממש לא שייך למניעת הריון.

לא שייך למניעת הריון.

האם לדעתך, 'שולה בישולה', אישה שלא עסקה ב"השתדלות" למניעת הריון, תתבקש לשלם מחיר על ה"פשע" שלה שנכנסה להריון?

ו-כן לדעתי אישה שלא השתדלה ובגלל זה הבית שלה קרס הילדים שלה הוזנחו ונפגעו רגשית והיא עצמה נראית צל חוור שמן מהלך ... (כמו הדודה שלי שיש לה 20 ילדים)

נראה לי היא כבר שילמה את המחיר בעולם הזה אולי יתחשבו בה בעולם הבא---

לכל דבר יש מחיר.

למניעה יש מחיר 

ולחוסר מניעה יש מחיר.

אני מאמינה שכל זוג צריך ביחד לעשות את השיקולים שלו כל הזמן. אחרי כל לידה ואחרי כל שינוי. 

לא להמשיך בכוח האינרציה- לא מונעים עד שאין סיבה טובה (כלומר האשה כבר בדיכאון\הבית בקריסה כלכלית\הילדים כבר מוזנחים מרוב הריונות) אלא לבדוק- עכשיו נכון לנו להביא עוד ילד לעולם או לא? 

מעבר לזה- יש פה כמה שכתבו שלא מנעו. אף אחת לא כתבה שהיא לא מנעה למרות שנולדו לה כל שנה גם אחרי 5-6 כאלה..

אפילו סבא יוסף- סיפר שיש לו 10 ילדים בלעה"ר. זה אומר בערך ילד כל שנתיים +-.

אז ב"ה לאשתו ההנקה מנעה עד שנה. טבעי. אם זה היה אחרת- אולי הם היו מחליטים אחרת.

יש נשים שב"ה הגוף שלהן נקלט מאד מהר, ואז אם הן לא ימנעו יהיו להן 6 ילדים ב6 שנים.

וחוץ מיחידות סגולה באמת- קשה לי להאמין שזוג נורמאלי יצליח לתחזק כזאת משפחה. שלא לדבר על הגוף והנפש של האשה..

זה לא שקראו פה לרווחים של 10 שנים בין ילד לילד ולמשפחות של 2  ילדים וכלב.

זה שדיברו פה על הצורך של הנשים לפחות לשנה של מנוחה בין לידה לעוד הריון. ויש רבנים שאומרים ששנתיים זה ממש חובה. 

מכירה כמה משפחות, שהורים לא התחתנו בני 18 וכן יש הפרשים של שנתיים +- בין הילדים- ועדיין אלו משפחות גדולות ומבורכות.

וסתם נ.ב.- אני חושבת שזה ויכוח שממש לא שייך לגברים. לכל אחד יש זכות להגיד את דעתו בביתו שלו בלבד לאשתו שלו בלבד.  (וגם אז אני מאמינה שהמילה האחרונה שייכת לאשה בלבד)

אל תלכי לרופא. תתפללי על זה....

תסמכי על הקב"ה שהוא יודע מה טוב לך

בקיצור ההשתדלות היא בכל תחומי החיים. גם במניעה.

רק למה שאת מרגישה חייבת למנוע הריון? ועוד בכדורים?

אין דבר טבעי לאישה מאשר להיות בהריון ולעזור לנשמות לרדת ולעשות את תיקונם. תחשבי, איזה זכות גדול זה! תחשבי, זה הרי שיתוף פעולה ייחודי עם בורא עולם!

ועם הורדת כל נשמה ונשמה אישה מקרבת את הגאולה!

שלא לדבר על כך, שילדים - זו ברכה שאין כדוגמתה!

ואם את שואלת על פעם - פעם אנשים לא היו מנותקים מהטבע כמו היום, ופעם אנשים היו קרובים יותר לנשמתם ולייעודם, פחות מקולקלים מכל מיני רעיונות נאורים" וכן - הם הביאו לעולם את כל הילדים שזכו להביא, בלי חשבון, מתוך אמונה שלמה ומתוך שמחה אמיתית גם לילדים שלהם וגם לכך שזכו לקיים לא רק את "פרו ורבו" אלא גם את "מלאו את הארץ".

אני לא מדברת על נקרים של סכנת נפשות, כמו שגם את לא מדברת.

וכפי שאת לא מבינה איך אפשר להביא ילד כל שנה, אני לא מבינה - איך אפשר לוותר על זכות כזאת.

היו הרבה פחות ילדים מאשר היום! זהו הטבע האמיתי!

יעל, את עונה לא יפה ולא לעניין!!!

וכיום לרוב הנשים עוד עול ותפקידים חוץ מלהיות בהיריון, עול הפרנסה גם עליהן,  כך שאת פשוט מדברת מנותק. מתעלמת מהמציאות!

שתזכי בע"ה. לנשים אחרות, הרבה נשים אחרות- זה לא מתאים. את באה עם רקע מסויים ואחרות עם רקע אחר, מצב נפשי אחר וכו'. אכן ילדים זו ברכה אך כיוון שזה דבר כל כך גדול ותובע מאיתנו המון- זה קשה כל שנה. אנחנו רוצות לקבל את השפע כשנרגיש מוכנות להכיל אותו.

זה לא כפירה, אלא הכרה בגודל הדבר ובמוכנות שלנו לקבל אותו. אם השפע גדול מדי לעומת המקבל- זה יפרק את המקבל. זה יכביד עליו ויעמיס עליו.

כבר מזמן לא רלוונטית. זה נשמע מאוד נוסטלגי להתרפק על העבר, אבל אם לשים לרגע את הגיגי הזקנים שמדברים רק על הטוב, ומעדיפים להתעלם מכל הקשיים שהיו, מגלים שלא בהכרח שהחיים היו טובים יותר. 

 ואף אחד לא הוכיח שהילדים של פעם היו בריאים יותר נפשית. אולי להפך. 

אישה שקשה לה ללדת כל שנה,הדיבור על הורדת נשמות ושפע אלוקי לא עושה לה טוב. כל אישה צריכה לחשוב עם עצמה מה מתאים לה ואולי גם להתייעץ עם משהוא שמבין אותה ואת קשייה ולא דבור בעלמא על קרוב הגאולה!!!

לה את מיטב הכוחות והשמחה לטפל בהם, לגדל ולחנך אותם לאהבת תורה וליראת שמיים ולגדול לאנשים בריאים בנפשם שלא חסר להם. וכל זוג אחראי לדעת מתי הוא מסוגל לספק לילד ילדות בריאה ומספקת.

הרעיון הוא לא השרצה... סליחה על הביטוי....

אף אישה שיולדת, גם אם צפוף, היא לא "משריצה".

כדאי להיזהר מרוב התגוננות (שאגב מאוד מובנת לי), לא לזלזל בילודה

ובנשות ישראל היקרות שמתאמצות ומשתדלות עבור המתנה הזו.

להעמיד מראה מול העיניים לבודדות כאן שטוענות ליילודה בכל מחיר. לכן בחרתי להשתמש במושג שהוא מציין הבאת חיים לעולם וזניחתם להסתדר בכוחות עצמם.

כי זה עלול לקרות למשפחות בהן האימא ממוטטת ומתמקדת רק בהבאת חיים, במקום גידול וטיפוח והשקעה וחינוך אצל אלו שכבר חיים איתה בבית.

זה לא נובע מהתגוננות.

איני סוברת שהדרך שלנו זקוקה למגננות.

וחלילה כפליים מתוך זלזול בנשות חייל שמסוגלות ומתאמצות ויולדות ועושות את זה על הצד הטוב ביותר בלי לפגוע במשפחה שכבר קיימת. חלילה!!!

צריך להראות את מקרי הקיצון של מי שלא מונעת?

יש לא מעט שלא מונעות (מכירה כמה...) ומתפקדות ברמה טובה או לפחות סבירה.

ורובן המוחלט בוודאי אינן "זונחות אותם להסתדר בכוחות עצמם".

אני מונעת כי זה נכון לי.

לא בגלל שמי שלא עושה זאת היא בעייתית...

מכירה גם כמה עם רווחים יפים ורמת תפקוד לא משהו..

אני באמת מאמינה שכל אחת צריכה להיות שלמה עם עצמה וההחלטות שלה, 

ולא להילחץ מכאלה שבטוחות שמי שמונעת חוסמת שפע/ פושעת/ חלשה נפשית/ כלמיני שטויות שאני לא רואה צורך לפרט 

מה יותר פשוט מלומר- זה מה שאני צריכה?

למה לנסות להפוך את מי שלא מונעת ל"בחזקת בעייתית"?

הרי זה מה שכ"כ מקומם אותך במה שהן עושות...

רק טוב 

או שאת עונה לי בלי קשר לנאמר, אלא רק מתוך התחושה שהחלטת שנשים כאן משדרות.

קצת מיותר לחזור על מה שכתוב כמה שורות למעלה אבל בכל אופן.

כתבתי "עלול לקרות". בעברית זה אומר דבר מאוד פשוט. שלא כולן,לא כל הנשים, אבל יש מקרים שיכול לקרות.

אז למה בדיוק את כותבת לי שיש כאלו שלא מונעות ומסתדרות? זה לא בדיוק מה שאני כתבתי?

וכתבתי מפורשות שאיני חושבת שדרכי צריכה מגננות.

אז למה את כותבת לי "מה יותר פשוט מלומר- זה מה שאני צריכה"? וכו'...

זה לא בדיוק מה שאני אומרת?

וגבי השורה הראשונה, בהחלט צריך להראות גם את מקרי הקיצון של מי שלא מונעת.

גם את לא סבורה כך או לא מבינה מה הטעם.

זה חשוב כי לחלק החלטה כזו היא הרת גורל.

קיצור, לא הבנתי בכלל למה כתבת מה שכתבת.

תחזרי ותקראי את השורות האחרונות שלי שמודגשות שם בשחור. אולי תביני את התמיהה שלי על תגובתך.

ועכשיו אני גם לא מונעת ואני 11 חודשים אחרי לידה, ולא בהיריון.

אומרת את זה כדי שלא תחשבו שכל מי שלא מונעת, יולדת ילדים צפופים...

לא עוזרת לה,לא מונעת לה ווסת, היא על סף התמוטטות, שתיקח סיכון  ולא תמנע על אף שלא תעמוד בהיריון רק כי יש כאלו שזה הולך להן, ואז היא ותיכנס להיריון חודשיים אחרי הלידה?

רק כי לך יש מנגנון הגנה טבעי?

עכשיו את מבינה למה בנות כאן קצת כועסות עלייך?

חוכמה לדבר כשיש לך הפסקות טבעיות ארוכות ולאחרות פעם אחרי פעם אין?

חוכמה לדבר כך לנשים שטבלו אחרי לידה ומיד נכנסו להיריון והן ממוטטות? הא?

אצלנו במשפחה זה הולך ככה: אלו שההנקה עוזרת להן ולא מקבלות ווסת- לא לוקחות מניעה. אלו כמוני שההנקה לא עוזרת ומקבלות מיד מיד ווסת- לוקחות מניעה. וזה בכלל לא דיון או וויכוח. זה כ"כ מובן.

מבינה עכשיו?

גם אם יש ילדים צפופים, למה את כל כך בטוחה שכל אישה תתמוטט בגלל זה?

את אפילו לא ניסית ואת מראש יודעת שתתמוטטי...???

מניסיון אישי שלי, היה לי הרבה יותר קל עם שני הילדים, מאשר עם בכור יחיד

אבל אתן מונעות אחרי ילד אחד!

אני מניחה שבכל מקרה לא תבינו למה אני מתכוונת, שוב, כי אנו באות מחינוך שונה וכו', אז אני לא אכתוב דברים חדשים או אשחזר מה שכתבתי מקודם.

אני מקווה שיהיה לכם המון הצלחה ושתצליחו בחינוך הילדים, דבר שצריך להתפלל עליו הרבה, לא משנה כמה ילדים יש ומה המרווחים שלהם.

ל"ט

בכל התגובות הקודמות.

יש לך בסך הכל 2 ילדים והרווח היפה בא לך באופן טבעי.

לא עלייך מדברים פה בשירשור הזה מדברים על אלו שבאופן טבעי הרווח שלהם הוא מקסימום שנה....

ברור שכל אחת מאד הייתה שמחה שהרווח של שנה ושבעה יבוא באופן טבעי.

10 חודשים בין ילד לילד.

כי אם ילדת פג אז יהיו פחות חודשים בין הילדים

ועדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי,

לא התייחסתי רק ספציפית להודעה הזו, אלא לרוח העולה מהודעותייך בכלל.

את כאילו מסייגת, אבל אז כותבת כל מיני ביטויים שאין להם לדעתי מקום.

לא רואה טעם להתווכח 

פשוט מקווה שאם יש נשים שיכולות ללדת בכייף קצת יותר, 

שלא ימנעו בגלל הסיבות הלא נכונות של לחץ חברתי הפוך.

רציתי לכתוב עוד אבל נראה לי מיותר,

אם תרצי- מוזמנת באישי.

לחץ חברתי הפוך.

אני מקנאה בהן המון פעמים.

נראה לי חלום בית מלא ילדים. ( אני באה מבית כזה, מאוד רגוע ושמח, עם הפרשים הגיוניים בין הילדים...) 

רק שאני יודעת שצריך לזה הרבה כוחות ויכולת אז מקווה ומתפללת שנצליח.

נמנע בין לבין כדי להתאושש ונמשיך כמו עכשיו בהמון חשק ושמחה וכוחות מחודשים.

צודקת, צריך להפסיק להתווכח ולהתדיין ולנאום כאן. 

נושא רגיש ואישי מאוד מאוד.

שיהיה לכל בנות הפורום בהצלחה רבה בדרך שהיא ובן זוגה בחרו .

חיבוק לכל את באשר היא 

לתגובות חכמות שלך.  גם עכשיו, אני אומנם לא מסכימה איתך בכלל, אבל נעים לקרא את התגובות הלא מתלהמות, והמקבלות שלך. יישר כוח!

אני מבהירה כאן שהיא לא רופאה,

אלא מטפלת אלטרנטיבית

שהדוקטורט שלה, הוא ברפואה משלימה מאיזושהי שלוחה של אוניברסיטה בחו"ל.

ולימודי דוקטורט ברפואה משלימה הרבה פחות מקיפים , תובעניים ובעלי משמעות רפואית

מאשר לימודי דוקטורט ברפואה קונבנציונאלית.

זה בערך כמו להשוות בין אינטנסיביות היקף ותובענות של לימודים בגן טרום חובה, לבין דוקטורט

בהנדסה גרעינית בטכניון.

חלק ממה שהיא מתעסקת בו זה ריפוי בקריסטלים ותמציות קריסטלים.

(מתוך האתר שלה,  לא המצאתי את זה)

אז תקחו את מה שיעל טוקצ'ינסקי אומרת באותה נימה שתקחו עצה של איזו שכנה 

ולא בתור משהו עם תוקף רפואי כלשהו.

ממש מצטערת על הבוטות אבל הגזמת ברמות!

אני באמת לא מנסה להישמע מתנשאת (ואני אומרת את זה כבר פעם שלישית).., וסליחה אם פגעתי במישהי.

בשכל ישר ואת אלו שלא מונעות ומסוגלות לכך.

את זו שכל הזמן מתפלאה על הדעה  האחרת, נואמת שאותך חינכו אחרת, שאת גאה, שאת יהודייה....

את מדבר ממש לא לעיניין ומכניסה לפי מילים שלא אמרתי או טון שלא השמעתי.

הכי קל לתקוף מאנונימי

מה ענית לבנות שונות. טוב, בואי נעזוב, תהיי בריאה, גאה, מה שאת רוצה. רק תני לבנות כאן כבוד. איזהו מכובד המכבד את הבריות. לא זה שדורש בכוח שיכבדו ויעריצו את דרכו. אני מאנונימי כי לא רוצה להיות ישירה יותר.. אז עזבנו. בסדר? 

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...