"אינרציה" ממקודם...

תגידי להם בנחת, אחה"צ יוצאים לחצר. כעת אנחנו בבית.

ותעשי מה שאת מבינה שטוב.

העיקר, לא להיתפס ל"חולשה" כאילו הם לא רוצים אותך/את הבית, ואז, "מה, אני מכריחה אותם?" וההמשך בהתאם.

אחרי זמן מה בבית, בתוספת ההרגל - הם ישמחו בכך לגמרי.

וזה טוב ובריא בשבילם. ילד לא צריך כל הזמן להיות "בחוץ"..

הם חוזרים כבר אחה"צ- אחרי 4. ככה שאין זמן לגם וגם.

בערך חצי מהפעמים אנחנו כן נשארים בבית ובחצי מהפעמים יוצאים.

אבל תמיד לי יש תחושה שנכנעתי להם וכאילו לא מספיק טוב בבית...

(אין לי ניסיון, אבל אני מנסה בכל זאת לעזור..)

תחליטי נגיד על יומיים שאת מתכננת מראש להוציא אותם..
ואז כבר בדרך חזרה מהגן/מעון תגידי להם בהתלהבות "אתם יודעים מה נעשה היום?.. היום נצא לטייל!" או משהו כזה... הם ישמחו והכל.. וביום שאת לא מתכננת את זה, ספרי להם בהתלהבות מה תעשו היום בבית...
נראה לי שתוך כמה ימים הם כבר יראו שאת מתוכננת וישאלו אותך בעצמם "אמא, מה עושים היום?"

ב"הצלחה

האמת התרשמתי - בתור אחת שאין לה נסיון....

אני עם 6 ילדים ב"ה לא חשבתי על גישה כזו  וזה באמת עושה את החיים לקלים יותר ומתוכננים יותר ומלמד גם את הילדים לתכנן ... דגמ"ש. בקיצור - תודה!!

הורות יוזמת

זו שטות גמורה - ואת סתם מחלישה את עצמך.. מחלה אימהית מוכרת וניתנת לריפוי מהיר כשמבינים שזו באמת האמת.. אז הילדים אמרו... אחרי יום בבית איתך ירגישו מצוין.

אפשר בהחלט להשאר בבית ולהנות עם הילדים, אך יחד עם זאת עכשו זה הזמן הנעים ביותר להיות בחוץ כבר לא קר ועדיין לא מאוד חם. למה בעצם לא? אפשר להיות עם הילדים בגינה ולהנות איתם בהחלט.

כשהם הגיעו הביתה- חיכתה להם צלחת פירות מרהיבה על השולחן בסלון,

ההלהבות הרקיעה שחקים.

ישבנו וכרסמנו להנאתנו.

אח"כ הבאתי ערימת ספרים מהחדר וישבנו וסיפרנו בלי סוף... ('שוב פעם' 'עכשיו על פלוטו'...)

בסוף נשאר להם קצת זמן לשחק לבד- וארוחת ערב...!

הם בכלל שכחו שיש לבית שלנו דלת שאפשר לצאת דרכה

מאמצת את הרעיון של להחליט מראש וכשאני מחליטה שנשארים בעז"ה- במתכונת דומה לשל אתמול...

תודה רבה לכולם!

מה שמראה שהכל מתחיל מהראש (וגם.. מהאמון העצמי)..

אני כאימא תמיד מרגישה שהילד מרגיש מתי אני לא בטוחה בעצמי ואז הוא מנדנד..

ואם אני שלמה עם עצמי ובטוחה בהחלטתי אז הוא לא מנדנד.

ואני משתמשת בתחושות אלו כפעמון מעורר: אם הילד מנדנד, אני בודקת עד כמה אני שלמה עם ההחלטה, ובד"כ מסתבר שאני לא ממש בטוחה בה, ואז אני חושבת שוב אם צדקתי, ולפעמים משנה את ההחלטה לכיוון חדש, שיותר מתאים במצב הספציפי, ואז הילד שלי "פתאום" מפסיק לנדנד ונענה בחיוב

יש לי "בעיה" דומה עם הבת שלי. היא כל-הזמן רוצה ללכת לחברות, וטוענת (בעצמה) שבבית משעמם.

העניין הוא שלי קשה לצאת מהבית: אני עם עגלת תאומים שבקושי יוצאת מהדלת של הבית, ובקומה שלישית. (אולי אצא יותר כשנעבור דירה - לבניין עם מעלית?)

יש פה עצות טובות, מקווה ליישם.

השתדלתי לחלק את הזמן בכל יום שחלק מהיום גן שעשועים וחלק מהזמן בית.

עכשיו קצת קשה לי ואני בהריון וחם אבל משתדלים.

אין מה להשוות יום שהוא בחוץ לבין יום שהוא לא בחוץ.....

לדעתי ילדים צריכים את האוויר הפתוח ומרחבים. אפילו כל יום. עד דורינו ילדים היו כל יום בחוץ לא מעט זמן.

זה נראה לי צורך טבעי. אולי כל היום הם לא בבית אבל הם גם לא בחוץ.

אני הייתי משתדלת עד קצה גבול היכולת שלי להיות איתם בחוץ.

כמובן, לא להרוג את עצמי בשביל זה.

אם זה אפשרי מבחינתך לחלק כל יום לחלק מהזמן בבית וחלק בחוץ- זה נראה לי האידיאלי. אם זה לא הולך, תחליטי כמה ימים את יכולה להיות איתם בחוץ ואת הימים האלה תהיו בחוץ, השאר בבית....

דרך אגב, זה שהם מבקשים לצאת החוצה זה לא אומר שהם לא רוצים אותך. מאד יכול להיות שהם רוצים להיות איתך בחוץ.

ילדים שיושבים כל היום מול מסך ולא יוצאים מהבית.

נראה לי הרבה פחות בריא.

קיצוניות היא תמיד בעיה, צריך למצוא את דרך האמצע.

תגידי תודה לבורא שנתן לך ילדים בריאים ונמרצים, ותצאי לבלות איתם בשמחה.

אם את רואה שזה מוגזם דברי איתם על זה, תציבי להם גבולות, תני להם משימות.

בכל אופן, זה לא נובע כנראה מזה שלא כיף להם איתך, הם פשוט נהנים לצאת לטיולים, זה אופי.

בהצלחה..

ועכשיו בדיוק הזמן להתארגן לחופש הגדול ולפני ששומעים אמא משעמם לי 

או לראות ילד דבוק למסך המחשב

כדאי ורצוי כמו שנאמר כאן להתארגן ולחשוב מראש על דברים מעניינים שאפשר לעשות עם הילדים.

בקיץ שעבר בתחילת כל שבוע של החופש תליתי על דלת הבית ( בפנים...) אצלינו זה מקום מרכזי ובולט

לוח שבועי אם לו"ז שמתחלק לבוקר/צהרים/ערב

מה יקרה (פחות או יותר) השבוע- זה היה ממש מצויין

ואני ממליצה מאוד על עמוד הפייסבוק של הדר רפאלי בשם - משחקים עם הילדים

יש שם שלל רעיונות מקסימים למשחקים עם הילדים בבית

גיליתי אותו השבוע ואני כבר מיישמת רעיונות בבית

פשוט נפלא 

בהצלחה לכולנו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....