מישהו מכיר את התופעה:
הילדים חוזרים מהגן\מעון. אמא שלהם רוצה לשחק איתם בבית, לספר סיפורים וכו'...
הם נענדים על יד הדלת ומבקשים ללכת לחברים\לגינה\לא משנה לאן העיקר "החוצה!!!"
מה נסגר? לא טוב לכם בבית? אני לא מספיק נחמדה?
לא ראיתם אותי כל היום, לא הייתם בבית ושוב אתם רוצים לצאת???
ולא נראה לי שרע להם בבית. שבתות הם תמיד מבקשים שלא ניסע ונשאר רק בבית (שבת אחת התחלתי לחשוד שזה בגלל מחלק הסוכריות בבית הכנסת...) ובכל זאת...
מה עושים???
"אינרציה" ממקודם...
תגידי להם בנחת, אחה"צ יוצאים לחצר. כעת אנחנו בבית.
ותעשי מה שאת מבינה שטוב.
העיקר, לא להיתפס ל"חולשה" כאילו הם לא רוצים אותך/את הבית, ואז, "מה, אני מכריחה אותם?" וההמשך בהתאם.
אחרי זמן מה בבית, בתוספת ההרגל - הם ישמחו בכך לגמרי.
וזה טוב ובריא בשבילם. ילד לא צריך כל הזמן להיות "בחוץ"..
הם חוזרים כבר אחה"צ- אחרי 4. ככה שאין זמן לגם וגם.
בערך חצי מהפעמים אנחנו כן נשארים בבית ובחצי מהפעמים יוצאים.
אבל תמיד לי יש תחושה שנכנעתי להם וכאילו לא מספיק טוב בבית...
(אין לי ניסיון, אבל אני מנסה בכל זאת לעזור..)
תחליטי נגיד על יומיים שאת מתכננת מראש להוציא אותם..
ואז כבר בדרך חזרה מהגן/מעון תגידי להם בהתלהבות "אתם יודעים מה נעשה היום?.. היום נצא לטייל!" או משהו כזה... הם ישמחו והכל.. וביום שאת לא מתכננת את זה, ספרי להם בהתלהבות מה תעשו היום בבית...
נראה לי שתוך כמה ימים הם כבר יראו שאת מתוכננת וישאלו אותך בעצמם "אמא, מה עושים היום?"
ב"הצלחה 
האמת התרשמתי - בתור אחת שאין לה נסיון....
אני עם 6 ילדים ב"ה לא חשבתי על גישה כזו וזה באמת עושה את החיים לקלים יותר ומתוכננים יותר ומלמד גם את הילדים לתכנן ... דגמ"ש. בקיצור - תודה!!
הורות יוזמת
זו שטות גמורה - ואת סתם מחלישה את עצמך.. מחלה אימהית מוכרת וניתנת לריפוי מהיר כשמבינים שזו באמת האמת.. אז הילדים אמרו... אחרי יום בבית איתך ירגישו מצוין.
אפשר בהחלט להשאר בבית ולהנות עם הילדים, אך יחד עם זאת עכשו זה הזמן הנעים ביותר להיות בחוץ כבר לא קר ועדיין לא מאוד חם. למה בעצם לא? אפשר להיות עם הילדים בגינה ולהנות איתם בהחלט.
כשהם הגיעו הביתה- חיכתה להם צלחת פירות מרהיבה על השולחן בסלון,
ההלהבות הרקיעה שחקים.
ישבנו וכרסמנו להנאתנו.
אח"כ הבאתי ערימת ספרים מהחדר וישבנו וסיפרנו בלי סוף... ('שוב פעם' 'עכשיו על פלוטו'...)
בסוף נשאר להם קצת זמן לשחק לבד- וארוחת ערב...!
הם בכלל שכחו שיש לבית שלנו דלת שאפשר לצאת דרכה
מאמצת את הרעיון של להחליט מראש וכשאני מחליטה שנשארים בעז"ה- במתכונת דומה לשל אתמול...
תודה רבה לכולם!
מה שמראה שהכל מתחיל מהראש (וגם.. מהאמון העצמי)..
אני כאימא תמיד מרגישה שהילד מרגיש מתי אני לא בטוחה בעצמי ואז הוא מנדנד..
ואם אני שלמה עם עצמי ובטוחה בהחלטתי אז הוא לא מנדנד.
ואני משתמשת בתחושות אלו כפעמון מעורר: אם הילד מנדנד, אני בודקת עד כמה אני שלמה עם ההחלטה, ובד"כ מסתבר שאני לא ממש בטוחה בה, ואז אני חושבת שוב אם צדקתי, ולפעמים משנה את ההחלטה לכיוון חדש, שיותר מתאים במצב הספציפי, ואז הילד שלי "פתאום" מפסיק לנדנד ונענה בחיוב
יש לי "בעיה" דומה עם הבת שלי. היא כל-הזמן רוצה ללכת לחברות, וטוענת (בעצמה) שבבית משעמם.
העניין הוא שלי קשה לצאת מהבית: אני עם עגלת תאומים שבקושי יוצאת מהדלת של הבית, ובקומה שלישית. (אולי אצא יותר כשנעבור דירה - לבניין עם מעלית?)
יש פה עצות טובות, מקווה ליישם.
השתדלתי לחלק את הזמן בכל יום שחלק מהיום גן שעשועים וחלק מהזמן בית.
עכשיו קצת קשה לי ואני בהריון וחם אבל משתדלים.
אין מה להשוות יום שהוא בחוץ לבין יום שהוא לא בחוץ.....
לדעתי ילדים צריכים את האוויר הפתוח ומרחבים. אפילו כל יום. עד דורינו ילדים היו כל יום בחוץ לא מעט זמן.
זה נראה לי צורך טבעי. אולי כל היום הם לא בבית אבל הם גם לא בחוץ.
אני הייתי משתדלת עד קצה גבול היכולת שלי להיות איתם בחוץ.
כמובן, לא להרוג את עצמי בשביל זה.
אם זה אפשרי מבחינתך לחלק כל יום לחלק מהזמן בבית וחלק בחוץ- זה נראה לי האידיאלי. אם זה לא הולך, תחליטי כמה ימים את יכולה להיות איתם בחוץ ואת הימים האלה תהיו בחוץ, השאר בבית....
דרך אגב, זה שהם מבקשים לצאת החוצה זה לא אומר שהם לא רוצים אותך. מאד יכול להיות שהם רוצים להיות איתך בחוץ.
ילדים שיושבים כל היום מול מסך ולא יוצאים מהבית.
נראה לי הרבה פחות בריא.
קיצוניות היא תמיד בעיה, צריך למצוא את דרך האמצע.
תגידי תודה לבורא שנתן לך ילדים בריאים ונמרצים, ותצאי לבלות איתם בשמחה.
אם את רואה שזה מוגזם דברי איתם על זה, תציבי להם גבולות, תני להם משימות.
בכל אופן, זה לא נובע כנראה מזה שלא כיף להם איתך, הם פשוט נהנים לצאת לטיולים, זה אופי.
בהצלחה..
ועכשיו בדיוק הזמן להתארגן לחופש הגדול ולפני ששומעים אמא משעמם לי
או לראות ילד דבוק למסך המחשב
כדאי ורצוי כמו שנאמר כאן להתארגן ולחשוב מראש על דברים מעניינים שאפשר לעשות עם הילדים.
בקיץ שעבר בתחילת כל שבוע של החופש תליתי על דלת הבית ( בפנים...) אצלינו זה מקום מרכזי ובולט
לוח שבועי אם לו"ז שמתחלק לבוקר/צהרים/ערב
מה יקרה (פחות או יותר) השבוע- זה היה ממש מצויין
ואני ממליצה מאוד על עמוד הפייסבוק של הדר רפאלי בשם - משחקים עם הילדים
יש שם שלל רעיונות מקסימים למשחקים עם הילדים בבית
גיליתי אותו השבוע ואני כבר מיישמת רעיונות בבית
פשוט נפלא
בהצלחה לכולנו
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
מישהו מכיר שכונות בירושלים ?
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..?
