הייתי בתייחסת אליה יותר בעדינות, ומדברת איתה יפה, נחמד ומתחשב

אבל אני חושבת שבפנים היה יכול להיות לי רתיעה ופחד ממנה(יותר פחד מאשר רתיעה)

ו- הייתי מנסה לעזור הכי שאני יכולה

בנוגע ליחס? יהיה שינוי וזה מובן.

זה לא מעשה רגיל.. (או שבמציאות של היום זה כבר כן רגיל? לאיודעת.)

אבל אני מקווה שבמידה והיא תצא מהמצב הזה [כמובן בהנחה שאדם לא ביצע את איומין ח"ו] - אני אחזור להתיחס אליה כרגיל..

בע"ה

כל אחד אחרי הכל הוא בנאדם ולמלא אנשים בא להתאבד בכל מיני מקרים ומצבים קשים שהם חווים.

צריך פשוט, לדעתי, להבין אותה ולדבר איתה ולהקשיב לה אבל אחרי הכל להתנהג אליה רגיל כי לדעתי אם משנים את היחס כלפיה היא לא תרגיש עם זה בנוח  (ואני אומרת את זה בתור אחת שיש לי חברה שרצתה להתאבד..)

ולהתפלל עליה שיהיה לה טוב (:

הייתי מראה לה הכי שאפשר שאני אוהבת אותה, הייתי מנסה ממש לשמח אותה, סתם לדבר אולי על דברים שקשים לה וזה...

בשביל שהיא תצא סופית מהמחשבה של להתאבד.

מניסיון זה קצת משאיר הלם לכמה דקות,אבל לטווח ארוך לא. לא לשלילה זה מה שבטוח..

ולהיות איתה מצד שני זה יהיה לי קשה להתייחס אליה כילדה רגילה

כבר דיברתי אם חברות שלי על התאבדויות וכאלה, כ. כל אדם רוצה לפעמים להתאבד וגם אני רוצה לפעמים, אז מה??

(זה בסדר לא יהיה לי את האומץ להתאבד)

מצד אחד ברור שכן, אם זה מה שיעזור לה ויהיה לה טוב אז בכיף אני האחרונה שתיתן לרגשות רעים להשפיע על הנאדם..(ניראה לי)

אבל מצד שאני אני לא רוצה שיחשבו שאני צבועה כיון שאם עד עכשיו לא היינו בקשר משהו ופתאום רק בגלל זה אני אשנה את היחס אליה זה יהיה לא פייר וקצת הרבה לא נעים!

את עושה דברים בשביל של יחשבו?  את אולי מתכוונת שאת לא רוצה להיות צבועה. זה סבבה. אבל שלא יחשבו? מה אכפת לך מה חושבים?! שיקפצו..

זה לא שינה הרבה... ברור שעכשיו אני מדברת איתה טיפה יותר בעדינות,אבל זה לא אומר שהפכתי אותה למרשמלו... ממש לא.. יש פעמים שאני ממש מדברת איתה תקיף,אחרת היא לא מבינה..

. מתפללת בשביל כולם שלא תגיעו לסיטואציות האלה!!!

בס"ד

לדוגמא כשחברה ספרה לי שהיא אנורקסית, ומקבלת טיפול בשביל זה - ברור ששיניתי את כל ההתנהלות. פתאום הבנתי למה היא כל כך חלשה לפעמים, למה היא לא אוהבת לאכול בחברת זרים וכו' - אז החברות שידעו מזה הפסיקו לנסות לדובב אותה לאכול (היא קבלה טיפול מקצועי), והפסקנו לצחוק על זה שהיא מקבלת שחרורים מהלימודים בגלל פרוטקציות.... בקיצור - ברגע שאתה מגלה שיש מולך אדם, ויש לך מידע חדש לגביו, אתה צריך להתאים את עצמך ולהתכוונן אליו כדי שהוא יוכל להפיק תועלת מהחברות. אם עד עכשיו רק דברתם על זה ש"אני בדיכאון מהציון שלי" - את בטוח מבינה שאת לא יכולה להמשיך להתבטא בצורה כזאת, את לא יכולה לזרוק עליה את כל המטען של החיים שלך - כשהיא לא נושאת את המטען של חייה הפרטיים. בקיצור - כן, לדעתי צריך  ונכון לשנות התיחסות.

 אבל תלוי כאילו אם היא יצאה מזה אז לא אבל אם היא עדיין חושבת על זה (רוצה להתאבד) אז כן

התאבדות זה דבר מחריד!!!

זה אקט של ייאוש נוראי, של אדם שסובל בלי אפשרות למצוא מוצא אחר חוץ מאיבוד חייו

זה סבל וכאב שלא נגמר לסובבים את המתאבד

ה' ישמור!

ולי היה מאד קשה לראות את השאלה הזו, על חבר וחברה שחלילה עמדו להתאבד, ואת הסמיילי בתחתית ההודעה...

אולי זו רק אני, אבל עשה לי רע הדיבור על כזה נושא והחיוך.

בצורה שהיא שמה לב (ומאוד מאוד קל לשים לב לזה...) אז  תשנא עוד יותר גם אותך ובעיקר את עצמה ואת החיים.

כן לשים לב למה קורה איתה ולא לשים לב להיות מגעילה כלפיה אבל להיות נוקשה איתה זה הדבר שהכי יכול לעזור לך להחלץ מזה.

יש 2 תגובות שיכולות להיות:

א. "וואלה, איפה את עושה את זה? אני רוצה לראות אותך, זה יהיה מגניב"- כלומר- לענות גם כן, 'בקליל'

2. "לפנות למישהו מקצועי.-ברוב הפעמים הולכים בדרך הזאת כדי למנוע. ליתר בטחון קוראים לזה.

אם זה נבע מתחושה רגעית איומה- תצחקי איתה. אם לא- ורצון אמיתי ו"כנה", לפנות לאיש מקצוע.

לפנות לאיש מקצוע זה לא כל כך מסובך ולא כל כך נדיר. הייתי ממליצה לך לעשות זאת בשבילה.

התגובה הראשונה יכולה להיות רק כשאיש מקצוע מבחין את זה, או היכרות קרובה, וגם שימת לב לטון של הדברים וכולי. זה לא כל כך פשוט...

להפך, הקשר היה רק מתחזק.

חברות זה דבר הדדי. 
אם היא צריכה אותי (גם בדבר שנשמע מאיים כ"כ כמו התאבדות) כנראה שיש לזה סיבה.
התפקיד שלי הוא חלילה לא להתחיל להתייחס ברחמנות ולשנות את האופי של הקשר, התפקיד שלך הוא להיות כאן ועכשיו בכל זמן שהיא/הוא צריך אותך.

וכשאת תצטרכי אותה היא תהיה כאן בשבילך.

כשמישהו כבר מעלה על דל שפתיו את אפשרות הנוראה הזאת שנקראת התאבדות אי אפשר בשום אופן לשחק עם זה.

זה עניין של חיים ומוות. 

לעולם לא נוכל לסלוח לעצמנו אם זה יקרה ויכולנו לעשות משהו שאולי אולי היה מונע.

וגם אם זה אולי ייראה למישהו כבגידה באמון - חייבים לפנות לאיש מקצוע ולהפקיד בידיו את מירב המידע שבידכם, והוא כבר ידע מה לעשות, (בכל זאת) יותר טוב מכל חבר קרוב.

בס"ד

על נערה אחת שרצתה להתאבד (כמה מפתיע?!).

ואני אגלה לכם סוד, כמה שאתם תכינו את עצמכם, ואתם אומרים שאתם תגיבו בצורה מסוימת- אתם בחיים לא תדעו איך תגיבו בפועל.

זה תלוי בכל כך הרבה גורמים. מה רמת הקשר עם אותו אדם, כמה אני מכיר אותו, עד כמה אני חושב שהוא רציני ביחס להתאבדות, כמה אני יודע עליו- מה הוא עבר בחיים, מה סיבת הרצון להתאבד- כל כך הרבה פרטים שלא העלתם בדעתכם.

אותה נערה שרצתה להתאבד, נקרא לי X, סיפרה את זה בטעות לאדם אחד, ואז כבר בכוונה לעוד שניים, 10, 15, 20, למחנכת, ליועצת, ובסופו של דבר- ההורים שלה היום יודעים, סבא וסבתא שלה וכ"ו.

אני אתן לכם טעימה מהתגובות שהיא קיבלה-

מי שהיה חבר שלה אז- אחרי חודש- קם וברח. כן, הוא היה מאחורי הקלעים, היה בקשר עם חברות שלה, דאג שהיא בסדר, ובאמת לא מתאבדת... אבל להיות מולה? לדבר איתה? הוא לא היה מסוגל. וX, כיום, גם לא מאשימה אותו.

חברה אחת התחילה לצרוח ולהרביץ לה- כן, כן- התחילה לתת לה מכות.

חברה אחרת- ישבה במשך 10 דקות ושתקה.

חברה אחרת- התחילה לשאול שאלות, לברר, להבין, לנסות לעזור.

ידיד מסוים- לקח את זה בצורה קשה כ"כ- הוא לא הפסיק לשלוח אותה לקרוא ספרים ומאמרים, להתייעץ עם רבנים ומורות, לא הפסיק לדבר איתה ולא עזב אותה לרגע.

סבתא שלה ביקשה ממנה שתלך לצבא- בהרגשה שאולי זה יעזור.

וההורים שלה במשך שנה לא הסכימו לדבר על זה- שהיא התחילה לדבר איתם, הם פשוט העבירו את הנושא, קמו באמצע בתירוץ כזה או אחר, או פשוט התעלמו.

כל תגובה קיבלה את המקום שלה, ובסופו של דבר עזרה בצורה כזאת או אחרת.

אותה הX הזאת, תחגוג בקרוב 18, ו3 שנים לנצחון על המוות. 3 שנים שהיא נלחמת ברצון, בקושי וביצר הרע.

אבל היא פה, חיה ונושמת, צוחקת ומדברת- והיא חשוב- ששואלים אותה מה שלומה- היא עונה-"ב"ה, מצויין"- ומתכוונת לזה כ"כ.

אל תנסו לתאר איך תגיבו- כי אתם לא תוכלו לדעת. ובעז"ה שלא תעמדו בניסיון הזה בכלל- לא בצד של זה שרוצה להתאבד, ולא בצד ששומע מהחבר\חברה שלו שהם רוצים להתאבד. כי זה ניסיון שאי אפשר לתאר אותו מבחינת הקושי.

אותה X- לא כועסת על תגובה של אף אחד, כי היא מבינה- והיא כיום לא רוצה לדעת איך היא הייתה מגיבה אם היא הייתה בצד ההפוך. לא ההורים שהתעלמו- כי היא בעצמה לא הייתה מסוגלת להסתכל להם בעיניים, לא על החבר שברח, לא החברה שהרביצה, ולא על אלה שחפרו בלי הפסקה שיש לה בשביל מה לבחור בחיים- כי בזכותם- בזכות כולם, היא בחיים היום. וגם אם היום הם לא לצידה - היא מודה להם וחייבת להם את חייה, שבעוד חצי שנה היא תחגוג לידה מחדש- בפעם הרבעית.

וכן, כמו שאמרו קודמיי- לנסות לעזור, לשלוח לעזרה, לא להשאר בבטן, למורה, ליועצת, לפסיכולוג, להורים- רק אל תשאירו בבטן, אולי X סיפרה בהתחלה בטעות- אבל היום היא חיה בזכות פליטת הפה ההיא. לא להכריח, להקשיב, לתמוך, ואם אתם לא מסוגלים, תמצאו מישהו שמסוגל- גם אתם אל תשמרו אצלכם בבטן.

בבקשה, זה כל כך חשוב, אתם יכולים להציל חיים של בן אדם...

זה לא באמת רציני כזה.

אבל- אני קצת שותקת, לא יותר מידי מרחמת, פשוט שם להקשיב לה שעות שעות שעות. להתייעץ, להבין.

פשוט להיות איתה הרבה כדי להקשיב.

בס"ד

זה רק היה גורם לי להתקרב אליה יותר..

וכמובן לרצות לעזור לה בכל דרך שאוכל.

(התנסיתי כמה פעמים..)

נתתם לי חומר למחשבה, למרות שלא כל התגובות היו לגמרי רלוונטיות, כי אני לא מדברת על משו שקרה בזמן האחרון....

אולי אפרט בהמשך.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....