האמת שלא יודעת מה הניע אותי להתחתן כל כך מוקדם. זה פשוט קרה...

בס"ד

כי מצאתי את הזיוג שלי ומודה לה' כל שניה על זה.

ההורים לחצו..

האמת שרציתי להתחתן מגיל מאוד מוקדם..

הרגשתי שמשם מתחילה האפשרות האמיתית למצות את הייעוד שלי בעולם

להתקדם משמעותית בעבודת המידות

וכמובן להיות שלימה - וכן, היתה הרגשת חסר עמוקה כבר מגיל מוקדם מאוד.. (טיפה לפני בת מצווה)

אם היית שואל אותי - יכולתי להתחתן גם בגיל 16 וזה היה מבורך,
רק ה' החליט שבעלי יוולד שנתיים אחריי - וזה אומר שהייתי צריכה לחכות קצת..

גם את הבנות שלי אני מתכוונת לחנך בדרך הזו, בתקווה שאצליח.

לא רק מצד היצר - גם מצד החינוך למימוש הייעוד היהודי

זה נכון לדעתי לחתן בגיל מוקדם, כמובן עם הכנה ראויה.

זכותך תגן עלינו. ;)

הרבה חבר'ה היו מוכנים להתחתן גם בתחילת התיכון

התחתנתי בגיל 17 בתאריך הלועזי. פגשתי את בעלי ולא ראיתי טעם לחכות בשביל לסיים את הבגרויות זה לא היה מספיק חשוב, ובאמת סיימתי בגרויות נשואה בהמשך שנת השמינית שלי.

היו גורמים במשפחות שהופתעו מהגיל הצעיר שלנו

מה הניע אותנו?

צורך לחיים בזוג, הרגשה שאנחנו בשלים כדי להתחיל לקחת עלינו את האחריות לממש את הרצון שיש בנו

למה? 

היינו בקשר בתנועת נוער.

כשהייתי בישיבה כבר לא היינו בקשר אבל זכרתי אותה

ודי בהתחלה רציתי לחדש את הקשר ולהתחתן , וזה מה שעשיתי... 

למי שמתכנן בגיל כזה(!!)

למי שלא יוצא ולא מנסה להתחתן בגיל מאוחר (18? 20?)

ראתי בזה את הדבר הכי נכון מצד ההלכה וזה מה שעשתי.

הכרנו- התאהבנו- התחתנו 

ב"ה מודים על החסד הזה יום יום!

בן יח לחופה

ואני לא מהאלה שיש להן משנה סדורה למה זה טוב. לי פשוט זה מתאים. רציתי שותף, רציתי בית, מעבדה אינטנסיבית למחקר ופיתוח הנפש.

כמעט 22.

למה? כי זה היה נכון. פשוט ככה.

הופתעתי מעט

למה? כי פגשתי אותו כבר שנה לפני כן ולא היה טעם, וגם לא בריא, למשוך את הקשר יותר ממה שכבר נמשך. ולא חיפשתי אותו בשידוכין או משהו. ז"א שאם לא היינו נפגשים- לא הייתי מתחתנת כל כך מוקדם. אבל אני בהחלט שמחה על כך. למרות מה שאמרתי, בתוכי תמיד רציתי חתונה מוקדמת. 

ומביאות ילד מיד מתעללות בילדהן בגלל חוסר בשלות ותיסכול וזה בדוק תשאלו פסיכולוגים

איזו הכללה קשה ולא נכונה.

גם אם יש כמה אימהות שהתחתנו לא בשלות בגיל 18 והן מתוסכלות, זה בכלל לא הופך אותן למתעללות בילדיהן!.

מה עוד שיש אלפים של נשים שהתחתנו בגיל 18 והיו מאוד בשלות להיות אמהות!

הכל עניין של חינוך בבית ובסביבה.( + התאמה אישית נפשית של כל אחד, אבל החינוך הוא העיקר).

נכון שהרבה אמהות צעירות יש להן חוסר מסוגלות הורית וחוסר בשלות מה שגרום לכך שהתינוק לא בהכרח מקבל את כל צרכיו אבל זה לא התעללות מכוונת- וזה משמעותי.

דבר נוסף- גם אמהות בגילאים אחרים יכולות ללקות בדיכאון אחרי לידה וכתוצאה מכך בחוסר מסוגלות הורית. אין תעודת ביטוח לאף אחד.

בחורה שמחפשת חתן ורוצה ילד- נשמע שיש לה יותר מסוגלות ובשלות מאשר בחורה שנכנסה בטעות להיריון לא רצוי, שהרבה מחקרים מדברים על דברים כאלה או על נישואים שהם לא מרצון (בארצות שבהם מחתנים ילדות מוקדם ללא לשאול את דעתן) זה לא דומה למקרים כאן.

אם יש מחקר שנעשה על אוכלוסיה שמרצון בחרה להתחתן ומתוך אהבה וברצון בחרה להביא ילד מוקדם ויש לכך תוצאות שליליות תשלח לי את המחקר אשמח להתעדכן

וכנראה זה כבר נחשב "ממש זקנה" בשביל כל אלו שרשמו פה לפני את הגיל.

אני ב"ה שמחה ומאושרת ואומרת חד משמעית שלפני גיל 22 לא היה שייך בכלל שאתחתן כי למרות שהייתי ממש בוגרת מבחינה נפשית כבר מגיל 18 אך לא הייתי מוכנה לחיים הללו(של זוגיות...) וגיל 23 היה בדיוק הזמן בשבילי(טוב זה מה שה' רצה ותכנן)!

הגעתי לשלב של הקמת בית מתוך רצון אמיתי וציפייה חזקה לבנות בית איתן בעם ישראל, לחיות חיים של שיתוף,זוגיות וילדים... עם הבנה והפנמה של כל המשתמע מחיים כרעיה ואמא.(אובדן העצמאות המוחלטת שהייתה ברווקות, הלחץ בניהול בית,המשימות האינסופיות היומיומיות והמתישות שיש לכל אמא עם כמה ילדים...)וזה אחרי שכבר "מיציתי" את הכיף שיש בחיי הרווקות (בילויים וטיולים בכל הארץ עם חברות , הראש השקט והרוגע בלי כל הלחץ -הן ללימודים והן לשעות הפנאי...אפילו ללמוד תורה עם חברה או להתפלל ברוגע בלי שימשכו לי בחצאית...!)

תודה לה' כיום יש לנו כמה ילדים, נשואים 6 שנים טובות,  עם זוגיות מאושרת שנבנית כל הזמן....

אני כותבת את זה רק כדי להכניס קצת פרספקטיבה רחבה יותר לכל הקוראים את הפורום.

שלא  יחשבו שכל העולם (טוב, הכוונה למגזר שלנו) מתחתן בגיל 18 -19 ואם לא זה ממש אסון..

זה בסדר להתחתן גם בגיל 22 ואפילו יותר אם מישהו/י ממש לא מרגיש בשל נפשית לעבודת הזוגיות והקמת הבית, שהיא עבודה קשה אך המתוקה והכפית ביותר בעולם! (כולנו יודעים כמה נישואי בוסר מסוכנים...)

נ.ב. לדעתי אם מישהו הגיע לגיל 25-26 ועדיין "לא מרגיש בשל ומוכן לחיי נישואים" , שילך לטיפול אצל יועץ זוגי כי כנראה שיש פה משהו שדורש בדיקה עמוקה יותר...

לא נראה לי שפיספסתי משו..

והאמת ראויה שתאמר כדי שלא יכשלו אחרים תבדקו את הדברים ואל תתקפו סתם בגלל המוסכמות בחברה

ואכן האמת ראויה שתאמר כדי שלא יעלבו אחרים, תבדוק את הדברים ואל תתקוף סתם בגלל שזה לא מוצא חן בעיניך.

תראה, יש פה כמה שכתבו שהם התחתנו בגיל 18. 

אתה כתבת שרוב אלו שעושות כך, הם מתעללות וכו' ואתה מאשים אחרים בתקיפה?!?!

אם זה לא היה מגוחך, זה היה בוטה ומעליב.

הלחיצו אותנו בסמינר להתחתן מוקדם כי אם לא - נשאר רווקות ולא ירצו אותנו

חחח זאת האמת

שהתחתן ממש צעיר ומתחרט על זה? מבחינת הגיל, לא מבחינת בן/בת הזוג. אין לזה חסרונות??

באמת כשהרבה מחברותיי טיילו ושוטטו להם אני קיפלתי כביסה,

כשחברותיי שרצו על המדשאות באוניברסיטה ובמכללה אני רצתי בצהריי היום אחרי יום עבודה ארוך ללימודים והגעתי הביתה ב11 בלילה, ועוד יושבת וכותבת עבודות לתוך הלילה (למדתי שנתיים)

כשהם הסתובבו בעיר וקנו אייסקפה ובגדים אני נענעתי את העגלה..

בכלל, כמעט ולא יצאתי מהבית מאז החתונה. בשנה הראשונה עבדתי ולמדתי ועשיתי בבית כמעט הכל, כדי שבעלי ילמד תורה, אחרי שנה נולד לנו מתוק קטן ב"ה אז הייתי איתו 24\7 עד כמה שיכלתי.. השתדלתי לא לשים אותו עם בעלי כדי שבעלי ילמד (כמובן שכשהיה לי קשה הוא התייצב).. ועכשיו כשאני עובדת- אני עם הילד כל אחה"צ ואחרי שהוא נרדם- עבודות בית... וכן הלאה וכן הלאה. כן יש לי זמנים שאני מתאווררת, אבל עיקר חיי סביב הבית והפרנסה.

ואני ברוך ה מאושרת עם זה בכל ליבי. אני מלאת סיפוק והרגשת עשיה. אני מרגישה שאלו החיים האמיתים- בית, ילדים, תורה, שמחה.

במקום להישאב לתרבות פנאי
[שבעולמינו השקרי - מפותחת מאוד ודואגת שאנשים בשנות ה-20 לחייהן
ירגישו עדיין ילדים ויפתחו תרבות צרכנית חסרת שיקולים רציונאלים ואחריות]
הספקת הרבה יותר דברים  משמעותיים מהן בעולם הזה.

בעיקר מצטער על זה ש:

אני: לא היה לי שיקול דעת מספיק בבחירה. ואנו בבעיה כרגע של התאמה.

היא: לא הגיעה מוכנה ובשלה והיה הרבה ניסוי וטעיה (ברמת טעויות קשות קשות) ועד אז נסרטנו עמוקות

ולא סתם כי אחרי 3 פעמים החלטתם בלי להתיישב בענין?

צריך להתאהב מחדש - וזה אפשרי!!!
לכו לייעוץ.
אני לא מאמינה שזה בלתי פתיר.

אם הכל היה עניין של הכנה נכונה לזוגיות

אתם זקוקים לאדם חכם, שישב ויגרום לכם להאמין שנפגעתם רק בגלל טעות.

וזה יעשה את הכל הרבה יותר קל לעיכול.

הרי זוגיות זו עבודה, ולא ידעתם איך לעשות אותה אז.

עכשיו אפשר להתחיל מחדש! עם אותם החומרים האנושיים -

יכל לצאת פרח אז, זה אומר שיכול לצאת פרח גם היום.

לכו לייעוץ!!! בהצלחה ענקית ענקית!

ותשמחו אותנו בבשורות טובות במהרה!

יש משהו יותר שונה מאשר איש ואשה?!

כל פעם שלא מסתדרים ביחד אפשר לומר שזה סוג של בעיית התאמה.

הרבה יותר קל לגבר לחיות עם גבר מאשר עם אשה, 

הם בטוח יסתדרו הרבה יותר טוב ביחד, 

כשמתחתנים, צפים כל ההבדלים והשוני שבין בני הזוג והם צריכים להתמודד איתם

ככה זה אצל כולם,

רק שיש כאלה שאצלם זה יותר קשה,

ויש כאלה שאצלם זה מאוד מאוד קשה

ובשביל זה יש אנשים שיש להם את הכשרון והידע והם מוכנים לעזור בתשלום או שלא בתשלום

לכאלה שממש כאלה, לתמוך בהם ולייעץ להם 

ולתת להם כוח עד שיצליחו לעמוד על הרגליים בעצמם

ולבנות קשר זוגי. 

אני לא יודע אם זה עד כדי כך.

ואני גם לא אומר שאין מקום להתגרש, לפעמים זה מה שצריך לעשות.

אני רק אומר שעם הרבה עזרה מבחוץ ועבודה קשה מבפנים

אפשר להתגבר ולהתחבר בחיבור אמיתי גם כשיש אי התאמה גדולה.

אבל לפעמים זה קשה מידי, ולפעמים זה גם בלתי אפשרי. כל מקרה לגופו.

א. הדברים שמשכו אותך בהתחלה, כשפגשת אותה הם דברים שניתן למצוא מחדש. 

ב. אין דבר כזה שאין מצב לשנות. זה חלק מהאמונה של כיהודים דתיים. ה' לא היה נותן לנו ניסיון אם לא היינו יכולים להתמודד איתו. 

ג. צריך לשבת ולדבר איתה המון, לעודד כיוון של מחשבה לתיקון. השלב שיהיה אחרי זה יהיה קודם טיפול פסיכולוגי כי לרוב זו בעיית משקעים ופחות סתם חוסר בגרות, ולאחר מכן- טיפול זוגי. 

אבל לא בהכרח נכונים לכל-כל מקרה.

ו"כיהודים דתיים" - אנו יודעים שהתורה גם התירה גירושין, ר"ל, בלית ברירה. בוודאי שאנו מאמינים שאפשר לשנות ואפשר להתמודד; אבל האם תמיד ה"לשנות" הוא באופן הזה שכתבת - לאו דווקא בהכרח.

אך בלי ספק את צודקת שצריך לעשות כל מאמץ בכיוון הזה ולהאמין שזה אפשרי.

אבל קשה לדבר על מקרה קונקרטי כזה, בלי שאנו יודעים כלום במה מדובר ספציפית שם.

יכול להתחתן עם כל אחת.

אל תברחו מהאמת הזו.

מה שבודקים כשיוצאים, זה אם האדם שמולי יהיה פרטנר כיף לעבודה.

בודקים אינטלגנציה ומידות - כדי להקל על העבודה.

אבל זה אפשרי עם 99% מהאנושות.

(אל תתפסו אותי על מספרים - התכוונתי להוציא אנשים חולים בנפשם, ברמת האין-טיפול, או אנשים אלימים - שגם אם אפשר לנהל איתם זוגיות, זה לא נכון לעשות)

וכנראה גם לא "אמת" [כמובן, בהבנה שנישואין זה לא רק "אי לוחמה", וגם לא רק סתם יחס הוגן בין אדם לחבירו, שאת זה "יכול"..].

יש כנראה גם "לא מתאימים"; מעבר לכאלו עם ה"בעיות" שהוזכרו. 

אבל זה נכון, שע"י עבודה, אפשר להגיע ולגלות מעבר למה שנדמה ברובד הראושני לפעמים.

ודווקא כשצעירים - מצליחים להתמזג טוב יותר מבחינת הרגלים ומנטליות..

גודלים יחד.

[אנחנו מדברים רק על זוגות שהתחתנו מתוך רמת בשלות לקשר זוגי, ויש כאלה שעדיין לא הבשילו גם בגיל 35]

הדפקט היחיד לדעתי - זה במערך הטכני של הדברים

לפעמים יש דברים שלא יודעים איך לנהל..
מבחינה כלכלית או בירוקרטית (מול גופים כדוג' בנק, קופ"ח, חברות ביטוח למיניהן וכדו')

אז אולי עושים יותר טעויות.

כמובן - כל מי שמתחתן בגיל מאוחר גם עשה טעויות כשלמד איך להתנהל באופן עצמאי

אבל טעויות כשיש משפחה - עלולות להיות קצת יותר קריטיות.

זה הכל.

בעיני - חסרון דק מדי, אל מול ערימת היתרונות.

אני בת 21 מוצאת את עצמי עם שני תינוקות, ואמצע לימודים לתואר במדעים מדוייקים. ממש קשה. לפעמים אני מוצאת את עצמי תוהה "מה היה קורה אילו..." אבל בד"כ בעלי עוזר לי לצאת ממצבי הרוח האלה. בזמנים לחוצים כמו עונת מבחנים או סמסטר קשה במיוחד, אני מוצאת את עצמי במצבי רוח הנ"ל יותר ויותר.

אבל אין ספק שזה כיף להיות אמא צעירה.

בעזהי"ת.

מאוד שמחה ומאושרת מזה שלא התחתני מוקדם (ובדקתי את האפשרות הזאת בזמנו).

זה מה שטוב לי, אם הייתי מתחתנת מוקדם ישמצב שהייתי מוצאת ת'צמי עכשיו גרושה+. אני לא יודעת.

יש דברים שצריך להתכונן אליהם נפשית, לבוא אליהם מתוך מחשבה ולא סתם כי הגיע הגיל.

אני חושבת שמה שהכי נכון בנקודה הזאת היא הטובה האישית של המועמד (בואו נקרא לזה ככה, לא מצאתי מילה יותר מתאימה ).

אם מישו מתאים לו להתחתן מוקדם- תפאדל. אם לא- ממש לא נורא.

העיקר שהנישואין יעשו מתוך בשלות ומסוגלות, והשלמה עצמית. זה מה שהכי חשוב, ולא משנה באיזה גיל זה קורה..

בעזהי"ת.

זה פשוט דורש המון כנות עצמית ובגרות..

יום ההולדת שלי יהיה אחרי חתונתי. ב"ה!.

מה הניע אותי?

הרצון, האהבה, והידיעה שאני לא צריך להגשים שום נורמה שאינה שלי.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏