האמת שלא יודעת מה הניע אותי להתחתן כל כך מוקדם. זה פשוט קרה...

בס"ד

כי מצאתי את הזיוג שלי ומודה לה' כל שניה על זה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

האמת שרציתי להתחתן מגיל מאוד מוקדם..

הרגשתי שמשם מתחילה האפשרות האמיתית למצות את הייעוד שלי בעולם

להתקדם משמעותית בעבודת המידות

וכמובן להיות שלימה - וכן, היתה הרגשת חסר עמוקה כבר מגיל מוקדם מאוד.. (טיפה לפני בת מצווה)

אם היית שואל אותי - יכולתי להתחתן גם בגיל 16 וזה היה מבורך,
רק ה' החליט שבעלי יוולד שנתיים אחריי - וזה אומר שהייתי צריכה לחכות קצת..

גם את הבנות שלי אני מתכוונת לחנך בדרך הזו, בתקווה שאצליח.

לא רק מצד היצר - גם מצד החינוך למימוש הייעוד היהודי

זה נכון לדעתי לחתן בגיל מוקדם, כמובן עם הכנה ראויה.

זכותך תגן עלינו. ;)

הרבה חבר'ה היו מוכנים להתחתן גם בתחילת התיכון

התחתנתי בגיל 17 בתאריך הלועזי. פגשתי את בעלי ולא ראיתי טעם לחכות בשביל לסיים את הבגרויות זה לא היה מספיק חשוב, ובאמת סיימתי בגרויות נשואה בהמשך שנת השמינית שלי.

היו גורמים במשפחות שהופתעו מהגיל הצעיר שלנו

מה הניע אותנו?

צורך לחיים בזוג, הרגשה שאנחנו בשלים כדי להתחיל לקחת עלינו את האחריות לממש את הרצון שיש בנו

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

למי שמתכנן בגיל כזה(!!)

למי שלא יוצא ולא מנסה להתחתן בגיל מאוחר (18? 20?)

ראתי בזה את הדבר הכי נכון מצד ההלכה וזה מה שעשתי.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ואני לא מהאלה שיש להן משנה סדורה למה זה טוב. לי פשוט זה מתאים. רציתי שותף, רציתי בית, מעבדה אינטנסיבית למחקר ופיתוח הנפש.

כמעט 22.

למה? כי זה היה נכון. פשוט ככה.

הופתעתי מעט

למה? כי פגשתי אותו כבר שנה לפני כן ולא היה טעם, וגם לא בריא, למשוך את הקשר יותר ממה שכבר נמשך. ולא חיפשתי אותו בשידוכין או משהו. ז"א שאם לא היינו נפגשים- לא הייתי מתחתנת כל כך מוקדם. אבל אני בהחלט שמחה על כך. למרות מה שאמרתי, בתוכי תמיד רציתי חתונה מוקדמת. 

ומביאות ילד מיד מתעללות בילדהן בגלל חוסר בשלות ותיסכול וזה בדוק תשאלו פסיכולוגים

איזו הכללה קשה ולא נכונה.

גם אם יש כמה אימהות שהתחתנו לא בשלות בגיל 18 והן מתוסכלות, זה בכלל לא הופך אותן למתעללות בילדיהן!.

מה עוד שיש אלפים של נשים שהתחתנו בגיל 18 והיו מאוד בשלות להיות אמהות!

הכל עניין של חינוך בבית ובסביבה.( + התאמה אישית נפשית של כל אחד, אבל החינוך הוא העיקר).

נכון שהרבה אמהות צעירות יש להן חוסר מסוגלות הורית וחוסר בשלות מה שגרום לכך שהתינוק לא בהכרח מקבל את כל צרכיו אבל זה לא התעללות מכוונת- וזה משמעותי.

דבר נוסף- גם אמהות בגילאים אחרים יכולות ללקות בדיכאון אחרי לידה וכתוצאה מכך בחוסר מסוגלות הורית. אין תעודת ביטוח לאף אחד.

בחורה שמחפשת חתן ורוצה ילד- נשמע שיש לה יותר מסוגלות ובשלות מאשר בחורה שנכנסה בטעות להיריון לא רצוי, שהרבה מחקרים מדברים על דברים כאלה או על נישואים שהם לא מרצון (בארצות שבהם מחתנים ילדות מוקדם ללא לשאול את דעתן) זה לא דומה למקרים כאן.

אם יש מחקר שנעשה על אוכלוסיה שמרצון בחרה להתחתן ומתוך אהבה וברצון בחרה להביא ילד מוקדם ויש לכך תוצאות שליליות תשלח לי את המחקר אשמח להתעדכן

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לא נראה לי שפיספסתי משו..

והאמת ראויה שתאמר כדי שלא יכשלו אחרים תבדקו את הדברים ואל תתקפו סתם בגלל המוסכמות בחברה

ואכן האמת ראויה שתאמר כדי שלא יעלבו אחרים, תבדוק את הדברים ואל תתקוף סתם בגלל שזה לא מוצא חן בעיניך.

תראה, יש פה כמה שכתבו שהם התחתנו בגיל 18. 

אתה כתבת שרוב אלו שעושות כך, הם מתעללות וכו' ואתה מאשים אחרים בתקיפה?!?!

אם זה לא היה מגוחך, זה היה בוטה ומעליב.

הלחיצו אותנו בסמינר להתחתן מוקדם כי אם לא - נשאר רווקות ולא ירצו אותנו

חחח זאת האמת

שהתחתן ממש צעיר ומתחרט על זה? מבחינת הגיל, לא מבחינת בן/בת הזוג. אין לזה חסרונות??

באמת כשהרבה מחברותיי טיילו ושוטטו להם אני קיפלתי כביסה,

כשחברותיי שרצו על המדשאות באוניברסיטה ובמכללה אני רצתי בצהריי היום אחרי יום עבודה ארוך ללימודים והגעתי הביתה ב11 בלילה, ועוד יושבת וכותבת עבודות לתוך הלילה (למדתי שנתיים)

כשהם הסתובבו בעיר וקנו אייסקפה ובגדים אני נענעתי את העגלה..

בכלל, כמעט ולא יצאתי מהבית מאז החתונה. בשנה הראשונה עבדתי ולמדתי ועשיתי בבית כמעט הכל, כדי שבעלי ילמד תורה, אחרי שנה נולד לנו מתוק קטן ב"ה אז הייתי איתו 24\7 עד כמה שיכלתי.. השתדלתי לא לשים אותו עם בעלי כדי שבעלי ילמד (כמובן שכשהיה לי קשה הוא התייצב).. ועכשיו כשאני עובדת- אני עם הילד כל אחה"צ ואחרי שהוא נרדם- עבודות בית... וכן הלאה וכן הלאה. כן יש לי זמנים שאני מתאווררת, אבל עיקר חיי סביב הבית והפרנסה.

ואני ברוך ה מאושרת עם זה בכל ליבי. אני מלאת סיפוק והרגשת עשיה. אני מרגישה שאלו החיים האמיתים- בית, ילדים, תורה, שמחה.

במקום להישאב לתרבות פנאי
[שבעולמינו השקרי - מפותחת מאוד ודואגת שאנשים בשנות ה-20 לחייהן
ירגישו עדיין ילדים ויפתחו תרבות צרכנית חסרת שיקולים רציונאלים ואחריות]
הספקת הרבה יותר דברים  משמעותיים מהן בעולם הזה.

בעיקר מצטער על זה ש:

אני: לא היה לי שיקול דעת מספיק בבחירה. ואנו בבעיה כרגע של התאמה.

היא: לא הגיעה מוכנה ובשלה והיה הרבה ניסוי וטעיה (ברמת טעויות קשות קשות) ועד אז נסרטנו עמוקות

ולא סתם כי אחרי 3 פעמים החלטתם בלי להתיישב בענין?

צריך להתאהב מחדש - וזה אפשרי!!!
לכו לייעוץ.
אני לא מאמינה שזה בלתי פתיר.

אם הכל היה עניין של הכנה נכונה לזוגיות

אתם זקוקים לאדם חכם, שישב ויגרום לכם להאמין שנפגעתם רק בגלל טעות.

וזה יעשה את הכל הרבה יותר קל לעיכול.

הרי זוגיות זו עבודה, ולא ידעתם איך לעשות אותה אז.

עכשיו אפשר להתחיל מחדש! עם אותם החומרים האנושיים -

יכל לצאת פרח אז, זה אומר שיכול לצאת פרח גם היום.

לכו לייעוץ!!! בהצלחה ענקית ענקית!

ותשמחו אותנו בבשורות טובות במהרה!

יש משהו יותר שונה מאשר איש ואשה?!

כל פעם שלא מסתדרים ביחד אפשר לומר שזה סוג של בעיית התאמה.

הרבה יותר קל לגבר לחיות עם גבר מאשר עם אשה, 

הם בטוח יסתדרו הרבה יותר טוב ביחד, 

כשמתחתנים, צפים כל ההבדלים והשוני שבין בני הזוג והם צריכים להתמודד איתם

ככה זה אצל כולם,

רק שיש כאלה שאצלם זה יותר קשה,

ויש כאלה שאצלם זה מאוד מאוד קשה

ובשביל זה יש אנשים שיש להם את הכשרון והידע והם מוכנים לעזור בתשלום או שלא בתשלום

לכאלה שממש כאלה, לתמוך בהם ולייעץ להם 

ולתת להם כוח עד שיצליחו לעמוד על הרגליים בעצמם

ולבנות קשר זוגי. 

אני לא יודע אם זה עד כדי כך.

ואני גם לא אומר שאין מקום להתגרש, לפעמים זה מה שצריך לעשות.

אני רק אומר שעם הרבה עזרה מבחוץ ועבודה קשה מבפנים

אפשר להתגבר ולהתחבר בחיבור אמיתי גם כשיש אי התאמה גדולה.

אבל לפעמים זה קשה מידי, ולפעמים זה גם בלתי אפשרי. כל מקרה לגופו.

א. הדברים שמשכו אותך בהתחלה, כשפגשת אותה הם דברים שניתן למצוא מחדש. 

ב. אין דבר כזה שאין מצב לשנות. זה חלק מהאמונה של כיהודים דתיים. ה' לא היה נותן לנו ניסיון אם לא היינו יכולים להתמודד איתו. 

ג. צריך לשבת ולדבר איתה המון, לעודד כיוון של מחשבה לתיקון. השלב שיהיה אחרי זה יהיה קודם טיפול פסיכולוגי כי לרוב זו בעיית משקעים ופחות סתם חוסר בגרות, ולאחר מכן- טיפול זוגי. 

אבל לא בהכרח נכונים לכל-כל מקרה.

ו"כיהודים דתיים" - אנו יודעים שהתורה גם התירה גירושין, ר"ל, בלית ברירה. בוודאי שאנו מאמינים שאפשר לשנות ואפשר להתמודד; אבל האם תמיד ה"לשנות" הוא באופן הזה שכתבת - לאו דווקא בהכרח.

אך בלי ספק את צודקת שצריך לעשות כל מאמץ בכיוון הזה ולהאמין שזה אפשרי.

אבל קשה לדבר על מקרה קונקרטי כזה, בלי שאנו יודעים כלום במה מדובר ספציפית שם.

יכול להתחתן עם כל אחת.

אל תברחו מהאמת הזו.

מה שבודקים כשיוצאים, זה אם האדם שמולי יהיה פרטנר כיף לעבודה.

בודקים אינטלגנציה ומידות - כדי להקל על העבודה.

אבל זה אפשרי עם 99% מהאנושות.

(אל תתפסו אותי על מספרים - התכוונתי להוציא אנשים חולים בנפשם, ברמת האין-טיפול, או אנשים אלימים - שגם אם אפשר לנהל איתם זוגיות, זה לא נכון לעשות)

וכנראה גם לא "אמת" [כמובן, בהבנה שנישואין זה לא רק "אי לוחמה", וגם לא רק סתם יחס הוגן בין אדם לחבירו, שאת זה "יכול"..].

יש כנראה גם "לא מתאימים"; מעבר לכאלו עם ה"בעיות" שהוזכרו. 

אבל זה נכון, שע"י עבודה, אפשר להגיע ולגלות מעבר למה שנדמה ברובד הראושני לפעמים.

ודווקא כשצעירים - מצליחים להתמזג טוב יותר מבחינת הרגלים ומנטליות..

גודלים יחד.

[אנחנו מדברים רק על זוגות שהתחתנו מתוך רמת בשלות לקשר זוגי, ויש כאלה שעדיין לא הבשילו גם בגיל 35]

הדפקט היחיד לדעתי - זה במערך הטכני של הדברים

לפעמים יש דברים שלא יודעים איך לנהל..
מבחינה כלכלית או בירוקרטית (מול גופים כדוג' בנק, קופ"ח, חברות ביטוח למיניהן וכדו')

אז אולי עושים יותר טעויות.

כמובן - כל מי שמתחתן בגיל מאוחר גם עשה טעויות כשלמד איך להתנהל באופן עצמאי

אבל טעויות כשיש משפחה - עלולות להיות קצת יותר קריטיות.

זה הכל.

בעיני - חסרון דק מדי, אל מול ערימת היתרונות.

אני בת 21 מוצאת את עצמי עם שני תינוקות, ואמצע לימודים לתואר במדעים מדוייקים. ממש קשה. לפעמים אני מוצאת את עצמי תוהה "מה היה קורה אילו..." אבל בד"כ בעלי עוזר לי לצאת ממצבי הרוח האלה. בזמנים לחוצים כמו עונת מבחנים או סמסטר קשה במיוחד, אני מוצאת את עצמי במצבי רוח הנ"ל יותר ויותר.

אבל אין ספק שזה כיף להיות אמא צעירה.

בעזהי"ת.

מאוד שמחה ומאושרת מזה שלא התחתני מוקדם (ובדקתי את האפשרות הזאת בזמנו).

זה מה שטוב לי, אם הייתי מתחתנת מוקדם ישמצב שהייתי מוצאת ת'צמי עכשיו גרושה+. אני לא יודעת.

יש דברים שצריך להתכונן אליהם נפשית, לבוא אליהם מתוך מחשבה ולא סתם כי הגיע הגיל.

אני חושבת שמה שהכי נכון בנקודה הזאת היא הטובה האישית של המועמד (בואו נקרא לזה ככה, לא מצאתי מילה יותר מתאימה ).

אם מישו מתאים לו להתחתן מוקדם- תפאדל. אם לא- ממש לא נורא.

העיקר שהנישואין יעשו מתוך בשלות ומסוגלות, והשלמה עצמית. זה מה שהכי חשוב, ולא משנה באיזה גיל זה קורה..

בעזהי"ת.

זה פשוט דורש המון כנות עצמית ובגרות..

יום ההולדת שלי יהיה אחרי חתונתי. ב"ה!.

מה הניע אותי?

הרצון, האהבה, והידיעה שאני לא צריך להגשים שום נורמה שאינה שלי.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר