לק"י

שני דברים:

1. כדאי בסוף הפגישה לסכם מתי מדברים, ולא לבנות על זה שהוא יתקשר למחרת.

2. לעניות דעתי, זה קצת פזיז מידי לחתוך כ"כ מהר.

הייתי מנסה עוד דייט לבדוק אם זאת התנהגות שחוזרת על עצמה.

על 2. יכול להיות שזה נכון.. אבל בכ"מ כרגע לא יודעת מה לעשות..

תודה בכ"מ על התגובה..

אני מבינה שהבחור כן היה מעוניין להמשיך. זה פשוט לא לגמרי ברור מהסיפור (מהתיאור של השיחה שלכם כשהגיעה לבסוף..)

את כתבת שהוא "אחד הבחורים המתאימים לי שהכרתי". זה נשמע לי ממש לא דבר של מה-בכך.

אמנם, ההתנהגות שלו לא בסדר. אבל אולי כן היה כדאי, בהתחשב בזה שהפגישה היתה מוצלחת וכן נראה שיש התאמה, והוא מעוניין להמשיך.. לתת לזה עוד צ'אנס ולהסביר לו הסבר היטב שזה פוגע בך לחכות לטלפון ממנו כמה ימים (בעצמך\דרך השדכן). אולי זה חוסר מודעות. אם אח"כ זה חוזר על עצמו - אז אכן יש כאן בעיה ברגישות לזולת.

(לגבי תוכן ההודעה מהשדכן - לא לעניין בכלל לדעתי.)

מהפגישה היה נראה שסבבה לו... אבל אני לא יודעת..

יש מצב שנדבר עם השדכן.. אם הבחור מאוד רוצה יש מצב שאענה את דעתי.

להגיד שאמנם זו היתה התנהגות פוגעת, אבל שאת מבינה שייתכן שזה מגיע מחוסר מודעות. לשאול אם בלי קשר לכל הסיפור הבחור היה מעוניין להמשיך, ואם כן, להבהיר את הנקודה הזו להבא. (כמו שכתבתי בהודעה הראשונה.)

ברור שחוסר ההתחשבות שלו גרם לקשר להסתיים.

לדעתי את יכולה להיות שלמה עם עצמך.

שהקשר הזה הופסק בתחילתו.

יכול להיות שהוא באמת לא שם לב ונסחף, לא ראה את ההודעות. לפי מה שאמרת נראה שיש כאן סיכוי רציני לבנות קשר טוב ביחד, אז אולי תנסי שוב? דברי עם השדכן שישדך שוב, תשבו ותדברו על מה שהיה- אולי אפילו שיחה כזו תפתח יותר את הלב והיא עצמה תאפשר פתיחות והבנה גדולים יותר בקשר..

שלא תביני לא נכון- לא מזלזלת לשניה ברגשות שלך. רק ש- זו היתה פגישה ראשונה, אולי הבחור לא קלט מספיק כמה חשוב לך לדבר לפחות יום אחרי.. הרבה סיבות יכולות להיות.

לענד"י- תנסי שוב. וה' הטוב יעזרכם.

שבוע טוב.

הוא התכוון לחתוך בלי קשר, או שלמעשה את חתכת?

את צודקת שהוא היה לא בסדר. צריך להתקשר ביום שאחרי, וק"ו כאשר מקבלים מסרון מפורש מהמדוייטת...

אי אפשר לומר שזה לא אומר כלום עליו, אבל זה באמת שלב מוקדם לחתוך על דברים כאלה. הייתי נותן קצת זמן, תוך שימת לב לרגישות שלו באופן כללי.

לדעתי היה כדאי לך לבדוק עוד, אבל זה שנפגעת וכתוצאה חתכת זה לגיטימי. בסופו של דבר, הוא האשם בסיפור הזה. אני לא מזדהה עם גלגול האחריות עלייך, כפי שעשה השדכן. מהבחינה הזאת, לדעתי, את יכולה להרגיש בסדר.

וזה גם אחד הדברים שקשים לי.. זו האמת.

יש מצב שאכן אם הבחור ירצה... אני אשקול שוב..

ת'אמת אני כן רוצה אותו עדין. זה פשוט נורא פגע בי.

למקרה הספציפי:

דברים כאלה יכולים להעיד על בחור, אבל גם יכולים שלא.

א. לצאת באמצע שיעור - לא שייך לחלוטין. זו אי הבנה ראשונה, כנראה, בין שיעור שאת בו, לבין בחור שנמצא בשיעור בישיבה ולא שייך להפסיק באמצע.

ב. שבחור שוכח להתקשר מיד אחרי השיעור, יכול להעיד עליו, אבל גם יכול שלא. הוא באמת דיבר עם חברים, יתכן שעדיין אינו "חש" את הבחורה.

ג. לא התקשר ביום ו' - באמת מעורר סימן שאלה. אבל הדבר הראשון שעושים - זה לשאול למה.. אולי היתה סיבה?

ככלל, לפעמים באמת דברים כאלה מעידים על משהו - לפעמים עדיין לא. יתכן שבאמת אינו מרגיש מה זה אומר בשבילה.

לכן, לכתחילה, הדרך הנכונה לענ"ד, במקרה ששאר הנתונים נראים טובים - זה לנשום עמוק, לומר שיתכן שבכלל לא היה מודע; לשאול מה קרה, ובפגישה הבאה להסביר שבחורה זה מאד מלחיץ ואז אפשר לראות כמה האדם מפנים מה שמפריע לזולת וכמה לא. לפחות בהקשר הזה.

ולמרות זאת, אני כן חושבת שהוןא היה חייב!!! למצוא זמן עד 10 בלילה להתקשר אלי ל5 דק. ורק מתוך כך שיש בורא לעולם שמחייב לא לעשות רע לאדם יהודי.

ב. זה לא קשור לזה שהוא חש או לא... גם אם הוא לא רצה, שיגיד!!! שלא ישאיר אותי  ככה...

ג. הוא לא הבין מה אני רוצה... אני שאלתי אותו. "אז למה לא התקשרת היום?!" אז הוא ענה"היום זה עכשיו"...

כאילו, מה את רוצה?! התקשרתי היום... (ב5 בערב, שניה לפני שבת..)

אחרי שיום לפני הוא יודע שאני מחכה לשיחה!!

בין בנים לבנות.

שוב - אינני אומר שבהכרח זה לא אומר כלום.

וגם לא שכולם היו עושים כך.

אבל צריך לראות "מה בראש" של השני.

לענ"ד, סביר לגמרי שבתוך שיעור לא יפסיק (אם היה לו זמן לפני כן, יתכן. אינני יודע)

גם מה שהתקשר ביום ו ב-5, יתכן שמבחינתו נראה בסדר (אינני יודע מה עשה באותו יום).

יש כאן שוני גדול בין בנים לבנות.

אכן, כבר ראינו במציאות, שיכול להיות שדבר כזה גם מעיד על התנהלות, אבל גם יתכן שלא.

הכוונה "לא חש", איננה שהוא לא רצה להמשיך דווקא. אלא לא חש את הדחיפות מבחינת ציפיית הבחורה. זה דבר שבאופן עקרוני, כדאי להסירו, ואז לראות אם זה משנה התנהלות. לענ"ד.

אשקול שוב את הדברים כנראה...

ונראה לאן דבריןם יתפתחו..

כי זה נראה לי משהו שאמשיך לעשות אם זה היה נכון...

הסברתי לו למה נפגעתי.. בדיוק מהסיבות שאת העלית:א. תשובה. ב. שבנות אחרות לא יפגעו...

משפחתי אמרה לי שאני הפכתי למטיפת מוסר.. זה גם העליב אותי.

אם כן,לדעתי משפחתך במקרה הזה לא צודקת.

מעיד על מידות טובות מאד לדעתי,שאכפת גם ממי שיצאו איתו אחרייך.

אמרתי לו.. "אני רק מקווה שלא תעשה את זה לעוד בנות"...

תודה!

ובעל לא מחנכים.

והכלל בשידוכים שהבחור צירך ללכת לקראת הבחורה כל זמן שהוא לא מבין את זה אז הוא ישאר תקוע

ולא הורדת אותו על שטות בכלל

זה אפילו נראה שיא המתבקש - כולל המוסר שהיה צריך לקבל.

אבל בהתחשב בהגדרה שלך שהוא אחד המתאימים שהכרת אז >אולי< זה היה קצת מהיר מידי

קחי יומיומיים להתבשל 

ואם עדיין שייך מבחינתך אז דברי עם השדכן ותראי אם שייך עדיין מצידו.

ואם לא אז תודי לה' כי הוא לא שייך לך בכלל

בחור שלא שייך לך אבל נראה מתאים -נעצר אחרי פגישה אחת ולא אחרי מערכה ארוכה וסוחטת רגשות .

למרות שזה לא ככ פשוט... כי יש לי עוד 2 הצעות בקנה... שמחכות לתשובה ממני...

ובכ"מ תודה תודה על התמיכה!!

זנה ממש ממש מרגיע...

1. לא הייתי חותכת אותו בגלל זה. 

ובאמת כך עשיתי בעבר, קרה לי סיפור דומה עם איזה בחור..

כן, הייתי מבהירה לו שנפגעתי, חיכיתי ואשמח פעם הבאה לתקשורת יותר פשוטה.

אם בהמשך מצטרפים לזה עוד נק' מחשישות של חוסר אכפתיות, "זריקה", אי יציאה מעצמו וכו' -הייתי שוקלת אם להמשיך ת'קשר.

2. מזה המשפט האטום והחסר רגישות שהשדכן כתב לך?? 

אפילו אם פעלת לא נכון,

אפילו אם החלטת לסיים מסיבה מוצדקת-

מה נסגר איתו?!?! 

גם אני הייתי נפגעת. 

אני חושבת שכדאי שתגידי משהו לשדכן הנחמד... לטובת נפשות אחרות..

שאפילו לא שמעת מה הוא היה רוצה מהקשר....

ד״א הבן אדם אפס.

אפס מי ששופט בן אדם בלי לשמוע את הצד שלו

הטעות.

להחליט מראש שמדובר על "פגיעה ביהודי".

זה מה שהיה צריך לבדוק.

יתכן שמדובר באמת באדם לא מספיק רגיש, אבל יתכן שלא.

כבר אמרתי: אולי אינו מודע לציפיה. סה"כ אחרי פגישה ראשונה.

ואחרי שלא קיבל תגובה בלילה, אולי היה עסוק מאד למחרת והתפנה אחה"צ?

אלו דברים שמבררים.

נניח, תיאורטית, שבאמת כך היה, ואז הוא היה שופט אותך, ופותח שירשור על מישהי שבלי לברר דיברה כך..

ומישהו היה אומר לו: למה שאלת אותה? אולי אצל בת זה נראה כזו פגיעה שהיא פשוט "שם" באותו רגע עם הרגש ולא יכולה לחשוב אחרת; ואז היה עונה - "זה מצדיק פגיעה ביהודי"?....

למה אני כותב? לא כי לא יתכן שזה מעיד באמת על משהו. אלא מפני שאני רואה שיש כאן כמה בנות שמשוכנעות לגמרי שאם בן לא הרגיש שזו "פגיעה נוראה", אז ברור שהוא צריך "ללמוד לו" וכו'..  ואני חושש, שבנות כאלה, אם לא תתעדכננה, הן יכולות להיתקל בדברים כאלה גם אחרי הנישואין - ואז הן תשאנה ב"אשמה" של "פרשנות" מיידית עפ"י עצמן, במקום לנסות לברר ולקרב.

אכן, בירור זה לא כבר שיש מציאות של חיים, אבל ככלל, צריך לדעת, שיש שוני בין אנשים. לכן, לענ"ד, קודם כל לברר מה "כוונת המשורר" (לא מדבר במקרים של "דברים ברורים" אלא מישהו חיובי, שיש משהו מינורי מסוג זה, חד פעמי בינתיים), אח"כ לבדוק אם זה דפוס-חוזר; אם יש יכולת להבין את תחושת הזולת ולהתחשב בה.

אם אתן מדברות בכזה זילזול בבחור זה סימן שאתן פשוט לא מבינות מה זה בנים.

גם אם הוא לא נהג כשורה (ושוב, לא שמענו אותו! זה אלף בית של תיקשורת, לשמוע את הצד השני)

הראש של בנים עובד אחרת.

זה לא מצדיק פגיעה, 

ונכון שצריך להיות רגיש.

אבל יש כל כך הרבה רגישויות שבחור צריך ללמוד שהוא מעולם לא למד לפני כן

אני אומר לכן על עצמי שלקח לי כמה שנים של נישואים עד שלמדתי מה שייך ומה לא שייך,

עד שלמדתי את כל הרגישויות,

יש כל כך הרבה דברים שבין בנים זה מקובל ולגיטימי

ובין בנות זה נחשב לפגיעה קשה.

לא סתם חז"ל אמרו שנשים עם בפני עצמן הם, וכנראה שהם התכוונו לגזע אחר מכוכב אחר...

אז לפני שאתן שופטות אותו על זה שהוא לא היה רגיש מספיק,

קחו נשימה עמוקה ושבו ללמוד את החומר שאתן מתעסקות איתו, 

כי התגובות התוקפניות כלפיו מראות שיש כרגע בורות רצינית בנושא.

אבל במקרה דנן מדובר על א'-ב' של רגישות בין אנשים (ואפילו לא עם נשים, העם המוזר הזה מהחלל החיצון)

הבחורה רמזה לו, מספר פעמים

ושאלה אותו באופן מאוד מפורש.

הוא ענה לה בצורה מאוד מאוד לא רגישה

והתנהג באופן שבו לא מתנהגים לבן אדם

(למרות שנשים הן מהחלל נראה לי שהן עדיין בגדר בן אדם...)

אי לכך ובהתאם לזאת, לדעתי היא פעלה נכון 

להיפך, היא לא חיה בסרט ש" אולי הוא ישתנה....".

ותראי שזה עצמו יכול להיות "סרט" (מה שכתבת):

מה היה, ריאלית?

הבחורה שלחה הודעה באמצע שיעור, וקיבלה תגובה מיידית.

נגמר השיעור - הבחור היה בשיחה עם חבריו, שהיו שם מן הסתם. 

היא שלחה ס.מ.ס לתזכורת, הוא חזר אליה (חזר אחרי שלושת רבעי שעה. כעת, אם ראה ופשוט חיכה - באמת לא יפה. אבל אולי כלל לא שמע את ההודעה עד אחרי השיחה עם החברים. את זה צריך לברר). היא לא ענתה, כי הרי היא "ישנה".

מכאן ואילך - לא היה כל בירור ביניהם.

נניח שביום ו' יצא מוקדם וחזר אחה"צ - איש לא יודע.

אם היתה מבררת, והיתה רואה שלמרות ששלחה הודעה בשיעור, ראה את הודעתה אחרי השיעור ולא ענה "סתם" (כלומר, לא שלא שמע, ולא שעדיין היתה לו התלבטות מה לענות לה.. שגם זה יכול לקרות) - נו, אז אולי ניתן לחשוב משהו..

אבל לא ביררה כלום. ואולי הוא בכלל לא יודע על "כלל" כזה שאמורים למחרת למסור תשובה. הרי הוא לא קורא כאן שירשורים מן הסתם..

ואולי מבחינתו הוא עדיין אינו מרגיש "מחוייב" כלפיה?.. נפגשו פעם אחת, שוקל בנחת.. אולי יש מישהו שזה בכלל ייראה לו "נידנוד" לשלוח למחרת שתי הודעות.. "מה היא לחוצה.. אני צריך לחשוב"....

אז לא שאני אומר שזה כך. אבל דעות בני אדם שונות. קל וחומר בנים ובנות. יתכן שאכן יש פה "תחושה" נכונה, אבל גם יתכן שלא.

ככלל, דברים כאלו מבררים.

שהוא התקשר ולא הבין מה הבעיה....

וחוץ מיזה, אז שיסביר את עצמו.

לפי מה שהיא כתבה לא נראה שהייתה סיבה מיוחדת לכך..

ואם אתה עושה את זה. אז אל!!!!! זה לא אנושי.

כמו שאמרו לפני, כנראה לא היה חשוב לו- או שיש עליו עומס כרגע או שיש לו בעיות רציניות בעניני רגישות לזולת.

אם יום לפני היה לו זמן לשבת איתך כמה שעות ולדבר איך זה שפתאום אין לו חמש דקות? לדעתי הוא פשוט לא מוכן לקשר (בגיל 28, גם זה יכול לקרות..) אחרת אין שום סיבה שלא יבין שהוא נכנס למערכת יחסים ר-צ-י-נ-י-ת ומ-ח-י-י-ב-ת שהוא צריך להשקיע מזמנו ונוחותו כדי לקדם אותה (שישאל רב אם מותר לו לצאת בשביל זה באמצע שיעור תורה!).

הוא גרם לך להתעצבן ולהרגיש אשמה בלי שום סיבה. את לא אמורה לשנות אותו, ויש סיבה ברורה לכל המוסכמות של הדייטים- וזה שדבר כזה פשוט לא יקרה.

השדכן פשוט לא שייך, מה העניין שלו לחזק אצלך את האשמה? את היית בסדר ומעבר. אפילו את הטפות המוסר לא היית חייבת לו. אני הייתי ממשיכה הלאה, גם אם את עדיין חושבת עליו- נראה לי שזה לא זה, לפחות נכון לעכשיו (אולי הוא ישתנה מעצמו).

אבל הסמס הזה שקיבלת מהשדכן היה מרתיח אותי.

(במיוחד אם הוא היה כותב את זה עלי)

אדם שלא יודע להתקשר למחרת, לא מוצא את הזמן לזה - פשוט לא מתאים לחתונה. חד וחלק. 

אם באמת הסיפור הוא כהווייתו כמו שסיפרת, האמת כולה אצלך. אין לך מה להתבאס. פשוט בחור עם גאווה.

בעל טוב מקבלים, ועושים אותו יותר טוב אח"כ...

הרב דן, לעיונך....

זו האמת בחור שלא מוצא את הזמן והפניות להתקשר למחרת לא מתאים כנראה לחתונה...

ואפ׳ גבר אומר את זה.

תודה צורגי

שקודם כל השדכן הוא החסר רגישות הראשי פה.

האמירה הזאת לא ראויה גם אם טעית.

לגבי הבחור עצמו- יכוליות שאין לו מודעות, ושאף אחת עד היום לא אמרה לו כלום על זה..

לדעתי זה טוב שאמרת לו, זה כן חשוב.

אם את חושבת שהוא כן רוצה- אז אם בא לך, תנסי, תשאלי דרך השדכן/' חברים משותפים אם את מעדיפה,

אבל רק אם באמת את מסוגלת לבא לזה פתוחה ושמחה.

אם תבואי עם כעס- אז חבל..

בהצלחה!!!

שלחתי מישהי שתשאל את השדכן אם הבחור דיבר איתו...

ואם כן, אז מה דעת הבחור, מה הוא רצה מהקשר....

מיסתבר טדדדםם!!!

שאכן הבחור לא רצה....

אבל לא רק שהוא לא רצה אלא, הוא לא רצה להיות זה שאומר את ה״לא״ אבל לא רצה להמשיך...

ולכן כנראה עשה דברים שיגרמו לי לחתוך איתו....

חוסר בגרות ויכולת לקחת אחריות על מעשיך, דבריך ורצונותיך.

אחינו, לך לטיפול!! ( ובאמת מדאגה לך ולסוביביך)

ביום שישי השדכן כתב לי את זה

ורק ביום ראשון השדכן דיבר איתו.

השדכן כועס גם עליו לא רק עלי....

ותודה על שאלת ההבהרה החשובה!!

מה הם רציניים?

מי שלא רוצה- שילמד לומר לא, בטח בגיל כזה!!

ומי שמשדך- חייב לדעת שיש סיכוי גבוה שהזוג יחליט שזה לא זה!!

מזה הדברים האלו?!

|נכון, אני במצב רוח קרבי בלי קשר, אבל זו תגובה ראויה לכאלו מעשים|

קופצים לעולם הדייטים מבלי ללמוד קצת על זה..

וכמו שלפני כן לא פירשת נכון את התנהגותו - 

אני מניח שגם עכשיו לא..

הערכתי היא שלא היה ברור לו מה את רוצה.

אולי חשב שאם את תגידי שלא - תיפגעי פחות. אינני יודע - וגם את לא..

את מפרשת שעשה את הדברים "כדי לגרום לך לחתוך". אני כמעט בטוח שלא זו כוונתו. אלא היסס, האם להגיד, האם להמתין. 

הלימוד העיקרי הוא לא למהר לדון לכף חובה, ולא למהר "לדעת" מה התכוין השני, כשזה לגמרי לא ברור.

זו ענ"ד.

ואם זה כך - הוא לא צריך כל "טיפול". אולי רק השיפוט המהיר צריך התמתנות.. לא בטוח - אבל יתכן..

מה הקשר פרשנות?!?

אבל לא אמר - לפי מה שכתבת - שעשה את הדברים כדי שלא תרצי בו.

רק שלא רצה להגיד את ה"לא".

האם זה בגלל שלא רצה לפגוע או מסיבה אחרת, לא ברור.

כתבת ש"כנראה בגלל זה עשה כך", כלומר - שזה לא הוא אמר. אז מי אומר שזו פרשנות נכונה?..

הוא בכל מקרה לא היה בסדר,

לא הוא ולא השדכן!!

עשה כדי שהיא תחתוך- כן או לא- זה כבר לא כזה משנה.

וסליחה,

אבל אם הוא לא רוצה- שייקח אחריות, ויאמר שלא!!

לא שיחכה יומיים כדי שהיא תתקשר אליו שניה לפני שבת...

מי שלא יכול לומר תלא- שיתבגר קצת, ואז שיצא לדייטים..

הרי ה"נתון" היחידי שהוא עשה - היה להתקשר אליה 3/4 שעה אחרי ששלחה לו תזכורת אחרי השיעור במקום מיד.

עד לרגע זה לא ברור אם זה היה "בכוונה" או כי רק אז ראה את הודעתה.

נניח שהיו מדברים אז - יש להניח שהיה שואל לדעתה, ואם היא לא היתה אומרת שלא, אז הוא היה אומר.

כך שמאד יתכן שזו לא חוסר לקיחת אחריות, אלא מתן אפשרות לצד השני להגיד את ה"לא", מתוך מחשבה שכך יהיה יותר נוח לצד השני, מאשר שהוא דוחה אותה.

סביר ביותר - אז מניין לא לדון לכף זכות?..

והוא התקשר שניה לפני שבת...

וכשמדובר ביומיים, כשהיא שלחה לו 2 הודעות באמצע,

אז זה לא בסדר ב-כלל!!

במה עסק למחרת ולמה - אף אחד לא יודע.

ןלא נכון מה שכתבת שלא הוא התקשר למחרת. הוא התקשר, לדבריה. ושעה 5, זה לא שניה לפני שבת. שעון קיץ..

למחרת בשעה סבירה!!!!

אפשר לנסות ללמד זכות.

אבל, מנסיוני בשבוע החולף( ולאו דווקא מעניני לנ"ו)

ממש לא תמיד הכף זכות שמלמדים לתומינו נכונה.

הרבה מאוד פעמם מתברר אחרת.

ויודע מה? גם אם בדיוק היתה לו טיסה הלוך ושוב,

והוא נחת לפני שבת, ולא היה לו זמן להתקשר/לסמס מתי ידברו,

אז לפחות להתנצל על זה בטלפון...

ישנן התנהגויות שהן פשוט לא הולמות...

שיש מישהו שלא רוצה ומתנהג בצורה שיהיה לו על מה לחתוך, או שיחתכו אותו!

כדי שתבינו מדוע הרבה תירוצים הם דחוקים מאוד בעיניי!!

אני נפגשתי עם בחור. ולמחרת הובלתי לביה״ח בכאבים עזים מאוד!! 

בבית חולים החליטו לנתח אותי ומכיוון שידעת שעד הלילה לא אוכל לדבר ובטח הבחור יתקשר וינסה להשיג אותי ולא יבין למה אני לא עונה...

ביקשתי מאחותי (כי אני לא יכולתי לעשות כלום מרוב כאבים ומטשטשים, בקושי לדבר) שבאה איתי לבית החולים שתשלח אסמס לבחור מהפלא שלי :

״ שלום, אני מצטערת אני לא ככ מרגישה טוב, לא אוכל לענות לך היום, אחזור אליך בבוקר. אל תדאג אני בסדר. דניאל״

וזה היה כמה זמן לפני שנכנסתי לניתוח בזק!!!

אז שאף אחד לא יספר לי סיפורים!!!

אם אכפת לך מרגשות של בן אדם אתה תשתדל לעשות כ ל מה שאתה יכול כדי שלא יפגע ממך...!!

הבנתם מי אני?!? ולכן גם אם הבחור זרמן כזה וכו... שיהנה לו לבד, לי הוא לא מתאים מסתבר.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?