בס"ד

מסירות נפש[של שני הצדדים] למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.

אני נשואה כרגע לחייל בשירות סדיר.

התחתנו כשהוא בשיעור ד,

עכשיו הוא בשיעור ז' וכבר חצי שנה בצבא.

אנחנו עם 2 ילדים קטנים

והוא חוזר כל יום- וזה קשה קשה קשה קשה.

אז אתן יכולות לענות פה, כן, בטח, ברור וכד',

אבל לא בטוח שזה יעמוד במבחן המציאות.

כשמישהי רוצה להתחתן עם אדם שלומד, מה הציפייה?

שילמד גם סדרי ערב/כנ"ל, אבל לא כל יום/לא כולל סדרי ערב/אחר.

[כמובן שאני לא מדבר על השנה הראשונה לנישואים..]

שמה שאני רוצה זה שהוא ילמד כל היום. צדיק כזה..

לאט לאט הבנתי שעם כל החשיבות של זה, אני רוצה שהוא יהיה גם בבית. אז שיקבע עיתים, גם בבית.. שהילדים יראו אותו לומד ויחד עם זאת הוא גם איתם, איתי...

וחשוב לי שהוא יעבוד גם....

אבל במקרה וזה המסלול שה' מייעד לבעלי- אני מוכנה לקחת את הקושי הזמני הזה על עצמי.

מה זה אומר..??

אני יודעת, אבל לא מניסיון אישי

וב"ה שככה ה' ברא את העולם- מה שאנחנו לא מכירים מבפנים אין לנו מושג עד כמה הוא קשה ומה הוא דורש.

אלמלא זה, לא היינו עושים הרבה דברים ונכנסים לכל מיני תהליכים....

בתור אברך הייתי רואה אותו בוקר-צהריים-ערב.

עכשיו השעות הן אחרות, המחוייבות היא אחרת (אין מה לעשות)

והשעות בהן הוא חוזר... אחרות לגמרי. ליצב זוגיות לא מספיק לדבר חצי שעה ביום...

ותשמ"ש- נכון. לא דברתי על זה.

אבל זה בכלל לא מוריד מהקושי..

זה שזה קשה אני חושבת שכולנו יודעים,

אבל את היית מוכנה לוותר עליו בגלל הקושי הזה?!

נראלי השאלה הזאת מסתתרת בשאלת פותח השרשור,

ולכן ענינו שכן.

לא כי זה נראה לנו חיים דבש...

קושי זה דבר אישי, ואי אפשר באמת לדעת כמה קשה לך.

אני מתאר לעצמי שלהיות אמא לשני ילדים זו משימה לא פשוטה בכלל

אבל..

זה לא הקושי שמדובר עליו.

זה נשמע לי ממש פינוק

לא לראות את בעלך כל בוקר צהריים וערב?

ואם הוא היה קרבי?

ואם הוא היה עובד? גם היית רואה אותה כל 3 שעות?

(ומה נבין מכך בין השורות על התמדת האברכים?)

לייצב זוגיות? אתם נשואים 4 שנים... ועוד 4 שנים בישיבה.

שוב, תסלחי לי על הבוטות, נשמע לי פינוק של אברכי משי שלא מכירים את העולם האמיתי

הקושי של להיות נשואה לחייל קרבי שונה לחלוטין

ואת לא יכולה להשוות בכלל

שיש לך כלפי אברכים בכלל?)

זה לא עניין של פינוק, אלא של מה שמתאים לכל אחת.

בעלי היום כל יום בבית, חוזר רק יום אחד בשבוע אחרי 6 בערב, 

ואני לוקחת על עצמי את כל עול הפרנסה, עם שני ילדים קטנים מאוד, הריון מתקדם ושנה אחרונה של התואר שלי.

אני לא הסכמתי מראש לצאת עם בחורים בצבא/לפפני צבא, כי לא רציתי את הנסיון הזה.

וב"ה אני עומדת בנסיונות אחרים, שהם מה שאני כנראה צריכה לעבור.

כל אחת ומה שמתאים לה, וגם- לא באמת יודעים עד שנמצאים בפנים, ואז ב"ה מוצאים את הכוחות להתמודד.

וכן, גם אחרי 4 שנות זוגיות יש צורך בזוגיות, כשכל זוגיות נראית אחרת ובבעלת צרכים אחרים.

נ"ל צריך רגישות וזהירות.

היית רוצה שבגלל שגרמת למישהי להרגיש מפונקת היא תוותר על דברים הכרחיים לזוגיות שלה וזה ח"ו יוביל לסיבוכים?

זהירות כשאת לא מכירה את העומדים מולך, וגם אם את מכירה- את לא הם..

זה לא תחרות בין אברכים לאנשים עובדים! כל אחד והסטטוס שלו, בכל תפקיד יש יתרונות וחסרונות.

פעם בשבועיים או פעם ב21 יום

ולהתמודד עם העובדה שאין לו יותר מדי זמן לדבר איתה אלא כמה דק' ביום

באידאל אני מאמין שכולן היו רוצות

עם הקשיים אני לא בטוח שהן יצליחו להתמודד

אני זוכר שאחד החברים שלי הביא את אשתו לבסיס (אחרי שהיה בקו, בתיאום מלא וכו')

וממש בתחילת השבת הקיפצו אותו לאחד העמדות

והיא לא יכולה לקפוץ איתו

כי אסור לה לנסוע איתו (גם כי בשבילה זה לא פיקוח נפש, וגם כי זה מסוכן בשבילה להכנס לשטח בלי הכרשה וציוד)

והיא נשארה בבסיס לבד כל השבת

אם הן גדלו בבית שהאבא אחד כזה(או היה)/יש להם אח אברך/מכירות את המציאות מהרב במדרשה/וכו'..

אא"כ את מאמינה שקשר של אח, אבא, וזוג הם באותה הרמה

כשמישהי רוצה להתחתן עם אדם שלומד, מה הציפייה?

שילמד גם סדרי ערב/כנ"ל, אבל לא כל יום/לא כולל סדרי ערב/אחר.

[כמובן שאני לא מדבר על השנה הראשונה לנישואים..]

..אני לא מסוגלת לעשות את זה...אני חושבת שיש משמעות גדולה גם לזוגיות בבית ואבא לילדים שרואים אותו...אני בוחרת להעמיד אותי ואת ילדי  בעדיפות גבוהה יותר משירות קרבי ,אני מעריכה מאוד מאוד בנות שחושבות אחרת ממני ומסכימות למרות הקושי לתת לבעל לעשות שירות קרבי-אני לא מרגישה שאני מסוגלת לכך...!!!!!! בעיני זה מה שחשוב ביותר להגיד אם את יכולה או לא ,מי שלא מסוגלת עדיף שלא תסכים זה יכול להוביל לגירושים\נישואין לא  טובים....  זה השאלה שצריך לענות עליה...

יצא לי לראות בנות שהבעל שלהן יצא לצבא אחרי החתונה, והיה לי איפה שהוא קשה לראות אותן..

אתם אפילו לא נשואים חודש, למה לצאת לצבא?? התחתנתם כדי להיות יחד ויש אחרי החתונה אתה כבר הולך לצבא?

אני לא מדברת על קבע. אני מדברת על השנה וארבע של הביינישים...

אני  ממעדיפה לחכות את השנה ו4 האלו מאשר להתחתן ולחכות לו כל לילה/ שבוע/ חודש שיבוא.... 

אין את הביחד הזה. האישה נוסעת להורים שלה או שלו כדי שלא תשאר לבד.. בשביל מה? 

אני מעריכה מאוד את אלה שמאמינים בזה אבל לי זה נראה קשה. אני חושבת שאם אני מתחתנת אני ארצה שבעלי יהיה איתי הרבה במיוחד בשנים הראשונות..

וגם אם בן תורה זה יכול להיות ככה, שהוא כל היום בישיבה ורקק בערב נפגשים. ואני ממש מעריכה את שני הצדדים..

ולסיכום, אני הייתי מעדיפה להפגש עם מישו שאחרי צבא או לחכות עד שייסיים..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?