שווה לך בתור חברה לשוחח איתה על זה כדי להבין-

עד כמה ההתנהגות שלו חמורה..

עד כמה היא שמחה, אם בכלל..

ויפה שעהאחת קודם!

מתוך השיח תנסי לגלות מה עומק העניין-

אם זה חששות טבעיים,

אם יש צורך לערב איש מקצוע, 

אם צריך לכוון אותה לעשות את המעשה הכואב והקשה של ביטול אירוסין, בשביל לגרום לה להיות שמחה כל חייה!

לאור המסר המעומעם במכתב.
שלא ידוע מה המצב, והוא יכול להיות כל דבר העולה על רוחנו הקוראים...

אבל!
מצד שני אנחנו לא אמורים לנחש וע"פ זה ליעץ.
או לנסות לחפור בקשר... (גם כחברה לא הייתי עושה זאת) או להתעלם כאילו לא היה אות אזהרה ואז להצטער על כך.

צריך לעשות משהו!

אם אני הייתי במקומך הייתי נותנת לכותבת מספר של רב שתתקשר ותשתף אותו ותברר את החששות שלה.
ואני מאמינה בו שהוא ידע ליעץ לה את הנכון.
גם עפ"י שאלות שהוא ישאל אותה.

אם את רוצה מוזמנת לפנות אלי באישי לקבל פרטים.
בכל אופן, לא לשבת בידיים ריקות!
 

מיידית עם אדם מנוסה וחכם.

אין מה לפחד מהתייעצות כזאת.

אולי שתנסה להתקשר לרב אליקים לבנון?

אולי לרב שמחה כהן (מח"ס הבית היהודי)?

או ליועץ/ת אחר/ת מנוסה?

אפשר אפילו לדבר אנונימי מהטלפון.

גם להיפגש אפשר אנונימי.

זה לא יכול להזיק.

אדרבה - אין שמחה כהתרת הספקות.

לא מנסיון- אלא מכל מי שמתחתן בערך אומר את זה- לא לצפות שהוא/ היא ישתנו..

אני מרגישה ממה שהיא כתבה, שהיא לא שלמה עם הסיפור, ושיש לה הרבה ספקות...

מהר להתייעץ ולהחליט.

בשורות טובות בעה"ית..

גם בעייני חשוב שתתייעץ, הרב לבנון זו אחלה אפשרות. (יש לי פלא' שלו אם צריך..)

יכול להיות שזה חששות טבעיים שהדמיון פיתח, אך ייתכן גם שיש כאן בעיה עמוקה יותר. וזו הנקודה שהרב יעזור לה לברר.

בהצלחה!

בחיי- האירוסין, אחרי הלידה של בני הבכור או של בתי שאחריו. בעלי מותק אבל תקופת האירוסין מאופיינת בספקות,בהכרה יותר טובה של בן הזוג (כבר פחות הצגות) והמון ארגונים ומחלוקות. ב"ה שיש חתונה בסוף.

תודה שהעלת את זה.

שאנשים ידעו שלא תמיד הכל ורוד וזה טבעי שיש ספקות וחששות, וזה לא תמיד אומר להיפרד, אז בואו נהיה מציאותיים ונצא מהסרטים הרומנטיים שיש לנו בראש, הלוואי שלכולם יהיו אירוסים נעימים ונישואים מאושרים, אבל יש לדעת שיש אתגרים ומורכבות, ולא להיבהל מזה אלא אם כן זה מלחיץ ומפחיד להתתן ככה, ותמיד תמיד חשוב לדבר עם אנשים, להתייעץ, לא לשמור הכל בפנים.

בס"ד

זה נכון שאנשים בוגרים לא חושבים שכל העולם ורוד, ועם זאת, הם לא תמיד יודעים מהו החלק הלא ורוד.

אני מאמינה שאף אחד לא בא להגיד שלא שווה להתארס (כי זה בעצם לא יותר טוב מאשר להיות רווק, כי כל החיים שחורים וגם זה).

אלא מה? - שתקופת האירוסין היא תקופה מאתגרת (לרוב, למיטב ידיעתי) ולכן כדאי להכין את עצמך מראש לזה שייתכן שיהיו קשיים ובע"ה אפשר לעבור אותם וכמובן - להרגיש בחבר'ה. 

את לא עוף מוזר שפתאום כשאת כביכול אמורה להיות הכי מאושרת ביקום כי מצאת את הנסיך על הסוס הלבן את פורצת בבכי, ובכלל לא בטוחה שבאמת את עושה את הדבר הנכון. זה קורה, זה טבעי וזה עובר. ב"ה. את שפויה. ומזל טוב.

לענ"ד כשאתה מכין את עצמך לאתגר ויודע פחות או יותר מה צפוי לך - קל לך בהרבה להתמודד איתו.

אגב, באותה מידה בה את מצפה מאנשים בוגרים לא לחשוב שהכל ורוד, ניתן לצפות מאנשים בוגרים לא לקחת כל תקופה שמספרים עליה שהיא מאתגרת כ"אסון". 

ו by the way - הכותרת שלך לא מכלילה מעט?..

לילה טוב ובהצלחה בכל!

**תגובה ל"אהבה אחישנה" אם לא שירשרתי נכון...

אם זה לא נכון- סליחה.

אם כן- יש מצב שאת יודעת שזה לא טוב, אבל קשה לך להיפרד..? את אומרת בעצמך "נכון זה ברורררר שהיא חייבת לסגור את הקשר הזה?"

ומחפשת כאן חיזוק לדעתך. כנראה את צודקת! תעשי מה שנראה לך באמת אפילו אם זה לא קל עכשיו..

כשזה בעיה בהתנהגות ובמידות- קשה מאד לשנות.

יעוץ זוגי או לבד בשבילה.

בכל מקרה- דורש התיחסות ודורש בדיקה לעומק (שזה מה שא"א לעשות פה..)

כדאי לשתף מישהו

רב או דמות שאין לה אינטרס אישי כל שהוא (מבחינת קירבה)..

כן. יש כאלה שיכולים עכשיו לקפוץ עלי. אבל אני אומר לך דבר אחד-

אתם עכשיו זה מפריע לך-- אין סיכוי שיהיה לך יותר טוב אחר כך.

מכיוון שבדרך כלל אדם מנסה להיות חביב יותר לפני החתונה. ואחרי החתונה מתגלים אצלו כל מיני צדדים שלא הכרת. 

אם מפריע לך ואת לא מרגישה שהוא באמת רוצה לעשות שינוי-- לא רק' במילים אומללות, או אז- אחרי הטיפול ואם תראי שינוי אמיתי בשטח- אז תחליטי אם את רוצה לחיות ככה להמשך חייך- או לא. 

האם כדאי לי להאמין שהמצב ישתנה?

לא! ואם להאמין- אז שתראי את התוצאות רק לפני החתונה, אלא אם כן אינך חוששת לשאת בעתיד תווית של אישה גרושה...

אל תעשי טעות גורלית כל כך!!!

אויש, את מזכירה לי אותי לפני יותר מעשור... אני כבר אכלתי אותה.

אם תרצי- תפני באישי.

שה' יתן לך כוח ויאיר את עינייך!

מה שכתבתי קודם- בדיוק על זה- וראיתי שגם את כתבת בדברייך שהשינוי היה לפני החתונה.

ציטוט מדברייך: 

"בטוחה שיש גם סיפורים על זוגות שהיו להם ספקות באירוסין והם עשו עבודה יחד ובסוף התחתנו באושר."

אבל במצב העכשווי- התשובה היא לא! מוחלט.

בס"ד

באמת תלוי מה המקרה,

אבל כמו שנשמע זה שזה לא שהיא גילתה בן אדם, אלא היא גילתה חוסר בן אדם

משהו מפריע לה, ואם היא לא שלימה עם עצמה עדיף לבטל.

אצלי היה משהו דומה... הייתי עמוק בקשר רגשי עם הארוס, אבל לא הפסקתי לבכות, הוא התייחס אלי זוועה (מזל שזה היה לפני החתונה אבל יש כאלה שלא מראים ממש את הפנים האמיתיות לפני אלא רק סימנים, ואם היא מרגישה משהו כדאי לבדוק יותר לעומק...)

בכל אופן היה לי נס, ה' עזר לי וגם בזכות ההורים היקרים שלי-ביטלתי.

ב"ה אני עכשיו נשואה באושר, האירוסין השניים היו פשוט חוויה מהנה...(נכון זה לא תמיד ככה, כי יש הרבה לחץ אבל כנראה הקב"ה פיצה אותי אחרי מה שעברתי.)

ונכון שמגלים דברים אחרי החתונה... מגלים שכל בן אדם יש לו חסרונות אבל היתרונות עולות על החסרונות ומבחינתי בעלי מושלם! (כן, גם עם החסרונות שלו שלפעמים יכולות לשגע אותי, ובטח הוא חושב עלי אותו דבר...)

וכמובן שעובדים הרבה אחרי החתונה, לא להתעצבן, לדבר לדבר ולדבר על הכל, גם על מה שמפריע לי, כי בכל זאת אנחנו שונים-הוא בן אני בת...

בקיצור, לדעתי, כמה שזה נשמע בנאלי... מידות זה הדבר הכי הכי הכי חשוב בעולם!!!

ועוד טיפ, אם אני מרגישה שזכיתי ושאולי אני לא ראויה לבעלי והוא חושב עלי אותו דבר... (גם לפני החתונה) אז זה סימן טוב!

ב"הצלחה לכולם!!!

ובהתאם לזה לבחור את הבעל.

חתונה זה לא שירות לאומי, אנחנו לא באות לתקן ולשקם אנשים!

זה בן הזוג שלך לכל החיים, ממנו הילדים ילמדו ערכים ומידות, הוא האדם שיסייע לך בריבים עם חברות ובפטירה של אנשים קרובים חלילה,

הוא יהיה איתך בשמחות, וגם בעצב חלילה,

הוא זה שבפניו תשפכי את הלב, הוא זה שתהיי לו אם ואחות.

אם הוא לא יודע איך להתנהג, אל תנסי לשקם ולשנות אותו.

פשוט תמצאי מישהו שא ת כן אוהבת את ההתנהגות שלו.

דברים לא משתנים אחרי החתונה

ויותר קל לצאת מקשר לפני החתונה מאשר לצאת מקשר דרך הרבנות...

ואל תתרצי בשבילו!

מי שמתרצת התנהגות שלילית אצל בן זוגה, זוהי התנהגות של אישה מוכה!

לאו דווקא עם איש מקצוע- מספיק עם מישהי/ו שהיא סומכת עליו (משפחה, חברה טובה וכדו').

גם אם היא לא רוצה לשתף, עצם זה שראית/היא הראתה לך מה שכתבה לעצמה, זו זעקה לעזרה ואסור להתעלם, וגם בשבילך שלא "תאכלי את עצמך" אח"כ על זה שידעת ולא עזרת לה לצאת מזה בזמן.

באופן אישי, נכוויתי קשות מזה שלא הקשבתי לאיתותים מוקדמים שחברות שמו לב אליהם (אני הייתי עיוורת מכדי לשים לב), היום אני גרושה + 3 ילדים מקסימים, וההתמודדות לא קלה בכלל (זה אפשרי וב"ה שנותן כוחות, ואעפ"י כן עדיף להמנע מלהכנס למצבים מורכבים שכאלה מלכתחילה) ואם יש מספיק סיבות טובות לבטל אירוסין- אז כמו שכתבו לך- עדיף ממש לפני החתונה מאשר שתמצא את עצמה גרושה + ויהיה הרבה יותר קשה להתמודד גם רגשית וגם חברתית (מה יגידו של גירושין גרוע הרבה יותר ממה יגידו על ביטול אירוסין).

ומה שכתבו לגבי הנסיונות לתרץ בשבילו התנהגויות שליליות, זה באמת אחד הסימנים לאשה מוכה (ואני הייתי כזו לצערי הרב), אז ממש לא כדאי להגיע למקומות האלו.

בהצלחה רבה, ואם יש צורך אפשר לפנות אלי אפשר לנסות באישי (לא תמיד יודעת איך להשתמש...)

ולא לעשות את טעות חייה.

אם יש נורות אדומות אם מתעלמים מהן הן הופכות לרמזור אדום כשמאוחר.

עדיף להתייעץ עם אדם מקצועי ואובייקטיבי .שוה את הזמן והכסף שעלולים לשלם עליו בריבית.

מכירה היכרות אישית אחת שנפלה קשה.

בהצלחה !

העיקר באמת מי שיכול להבין מה הממשות שבחששות, מי הבחורה, ומה משמעות ההתנהגויות שעליהן היא מדברת.

יש 2 אפשרויות:

1. היא גילתה תכונות אנושיות, שבשלב מסויים כל זוג מגלה. יש את אלה שמגלים רק אחרי הנישואין

שהתכונות שהם הרי אהבו לפעמים יש להם צדדים בלתי נסבלים עבורם.

יש כאלה שמגלים את זה כבר בשלבים מוקדמים. כל זוג וזוג מתמודד עם עבודת מידות ושוני בתכונות מסויימות.

נעים מאד: נישואים.

2. היא גילתה תכונות שמצביעות על פערים גדולים מדי ובעייתיים מדי, שעלולים להפוך את חיי הנישואין לבלתי נסבלים/אפשריים.

כדי לברר איזה מהאפשרויות היא הנכונה, חובה להתייעץ עם מישהו שמבין בהנ"ל: רב חכם ומבין דבר

(הרב לבנון, הרב יהשע שפירא ועוד) או עם יועצ/ת נישואין.

ממליצה לשתף גם את הצד השני בלבטים,

ובע"ה ייפתרו הספקות ותדעו מה מהאפשרויות היא הנכונה..

בשורות טובותQ!!

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.