לגופו של ענין בסוף לא העמידו אותו למשפט מהעובדה הפשוטה שיש מאות חיילים שהולכים עם כיפות כאלו בצה"ל

לכל אחד יש את הנקודה שהוא מחזיק בה שלא לרדת , אחד זו שירת נשים אצל השני זה אוכל כשר ויש כאלו שזה יחי אדוונו

מה שנקרא שוטה

יש מה שאתה רואה ויש את הכוונות שמאחורי זה

במקרה הייתי אי אלו שנים בתוך הברנז'ה החבדי"ת,

מהחברות האיכותיות שבהם, ואני כן מבינה בניואנסים,

והוא צודק במאה אחוז.

הצורת התבטאות אולי נראית הגיונית,

אבל אדם שאכן יעשה כך בפועל- הירהו כשוטה גמור.

ואני לא חושבת שיש על זה עוררין בכלל...

ולא יכנע לכור היתוך זה או אחר

וברור שזה לא הופך אותי ליכולה להזדהות עם רגשות האמונה האלו,

במיוחד כי אני לא מעוניינת

אבל, עם כל ההבנה לכך- ישנו הבדל עצום בין 

מעמד חבישת הכיפה לחבישת כיפת "יחי".

מבחינת ההלכה, מעמדם שונה, מבחינת הרגש- אולי לא.

להבנתי, צריכה להיות אבחנה ברורה בין התחומים.

זהו

צריך לפרסם וכו'.. זאת אמונה. 

צה"ל צודק בבקשה שהחיילים לא יעסקו בפרסום והחייל צודק כי כל דרך חייו זה פרסום משיח והצבא כופה עליו לעזוב את הדרך. מסקנה, פטור לכל החבדניקים 

כיתוב על הכיפה לא נבע מאיזושהי הלכה, או אפילו הוראה של הרבי.

נכון? זה סה"כ סוג של סמל והכרזה שהתקבלה אצל פלג מסויים בחסידי חב"ד, לאורך לא יותר מדור אחד.

אז מה הסיפור?

עד נ"א הכריזו רק "יחי אדוננו מורנו ורבינו" והיו גם כיפות עם ההכרזה הזו.

מהשטורעם של הרבי על משיח הוסיפו את השאר

מג' תמוז יש הרבה חסידים שמרגישים צורך לבטא את זה בדרך זו או אחרת את האמונה שלהם ולכתוב על הכיפה היא אחת מהדרכים המקובלות.

גם על ה"מנהג" היחסית חדש הזה?

הרי את החליפה והמגבעת והגערטל, שהם מנהגים קבועים וותיקים, וחלקם אף הוראות ישירות וברורות של הרבי ואולי אף הלכה בשו"ע- אתם מסירים מפני מדי צה"ל, אז את הכיפה עם הטוליפ הצבעוני והנצנצים לא?

הרבה חיילים חבדניקים ממשיכים ללכת עם מגבעת וחליפה על המדים.

בעניים שלי, באמת אתה לא מאמין לי? 

ב. זה הוכחה שמי שרוצה יכול ומי שגם ככה לא מקפיד על זה אז גם שהוא בלי מדים הוא לא הולך ככה. 

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151790005952176&set=a.10150231898867176.371151.260689792175&type=1&theater

או אפילו סתם שומר במחסום

אני לא יעלה לכאן, אתה תסתפק בזה שתאמין לי 

התארחו אצלנו בשבתות אברכים/ בחורים חבדניקים חסידיים תוך כדי שירות צבאי ביישובנו.

הכי הרבה היה גרטל מעל המדים, בתפילה/ ברהמ"ז כובע צבאי.

אמרו שאסור להם אחרת.

יש כאלו שהכובע חליפה (והדגלון) צמודים עליהם כל הזמן בשביל שעות התפילה ובכלל.

(שומרים כובע ישן שאפשר להכניס אותו לכל חוד בלי דאגה מיותרת )

ואולי הכל משתלב בעצם?

כובע הוא בשביל שני כיסויים

חליפה היא בשביל בגד עליון לתפילה ולדברים שבקדושה

כיפה וציצית הולכים איתם כל הזמן.

אפשר ללכת עם כיפה וציצית בצבא

פשוט לא עם כיפה שכתוב עליה דברים

זה עד כדי כך עקרוני הכתב הזה? (לענ"ד הוא נראה ילדותי למדי, מקסימום לגיל 6-7)

או שפשוט לא בא להם להתפשר אז הם עושים מכל עכבר פיל...

כל אחד והעקרונות שלו.

וזה לא רק כמה מילים על הכיפה, זה צורת התבטאות שחשובה למי שהולך עם הכיפה הזו.

זה לא כמו כיפות נ נח

הרבי היה הולך עם כיפת יחי?

אני שואל ממש ברצינות

רק לפני שהוא הלך לאוהל.

ואז מה?

ידוע גם, שלפני התמנותו להיותו נשיא ואדמו"ר חב"ד, הוא היה הולך עם חליפה אפורה כשל אנשי עסקים, ולא עם בגדים שחורים וארוכים, כמנהג החסידים. הרבי היה אדם פשוט מאוד, שרצה בסה"כ להוות דוגמא אישית, שילמדו ממנו ויעזרו בו להתקדמות בעבודת ה'- ולא שיאחזו בו.

אולי ביומנים מבית חיינו.. 

כל יום ראשון במקווה באלבני/ יוניון

הדבר הזה ידוע לכל אחד שהיה ב770 באותם שנים.

אבל הוא ביקש מכולם לתלות ולפרסם..

בס"ד

מה העניין של החוקים 'החדשים' הטיפשיים האלו??

לעניות דעתי מי שחובש כיפת יחי בגלל האמונה, לא יכול להוריד אותה בגלל חוק טיפשי כזה או אחר.

אולי זה לא הדבר שעליו יש למסור את הנפש(ז"א להסתבך), אבל נראה לי שהמבחן זה לא רק מבחן אמונה אישי של כל חייל, אלא גם מבחן בו הצבא בודק נחישות של החיילים בכל מני תחומים. וככל שהחברה שלנו יעמדו על שלהם יהיה טוב יותר. 

גם לדת"ל אסור ללכת עם כיתה שסרוג עליה משהו

או לבסלבר אסור ללכת עם כיפת נחמן

תהיתי האם לא היה עדיף לעשות כיפות אחידות בצבא

כמו שכל השאר אחיד

בדברים דתיים לא צריך להתכופף בפני הצבא, בסוף הצבא ילחם גם בכיפות הגדולות של הישיבות הסדר ובצבא הציצית אם יתחילו לתת לו גישה ללבושי הדת

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.