רק את שואלת איך להסתדר עם זה שאתן ברמה דתית שונה.

קודם חשוב מאוד שתדעי, את מתחתנת איתו כמו שהוא,

את לא מתכננת ולא מתכוונת לשנות אותו,

כל מגמה כזאת תפגע בזוגיות שלך פגיעה שתוכל לעבור רק כשתוותרי על הרצון שלך שישתנה.

עכשיו, כדאי שתדברו על הפערים הרוחניים בצורה גלויה

תשימו את הדברים על השולחן, 

תיראו מה המשמעויות של זה בניכם, בכל הנושאים בחיים,

כולל בחינוך ילדים מקום מגורים כן/לא טלוויזיה

כן/לא אינטרנט מסונן לכם ו/או לילדים

קשה מאוד לשלב בחיי העבודה גם קביעת עיתים לתורה, גם לכאלה שהם ממש דוסים,

תחשבי האם  יש משהו בשבילך שהוא קריטי או שאת באמת מוכנה לקבל אותו איך שהוא

ומה הא מצפה ממך,

בקיצור, תבררו ותלבנו את הנושא הזה בניכם ואל תטאטאו מתחת לשולחן

יכול לצאת מזה רק טוב, אם כי לא בהכרח שזה יהיה נעים...

אני ממליץ על הסרטון הבא:

(תגובה רשמית לאחר הבחירות)

אין כמו סטנדאפ לחיזוק הזוגיות

וכבר מזמן לא ראיתי סרטון כל כך מצחיק

אין לי שמץ עוד מה אני עושה הלאה.. 

אבל זה מתסכל קצת..

נשמע לי יותר שהנקודה פה - המצב של הזוגיות אם כל אחד מושך לכיוון שלו..

למה שהאבא או האמא לא יחנכו את הילדים? כי אחד ההורים פתוח מהשני? יש הרבה ערכים מהתורה שחדרו לעולם. 

לא צריך להסתכל בהסתכלות שטחית על עניין כל כך מורכב כמו זוגיות. יש עוד המון רבדים בחיים.

בכל הקטע של ההשקפה והחינוך אנחנו מסכימים לגמרי! ז"א:

א-י-ן טלויזיה, א-י-ן אינטרנט לא מסונן, החינוך כמובן תורני וכו'..

רק הקטע הוא שהוא לא הולך ללמוד תורה ברמה שציפיתי וגם ההתנהלות שלו פתוחה הרבה יותר ממני,

אז עד כמה אני יכולה להכניס את הרוח התורנית מעצמי בלי שארגיש שאני הרבנית שלו??

וכן..זה באמת יכול להפריע שלא הגבר הוא זה שמוביל את הרוחניות בבית.....זה לא מתאים לכל אחד..

איך אדע שזה מתאים לי.?

אבל אולי תנסי לדמיין את עצמך מנסה להעיר את הבנים לתפילה כשאביהם היקר עדיין ישן, ולבדוק איך תסתדרי בסיטואציה כזו.

אגב, מצטרפת לשאלה

והאיזון? לאט לאט תמצאו מה נכון לכם.

זה ידרוש עבודה, אבל עבודה כידוע יש לכולם...

נכון שתמיד יהיו פערים,

אבל לדעתי זה פער משמעותי ומהותי.

תקראי את הדוגמה שהודיה הביאה.

וזה לא מסתכם בזה.

את רוצה שהילדים יכירו בחשיבות העצומה של לימוד התורה?

אז למה אבא לא לומד?

למה אבא לא קם לתפילה? גם אני לא אקום!

וכשהילדים קצת יגדלו-

איך תגרמי לכך שהם לא ישבו ויראו סרטים כמו אבא שלהם?

לא ידברו על נושאים שלדעתך הם מחוץ לתחום?

איזו מוזיקה תתנגן בבית?

וכן הלאה...

סרטים, מוזיקה, לא לקום לתפילה- קורה בכל בית, ולא משנה מה מצב ההורים.

חינוך לערכים מוטל על ההורים ואם האישה באה בגישה של הכרה בחשיבות העצומה של לימוד התורה, זה משפיע על כל הבית ועל הילדים וזה נכנס. סוף דבר הכל נשמע .. 

גדולה תעמולה שאינה חוזרת ריקם.

ברור שמלכתחילה לא מומלץ שיהיו פערים. אבל כל אחד והתיקון שלו..

יש לך כנפיים ועברת בכל בתי ישראל??

מתקשים לקום בבוקר.

נראה לי שסוגיות כמו טלוויזיה ואיפה לחנך קריטיות אפילו יותר,

ואם התקשורת ביניהם טובה כמו שהיא מתארת- הפער לא עצום במידה ששווה לוותר על הקשר.

נראה לי שאני ממש לא הייתי מוותרת על הקשר בגלל זה,

בטח לא ממרום (?) כמעט 10 שנות דייטים.

פער רציני מבחינת הדברים שהגדירה כהכי חשובים בתפיסת עולמה.

"הקטע התורני" אינו משהו שולי..

הדברים צריכים בירור רציני. 

אבל לפני בירור - היא צריכה לברר לעצמה אם היא בכלל באמת שואלת.

יש סתירה פנימית בהודעת הפתיחה:

אי אפשר מצד אחד לומר, "אני לא מתכוונת לעזוב אותו". ומצד שני "איך מסתדרים"..

קודם כל, האדם צריך לברר בתוך עצמו מה הוא מתכוין באמת לשאול ומה לא.

אח"כ - יתייעץ עם מביני ענין (לאו דווקא "לקראת נישואין" על איך הוא יסתדר בנישואין), על "תחומי הגיזרה" שעליהם הוא באמת שואל.

ובשביל זה - קודם יברר בתוך עצמו מה קריטי לו ומה לא, מי האדם שמולו ומה בין שאיפותיו המוצהרות להתנהלותו, עד כמה הקשר עמוק וכמה יש מקום לדיון לגבי ההמשך -

אח"כ יתייעץ על אותו חלק שעליו הוא באמת מתכוין להתייעץ.

השאלה שלי הייתה:

מתוך הנחה שאני כן מתכוונת ללכת על זה- 

(כי כמו שאמרתי- הכיוון הכללי הוא כן מה שאני מחפשת)

איך מסתדרים עם הנקודה הזאת שהיא אכן מהותית לי,

אבל עדיין זה לא פער ברמה שתגרום לי לוותר עליו?!..

ההנחה הבסיסית שלך צריכה להיות בפשטות, שכמו שהוא עכשיו - כך הוא גם ימשיך להיות, כולל תהליכים טבעיים לכל הכיוונים שנובעים ממצבו העכשווי. לא לסמוך על כך ש"תשני אותו".

אז מה פירוש "איך מסתדרים"?

אם את רוצה - אז "תסתדרי" עם זה, כלומר: תקבלי את זה. לא רוצה - אז לא.  ההנחה היא שלא באת לשמוע "דברי ניחומים" בעלמא...

הרי בעצמך אומרת שאינך רוצה לוותר לא על "הנקודה" הזאת, המהותית; וכנראה גם לא עליו. אז מן הסתם אינך מצפה שמישהו יגיד כאן שאחד משניהם אינו חשוב, כי את אומרת מראש שאינך שואלת על זה.

את תתחרטי. תחשבי על העתיד, לא על הרגשות שלך. תכניסי שכל בשיקולים. תחשבי איזה דמות אבא א רוצה לילדים. בהצלחה!!

ואם יש נשואין שמוכנים לענות ולהחכים אותנו מנסיונם- אני אשמח...

אז בטח יהיה לך יותר מענה אם תפתחי את זה בנשואים טריים...

אם זה חשוב לך חוות דעתם- ממליצה

(אני לא בטוחה שכולם שם נכנסים לפה..)

אם הגעתם לעמק השווה בכל הקשור לרמה הדתית בבית, כולל חינוך ילדים, זה בסדר. כמו כן, בד"כ אישה היא זאת שיכולה להעלות את הרמה הרוחנית של הבעל (בדרכים דיפלומטיות, כמובן).

אני אישית לא הייתי בונה על זה שהאישה תרים אותו רוחנית!לדעתי לא מתחתנים על דעת לשנות אלא על דעת מה יש לי ביד עכשיו!אחרי החתונה אי אפשר לדעת מה יהיה...כדאי לעשות בירור אישי ועמוק ליפני שנופלים בהחלטות רגש ולא שכל....בהצלחה!!

רמה תורנית תואמת זה די נחשב תנאי סף.

זה ממש מינימאלי וזה נוגע בכל תחום ודבר בחיים.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?