מן הרוגע והשלווה לבדידות הקרירה מחוף הים השקט לעולם שאין בו בדידות או אמת
את נעלמת למעבר הזמן יחד עם הרוח ואני דומע ומפוחד האם זה האמת או שמא רק פחד
במקום שבו הזמן לא שולט ואין נפש חיה, אין מציאות שהאדם לא יפגע
ברגעים אחרונים אנו עומדים,לו ידענו על כך היינו מתכוננים
אך בן רגע הבשורה הגיע ונאלמתי דום והבכייה שוב הגיע
עיני דמעה וליבי דומע ונפשי שואלת למה
הספינה מתרחקת ואני נצמד אל עבר הזכרונות והעבר המוכר שלרגעים היו קסומים,ועכשיו נעלמו לעד ולעולמי עולמים
נ.ב. סליחה מראש על הבלבול במשפטים\מילים...זה היה פריקה שרק לחשוב על לכתוב אותה היה לי שיא הקשה
אני מתנצל![]()

