שבכדי למצוא את בעלי

לא אצטרך לחוות תחושת ייאוש ותסכול 

ההבדל בין שני המקרים

שאלה התחתנו מתוך שמחה בבחירה

ואלה מתוך יאוש

לא הייתי רוצה לבחור את אישתי מתוך יאוש

ממש לא!

התכוונתי 'יאוש' שמבטא מצב נפשי של בנאדם שקשה לו, הוא חסר תקווה, רווי אכזבות.

מהמקום הזה דווקא, פתאום אלוקים שולח את הבנאדם המתאים. 

ודווקא אז השמחה היא גדולה, מאוד.

והבנאדם שמח בבחירתו,

ולא עשה זאת מתוך חוסר ברירה.  

אתן בעצם שואלות אם כדאי להתייאש?

היאוש זאת פשוט תוצאה מתבקשת אחרי עשרות דייטים כושלים. 

אולי זה סוג של נחמה שהיאוש מקרב אותנו אל הבנאדם שלנו. 

במילים אחרות:

השאלה היא האם היאוש הוא מוצא אחרון של קושי? שממנו תגיע ישועה?

או שמא יש משהו יותר קשה ממנו?

 ולגבי השאלה הראשונה  זה שאלה שצריך לשאול מישהו עם רוח הקודש.

 לא נראה לי שכל מי שמתייאש ישר מוצא.

מאחל לך למצוא במהירות ובקלות וללא ייאוש

אני גם מלא פעמים התחבטתי בשאלה הזו

כל פעם ששמעתי סיפור כזה

ואני חושבת שגם יש לזה הסבר הגיוני- מצב של יאוש הכי גורם לאדם להתפלל לה', להבין כמה הוא באמת רוצה את זה, להתחזק בענווה וכו'.

ולכן, לדעתי צריך לנסות לעשות את כל הדברים הללו בלי שמגיעים למצב של ייאוש: להתפלל, להפסיק להיות גאוותנים... ובעז"ה שזה יגיע בלי שום סבל...

גם אני חשבתי על זה..שמעתי מלא סיפורים כאלה לאו דווקא קשורים לחתונה..שאנשים

הרגישו שהגיעו מים עד נפש וממש זעקו לקב"ה וכבר הכל היה נראה חשוך..ואז פתאום בבום הגיעה להם הישועה

אבל רבי נחמן אומר "אין יאוש בעולם כלל"..אז למה לנו להתייאש?הקב"ה רוצה שנבטח בו..אבל

יש עניין בלי שום יאוש שאומרים ,הקב"ה עשינו כל שביכולתנו ,עכשיו אני משליכה הכל אליך ונשענת רק עליך"

וזה לא יאוש אלא הבנה שכבר אין מה לעשות יותר מדי אלא רק ה' יוכל להוציא אותנו מהמצב הזה ולהאמין בזה בכל הכח!

קיצר אנשים אל תתיאשו,חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'..

אף אחת לא הגיעה עדיין

יאוש= איבוד תקווה ואמונה

האמונה בקב"ה מביאה לתקווה

מי שמתייאשת לא באמת תצא לדייטים

כי היא ביאוש

היא לא מאמינה שזה יעזור!!

שרבי נחמן אומר "אין יאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן תנינא עח)

מה הכוונה אין יאוש??

הרי כולנו מתייאשים מהרבה דברים במהלך היום יום!

אז מה זה אין יאוש?

אני הלכתי ברחוב וראיתי אנשים מיואשים..

אז איך זה שאין יאוש?!

אלא כוונתנו (מעט מכוונתנו, מבלי העומק של הדברים) שהאדם המאמין

מכוח אמונתו הוא חי

הוא מאמין בקב"ה

הוא יודע שאבא שבשמיים רחמן

והוא יושיע אותו מכל הצרות בסופו של דבר.

לכן אין לו יאוש בעולם כלל

הוא לא מתייאש

הוא לא מאבד תקווה לעולם!

כי בפשטות,

הוא יודע שזה יסתדר בסוף

הוא לא יודע איך, כמה ולמה

הוא רק יודע דבר אחד...

הקב"ה מנהל את עולמו בחסד ודואג לכל בריותיו

אם הקב"ה דואג בחסד ורחמים לכל תולעת קטנה, לכל נמלה, לכל עכביש וזבוב

ברור שהוא ידאג לנו, בניו ובנותיו!

אין יאוש!

במקום להתייאש

תוסיפי אמונה

תוסיפי בטחון בה'

ובעז"ה שבקרוב תראי איך הקב"ה סידר הכל לטובתך!

דווקא מהמקום הזה, של המחשבה ש-"הגעתי לתחתית", אז מגיעה האמונה השלמה שהכל מאת ריבונו של עולם.

יש כאלה שמוצאים את האמונה בשמחה ובידיעה הברורה שהחצי יגיע, ויש כאלה שצריכים להגיע עד למטה כדי לעשות עם עצמם את הבירור הסופי באמונה.

ברור שזה לא שחור-לבן, לא כולם היו צריכים להגיע או לפסגה או לתחתית בשביל זה, וכל אחד יש לו את הקווים שלו בנוגע למה נחשב פסגה או תחתית, אבל בגדול שום דבר לא קורה סתם...

והכל תלוי כמובן לאן את לוקחת את היאוש... אם זה לכיוון של אמונה ברורה והשתדלות מתוך הבנה שככה זה יקרה - אז ככה זה יקרה. ואם זה לכיוון של "זהו, אני כבר לא אתחתן" אז לשם גם כנראה תגיעי, ח"ו.

מודה ומתוודה, אני לא הגעתי לא לשפל ולא לפסגה כשהכרתי את אשתי, אבל היה בי סוג של הבנה שגם אם יש דברים שנראים לי טובים (ואפילו נלחמתי עליהם, למרות שהם נגמרו בכמעט שברון לב), כנראה שהדבר האמיתי הוא  א מ י ת י  ולכן הרבה יותר טוב מכל מה שאני יכולתי לחשוב עליו.

אלא הרפיה.

ברגע שנותנים לקב"ה לנהל את העניינים, ולא מתוך שאננות,

אלא אמונה חזקה בצדקת דרך זו, אזי זה מגיע..

הרפו ודעו את ה'

ובד"כ הרפיה כזו מגיעה אחרי חוויות אישיות לא נעימות.

כי אז מבינים שלא נותר אלא לפנות ולהעזר בו

אני חושבת שזאת הגדרה טובה.

רק שאולי תוכלי להגיד בדרך המעשה:

מה זה אומר להרפות?

איך עושים את זה?

ומה אם נדרש מאיתנו להרפות זמן רב, חודשים, שנים ועדיין זה לא הגיע?

לפעמים אני מרגישה שאני מצליחה להגיע לעוצמות חזקות של אמונה, שהריק או הכאב פשוט שוחק אותן. 

וכל פעם יש צורך לבנות הכל מחדש. 

שמחתי שעזרתי לך לדייק בהגדרה..

לטעמי, אפשר לעשות ככה:

קודם כל, להשקיע בתפילות. כי הרבה פעמים עומלים ועומלים (על מידות למשל) ומגיעים למצב של יגיעה.

אז כעת צריך להשקיע בתפילות שאכן מה שעמלת עליו יקבל ביטוי בפועל.

אח"כ: לימוד אמונה: משהו שלא יכביד עלייך אבל גם יהיה יומיומי. הרבה פעמים כשלומדים משהו, אבל לא מתמידים בו, הוא מאבד את השפעתו..

וברמת הפגישות: להחליט על דברים בסיסיים, שהם רצונך אבל גם הכי רצון ה'.

ומשם להחליט שאת דובקת רק בהם.

מאחלת לך שבע"ה תקבלי הרבה מעבר למצופה

אז אמרו לי- תתעודד, המצב יכול להיות יותר גרוע

אז התעודדתי.

והמצב באמת נהיה יותר גרוע...

הייתי יכולה לומר הרבה מאוד פעמים בשנים האחרונות שאני בשיא היאוש.

ובכל זאת הוא לא בא.

אמנם יש עניין כזה של דווקא מהשעה הכי חשוכה מגיעה הגאולה וזה,

אבל זה לא ממש מעודד בתוך הייאוש, וזו בטח לא סיבה להתייאש.

ונראה לי שזה יותר נטיה של אנשים לספר ככה את הסיפור.

לק"י

יכול להיות שבמצב שבו אנחנו לגמרי סומכים על הקב"ה ומשאירים לו את כל העבודה- אז מגיע מה שרצינו.

מצד שני, אסור לסמוך על הנס..

גם אצלי זה היה ככה 

מעניין שכמוני יש הרבה... לא ידעתי....

כתוב "לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענווה" הרבה פעמים בחיים דברים מתנהלים ככה.

הרבה פעמים במבחן שאנחנו הכי בטוחים שנכשל בו וליבנו נשבר אנחנו הכי מצליחים ובאה ישועה.

חוץ מזה כתוב שכמה דברים באים בהיסח דעת ואחד מהם זה "מציאה" וכידוע אישה (ובעל) זה מציאה (כמו שכתוב מוצא אני מר ממות את האישה, או מצא אישה מצא טוב וכד)

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/MoezetRoeiHasbon/News/mikud.htm

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/MoezetRoeiHasbon/News/mikud.htm

היתה אחת לפני זמן מה בפורום זה [שמה חסוי במערכת ] שתמיד היתה מחזקת ומעודדת באמונה

היתה נוסעת לקברות צדיקים יוזמת רשימת שמות לתפילה  ועוד כמה דברים .

כל שרשור שלה ותגובה שלה פשוט הראו אישה עם עוצמות של אמונה ואופי מיוחד

המילה יאוש היתה רחוקה ממנה כמו מזרח ממערב .

ואז הגיע ערב אחד והיא פשוט כתבה בפורום בפתיחות גמורה את הכאב שלה

שפשוט כואב לה , היא כבר לא יכולה עוד . 

אני זוכר שקצת הופתעתי יחד עם כל הפורום דאז וכל אחד ואחת הזדהה ו/או ניסה לעודד אותה אבל איִן

באותו ערב אני זוכר שחשבתי הרי הקב"ה רואה שכ"כ כואב לה
והייתה לי תחושה חזקה שהיא תוושע בקרוב  " לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה ".

לאחר מספר חודשים היא התארסה   ותוך זמן קצר ירדה פורום אחד למטה .

לא רציתי לומר לה מה חשבתי באותו ערב כי אנחנו לא רואים עתידות

אבל כשהכאב הוא כ"כ אמיתי הקב"ה אב הרחמים שמשקיף מלמעלה וכבודו מלא כל הארץ
פשוט איננו יכול שלא להיענות לכל יהודי ויהודיה באשר הם עם הכאב הפרטי שלהם

" שערי דמעה לא ננעלו " .

כתוב "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי "  ומובא בשם הבעל שם טוב וגם בזוהר כמדומני

שלעיתים קשה לאדם להתפלל בין אם מתוך יאוש או מטעם אחר

עד כדי כך שאפילו להוציא את המילים מפיו כבר אין כח
ולכן העצה היא לחשוב מחשבת אמונה שהקב"ה נמצא מולך ברגע זה ממש ויודע את מחשבותייך

תמצאי לך את השירה והתפילה בשקט הפנימי מתוך תחושה של "השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך "

בע"ה בשורות טובות ומשמחות בקרוב מאוד לכולנ"ו.

ממש הצלחת לחזק אותי עם מה שכתבת.

תודה רבה, בשורות טובות בקרוב, אמן!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?