בס"ד
בלעם אמר את זה?^ :O לא נכון!!
"נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון"
רש"י: "ויודע דעת עליון - לכוון השעה שכועס בה"
פרשתינו, פרשת בלק, מספרת על בלק מלך מואב 
, שחושש מהתעצמות בני ישראל. הוא שולח לקרא לבלעם שיקלל את עם ישראל ועל ידי זה יוכל בלק לנצחם במלחמה.
בלק [שבתחילה לא רצה לבוא,] מגיע [ובדרך קורים לו עוד כמה מקרים מענינים-מוזרים..] ומתכנן לקלל את ישראל 
. "ויפתח ד' את פי האתון"- לא התבלבלנו בפס' ובהקשר, פשוט ממש דורש לקרוא לבלעם חמור 
.
למרות רצונו יוצאת לו ברכה פעם אחר פעם, ולבסוף בלק משלחו בבושת פנים..
אחד הכינויים שקורא לעצמו בלעם הוא "יודע דעת עליון".
רש"י מבאר לנו שחכמתו של בלעם היתה לקלוע לרגע שהקב"ה כועס בו באותו יום,
[והוא אכן הה חכם.. הוא ידע בדיוק את נק' התורפה הפנימיות של עמ"י ומה יכול בקלות להפיל אותם, עבודה זרה וזנות]
ולקלל דווקא בו את ישראל. למרות רצונו, בימים אלו לא כעס כלל הקב"ה וכידוע הוא ברך במקום לקלל.
ורצינו להתבונן במעשה הזה של בלעם. חכמתו של בלעם היתה למצא את הנקודה הרעה, את השניה הרעה בכל הטוב, ולהשתמש בה לרעה..
אם נתבונן בחיים שלנו, אנחנו לפעמים מתמקדים במשהו רע, ועל ידיו לומדים לכל הכלל..
ולהבהרת העניין:
"בעולם הנפש שלנו - הקב"ה אוהב את העולם. העולם הוא טוב. אך יש בו גם נקודה של חיסרון (שלא כאן המקום לעמוד עליה, שהרי זו סוגיית הטוב והרע בעולם). נקודת חסרון זו היא קטנה וזניחה ביחס לשאר היום. אולם, פעמים רבות, אנו נוטים לחשוב ולהתבונן על נקודה זו כל היום, וממילא נקודה זו הופכת להיות כל עולמינו, ואז באמת רע לנו.
הרי אדם שעוצם את עיניו ומדמיין שיש לו את כל העושר שבעולם, באותם רגעים הוא מרגיש וחש בדיוק כשם שמרגיש העשיר הגדול. אין הבדל. (תנסו!). וכן, להיפך. מי שחושב כל היום על הנקודה החסרה אצלו, הרי כל היום הוא חי רק נקודה זו, והיא באמת כל עולמו. הכול תלוי בעין הטובה והרעה"
(הרב נתנאל יוסיפון, ותודה למי שהאיר את עיני אחרי כתיבת הד"ת לדברי הרב יוסיפון..)
שנזכה למבט נכון, אמיתי, טהור, על העולם הנפלא שלנו 
.
אוף! חסר כאן לנו משהו... אה כן! 
שד' יפנק אתכם 
]
