אידים ואגואיסטים. תרגיל חדש.L ענק

יש לנו בעיה. בתור כותבים.

לפעמים אנחנו מנסים להכניס את השיר שלנו לאיזה שהיא מסגרת אומנותית (מה שבדרך כלל מתבטא בחריזה) או לפרוק כל עול ספרותי (יענו-קטע.-שיכול להיות ספרותי, אבל הוא לא מוגבל בכלל). מכיוון שאנחנו לא מספקי מוכשרים הרבה פעמים מרגישים את זה.

עדיין לא ראיתי שיר טוב ממש שהחרוזים בו השתלבו בצורה זורמת והשורות לא נאנסו כדי שבסופם תהיה שורה,

וקטע..טוב נו. זה בסרד גמור לכתוב ככה, אבל אז לא יצרת לעצמך שום קושי. אין קושי, אין התקדמות.

לכן אנחנו עובדים הפעם על מבנים.

ישנם כל מיני סגי מבנים. מרובע, טרצינה, הייקו (אהמ.) ובכללי אפשר לבנות כל מבנה ופשוט להיצמד אליו.

אתם מתבקשים, לא בחרוזים, בלי נושא מוגדר, (אידים, בשבילכם.) לכתוב שיר במבנה הבא:

 בכל שורה ארבע מילים, ארבע שורות בכל בית, שני בתים בסך הכל.

 

כלומר משהו כזה:

עוד-חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד-לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת.

 

נכון שאלתרמן לא בדיוק נצמד למבנה, אבל אני בטוח שאתם יכולים.

בברכת כתיבה שפויה

העורכים.

ניסיון ראשון!סמיילי...

רוח חזקה בין העזים

הליכה מהירה בין הכבשים

חלומות מתוקים בין השעות

מילים נוצצות בין השורות

 

ובין כולם עומדים להם

הרגשות בין השורות מסתובבות

ואוי מה מילים פשוטות

יכולות לכולם באנשים לעשות

סמיילי יקירי, בכוונה ביקשתי בלי חרוזים.L ענק

החרוזים, בדרך כלל מורידים מערכו של השיר במקום לכתוב את מה שאתה רוצה לכתוב את המנסה למצוא את החרוז שיסתדר שם.

דווקא בגלל שאתה רגיל כבר לכתוב בחרוזים, תיצמד למבנה.

תן לעצמך לכתוב לתוך המבנה, ותיזהר מאוד מאוד מלחזור על עצמך. גם במשמעות המילים!

ניסיון חוזר! (החרוזים יצאו בטעות!)סמיילי...

רוח חזקה בין העזים

איש עומד ומביט מהחלון

חלומות באים והולכים ונמצאים

מילים נוצצות בין השורות

 

לימון חמוץ מוריד בחילה

ארנק פתוח לכול איש

אני יושב וחושב באמת

ושיר ללא חרוזים נכתב...

 

יצא מוזר!

 

 

נ.ב 

תנעץ את התרגיל

לנעוץ!סמיילי...


אבל לא הבנתי, כי בשיר שהבאת דווקא יש חריזה, לא?אביה*

כלומר, סוג של חריזה- לא?!

 

 

עוד-חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד-לך, עובר אורח

תרגיל -טליה

*אדם נולד עם שם

איתו הוא יגדל לנצח.

יצחק בו. יחייך לשמו.

חי את חייו לצידו

 

ואדם שנולד עם שם

עלול לעזוב אותו מאחור

לשכוח עצמו, או לחיות

את שמו. שמח סתם.

ניסיון..cookie_monster

שקט. המתן רגע, דממה.

אמור משהו, לחש לי

האומנם, הלבד אני כאן?

ואם לא, איפה אתה?

 

שנייה של חושך סמיך

לילה ללא ירח וכוכבים

ואז אור בוהק, חזק.

מביט סביב. היכן אתה?

ניסיתי~moriya~

סבל מכסה קרום העולם

קמטים שחורים סביב לעיניו

גבו השפוף משקף צערו

והיגון בליבת נפשו נאגר

 

הגוף קמל מיום ליום

הנפש עייפה ואין מנוס

הגוף נדם הנפש עלתה

בעפר ואדמה כוסה הכאב.

 

 

 

 

טרמפ עם חופש-ייםL ענק

מוזיקה, אבל לא נעימה

מוזיקה בצורתה המקורית ביותר

זיק, מוזקה, כמין טבע

מעוות ומרשים, חסר חולצה

 

תלתלים חומים לחסר החולצה

היא עונדת טבעות ושיער

חופשי ובלונד-חומי מתערבב

מחוץ לחלון וידה מלטפת

אוויר ששואב מבט תם.

 

עוד מישהו מרגיש כאילו צורת הכתיבה הזאת ממש לא עושה חשק לקרוא את השירים?

עוד יגיע דיון על כך.

בנתיים כל הכבוד לכם על ההשתתפות.

בשניות שיש לי להיכנסצעיף ורוד

אהבתי תמשימה שכוייח!

תמיד אני פה שיש משימות, אפעם אין זמן לבצע(כבר יש לי כמה חובות)

 

ובקשר לשיר שלך^^-(מוזיקה*)

זה לא שלא נחמד לקרוא, אלא פשוט אי אפשר! זה יותר גרוע מחוסר פיסוק

 

לילה טוב !

מחר יז' בתמוז והנה כתבתי..~מישי~
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ב בתמוז תשע"ג 20:10
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ב בתמוז תשע"ג 20:10
עבר עריכה על ידי ~מישי~ בתאריך כ"ב בתמוז תשע"ג 20:09

לבניית ציון ודביר מקדשנו 

 

כטל חלף עבר לו

קול התור הנשמע בארצנו.

תרועת ילדים משחקים ברחובותיה,

זקנים וזקנות, חתן וכלה.

 

הנה עוד זעקת השבר,

מקונן איכה לעיר שזנתה

האזכה לראות משוש תפארתך,

העיר היושבה לה בדד?

 

 

*שורה אחרונה מסתדרת? אני יכולה לשנות לדברים אחרים מתאימים.. הסיבה שהשתמשתי בזה דווקא היא שזה מאוד מוכר ומדגיש לי את הענין חזק..

 

 

נכון. לא מבינה מי סובל את זה. החוסר בחרוזים זועק!!cookie_monster
תרגיל מקושקשבקטנה
אם תבוא ואם תלך
איתה או בלעדיה, בקללות
נרתם למחשבה שימותו יחדיו
מעיין שנובע מחולשת הלב

אהבה ששקטה בין אות לאות
בין זווית מדף למטען בחצות
איתותים, בקשות מחילה שקטה.
אין עונה ואין נרתם.
שובבקטנה
בנקודה בה שבים הביתה
בין אור לחושך, ארוך
ירדן אדומה בצרחות מנצנצות
שמש מבשר רעות ובורח

במצב רוח של שקיעה
גרון דואב ולב מלא
אהבה נשפכת בכמות מזערית
עוד נמשכת הדרך
גם אני במנסים...אוריה=)

והאדם בבדידותו, מחשבותיו

הולך תמיד בצד הדרך

והעולם כמנהגו נוהג ללכת

משאיר אותו חושב, רוקם עתיד וגם מוחק

בצד הדרך הוא פוסע חרש.

 

ומתוך החושך הגדול

הבליחה הארה כמו קרן אור

ועוד רגע שעבר, ואָיִן

אך כמו טובע נאחז בקרש

שומר הוא על האש שנדלקה כבר בליבו 

.....~מישי~

אני יודעת שבגלל שזה תרגיל אז אי אפשר כ"כ לכתוב תגובות (זה יהרוס את הסדר בשירשור וגם אי אפשר להגיב לכולם) אבל אני אשמח אם אתם יכולים לכתוב לי תגובה באישי-מה דעתכם. תודה.

ניסיון שני שלי...סמיילי...

הניגון הלך לו לאן

הניגון התרבר פה ושם

שם שמח פה עצוב

כן התרברב לו הניגון

 

ובפאתי הכפר יושבים הם

על שולחן עם קפה

הם שרים את הניגון

מהנשמה קוראים ומאושרים ובוכים

 

ניסיון שלישי שליסמיילי...

לבוש חליפה של שמחה

פנים עם אושר אמיתי

מביא חיוך ולוחץ יד

מחייך ומנגן ניגון אמיתי

 

לבוש חליפה של עצבות

פנים עם עצב אמיתי

מביא דמעות ומפיל יד

בוכה ומנגן ניגון זייפני

היי!! גמאני ניסיתי! לא היה לי זמן להעלות מיוםמישהי=)אחרונה

חמישי עד עכשיו אבל הנה:

 

החשיכה נופלת על המים,

עת השחירו פני רקיע.

שוב חוזרת אותה התחושה-

אבודה, בודדה עטופה בחושך.

 

אך משחלפו שעות החושך,

ושבו והופיעו קרני אור,

ידעתי וחשתי בעובדה המנחמת-

שאחרי חושך מופיע אור.

 

... (נכתב בלילה) ...

צער גידול הורים?גור-אריה

1.

קמצא ובר קמצא 2026


לסעודה הזאת דווקא הוזמנתי, לא היתה טעות בכתובת, אבל כשהאיש העשיר השפיל אותי לייד כולם, לייד אמא וסבתא, ואח שלי בן 20, וכולם שתקו

שם זה התכתב עם הסיפור

כשהוא חוסם לי את היציאה ולא נותן לי לצאת מהחדר, חוסם בגופו וצורח "איפה הבעל האפס שלך? תקראי לו שירד! שירד כבר!" וכולם שותקים.

ולמה אלוהים, למה ילדים קטנים צריכים להיות נוכחים לזה?

אני בוכה ומגזדרת ומתנשפת, יושבת על הרצפה ואין לי כוח להילחם, אני לא מסוגלת לדחוף איש בן 50. אז על זה נחרב הבית.


2.

על וולדמורט, אהבה ומה שבינהם


רולינג אומרת שוולדמורט הוא הקוסם הכי מרושע וכמעט הכי חזק, חוץ מדמבלדור

ואחרי שדמבלדור כבודו מת, בעצם, איך הוא לא הצליח לנצח? הוא הכי חזק

אבל אין בו אהבה

חסר לו את הכוח הכי חזק

הכוח שבזכותו הארי לא נהרג.

ואני לא חושבת שאבא שלי זה זה שאין לומר את שמו, אבל חד משמעית חסרה לו אהבה. חסרה לו אהבת אמת, לא ה"אני אוהב אתכם" ששולחים בפורים שעלאק שיכורים. אהבה באמת.

אם הוא מתנהג אלי בצורה מניפולטיבית, חוסם אותי ואז את האוטו וכשאני מתקשרת למשטרה הוא פתאום מחליט שהוא רוצה לצאת הקורבן ומאיים בהתאבדות אז יש לו חוסר בחיים.

הוא לא יודע מה זה אהבה.


3.

קצת פוליטיקה לא הרגה אף אחד

אבל ממש קצת


בנאדם שמקדיש את כל חייו במטרות של "להביא את המדינה שלנו למקום נעלה וקדוש" ובעצם כל הזמן עסוק בשינוי של האחר ובדיכוי של הומואים וחילונים, ותכלס כל אחד שהוא לא חרדלניק או חרדי

לא פלא שבסוף הוא בוחר לדכא גם את המשפחה שלו והאנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליו

אפשר לתרץ שזה רצון השם

רצון השם בתחת שלי

זה חולי שליטה

וזה בעיה מושתתת בנפש שמחייבת טיפול


4.

רווחה (?)


אבל בלי קשר אלי, מה יהיה עם הקטנים? אלה שהוא כמעט מרביץ להם עד שהם מעלים את השמיכה מעל הראש

ואיך אני אערב? אם ברגע שתגיע לבית עובדת סוציאלית הם יתנהגו הכי מדהים שיש והיא תצא ותגיד "גברת למה הטרדת אותי סתם? הם נראים הורים מדהימים, הבית קצת מבולגן אבל זה לא קשור. תגידי תודה שאלה ההורים שלך"

ואני לא אגיד תודה כי אני יודעת שהם סובלים שם ואין לי מה לעשות

ואני לא יודעת עם מי לדבר ומה להגיד

והאם זה בכלל אלימות?

לא יודעת

יש כאן המון כאבהסטורי

ו(בהנחה שזו לא סתם פרוזה מנותקת ממציאות)

כדאי מאוד למצוא כתובת תומכת בעולם האמיתי.

אמיתיגור-אריה

אני מדברת עם עובדת סוציאלית

תודה 🙏🏽

בהצלחה רבההסטורי
ליוויתי כמה אנשים בסיטואציות אלו ואחרות (לא משווה כל סיפור הוא עולם ומלואו), יודע כמה מורכב.

וכן, לגיטימי לתפוס מרחק, לא להגיע למקום שלא טוב לו בך, גם אם הוזמנת וגם אם זה הורים.


שיהיה חג שמח

עוד קצתגור-אריה
עבר עריכה על ידי גור-אריה בתאריך כ' בניסן תשפ"ו 15:55

5.

יום ראשון בערב


 

אני שוכבת על הרצפה, הכל מטושטש לי, באמת לא יכולה להפסיק לבכות ולהתנשם

והבן אדם לוקח ממני כל טיפת חיות ששייכת לי, את כל הבחירה החופשית שלי. צווח עלי ולא נותן לי לצאת לחופש שלי. ואמא עומדת ליידו והכל בסדר

כי ככה זה. אם זה לא קשור אליה אז הכל בסדר

והוא אומר "אני מתאבל עלייך. כבר התחלתי"

ושקט.


 

6.

פיקמי, פולניות, ומשיכה לגברים של פעם


 

אז זאת אמא

לא מפסיקה להתלונן על זה שהיא קמה ב4 וחצי אז כמובן כולנו צריכים להשתחוות להוד רוממותה שלא מסוגלת לישון כמו בנאדם נורמלי

היא גם האדם הכי טוב עלי אדמות, אשת אמת בכל רמח איבריה

על הזין שלי

מתמסכנת עד דלא ידע, ואנחנו רק מכילים אבל בסדר

אולי היא כזאת

אולי היא אחראית על הכל ונותנת לאבא להתעלל בי, כזו היא.

"אשת אמת" עד שזה מגיע להתאמת


 

ושלא נדבר על הגרוש שלה, שהיה סרבן גט שנים ארוכות. היא פשוט נמשכת לטיפוסים כאלה. רעים.

ואולי היא רוצה להתגרש מאבא והיא פשוט מפחדת. אבל אם כן מגיע לה

סעמק

כתוב כאוב וחשוף מאודתמימלה..?
שולחת חיבוק♥️
אוי זה נוראזיויק
נשמע תערובת קשה מאד של רגשות וחוויות שנכפו עלייך,זה לא מגיע לך
זוועת זוועתייםצדיק יסוד עלום

הכי הכי חשוב בעולם במצבים כגון זה זה לשמור על השפיות. ההורים הם האמונים בעיקרון על סדר העולם, אבל כשהם מחריבים אותו בידיים אנחנו נקראים לסדר את העולם בעצמנו:

כל מה שגורם לשפיות שלך להתערער יוצא מהמשחק.

לגבי מה שכתבת בסעיף 4 - "גברת למה הטרדת אותי סתם? הם נראים הורים מדהימים":

א) אנשי מקצוע מודעים למצבים מורכבים כגון זה, ויודעים שגם גזלייט, פולשנות ושליטה הם התעללות נפשית. 

ב) כאן מוכרחים להכריע שאת מצודדת רק בשפיות. שאת צודקת ולא משוגעת, ולכן תופסים מרחק, מציבים גבול...

 

יש לי ניסיון מועט בתחום וגם עכשיו נמצא במאבק מסוים על השפיות בעצמי. בהצלחה!

מאחל המון טוב וכוחותארץ השוקולדאחרונה
והלוואי שתמצאו את הדרך להתמודד ולטפל בבעיות הללו.
חמור המשיחחתול זמני

משיח יקר

בלי כתר מזהב

בלי מעיל עד הרצפה

בלי גלימה

בלי יומרה

בוא על חמורך

בוא לבית המדרש נשב נלמד יחדיו גמרא

אין שום דבר בעולם הזה מלבד עוד דף גמרא

נאכל אותם נלעס אותם נבלע אותם דפים בטעם דבש

נהיה אנחנו דף גמרא

והעולם מסביבנו אותיות חמות וחביבות

די בזה, באמת, די רק בזה

 

ואז כולם יקומו לתחייה

 

נשמע תורה ממי שאמרה

אשב לי בשורה האחרונה

 

די בזה, באמת, די רק בזה.

❤️צדיק יסוד עלום

הנימה המינורית האופיינית לכתיבה שלך. איזה קטע עדין!

 

מלך המשיח נושא על גבו שני מיתוסים - מלך בעל גלימה, ועני הרוכב על חמור לבן. הגיבור בשיר (אתה, אך נימוסים) לא רוצה את דמות הגואל הגדול, כמו שהוא גם לא רוצה גאולה שלמה ובומבסטית. "בלי גלימה בלי יומרה". הגיבור מדגיש ומבליט כל הזמן: "די בזה, רק בזה". יש כאן קול רך בתוך המון משולהב, שרוצה גאולה עדינה. זה שיר מאוד גלותי להרגשתי, by all means, ואולי זה אפילו מכוון, כלומר שיר אנטי-אתוס ציוני ואנו באנו ארצה. גם אין כאן בית מקדש, ותחיית המתים תקרה מתוך איזו גחמת לב "ואז כולם יקומו לתחייה", כמו פנטזיה רכה של ילד קטן שמשרטט את מהלך העניינים כפי רצונו השרירותי.

הגמרא כאן משחקת אלמנט מופלא, יחד עם העדינות. מלך המשיח שכל העולם מחכה לו יבוא רק אל הגיבור, ויחד הם ישבו וילמדו גמרא. הכותב מכביר ועובר את המימרא "מה יותר מתוק מדף גמרא" ואומר: "אין שום דבר בעולם הזה מלבד עוד דף גמרא". זה מאוד גלותי, זה מאוד מסוגר, "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בניי", אבל מעורר המון חמלה וכבוד למקום הזה. "נאכל אותם נלעס אותם נבלע אותם" - כריפרור לאווירה המיליטנטית של ההמון המשולהב סביב, אבל ביטול האלימות בהסבר: דפים בטעם דבש. 

"נהיה אנחנו דף גמרא" - יש כאן משהו באווירה הזו שהולך ומאבד היגיון, שמתמסר כל כך לפנטזיה הזו של המתיקות הזכורה והיקרה, שמבליט הלך רוח קשה ושבור מאוד. יש הפרש שנבנה בצורה מהלכית בין "נשב נלמד יחדיו גמרא" לבין "נהיה אנחנו דף גמרא", יש כאן תיאור של התמזגות מוחלטת וחזרה לרחם...

זה מזכיר לי מושג שנקרא "פנטזיית הזהב":

 

 

"נשמע תורה ממי שאמרה, אשב לי בשורה האחרונה" - זה משעשע, כי משה רבנו הוא מוסר התורה שיקום בתחיית המתים והוא זה שישב בשורה האחרונה בשיעורו של ר' עקיבא ולא הבין כלום. מי יישמע את מי? 

אבל שוב - די לי בזה, רק בזה. העולם מבטא מהלכים גלובליים דרמטיים, מלחמות גוג מגוג מהדהדות בכל עבר, אבל את הגאולה הגיבור מבקש להביא מתוך פנטזיית הגלות. הוא דוחה את אתוס התקומה, הוא דוחה את זקיפות הקומה, הוא דוחה את החלומות הגדולים "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ואת ימות המשיח שבינם לביננו אין אלא שיעבוד מלכויות, ורוצה את המתיקות, את השטיבלאך, את הגמרא... העולם הזה מאוד מפחיד והגמרא באמת מאוד מתוקה.

 

תודה! שיר מתוק מדבש ועדין כתולעת

אהבתי ביותר!אני הנני כאינניאחרונה

מתוק כל כך

ובואיזכרושיצאנולרקוד

וּבוֹאִי עַכְשָׁו

תְּפָרְקִי לִי אֶת הַלֵּב

כְּמוֹ טִפַּת זֵעָה

מְלוּחָה בְּיוֹם שָׁרָבִי

כְּמוֹ יְקִיצַת יָרֵחַ עַרְפִּלִּי

בְּלֵיל סַעַר

וּשְׁתִיקָה.


וּבוֹאִי

תָּעִיפִי אֶת שְׂמִיכוֹת

חַדְרֵי לִבִּי הָאֲטוּמִים

תִּלְחֲשִׁי לִי מִשְׁאָלוֹת

הַיָּשָׁר אֶל תּוֹךְ הַנֶּפֶשׁ

תִּפְרְטִי לִי עַל מֵיתָרִים

שֶׁכְּבָר מִזְּמַן שָׁכַחְתִּי

תְּנַעֲרִי אֶת שִׁכְבַת הָאָבָק

הָרוֹכֶנֶת מֵעַל כַּנְפֵי

נִשְׁמָתִי.


תִּלְחֲשִׁי

בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט חָזָק

שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת

תְּחַבְּקִי

כְּמוֹ שֶׁמִּזְּמַן לֹא קִבַּלְתִּי

אֶת הָאוֹר בְּעֵינַי

וְהַטַּעַם שֶׁבָּא אֶל חַיַּי

תְּלַטְּפִי, תְּחַבְּקִי, תִּלְחֲשִׁי וְתַגִּידִי

שֶׁעַכְשָׁו הַכֹּל

אֶפְשָׁרִי.


וּמוּל יָרֵחַ

שׁוֹתֵק

נִלְחַשׁ אֶת שַׁלְהֶבֶת נִשְׁמָתֵנוּ

הַצּוֹפֶנֶת שְׁתִיקוֹת רְוֵי חֲלוֹמוֹת

אֶת מִסְתּוֹרֵי כִּסּוּפֵינוּ

נְגַלֶּה שֵׁנִית

עֵירֻמִּים לְמוּל יָרֵחַ

הַמְּגַלֶּה אֶת פְּגָמֵינוּ

הַמְּלַטֵּף וּמֵאִיר

אֶת הָאֹשֶׁר

שֶׁל שְׁנֵינוּ.


חולת אהבה. לא משהו.אני הנני כאינני

הקול קרא לך אז יצאת. עזבת את חיבוקו החם של הבית, את להטה המרצד של האח בחדר האורחים, ופסעת אל השמים המעוננים של חדשי שבט-אדר. קרירות הגשם עוד נישאה באוויר, ממשמשת בבגדייך. יצאת כרוכה בצעיף מהבית, רק שם החום עוד נאחז, עם הריחות המוכרים, אך אט אט הם נדחפים הלאה והצינה נאחזת בגופך. 

עד שקנתה לה מקום שבו עננים לבנים דוחקים אפורים הלאה, ימי ניסן חשים ובאים. החלו סגריר ולהט מחוללים סביבך עד שהבנת, נדרשת לך ארוכה. 

אולי אור השמש המרפרף על פנייך? אולי צבעם העז של הורדים? היניח לך אודם יין? או כוס משקה מהביל יהיה מזורך?

הלאה, הלאה, לא מצאת בהם נחמה. אולי עצי הבשמים או קול זמר ערב ונגינה? נותרת שוממת מול להבות המדורה כאשר זכרון ישן וטוב נמוג בשרעפייך. גם לא באלו.

ודווקא שם, מן הצד השני, אדמוני גם יפה עיניים, נמשכת אחריו, התחלת לרוץ, ורשפי אש הסיקו כליותייך. 

אז הבנת. 

פשוט היית חולת אהבה.

זה מאוד, מאוד יפהחתול זמני

אהבתי מאוד את האטמוספרה והתנועה והרעיון מתוק כל־כך.

 

כהערה פיצפונת, הקריאה הייתה קצת רוויה תארים לטעמי, זה קצת מאט את ה־flow (המוח תופש המון תיאורים במשפט אחד) אם יש אפשרות לבזר קצת או להעביר בדרך יותר מרומזת? זאת דעתי האישית הפעם (לאו דווקא האובייקטיבית)

תודה. לוקח לתשומת ליבי.אני הנני כאינניאחרונה
מים הזורמים במקלחתחתול זמני
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך י"ח בניסן תשפ"ו 21:34

מַיִּם הזורמים בַּמקלחת

 

שִטפו אותי, עִטְפוּ אותי

לַטְּפוּ אותי, שָייפו אותי

חָפפו אותי, שַפשפו אותי

קָלפו אותי, סַחֲפו אותי

טַהֲרו אותי, הִרגו אותי

 

הסירו מעליי עוד פיסה ועוד פיסה

 

פִּשטו את עורי

מָרקו את בשרי

הַתיכו את עצמותיי

מַחֲקוּ אותי

 

בריח שמפו נפלא

בניחוח פרחים עוצר־נשימה

חַבְּקוּ אותי

חִנקו אותי

שַחְררו אותי

קִברוּ אותי

ואיעלם לי

 

ואחיה לי

בין אינספור בועות סבון.

 

///

 

בוויב השיר הזה (לאוהבי זמר יווני)

 

חמודמחפש שםאחרונה
בניחוח שייק אפרסק
אשת הקציןצדיק יסוד עלום

נפגשנו בשעה היעודה, 
היא ירדה מהקו לירושלים בשיער בהיר פרוע
זיהיתי אותה ונופפתי לשלום
יורדים

 

היא קלילה וצעדה בוטח
לרגליה סנדלים ברצועות דקות
אנחנו מתגלגלים מטה אל הנחל
אביב סביבנו מאוד
היא מצביעה על איזה עלה וקוטפת
אני קורא לו בשם, ואומר "נפוץ כאן באזור"
מצטלבות עיניים והיא מחייכת
סקרנית
היא מביטה מהורהרת 
ומסיטה הצידה את העיניים סמוקה

 

אנחנו מדברים על החיים
"צמאה נפשי לאלוהים לאל חי", היא משתפת
אני מחייך ונשכב על גבי
ממולל עלה ותולש מן השדרה
"לעזור לעם ישראל, איפה שרק אפשר"
מביט בקווצת שיער בהירה המשתלשלת מטה
איזו רוח

 

תספר על עצמך, היא מתרגשת
על החיים, איפה גדלת, על הצבא
אני בולע רוק ומחייך
היא מקשיבה ועיניה טובות
רוח מתוקה נושבת

 

השמש שוקעת ואנחנו צריכים ללכת
אני מלווה אותה בחזרה אל התחנה
העלייה תלולה והלב קל ורך
אני מחזיק לה את התיקים 
ואת שקית הניילון
היא מביטה אלי מעלה ומבטה רחוק
אני כבר משתומם ומחייך לאות פרידה
שנינו מחכים לו שיבוא

 

הוא יורד מן האוטובוס בצעד רחב
מגף אדום כבד ומדים מחוייטים
הוא מתכופף לאסוף את התיק מתא-מטען
היא מנופפת לי לשלום והולכת אליו


שניהם באים מחוייכים, הוא מושיט לי יד
לוחצים חזק, הוא מחייך לי מרחוק

הוא מחייך אליה והיא נבוכה ממני
הוא אומר "מכיר את נגר? מוסר לך ד"ש"
היא אומרת "אני אחשוב בשבילך על מישהי"
וגם "יש לך לב טוב"
אני מביט בשתיקה כשהם הולכים זה לצד זו
במבט שהיא נושאת אליו 
בצעד הרחב שלו
אני אוהב אותם ושותק
קר מאוד

אני הולך

 

Edvard Munch - Two Human Beings. The Lonely Ones (the Reinhardt Frieze)
 

אריק שר על זה יפה ממניצדיק יסוד עלום

היי רות
מה יהיה לי להציע לה
אני רואה את עמוס שלך עומד איתן
ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע
אולי בקצה הכביש הראשי הזה
אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה

 

 

 

מהמחפש שם
וואו
נשיונל ג'יאוגרפיקצדיק יסוד עלום

 

עננת אבק מיתמרת
טופר פוצע פרווה עבה
שאגה נוראית מחזה מיוסר
קילוחי דם על זרועות
ניב ננעץ בעומק רעמה
לסת מטלטלת
גניחה ונהמה רוטטת
יש לנו מנצח

 

אלפא נס אל המרחק
מוכה וצולע
גיבור חדש עולה אל הבמה
רעמתו דבלול ודבק
גיבנתו בולטת
זנבו שבור
עיניו קהות
הוא שואג שאגה צרודה אל שמיים מאפירים
מכה רעם ולביאות זוקפות מבט
הוא פוסע בגאון מוזר הן צועדות אחריו
מערכה

 

הן יוצאות לצוד הרבה
הוא מתבונן בשקט

ומשנה תנוחה, קשה לשבת על ענף
הן חוזרות עם דם על השפתיים
"לא מצאנו טרף"

מתלקקות ונוהמהות בינן לבינן


כשהוא מגרגר לקראת אחת היא מתגלגלת על הצד
אני צריכה לקום מחר מוקדם, תירגע
זכר אלפא הולך לישון לבד

 

בחלומו הוא גור ואביו גדול
הוא פוסע ופוסע ולא נגמר לכל האופק
הוא מיילל ומצייץ ואביו נמתח עוד אל האופק
עובר ועובר ועובר
הוא מתעורר בבעתה 
בפרוותו סבוכים קוצים
נקבה נוהמת מגרשת אותו בטפריה
הן חוזרות אל הגורים הבהירים ומיניקות
מלקקות דם מהשפתיים

 

הם מביטים בו באיבה כשהוא עובר
גור אחד לוחש: "הבנת בכלל מי זה?"
הוא נוהם נהמה צרודה וזוקף זנב שבור
כשהוא עובר הוא שומע בקושי צחקוקים

 

מסע של כמה קילומטרים 
בצהוב סוואנה שמים בוהקים
הוא מוצא אותו כמו מלך
מלקק פצעים משחר לטרף
"יש לך כמה דקות?"
יושבים

 

הוא חוזר מן הגלות
רעמתו אין בה דופי
הגורים מזנקים על כפותיו החזקות
הלביאות מתחככות ברעמתו ואומרות
חיכינו לך, ידענו שתשוב
הוא מהורהר והוא נוגס בטרף שהובא
האוכל לא טעים לו והוא לועס בשקט
זה היה מוזר, חבל שלא היית פה
היא אומרת מגרגרת ומניחה עליו ראש

 

גיבנת מזדקרת
זנב שבור רחוק
נהמה צרודה מאוד
רעמה דבוקה וקוץ
הכל נכון, הוא מתבונן על שקיעת סוואנה נהדרת
ומלקק פצעים ממאנים להיסגר
 

פעם ידעו לציירצדיק יסוד עלום
האריה מצד שמאל למעלה הרג אותיחתול זמני

(תרתי־משמע)

אה שכחתי שזה שמךצדיק יסוד עלום
זמנית בלבדחתול זמני

אה וסליחה שלא יצא לי להעמיק אני מנסה לחסל את מלאי הבירות לפני הפסח ורמת הריכוז בהתאם

אני לא נזקקצדיק יסוד עלום

שתה לשוכרה

חתול זמני

זה רק אומר שעליך לקרוא את "נמר השלג" של צ'ינגיס אייטמטוב ברגע זה ממש

אתה יודע זה מזכיר לי שיר נושןחתול זמני

ליריקס בתיאור

אהבתי מאוד את התיאור האידילי־טבעי־משוחרר־מחוברלרגשות של הבחורה זה trope חזק.

אלא שתמיד יש סוף עצוב אני רוצה גם סופים שמחים ממך.

אלה שני קטעים כמעט זהיםצדיק יסוד עלום

השונה ביניהם (המתבטא גם בדמות הנשית) זה שבקטע הראשון של "אשת-הקצין" הגיבור לרגע לא התיימר לחשוב שהוא מתאים לה. רגעי החסד שלהם ביחד בנחל הם עם טון מינורי ומסוייג וכשהם עולים "היא נושאת עיניים למרחק" וגם הגיבור "משתומם ומחכה לו". כלומר לרגע הוא לא מתיימר לכבוש אישה שהיא מראש "אשת-קצין", גם אם היא רווקה ובתולה.

אריה דינן מסכן יותר, כי הוא טבוע עמוק יותר בטבע. בטבע הטבעי אין גברים רגישים או גברים עם סיפורים מסובכים. יש רק אלפא. ההרגשה הקשה מנשוא בקטע של האריות היא שכולם מרגישים שהאריה עשה משהו לא בסדר, שהוא לא היה אמור לנצח, שאי אפשר לשאת את הכאב שלו בתוך המערכת הטבעית של אלפא Provider טבעי ("קצין") ונקבות מגרגרות. הוא היה צריך לדעת אבל הוא ניסה לכבוש פסגה שלא שלו ולכן כזו זרות וצרות עין ונבזיות כלפיו וכזו בדידות וחלומות רעים.

 

שני קטעים תאומים (ולא במקרה) ששניהם מבררים את ההשתלבות בעולם סואן בתור אדם עם גוון אחר.

 

לגבי עצוב - יהיו סופים שמחים כשיהיו הבנות שמחות. אני לא אוהב לזייף בכתיבה שלי. (יש לפעמים סופים יותר נעימים או רכים).

איזה שיר יפה ומילים יפותצדיק יסוד עלום

מאיפה שלפת אותו? ובאיזה שפה הוא בכלל?

הונגריתחתול זמני

הייתה תקופה שהתעניינתי בשפות אז היו לי בפלייליסט כל־מיני קלסיקות שונות ומשונות

זאת להקה מגניבה, יש להם גם אלבום שלם בגרמנית. מרגישים את שנות ה־60 לטוב ולרע.

 

קבל עוד שיר ממש ממש חמוד שלהם בדוק תאהב

 

המילים לקוחות מהגירסה הגרמנית שעדיפה מילולית לדעתי

 

It's hard to walk through the dark

Please, feet, don't run so fast

Despite all, you'll see the distance

Breathless, it will quickly already become light

 

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

 

Close your eyes, count sheep

Tired streets yawn empty

Tired, you only feel the stone

And then they don't disturb you at all anymore

 

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

 

וואומשה
ממש יפה ונוגעארץ השוקולד
המעבר לסיומת חד ולא ברור איך זה קורה לטוב ולרע
הכותרת היתה צריכה להכין אותךצדיק יסוד עלום

תודה רבה!

פילוליבין הבור למים

תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לַה' לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת."

ישעיה נה יג


סִרְפָּד זָב מִקְּצוֹת לָשׁוֹן

לְהִיטוּת חוֹרֶפֶת אֲחוֹרֵי נַפְשׁוֹ

נוֹשַׁכְתּוֹ בָּאֵשׁ לְהִכָּלוֹת

נְשַׁקְתּוֹ כָּאֵשׁ לְהֵיכָלוֹת


מְבֹהָל מְשֹׁחָז בְּשַׁחַד וְהֶבֶל

בְּמֶתֶק עִבְרִי וּבְנֶפֶשׁ אֶבְרָתִי

נִפְרַד בְּהִלָּפֵת

נִלְפָּת בְּהִתְפָּרֵד


כְּתֻמָּה נֶחֱרֶצֶת בּוֹ הַלֶּשֶׁם

בְּלַהֲבוֹ זִיקֶיהָ נוֹהֲרִים

שִׁלּוּמַת הַשֵּׂכֶל

מְשׂכֶּלֶת שְׁלָמִים


עֵדֶר-נֶפֶשׁ בּוֹ בְּפֶלֶךְ

הַגּוֹלֵל אִמְרִי הָאִישׁ

וּכְמִכְמַנֵּי הַתְּכֵלֶת

מִתְּכוֹלוֹ מַנְעִים


בִּבְאי-הַשַּׁחַק כִּמְטֻטֶּלֶת

נֶצַח מְטֻלָּא בְּהוֹד

שָׁב הַסֵּבֶר וְשִׁבְרוּ

סָב הַתָּם עַל עֲקֵבוֹ


מִנְּעִיצַת הַעֵין בָּעֵמֶק

וּמֵרַעַד עלָמוֹת אֵינְסְפוֹר

מְדּוֹהַר נִרְכַּב כְּאֶמֶשׁ

וְשִׁמְשׁוֹ עָלַי כַּטּוֹב


יִחוּדוֹ לָבוּד הָדוּר

פִתְאוֹמוֹ מִצּוּר לְצוּר

מְלָחֵם בַּשַּׁעַר

בְּעַרְשׂוֹ חֲלוֹם


פִּלּוּלִי-הִיּוּלִי

אָנָּא אֵלִי

פָּנַי לָאוֹת

יש עמקות בכתיבה שלךזכרושיצאנולרקודאחרונה
פריקהתמימלה..?

הכל מתערבב

מה יהיה

ואם יקרה

וששש, אל תפתחי פה

ולמחשבות אסור להתנהל בחופשיות

שימי להן רסן שלא ינהגו בפראות

ואם את יוצאת מדעתך תשמעי שירים

אבל כאלו טובים

שלא מורידים

שיפרידו אותך מהמוץ

שלא ישקיעו בתוך הבוץ

אבל באלי משהו עצוב

אבל זה לא כדאי

ועוד כמה ימים כבר אסור לשמוע שירים ודי

וזה רק נסיונות

תעברי את זה כמו גדולה

או שתלכי לישון

ותירדמי באפלה

ותתעוררי לזריחה

ותופתעי בשקיעה

ותנשמי עמוק כי גם היום הזה נגמר

תם ועבר

וכבר

לא נשאר

דבר

מלבד מה שנאמר...

חזקזיויק
וכואב
יפה מאודסופר צעיר
תמימהמשהאחרונה

מותר להרגיש

מותר לחשוב


מותר להרגיש הכל

מותר לרצות הכל (עזבי ביצוע)

מותר לרצות למות (כנקודת מוצא).


אנחנו זה לא המחשבות שלנו.

אולי יעניין אותך