לפעמים תלמידים לא מקשיבים למורה כשהוא לא קצת קשוח.

בכולופן אני חושבת שאין לזה תשובה ברורה, ובכל מצב צריך למצוא את האיזון ואת הדבר הנכון לעשות.

מה שבטוח - לדעתי צריך שזה יבוא מאהבה, אבל גם עם קצת הרתעה. כי אם לא תהיה הרתעה הכל יהיה בלאגן אחד גדול.

בס"ד

יש מורים שדווקא בזכות הקשיחות אני אכבד אותם ויש שדווקא בזכות הרכות.

משתנה ממורה למורה.

הרבה פעמים המורות שאת הכי מעריכה הן אלו שאת מחזיקה ממהן הרבה בגלל הערכיות שלהן, אולי אפשר גם להגיד בגלל העוצמה הערכית שבהן. תקשיבי בשיעורי חינוך. מומלץ. ואם הם לא משהו (הרבה פעמים או שהתכנים לא מתאימים, או שהם חרושים או שלא מועברים נכון - כי שיעורי חינוך זה דבר מסובך אבל זה באמת לא אומר על המחנכת.. היא יכולה לחנך גם לא בשיעורי חינוך..) אז בשבתות אולפנא, בטיולים ובהזדמנויות אחרות שיש לך לדבר איתה (אל תנקצי לה אבל כשיוצא מדי פעם לדבר עם המחנכת- מומלץ). 

כתבתי על מחנכת אבל זה יכול להיות גם לגבי מורות מקצועיות (חוץ מהענין של שיעורי חינוך..).

באמת, אם את מכירה בערכים שהמורה יכולה להעביר לך, בערכיות שלה - את תאהבי אותה ותכבדי אותה.

יש מורות שאני יהיה חייבת את הקשיחות שלהן בשביל ללמוד,
ויהיו מורות שאני חייבת יותר 'חברות' ואהבה איתן בשביל ללמוד.
מבחינת חינוך - שוב, זה תלוי בהרבה הרבה דברים.

עכשיו כשאני מסתכלת אחורה - המורות שהכי משפיעות עלי - זה מורות שלא היו רק בשיעור ובשביל הציונים.
אלא הרבה הרבה מעבר. קשה לפרט מה זה אומר...
 

ויש לזה הסברים אבל זה ארוך.......

אבל צריך "דיסטנס"... (מרחק)

אהבה זה מעולה, אבל צריך שיהיה יחס של כבוד.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....