וזה לא עניינו של אף אחד.

אני מכירה כמה אנשים שכותבים וואחאד יומן כבר שנים.

לפעמים נותנים לקרוא קטעים מסוימים..

והאנשים האלה מדהימים ומיוחדים אחד אחד.

לדעתי יומן כזה זה נכס..תחשבו מה זה לקרוא את זה אח"כ בגיל מבוגר..או לתת לילדים שלך לקרוא אותו.

כבר כמה פעמים ניסיתי להתחיל יומן.

בחיים לא שרדתי יותר משבוע..

יומן זה דווקא מאוד עוזר להתמודד עם בעיות...

זה מראה על פיתוח המחשבה,על בגרות,ועוד ועוד

ככה נראלי

קטע ממאמר בהארץ:"מחקר פסיכולוגי חדש מצא כי כתיבה על רגשות יכולה לסייע למוח להתגבר על קשיים נפשיים ולהקל עליהם. המחקר מצא גם כי כתיבה בכתב יד יעילה יותר לאיזון רגשות מכתיבה במחשב, וכתיבה על רגשות בצורה מופשטת עדיפה על תיאור הרגשות בפרטי פרטים.

בסריקות מוח של נחקרים שכתבו על רגשותיהם נמצא כי הכתיבה הפחיתה את הפעילות באמיגדלה, אותו חלק במוח שאחראי לשליטה על עוצמת הרגשות שלנו. הפסיכולגים שגילו את מה שהם מכנים "אפקט בריג'יט ג'ונס" (על שם כוכבת הסרט "יומנה של בריג'יט ג'ונס"), אומרים כי הוא פועל על מי שמצליחים לבטא את רגשותיהם השליליים בכתיבה.

מתיו ליברמן, פסיכולוג באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אומר כי "אפקט בריג'יט ג'ונס" שונה מקתרזיס, בו מעורבת בדרך כלל תחושה של התגברות על מצוקה נפשית על ידי התבוננות בה מזווית שונה.

החוקרים הזמינו את הנחקרים לסריקת מוח, ואז ביקשו מהם לכתוב 20 דקות כל יום, לאורך ארבעה ימים רצופים. חצי מהמשתתפים כתבו על חוויות רגשיות שעברו עליהם באחרונה, ואילו החצי השני כתבו על חוויה נייטרלית, לא אישית ולא רגשית."

עוד:

מלים מרפאות

ב-20 השנים האחרונות מתרחב המחקר בדבר הקשר שבין כתיבה לבין שיפור בבריאות הגופנית והרגשית של הכותב. בשנת 2002 יצא לאור הספר "כתיבה כריפוי", ובו נסקרים מחקרים רבים שהתבסס. מה מעניק לכתיבה את כוחה התרפויטי? הנרטיב מכניס היגיון באירוע מאכזב; האירוע הופך למאורגן יותר; כך מתאפשר מתן משמעות חדשה לאירוע היסטורי-טראומטי; הכותב יכול לתייק את האירוע הטראומטי במוחו ולהמשיך הלאה בחייו.

וארחיב את דבריי:

אדם זה בכל גיל שהוא...

הינו אדם מיוחד מאוד...

רגיש, עם אמירה, בעל חוש יצירתיות-בונה...

אדם זה - רואה את חייו עוברים כמו סרט,

ולכן, הוא מוצא כמה רגעים שקטים, בוחן אותם, משכתב אותם, בודק את מעשיו...

מנסה להתמודד עם חיים קשים שלפי ראות עיניו הם בלתי ניתנים לפיתרון, אילולא כתיבתן על דף..

בד"כ אדם שכותב יומן - זהו אדם עם קושי מסויים שאינו יכול להתבטא בחופשיות על מעשיו,

ומוצא את עצמו מסתגל לכתיבה היוצאת מן הלב ממש,

ואולי עוד ישכתבו את יומנו לאחר עשרות שנים - צאצאיו - וילמדו על ראיית העולם שבו הכותב נמצא...

ב"הצלחה בכתיבה!

לא כל היומנים הם "מכתבי יוני" (למרות שזה לא אותו עיקרון), יש יומנים עם

שנכתבים באופנים שונים. אנשים שחוקרים את השינה של עצמם נוטים לכתוב

יומני חלומות. אחרים מתעדים חוויות משמחות דווקא או חוויות היסטוריות (יומני

מלחמה, יומני מסע). יש אנשים שעורכים יומן מתוך כוונה למצות את הערך

מכל יום. וכן, יש גם אנשים שזה עוזר להם בהתמודדות. אבל זה לא תמיד נובע

מתוך מסכנות, כפי שמצטייר מתגובתך.

אי-אפשר להכליל על סמך אסוציאציה. ההבדל בין כתיבת ספר ליומן הוא הזמן

שחלף בין המקרה לכתיבה.

ואכפת לו מעצמו ובדרך כלל הוא יהיה גם אדם שרוצים את קרבתו כי הוא אחראי אין לי כוח להסביר למה אבל זאת דעתי.

בתור אחת כזאת...

זה ממש מסדר את הראש, מברר לך את הרגשות והמחשבות, מפתח מודעות לעצמך.

תופעות לוואי- זה ממש משפר את הכתיבה (ניסוח, ביטוי וכו'), עוזר ברגעי משבר בתור פריקה, ומהווה חברה ברגעי בדידות (לאיזה שפל הגענו! D: ).

וחוץ מזה- זה ממש כיף אחר כך להסתכל ולראות איך היית, לאן התקדמת...

בקיצור- מומלץ ומדהים.

פורק רגשות מתחים תמיד ישמע גם כשאין לו כח...

יכולת ביטוי גבוהה ואינטילגנציה (מתבלבלות לי האותיות) רגשית גבוהה ושכלית

טוב לנפש ולגוף..

לא כל דבר צריך לספר.

זה נורא אישי. זה סוד פרטי, וצריך שיהיו קצת כאלה..

גמאני כתבתי סוגשל יומן פעם .כתבתי תתחושות שלי , (לא כתבתי כל יום, רק כשהתחשק לי )ולפעמים זה עוזר לכתוב ולהוציא מהלב ו(מהבטן)

זה כיף לפרוק ולדעת שאפחד לא יקרא את זה....

ו... אחר כך זה מצחיק לקרוא את זה, נגיד היום , כשאני לפעמים קוראת את מה שכתבתי פעם אני מתגלגלת מצחוק...

למה זה כולם אומרים שזה לא רע? בעיני זה ממש טוב!

במשך כל השמינית כתבתי סוג של יומן מה היה כל יום ומה עשינו (כמעט כל יום)

וזה ממש כיף לקרוא את זה!!!!!!

זה טוב להוציא רגשות

ואז אחי הגדול אמר לי שרק משוגעים כותבים יומנים

אז זרקתי את היומנים לפח 

ומאז לא כתבתי 

אבל במבט לאחור, אני חושבת שזה עזר לי מבחינה רגשית. זה העשיר את עולם הרגש שלי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....