הרב זאב קרוב:
"כל אדם שואף להיות בן חורין. שואף הוא לחשוב מחשבות אצמיות ומקוריות,ולנהוג בחייו על פי רצונתיו. והנה,בבואו לקיים תורה
ומצוות הוא מרגיש כפייה והכרח. התורה "מגבילה" אותו בכל מערכות חייו,שהרי דרישת התורה ממנו היאלהתנהג בכל רגע ורגע מחייו עפ"י הדרכתה.
לכל יום מימות השבוע ,ולכל היום כולו,ישנן הוראות בתורה כיצד להתנהג ומה לעשות. תפילות בזמנן,ברכות לפני האוכל ולאחריו,מה מותר לאכול ומה אסור,וכן בכל דבר שהוא רוצה לעשות -התורה מורה לו אם לעשות או לא,ואם כן-כיצד.
לכאורה,אין מנוס מהמסקנה שחרות ותורה הן מושגים המנגודים זה לזה. למרות זאת ,אומרים חז"ל:" שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"
כדי להבין מי הוא בן חורין,ומהו הקשר שבין אדם מישראל לתורה ולמצוותיה,יש לזכור שהחיים נכפו עלינו. מעולם לא נשאל אדם אם ברצונו להיוולד,היכן, ולאלו הורים, זוהי עובדה. אין פירוש הדבר שכפייה זו היא שלילית,אלא זוהי עובדה-נולדנו, בין אם אנו רוצים בכך ובין אם לא.
אם נתבונן היטב נבחין ,שכשם שהחיים נכפו עלינו -כך גם חוקיהם. הן חוקי החיים הגופניים, והן חוקי החיים הרוחניים.
בגוף-אדם נולד עם איברים מסוימים,ידים,רגליים,כליות,לב,כלי דם,מוח ועוד..האדם חייב להתנהג עפ"י חוקי החיים שבאיברים אלה,כדי שיאריך ימים. הוא חייב לשתות נוזלים,שאם לא כן-ימות. כמו כן הוא חייב להכיל במזונו ויטמינים מסוימים,שאם לא כן- יחדלו מערכות גופו לתפקד כראוי.
כך הוא הדבר גם בבע"ח, אלא שההבדל בין בעלי חיים לבין בני האדם הוא,שלאדם יש בחירה חופשית. ומהי בחירתו? בחירתו היא: האם להתנהג על פי הטבע שקיים בו או לא. אבל אין הוא יכול ליצור חוקי חיים חדשים בגופו ולשנות את טבעו. אדם יכול "לבחור" לאכול מסמרים ,אך יאמור עליו שזוהי התנהגות לא נורמלית .לכאורה מדוע? התשובה לכך היא,משום שכך הוא נולדץהאדם נוצר באופן כזה שאכילת מסמרים מזיקה לבריאותו.."
