פפפ

חיים ולדר לא שווה קריאה. פסיכולוג מטומטם. וזה מקריאה אינסנטיבית בחומרי ה"הגית דעות" שלו.

דווקא ממש אהבתי לקרוא אותו כשהייתי קטנה. הוא גם אדם די נחמד.

נכון שבאיזשהו שלב הוא בהחלט חוזר על עצמו, אבל יש לו גם המון סיפורים יפים! (יותר אוהבת את הספרי מבוגרים, אם כבר, ואין על סיפורי הירושלמי)

מי מדבר עליהם,

שמעתם אותו פעם מדבר עליכם?

קראתם פעם איזה טור שלו ביתד נאמן- שם הוא לא מפסיק להשתלח בכל מיני ציבורים, ובראשם בציונות הדתית?

זה קצת מגעיל, הוא עשה שם הכללות מטורפות, ומגעילות, דיבר עליכם כאילו אתם צריכים לחזור בתשובה או משהו, כאילו אתם לא מאמיני א-לוקים, כאילו עוד לא מצאתם את האמת, כאילו הוא זה, המרצה מערכים, ואתם הסטודנטים האבודים שבאים לשמוע מהי אמת.

בעעע

זה היה מגעיל.

באמת הייתי מתעצבנת/נגעלת וכדו', אבל אני לא, ב"ה!

מסתפקת בספרים, שם ההשקפה הזו לא ממש מועברת, לענ"ד.

-ת:

1) נתחיל אם זה שייש לו סגנון כתיבה מ-עו-ל-ה, באמת, אחד הטובים ביותר שקראתי! הוא כישרוני ברמות שלא היו מביישות את ג'יין אוסטין ועמיתיה אי שם בפיסגת הסופרים העולמית. (טוב, אז אולי הלכתי אם זה קצת רחוק- אבל זה גם מראה על זה שהוא באמת טוב, כי אני לא חולקת מחמאות כאלו חד משמעיות בתחום הכתיבה אף פעם )

2) הסגנון חיים שלי אולי קצת (מה שנקרא "קצת-מאוד".... ) שונה משלו, אבל קראתי חלק מהמאמרים שמפורסמים בספריו, ויש המון רעיונות שהתחברתי אליהם.

3) בסיפורים שלו יש מסר, מסר חזק. אבל המסר מועבר בצורה כ"כ מדהימה: אתה יודע שזה מסוג הסיפורים שבהם מלעיטים אותך במסר, אבל הסיפור כ"כ חביב ונוגע, וסגנון הכתיבה כ"כ מרתק- שלא אכפת לך. מקסימום אומרים "טוב, נחשוב על כמה שהמסר הזה לא תואם את אורח החיים שלי אחרי שאגיע לסוף הסיפור [\מאמר].

4) חלק מאוד נכבד ממה שאני יודעת על העולם החרדי, אני יודעת ממנו. (מה שהופך אותי למומחית של ממש בעולם השידוכים החרדי... ). יש משהו של הכרת העולם של יהודים שחיים ממש לידך.

5) על אותו קו של הנקודה הקודמת- הספרים והמאמרים שלו פותחים לפניך השקפות עולם שונות מ"האמת המוחלטת" שאתה חיי בה, ומציג לפניך אמיתות מוחלטות שונות מאלו שגדלת בצילן. אני צריכה לפרט על היתרון שייש בדבר הזה? או שתוכלו להבין את זה לבד?

לקרוא אותם. אני עד היום מתחרטת על הרגע הזה שתהלהבתי על הכתיבה שלו, ההתלהבות הזו חשפה בפני קובץ מאמרים שלא נגמר, איומים, שאי אפשר לתאר. איזו נקודה חיובית יש בהתענינות הזו? רק רוע, והתנגשות איתו.

ברור שיש ענין להתחבר לכלל ישראל. אבל, ואני מדגישה, אבל- אין שום ענין להתחבר ולספוג ממישהו שהוא -ישראל- אם הוא עצמו- מטיף לשנאת ישראל, (במודע, או שלא במודע), כלומר- השיקול הזה של "אהבת ישראל" לא רלוונטי, כי אם אתה אמיתי וכנה- אתה תיקח את המאמרים שלו, ומה שיצא לך, מהמטרה הראשונה-(אהבת ישראל) זה ההיפך לגמרי.

לגבי נקודה 4)- הנקודה הזו ממש לא רלוונטית, לא אמרתי שכל החרדים הם כך. ממש לא. להיפך. כלומר- חלק נכבד יוקיע את המאמרים שלו, אם ידע על קיומם... ה'חרדים' לא קשורים כאן. זה חיים ולדר בלבד.

נקודה 2)- ספרים לילדים- מממ... לא הייתי נותת לילדים שלי במכוון, אבל אם יש כבר- אז למה לא...

כלומר, לא אני אכניס הביתה ספרים של אדם שמוקיע אמונתם של חלק גדול מעמינו, בקדוש ברוך הוא.

אנחנו מהציבור הדת"ל קראנו כאלו ספרים וזה תרם לחינוך שלנו המון. עדיף את זה מאשר ספרים של סופרים לא דתיים. ב"ה גדלנו ככה וזה עשה לנו רק טוב. הוא אחלה סופר..

אמרתי שלא?

מסוגו של יאיר לפיד!! ח"ו עם אחד מסוגו של חיים ולדר!!

הדבר היחידי באמרתי בענין- זה שהוא רב. ואין להשמיט את התואר הזה משמו. זהו...

לא מכירה אותו בכלל, חוץ מהכותרות בעיתונים, ולא מדברת עליו.

אגב, את מה-זה שנונה, חבל על הזמן, אני מתעלפת. כמו דינה- בול!

ומי רב? חיים ולדר? הוא קיבל סמיכה ולא שמעתי על כך?

ומי זאת דינה?

זו הכוונה...

/אמרת יאיר לפיד, ההתחברות היחידה הכי קרובה שיכולה להיות לי אליו זה הרב שי פירון, בכולופן חשבתי שלזו הכוונה/

לא שמעתי על כך שחיים ולדר רב, וגם לא אמרתי זאת

טוב לדעת שאתה בן, זה ,"אנונימי"...

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

וזוג יונים השתלט עליו

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.