מה עם כל הקרובים\ות למיניהם? טוב,להם לא קשה לסלוח. ברור שסלחתי.
מה עם הרחוקים יותר? גם להם לא קשה לסלוח,סלחתי כבר. טוב אז אפשר להמשיך לומר את קריאת שמע בלי לשקר.
אבל אז מגיעה השאלה הקשה:כל השוטרים,החילים,היס"מ,והמפגעים האחרים?
להם סלחתי? למגרשים,מכים,עוצרים,פוגעים,אונסים,גונבים,פוגעים בלי מצפון,
להם סלחתי?באמת סלחתי?
התשובה היא-לא! לא באמת סלחתי, ולא באמת אמרתי הכל.לא באמת התעליתי עד כדי כך.
ואז עוד מחשבה:אם אני לא התעליתי,אז למה שה' יעלה אותי מעל החטאים שלי?מה חסר לו בחיים שהוא יסים לב אלי?אלי שלא מתעלה?
מבחינתי אין סליחה למי שפשע בצורה כלשהי,אבל מה אני?שה תמים? ברור לי שאני לא,חטאתי עוויתי פשעתי.
כדי לקבל מחילה,עלי לסלוח.למרות הכל.
זה המאבק הקבוע שלי עם עצמי,המאבק הלילי. מאבק שרק ה' יודע אם יצאתי ממנו בידי על עליונה,רק הוא מכיר אותי יותר ממני ויכול להבין את כל מערכות ליבי עד העומק שגם אני לא מגיע אליו.
יומטוב ומועדים לשמחה. יבנה היכל ה' יבנה המקדש!