כרגש שמופיע כלפי דבר שטוב לי איתו, שטעים לי, שיפה בעיניי, וכו'.

אהבה מופיעה כאשר יש תודעת אחדות עם הנאהב,זהות מוחלטת.

למשל,

אהבת תורה- הרגשת זהות וחיבור עם התורה. [עם ערכיה וכו']

אהבת ה'- דבקות מוחלטת, זהות טוטאלית עם מידותיו, רצונותיו וכו'.

אהבת איש/אישה- הרגשת אחדות, זהות מוחלטת עם הנאהב- עם מידותיו, עם רצונותיו, עם שאיפותיו..

אהבה בגימ'- אחד. כאשר אדם מרגיש שהוא אחד עם הנאהב. 

[מכיוון שזהו כח כ"כ גדול שהקב"ה נטע בנו, לענ'ד לא שייך להשתמש בו על דברים כמו אוכל,סרט וכו'..]

כשאוכלים מתאחדים לגמרי עם המאכל האהוב

אהבה זו היא שבגללה כולנו קמים בבוקר.

אהבה היא גם השורש ק.ד.ש.

"והייתם קדושים"

"ויקדש את יום השביעי"

"קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות".

אנחנו מקדישם את השם, אנחנו כאילו אומרים :"ה'ף אנחנו אוהבים אותך יותר מכולם"...

השם "קידושין" לא נבחר סתם. זה לקדש את האישה, כמו לאמר לה: "אני אוהב אותך הכי הכי..."...

***************************

זה לקוח מתוך המאמר:

((((((((((הייתי בחטיבת הביניים כשג'ון לנון מת, וזה פשוט הרס אותי. גדלתי על אלבומי החיפושיות הישנים של אמי, ועד שהגעתי לגיל ההתבגרות, היה לנון בעיניי דרגה אחת מתחת לאלוהים (ואולי אפילו מעליו - כפי שלנון עצמו העיד פעם על החיפושיות). כך שאחרי שהמניאק המטורלל ההוא רוקן את מחסניתו לתוך החזה של המוסיקאי המדהים הזה בשמונה בדצמבר 1980, הלכתי לבית הספר לבוש שחורים במשך חודש שלם. נסעתי כל הדרך לניו יורק ונופפתי בנר עד שנקעה כתפי, ושרתי כל כך הרבה פעמים "כל מה שאנו אומרים, זה תנו לשלום הזדמנות!" עד שזה באמת היה כל מה שאמרתי. בינתיים, הושעיתי מבית הספר כתוצאה מקנוניה (זה היה אהרן מיטלמן, לא אני, שנעל את המורה לצרפתית בארון ופינה את התלמידים מן הכיתה), ולפיכך הזדמן לי לקיים בביתי, לכבודו של ג'ון, שבוע "הישאר במיטה וגדל את השיער". אפילו יצאתי ושילמתי כסף טוב מדמי הכיס השבועיים שלי כדי לרכוש שני אלבומים של יוקו, שבהם היא צווחת ומחקה קולות של לווייתן לסירוגין במשך שמונים וחמש דקות רצופות. אם זה לא מעריץ אמיתי, מה כן? 

את כל זה אני טורח לספר לכם כדי לבסס את מעמדי כחסיד לנון מושבע, ותיק ונאמן, שאין לו אח ורֵע, מפני שעכשיו בכוונתי להרוג אותו שנית. 

ג'ון הצטיין בעיקר כחבר בצוות, אך אין כל ספק שגולת הכותרת של יצירתו, שלעולמי עד ולנצח נצחים תקושר באופן מיידי לשמו, היא "דַמיין" (אימג'ין). ובצדק: לא אכפת לי מה חושבים העורכים האווילים של הירחון רולינג סטון, זהו שיר ענק, שעושה לי צמרמורת משתקת ומשתיקה מן התיבה הראשונה, בכל פעם מחדש. האיש היה גאון, ו"דמיין" היה המצאתו הגאונית ביותר. אפילו המילים לבדן די בהן לגרום פיק ברכיים (שימו לב): 

דמיין שאין גן עדן 
זה קל אם תנסה 
שאין שאול תחתינו 
ממעל דוק עבה 
דמיין את כל האנשים 
חיים בשביל היום... 

דמיין שאין מדינות 
זה לא דבר קשה 
שום דבר להרוג או למות למענו 
והיעלמות כל הדתות 
דמיין את כל האנשים 
חיים חיי שלום... 

אולי תאמר שאני סתם חולם 
אך אני איני היחיד 
מקווה שיום אחד תצטרף אלינו 
והעולם יחיה כאחד 

(תגידו לי שלא המהמתם את המנגינה כשקראתם עכשיו. אם לא, משהו משובש אצלכם). 

איזה מילים! כל כך מתוקות, כל כך יפות, כל כך חובקות עולם - כל כך נכונות. אנו מסכימים איתן בכל רמ"ח איברינו, מאמצים אותן באופן טבעי, בלי לחשוב אפילו. הן פורטות על הנימים הפנימיות העמוקות ביותר שלנו, הן יוצרות בתוכנו מין כמיהה מעורפלת אך כנה למשהו טוב יותר, משהו מושלם. כל מה שלימדו אותנו - אפילו חלק ניכר ממה שאנו מורכבים ממנו - מגיב בהתרגשות רבה למסר הפשוט אך המשכנע בשירתו של ג'ון (למען האמת, ההשראה המקורית למילים הייתה דווקא הגיגיה של יוקו - תאמינו או לא). 

בטח אתם חושבים: נו, כמה צפוי! עכשיו הוא ינסה להסביר כיצד השיר "דמיין" הוא רק הזיה באספמיה, אידיליה נחמדה, פנטזיה תמימה ותמהונית שיפה לשיר עליה ולדמיין אותה, אך היא אינה ניתנת ליישום ולכן חסרת ערך מבחינת התכנון הפרגמטי שלנו לעתיד. 

נו - באמת. העלבתם אותי. אין זו הכוונה כלל. בעידננו ה"פרקטי" וה"ציני", אינני מתבייש להתוודות שאני מחשיב את עצמי אידיאליסט ובעל חלומות דון-קישוטיים לא פחות מן הזמיר שוכן שדה התותים עצמו, עליו השלום. אינני מפקפק בחכמת מפעלו של לנון בשל חוסר סיכוייו להתממש במציאות (הרי גם להרצל אמרו כך!). למעשה,היבטים רבים של חלומו - כפי שהוא מתבטא ב"דמיין" - אכן קורמים עור וגידים בכל יום שעובר. אילו הייתי שותף לשאיפותיו של ג'ון, אילו ערגתי לכך שתתגשמנה במהרה בימינו, הייתי שותף גם למאבק להשיגן. הייתי מתנדב להיות הסנשו פנסה שלו, הייתי נלחם כמו אריה נגד הרוח ונגד הזרם ונגד ההערכות ה"מציאותיות", הייתי נלחם שכם אחד עם כל מי שרק יצטרף למען המטרה הנעלה, בכל לבי ובכל נפשי. 

אז הבעיה כאן איננה בעיה של אידיאל בלתי ניתן להשגה, יעד משיחי אך לא מעשי. לא ולא. שתבינו: בעיניי חזונו של הנביא לנון אינו אידיאל בכלל. הוא היפוכו של אידיאל. לא רק שאינני רוצה שהוא יתגשם במהרה בימינו - אינני רוצה שהוא יתגשם אף פעם. חלומו של לנון מייצג, בעצם, כניעה לנטיות ההרסניות והאפלות של הנשמה האנושית. המזור הפלאי שהוא מציע לצרות העולם הוא, לאמיתו של דבר, תרופת ממית-החסד קבורקיאן. הגשמת חלומו של לנון תגרור אחריה את כיליונם של החלומות, התקוות, השמחות ועצם הסיבה לחיות, שלכם ושל כל בן-אנוש שאתם מכירים. אילו אנחנו - שזמן כה רב מתייחסים למילותיו של לנון כאל אידיאל מובן מאליו - אילו היינו זוכים לראות בחיינו כיצד משאלתו מתממשת ומיתרגמת למציאות, התוצאות היו עגומות ואיומות יותר ממה שהיינו אי פעם מסוגלים... לדמיין. ))))



ד 

מדוע אתם קמים בבוקר? 
לא - באמת. עצרו רגע וחשבו באופן רציני על השאלה הגורלית אך הזנוחה הזאת. מה הוא הדלק המעורר ומניע אתכם כל יום? מה דוחף אתכם קדימה? מה אתם באמת מחפשים? בינינו - מה תמיד חיפשתם? 

מהי המטרה הסופית - הישירה או הלא-ישירה - של רובן המכריע של פעולותיכם? מהו הדבר האחד והיחיד שאתם זקוקים לו יותר מכל, הדבר היחיד שפשוט אינכם יכולים לשרוד בלעדיו, אשר ייתכן שבלעדיו לא הייתם רוצים לשרוד? נו - מה זה? בשביל מה אתם חיים? בשביל מה אתם עובדים? בשביל מה הייתם מוכנים למות אפילו? 

במילה אחת: מה אתם באמת רוצים בחיים? (הפוגה קצרה לשם הסתכלות פנימית חפוזה...) 

טוב, אתן לכם רמז: אין מדובר במצרכים ההכרחיים - מזון, מחסה, כסות - את אלה כבר יש לכם. איך אני יודע? כי אחרת, לא הייתם קוראים עכשיו שורות אלה. הייתם איפשהו בשוק, סוחבים לחם כמו ז'אן ולז'אן מ"עלובי החיים". אולי אתם חושבים שזו הבריאות? תשמעו: אני יודע שכאשר שני יהודים זקנים חולפים זה על פניו של זה ברחוב, הרי זו מצווה מדאורייתא שלפחות אחד מהם יכריז: "העיקר הבריאות!". מקובל. מי ייתן והקורא וכל משפחתו ומכריו יישארו תמיד בקו הבריאות (אמן). אבל אנחנו איננו חיים למען הבריאות. בריאות היא רק אחד הכלים המאפשרים לנו לתור אחר משאות הנפש האמיתיות שלנו בחיים. אז שוב: מה היא משאת הנפש העמוקה, העזה, האמיתית ביותר שלנו?

"הצלחה", אתם אומרים. טוב, אז מה זה בכלל? איך אתם מגדירים "הצלחה"? מאילו מרכיבים היא בנויה, ומה הוא המרכיב החשוב והחיוני ביותר שלה?

"סיפוק". נו - בחייכם. די לסיסמאות הריקות. השאלות הקודמות מתאימות גם כאן. אני מדבר על משהו אמיתי, משהו שאפשר לשים עליו אצבע, משהו שאתם חפצים בו וזקוקים לו, שהייתם מוכנים לעשות כמעט הכל למענו. אני מדבר על המניע המרכזי והחשוב ביותר שקיים, ואתם מדברים סחור-סחור!

"טוב, בסדר - אושר!" עכשיו אתם ממש מעמידים את סבלנותי במבחן. אתם שוב מזמינים שאלות נוספות: מה, מה, מה זה, שיותר מכל דבר אחר יגרום לכם אושר? התשובה היא כה פשוטה, כה גלויה, כה ברורה - היא על קצה לשונכם! טוב, הנה רמז אחרון, רמז חיפושייתי: כל מה שאתה צריך זו... 

אהבה. 

נכון, קוראים יקרים. אתם כבר ידעתם את זה. ואם אתם חושבים שזאת קלישאה, אז מדובר בקלישאה השלטת והחזקה ביותר שידעה האנושות אי פעם, הקלישאה הממלאת את מחשבותינו, מכתיבה את מעשינו, מניעה את מזימותינו, מנהלת את חיינו. אנו חיים עבור אהבה. אהבת הורים, אהבת ילדים, אהבת בעל, אהבת אישה, אהבת אחיות, אהבת אחים, אהבת חבר, אהבת חברה, אהבת משפחה, אהבת ידידים. זה מה שאנו רוצים ולזה אנו זקוקים יותר מכל, וחלק כה גדול של פעולותינו במשך כל ימי חיינו קשור ומיועד בסופו של דבר לשם השגתו, הגנתו והעצמתו של אותו אוצר שרחוק מפנינים מכרו: אהבה. 

ברור: יש מטרות וחוויות אחרות בחיים שאנו מתאמצים להשיג - להט הלימוד וקסם המחקר, התחושה משיבת הנפש של יצירה אמנותית ותגלית מדעית, התרגשות המאבק או המשחק, התענוגות החומריים והחושניים למיניהם - אבל תגידו לי שלא הייתם מוותרים על אחד מאלה לפני שהייתם מוותרים על אהבה; תגידו לי שלא הייתם מוותרים על כל החבילה למען האהבה, ואומר לכם שוב: משהו משובש אצלכם. 

אז אנחנו מסכימים: אף אדם בעל מוח מפותח דיו לא יכחיש שאהבה מהווה לפחות אחד הגורמים העיקריים המניעים ומכוונים מעשי אנוש. אז הבה נקדיש מספר מילים לאהבה, בסדר? 


*************************

מי שמעוניין לקבל את כל המאמר (24 עמ') מוזמן לפנות באישי.

כשמכירים מישהו, ומה שהוא רוצה- את גם רוצה.

מה שהוא שואף- את גם שואפת לשם.

מה שחשוב לו-חשוב גם לך..

וכו'

בס"ד

קשה לי קצת שהגדרת את זה כזהות מוחלטת.

לענ"ד זוגיות נכונה או אהבה נכונה זו לא זהות מוחלטת אלא גיבוש של כל אחד כזהות נפרדת וההשלמה של שניהם יוצרת את החיבור השלם. זהות מוחלטת עלולה לעיתים  להיות על חשבון זהות ה"אני הפרטי" לא?

מסירות נפש לעמ"י,

אז את תעשי את זה דרך מה שאת מאמינה, והוא יעשה את זה דרך מה שהוא מאמין, אבל יש מכנה אחד [או יותר] משותף וזהה.

קחי למשל את אהבת ה'- לשיטתך, שאהבה הינה גיבוש של 2 אישויות שכל אחת עומדת בפני עצמה- את מאמינה במידות ורצונות כל שהן, והקב"ה "בעל מידות" כל שהן, ואהבת ה' היא השתלמות של שני הדברים, של המידות שלך ושל מידותיו של הקב"ה..

לשיטתי- הקב"ה בעל מידות ורצונות, ואנחנו צריכים להזדהות ולהרגיש אחדות מוחלטת עם אותן מידות ורצונות..

וכן בתורה..

מטרות משותפות ואדיאלים גדולים זה אחלה.

אך אנחנו לא מלאכים, ואי אפשר לחיות רק מרעיונות.

כדאי שהמכנה המשותף יהיה קצת יותר מ"תורה, חסד, מסירות נפש לעמ"י"

אחרת תגמור ברבנות.

רצונות/מחשבות/שאיפות יכולות (וצריכות?) להיות שונות.

הרי מדובר בשני בני אדם שונים ולא זהים.

אבל -

אתה רוצה את מה שהוא רוצה - כי זה הרצון שלו

אתה שואף למימוש השאיפות שלו - בשבילו

מה שחשוב לו חשוב לך - כי זה הוא.

לפי מה שאתה אומר, אם אדם ישנה את שאיפותיו באמצע החיים, אז בטלה אהבה.

מה ההבדל בין שינוי שאיפות לשינוי מראה?

שניהם אהבה התלויה בדבר.

(איך עושים את זה? אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר בעין טובה. להכיר בטוב הפנימי שקיים באדם ומוביל אותו.

והרבה הרבה ללמוד ולהבין איך הטוב הזה מופיע גם בדרכים עקלקלות ומסובכות)

שגורמת לך לאהוב את עצמך

כלומר לא רק אהבה לבן אדם אותו אתה מעריך,מכבד,מחבב ומרגיש שלם איתו...

אלא זה מין חיבור וקשר שגורם לך להוציא את העוצמות הטובים שבך!

הרגשה של בית ובטחון מצדך, רצון שיהיה לשני טוב מהצד השני.

כל מי שחושב שאהבה לא נמדדת במעשים- אני חולקת עליו!!!!

אין דבר אוהב יותר מלשלוח את אשתך לישון ולסדר לכבודה את הבית...

אז נכון שמאחורי הקלעים בתוך הלב אי אפשר למדוד או לספור אהבה

אבל מה שנשאר אצלך בלב ולא יוצא החוצה לאהובך- לדעתי -בסיכומו של דבר לא שווה כלום....

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?