הר חומה ,קרית משה (פסגת זאב?),נחלאות, גבעת מרדכי

לגבי הר חומה וקרית משה כבר שמעתי שבתי הספר שם לא ממש מתאימים לילדיי

איזה בתי ספר יש בנחלאות / גבעת מרדכי?

אבל אני מכיר את המקום כריכוז של ציבור דתי לאומי איכותי - ויש שם בית ספר ממ"ד תורני

על גבעת מרדכי זה מה שמצאתי

ועוד דיון על זה מכיפה

ונחלאות הבית ספר הזה קרוב אילו

השאלה- טובים למי?

תסביר יותר איזה סוג חינוך אתה מחפש בדיוק

עד כמה אתה מוכן שהילדים שלך יסעו לבי"ס -בתוך העיר?

(מכירה ילדה שגרה בנחלאות ולמדה בבי"ס ממ"ד הר נוף- וכל יום נסעה באוטובוס... למשל)

עוד שאלה- כמה כסף יש לך לשלם על שכירות? (אל תענה לי, תחשוב לבד)

יש הבדלים בין שכונות

ונסיעות.

כך שנחלאות למשל למרות שהיא נחשבת שכונה די יקרה אבל מכיון שהיא במרכז העיר זה מוריד את הצואות הרכב

איזה חינוך אתה מחפש בדיוק?

אני לא רוצה שהילדים ייסעו באוטובוס.

שמעתי דברים טובים על ממ"ד הר נוף ופחות או יותר נראה לי שזה הכיוון של בית ספר שאשמח לראות את ילדיי לומדים בו.

מבחינה חברתית אני לא בטוח שבהר נוף הילדים שלי ימצאו את עצמם.

עושה רושם שיש יותר מידי ילדים בירושלים שנוסעים מרחקים ארוכים לבית הספר ככה שאני מתקשה למצוא אזור שבו יש גם בית ספר קרוב וגם חברה טובה בסביבה

וכן שהילדים יסעו לבית ספר בהר נוף כמה תחנות..

אני ממש מעדיף שהילדים לא ייצטרכו ליסוע באוטובוס.

גם ככה המעבר מקרית ארבע לירושלים לא יהיה להם קל

ולגבי הרובע - נראה לי שזה הרבה מעל התקציב שלי

קרית יובל?

בית וגן?

קהילה איכותית וחמה, והבית ספר שם נראה לי טוב. לא כל כך מכירה, אבל בני דודים לומדים שם. סוג של סומכת עליהם. איכות ורמה רוחנית גבוהה. 'דוסיות', מצב חברתי? לא יודעת.

ניסית בשאר הרבעים? הר הזיתים? כרם התימנים? עיר דוד? שמעון הצדיק?

פנה לעמותת אלעד.

קרית משה. שכונה נפלאה כל כך...יש את תלמוד תורה מוריה, ברובע. מומלץ מאוד. באים לשם מכל חלקי העיר.

קטמון היא גם מקום נפלא.

מוסדות חינוך טובים וחברה טובה בשניהם.

(קרית משה- מורשה, מאור התורה, נעם בנים/ בנות, צופיה. העיר העתיקה- מוריה לבניםובנות- מומלץ מאוד.)

השיקול הוא יותר כלכלי- העיר העתיקה זה יקר יותר..

;)

פסגת זאב? זו לא שכונה בעייתית, מבחינת גנבות, ופשע?

יש שם ממ"ד- אבל לא נראה לי שזה מה שעקיבא מחפש

יש שם גם גרעין תורני- אבל הוא עוד לא הקים לעצמו בית ספר..

בפסגת זאב מזרח יש נועם- בנים ובנות מצויינים.

וגם כמה וכמה קהילות דתיות נחמדות

והמרחק מגבעת שאול להר נוף לא גדול (רק קח בחשבון שדירה שם עולה פי 2 מבקריה..)

ואז זה לא כ"כ נורא..

אז,

לבנים יש את בית ספר דוגמא - הוא בית ספר אינטגרטיבי - יש בו את כל הסגנונות - מילדי נחלאות האמריקאים הקרליבכים ועד ילדי המושבים שבאים מבחוץ והם לא ממש דוסים. הצוות טוב ומטפח - הן מבחינה לימודית והן מבחינה אומנותית ורגשית. אני אישית לא שולחת לשם בגלל שאני לא רוצה שלבן שלי יהיו חברים עם אייפונים מכיתה ד' - וזה קיים שם... אבל אני מכירה הרבה שכן שולחים ודוגלים בכך שהילדים יתמודדו.

לבנות - יש את אוילינה הכי קרוב - גם לא ממש דוסי... 

הרבה מילדי נחלאות הדוסים יותר שולחים באוטובוס או בהסעות או בקאר-פול לממד הר נוף או לנעם/תלמודי תורה בקרית משה. בכל מקרה - נשמח לראותכם באיזור נחלאות!

דרך אגב - מה שאפשר למצוא באיזור נחלאות שהוא במחיר סביר- לרוב אילו כל מיני דירות מוזרות וכוכים - צריך ממש לבדוק  טוב!! מדי פעם יש מציאות..

מה לגבי שכונת קטמונים? יש שם חברה תוססת של זוגות צעירים דתיים לאומיים מכל מני סגנונות ויש שם קהילה אחת לפחות שהיא מאוד גדולה ותומכת (יש לי את המייל הקבוצתי שלהם אני חושבת - אם אתה מעוניין אני אתן לך) - ובתי הספר של מקור חיים הם די קרובים (10 דקות רבע שעה בהליכה רגלית), וגם פתחו שם איזושהי שלוחה של ממ"ד הרובע. אני שוב לא יודעת אם זה הסגנון, אבל שווה לברר. המחירים שם יותר סבירים מקרית משה - זה ברור (אבל גם שם לא נמוכים - אין ממש נמוך בירושלים... מינימום ל-3 חדרים 3000 נראה לי)

למה ממ"ד הר נוף נשמע לך טוב?

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!