ופרשתי.

(באמת, אני לא מבינה איך הצלחתם לסבול את הספר הזה!)

והמון מוסר השכל חיובי שבא בדרך נעימה, לדעתי

אז אני ממש בממלכת כוזר...חושבת על המלך איסתרק...מהללאל...

מחכה לספר!

בסיעתא דשמיא!!

ואחרי שנה קראתי שוב, ודווקא מאיפה שהפסקתי התחיל החלק המעניין... במהללאל כבר נכנסתי ישר לקטע.. =C

אפילו לא עד 200

בין הספר הראשון לשני היו 4 שנים... אני ממש מקווה שהפעם זה לא יהיה כל כך ארוך...

לאחותי היא אמרה לפני חצי שנה "עוד שנה...."

אני בונה על הספר הזה לחופשת לידה... לתכנן משהו אחר?

הכי הרפתקני שיש

הם קצת ארוכים מידי... אבל יפים בכל זאת. מחכה לשלישי!

באמת ההמשך ל"איסתרק" יצא? עבר כל כך הרבה זמן מאז הספר הזה נדפס ומאז קראתי אותו ולא נתקלתי בספר ההמשך שלו, אז חשבתי שאולי הסופרת לא הוציאה ספר נוסף בסוף! בקשר לשאלה שלך אין לי מה להגיד, בהצלחה!

יוזבד כבר יצא???

את הסגנוןן של הארי פוטר

זה אלה שהשתלטו על השלטון נגד מי שמודח.

סגנון הכתיבה?

העלילה?

הרעיונות?

שאני לא מסוקרנת לדעת מה קורה בסוף . אני קוראת אותו מדי פעם כבר שבוע .. עוד לא הגעתי לעמוד 200 אפילו

והיא אמרה שזה נמצא כרגע בהדפסה וזה יצא בעז"ה בעוד חודש

אני אהיה בעיר של דוסים וזה יהיה נחמד לקנות לחג....

בכל אופן ברגע  שהספר יוצא שמישהו יעדכן [נדאג שישלחו לנו...]

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.