אפילו שהכל שחור, והמציאות קשה ועצוב.
וכולם עזבו.. ואף אחד לא נשאר בשבילי.
אתה תמיד נמצא, ותומך, ואוהב ומחזק.
רק תגיד לי אבא,
איך אני יכולה להודות לך על כל הטוב שאתה עושה איתי
בכל שניה ושניה שאני בעולם הזה.
כל דבר שאני יעשה לא יספיק לעומת מה שאתה עושה למעני..
אתה יודע?
אני מרגישה כפויית טובה.
כיי.. כיי... לפעמים אני שוכחת אותך. ושוקעת בעולם החיצוני והחומרי..
פתטית שבטוחה שהכל תלוי בידי אנשים ולא בידך.
טועמת מהצד השלילי של העולם הזה. נהנת, לא אגיד שלא.
אבל אחכ? ריקנות.
ואחרי שככ התרחקתי ממך גם פיזית וגם נפשית
אני חוזרת אלייך... בבכי...
ואתה מושיט לי ידיים..
ולא אכפת לך שהיידים שלי נגעו בדברי טומאה..
אתה גדול אבא. פשוט גדול.
אני מבקשת סליחה אבא.
אם פגעתי. אם חיללתי את כבודך.
אם עשיתי משו שלא מצא חן בעינייך.
אוהבת.
הבת הקטנה שלך, שככ מבולבלת.. ורוצה שתכוון אותה אליך.
