לי לא יפריע.. וחשוב לי שיספר לי.. 

כולנו בני אדם ולכולנו יש נפילות..

השאלה מה עושים כשנופלים..(??)

אם הוא באמת מבין שזה לא היה טוב והוא ממש מתחרט על זה והוא יעשה הכל כדי שזה לא יקרה שוב - אז מבחינתי, הדלת פתוחה..

(הסתבכתי עם הניסוח.. מקווה שאני אובן נכון..)

היה לך מרצה פעם בשם מיכאל חלמנסקי?

ד"א יש סיפור על השם הזה שהונפץ באוניברסיטה העיברית...

או ג'ון דו

זה דיי חשוב.

דבר ראשון, כמה עובדות ידועות אך מוצנעות: אחוז הנופלים במראות אסורים (מאד אסורים, למען הסר ספק) הוא גבוה מאד. הרב יניב חניא טוען שמדובר ב90%. אני מניח ומקווה שזוהי הגזמה, אבל אין ספק שמדובר בתופעה רחבה מאד.

התופעה הזאת לא פסחה גם על הציבורים התורניים והחרדיים, ואני אומר את זה בלשון המעטה. שמעתי מספיק סיפורים, מכלי ראשון, מבחורים טובים וצדיקים ממני (באמת), שלא רק שנפלו, אלא עוד נופלים, ובתדירות לא נמוכה. זוהי תמונת המצב המצערת, מהתרשמותי.

יש בנושא הזה פער גדול ומובנה בין בנים לבנות. יצרם של בנים גדול יותר כידוע, ואחוזי הנופלים גבוהים בהרבה מאשר אצל המין השני.

נוצרת מציאות בעייתית: הבת, שאינה מבינה את גודל הפיתוי והניסיון, ושלרוב ב"ה לא נפלה בדברים הללו בעצמה, חיה בתפיסה שגויה לפיה בן שנפל בזה הוא בעייתי בנושא שמירת העיניים לעומת בנים אחרים. הרבה אף יגדילו ויעצימו את החששות לחוסר נאמנות אפשרות בחיים הזוגיים לכשיבואו.

לכן, לטובת כל הצדדים, עדיף שהנושא יוצנע. אולי עד שלב שבו רמת האמון ביניכם מספיק גבוהה כדי שהיא תיקח את זה בפרופורציות הנכונות. יתכן שרמת האמון הזאת תגיע רק לאחר החתונה. יתכן שגם אז לא.

"אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה" - דרש על כך אחד האמוראים: "חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה" (ברכות דף לד עמוד ב). חובת הפקת הלקחים ממעשיך מוטלת עליך, לא על אחרים.

בהצלחה!

מכיוון שאני מכירה תצמי, מעדיפה שיגידו לי כשמרגישים בנוח...

ולא לשמור בסוד ולחכות עם זה בלב כי אולי ״אזרוק״ אותו ע״כ... כי אם הכל יהיה בסדר, לא אזרוק בחור רק על כזה דבר.

שכיום בנות מבינות גם מבינות מה גודל הפיתוי,

פשוט כי גם בקרבן אחוז ה"נופלות" גדול.

ואני לא רואה שום ענין שהוא יספר לה/היא לו.

לא ייטיב את התחושות לאף אחד מן הצדדים.

בעזהי"ת.

ואפשר להרחיב את הנושא הזה כ"כ הרבה, אבל לא בפורום הזה...

ורק כשהקשר מאוד מתקדם, לדעתי, אפשר לספר דברים כאלה. לא לפני. (ז"א- אחרי החתונה לפחות)

לא מספרים על עבירות מהעבר.

לטעמי זה עומד על אותו קו שאסור להזכיר לאדם את עוונותיו הראשונים, כדי לא לביישו.

גם לשאול על דברים דומים כדי להגיע להבנה על אותו חטא ספציפי, זו לדעתי בעיה גדולה..

כי כך ממש עוברים על: "וחטא גמור הוא... להזכיר הדברים הדומים.. כדי להזכירו מה עשה". (רמב"ם הלכות תשובה).

יש בזה משום הונאת דברים. ממש עשיית צער לזולת.

מנגד: כמובן אם היא שואלת נקודתית, לא משקרים.

שהיה פה לא מזמן?

מה ההבדל בין מראה עיניים לבין מגע הגוף?

ואפילו המראה נחקק יותר, בתת מודע...

ואני אומרת, הייתי מעדיפה שייספר לי.

כי כמו שמישהי ענתה לי לשאלה שלי, וזה תשובה שתלווה אותי (וגם לדון לכף זכות) - 

"אנחנו לא מלאכים. כולנו בני אדם ועושים טעויות לפעמים...."

אז לי בעזרת ה' לא יפריע...

נגיעה זה מישהו שלא מספיק מתבייש בזה,עובדה שיש עוד מישהו שמעורב.

עיניים זה יצר חזק שצריך להתגבר עליו,

אבל מתביישים.

מי שמתבייש בחטא שלו זה עניין אחר.

כולנו נופלים בדברים, אנחנו בני אדם ולא מלאכים,

יש הנופלים בנושאים חמורים ויש הנופלים בנושאים חמורים יותר..

אך זה מתגמד כשהבחור ש"בעבר נפל" מתגלה כבחור צדיק, מלא דבקות ואהבת ה', באופן הכי אמיתי-

כי בעיניי העיקר הוא הרצון, השאיפות, העבודה, ההתמדה.

מה שהיה- היה ותמיד יש אפשרות להתחיל מהתחלה. 

אם ה' נותן לנו אפשרות של כפרה כל שנה מחדש-

אין שום סיבה שאנו, כבנ"א, לא ניתן מקום לאדם שחוזר בו מחטאו או טעותו.

לגבי אם לספר?

שאלה קשה.

מצד אחד אני דוגלת באמון, בשיתוף, ביושר, בהדדיות. 

מצד שני אני חושבת שמידע כזה באופן מסוים היה מתחיל להפעיל אצלי חשדות ולבטים וסתם פוגע בהערכה,

לכן- לא חושבת שהייתי רוצה לדעת על זה במהלך היותנו רווקים או מאורסים, אם כבר- אז רק כנשואים.. 

ישועות.

ובאופן כללי רוצה טוב ושואף ליותר

אז אני אכיל את זה, ולא ארצה לדעת. זה בינו ובין בוראו.

(ויש גם בנות שנופלות)

שלכל מי שאמרה שלא יפריע לה לצאת עם בחור כזה..

שתחשוב טוב עם עצמה אם זה בכנות..

אני לא אומרת את זה סתם...

אני רק נותנת נקודה למחשבה.. 

אפילו מחשבה לרגע 1..

וזהו!

אבל בדיעבד ובידיעה שקלטתי שאני נפגשת עם בחור אמיתי, צדיק ומלא בקדושה-

אני לא חושבת שצריך להיסחף עם העניין עד כדי סירוב או פסילה.

הרי כולנו נופלים בכל מיני עניינים, לא? 

אמנם הנושא הזה נשמע חמור וטמא אבל לא בטוחה שלשון הרע פחות..

ומה לגבי בחורים שחזרו בתשובה ובעבר הלא דתי שלהם עשו את מה שעשו ללא ידיעתך?

איך תפעלי אז?

רק נתתי נקודה למחשבה..

זה הכל

ואחרי שחשבתי על זה אפילו יותר מרגע 1,

יש הבדל האם מדובר בבחור שנפל באינטרנט/ בנגיעה/ חזר בתשובה

לבין משהו נפשי עמוק מכך.

רק ניסיתי להראות צד אחר של המטבע..

כי יש גם אחד כזה (לדעתי)

ויש מי שמבין למה התכוונתי.. ודווקא בגלל שאני מעריכה את שיקול הדעת שלו חשבתי שלא יגיב..

ואם כבר העלנו את העניין איך אפשר לדעת מה נפשי ועמוק ומה לא..?

אני לא בוחנת כליות ולב..

מבחינתי האדם שהתחרט הצטער וחזר בתשובה מעניין אותי מה הוא עכשיו ולא מה היה לפני 8 שנים..

דווקא ממך אני מצפה שתביני למה אמרתי את זה כמשהו גורף 

נראלי שלא היתה לי בעיה בגלל שזה כבר כ"כ שכיח.. צריך פשוט להתמודד עם זה בגבורה וברור שעדיף שיחזור בתשובה שלימה..

אם יש סיבה רלוונטית לספר- שיספר.. אם לא- אין טעם סתם לפתוח את זה. 

לדעתי, בתור אחד שעבד הרבה עם נוער ומבוגרים שמתמודדים עם הנושא של האינטרנט,

אנחנו צריכים להפנים שזו לא נפילה! זה דבר טבעי ביותר.

אם 90% מהגברים קשורים לזה ברמה זו או אחרת, לא מסתבר שזו "נפילה", אלא שזה משהו

טבעי.

איני אומר עכשיו שהכל מותר לכתחילה. אני גם לא מציע פתרון כולל לנושא. אבל עיקר המסר שהיינו מעבירים 

לאנשים שעבדנו איתם זה שזה נורמלי לחלוטין. זה טבעי לחלוטין. 

למה סתם לגרום לכמות כ"כ גדולה של אנשים אשמה הלא עוול בכפם?

זה שהאדם נולד עם יצר זה משהו אחד.. וזה טבעי..

אבל מכאן ועד לתת לגיטימציה לעשות דברים חמורים שנוגדים את ההלכה..

נו באמת.. 

מה לזה ולתמימות..

ולכן לא יכול לענות על שאלתך שהופנתה אליהן.

אבל בגלל שראיתי שענו כאן - בלי שעיינתי בתשובות - ראיתי לנכון להעיר על משהו, שנתקלתי בו גם כאן (אולי "מאחורי הקלעים").

בלי להתייחס כלל לשאלה האם זה מפריע לבת  או לא ואם היא רוצה לדעת או לא:

אני חושב שענין מרכזי הוא עד כמה באמת הדבר כבר "מאחריו". שאינו חלילה "מכור" לכך. שזה לא ישפיע על היכולת להתייחס לאשתו כאישיות.

אין לזמן לכתוב באריכות יתר, אך דעו לכם שהתבחבשות בעניין לא מטיבה..

לכולנו יצרים ולכולנו נפילות, העניין כמו שבטח כתבו מעליי (חותמת על זה) זה הנסיונות וההתגברות.

אני לא מתה שישתפו אותי בזה, בטח לא בקשר מתחיל... מה אעשה עם המידע הזה?

אחרי החתונה- יש מה לשתף, וגם במידת מה...

*הערה לא קשורה- יש גבול דק בין מודעות בריאה לעניין (ז"א, שבחורה שתגלה שזה קורה לבעלה לא תרצה להתגרש ר-ק בגלל זה) לבין נבירת יתר בזה....

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?