מכתב ממטפל מנוסה בתחום.
כדאי לקרוא, יש כאן משהו מאד אנושי ונוגע.
יודפת
היא הרימה טלפון וביקשה להפגש בבית מלון ירושלמי טיפוסי ולא בקליניקה.
בדרך כלל אין אני נוהג לעשות כך, אול בקולה היה נשמע תחינה קלה.
אכן קבענו לפי רצונה, היא נתנה לי את הכתובת ואמרה את השעה בלובי של המלון.
זה היה קרוב לקליניקה אז אמרתי בליבי לא נורא ואולי זאת גם מצווה .
כיבדתי את רצונה ואכן הפגישה התקיימה במקום שביקשה.
אכן בשעה היעודה הגעתי למלון
וחייכתי לעצמי על הסיטואציה המוזרה
את פני קבלה היא בכניסה
היא עמדה מולי במלוא הדרה עם מבט שמיימי בעיניים .
היא היתה לבושה צנועה וחסודה,
הושטתי לה את ידי והיא סירבה בחיוך מבויש.
הבנתי כי "היא שומרת נגיעה" וכיבדתי את הימנעותה .
למרות שמבחינתי זאת היתה הושטת יד של נחמדות ולבביות.
ידפת ללא הכנה מראש התחילה לספר את סיפורה .
"דילמת הרוצה אבל לא יכולה".
את הדילמה מכיר אני אבל לא ציפיתי שהבחורה שכך לבושה תשתמש בה בצורה כ"כ חופשית .
אני כבר בת 35 ואני רווקה .
ואני עדיין שומרת נגיעה .
אני שומרת נגיעה עד כדי כך שאני נרתעת ממגע.
אני יוצאת עם בחור כבר כחודש ימים, זה באוויר אני רוצה לנשק אותו ונראה לי שהוא גם אבל אני לא מסוגלת, אני לא יכולה.
ראש האולפנה יושב לי על הכתף ואומר לי אסור.
אני לא משוגעת אני יודעת שמותר, אני יודעת שאני רוצה אבל ....
אבל אני נרתעת והבחור לא מבין מהעובר עליי.
הוא מאוד מתחשב ומקסים ולא לוחץ בכלל
אבל עד מתי אני אנהג כך.
אני לא רוצה להתחתן ישר בגלל שאי לא מסוגלת לעמוד בפיתויי, אבל לשבור את המוסכמה אתה יודע אני לא יכולה .
אני רוצה אבל לא יכולה .
אני חייבת להתפטר מזה אחרת לא יהיה אף בחור שיוכל להחזיק איתי מעמד ואני לא בת 18.
אני בכלל לא יודעת מה עושים כשבחור מנסה לתת לי יד, נשיקה, שהוא מחייך אליי אני מסמיקה .
הדבר היחיד שאני יודעת זה להרתע אחורה בבעתה.
ידפת דיברה ואני הייתי נפעם מהכנות שלה.
היא לקחה את האמת שלה ולא הסתירה היא הניחה אותה על השולחן והתמודדה עם הבעיה .
הבעיה רווחת בציבור הדתי ( אבל לא רק שם ) וא"א להימנע מלדון בו בצורה גלויה .
שמירת נגיעה הוא מונח המתאר את שמירת איסור נגיעה, הקיים בהלכה היהודית וכל כוונתו הינה מגע תאוותני בין גבר לאישה האסורה עליו באיסור עריות.
לדעת הרמב"ם מקורו של איסור זה הוא בפסוק המובא בספר ויקרא: "איש איש אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'" (ויקרא יח, ו). הרמב"ן חלק על הרמב"ם וסובר שאיסור "לא תקרבו" מדבר על קיום יחסים מיניים ממש, ולכן איסור נגיעה אינו כלול בו, אלא הוא איסור דרבנן שתקנו חז"ל לפי פירוש זה האיסור נועד למנוע את הביאה האסורה.
עד כאן ההסבר ההילכתי אולם לא זה מקומי, אין לי סמכות של פוסק הלכה וקטונתי מלהכנס למקום זה , מגיע אני מעולם הטיפול הרגשי וכאן הוא המקום שלי, אולם זה ההסבר שידפת קבלה ממני .
ואל לי להיכנס למקומם של פוסקי ההלכה על מנת לקבוע סייגים או הגדרות .
אולם ידפת דיברה מהלב, יש לה צרכים, היא רוצה חום ואהבה, היא רוצה חיבוק, היא רוצה הגנה, היא רוצה את הביטחון של הזוגיות
זה הצורך שלה. היא "קברה" אותו שנים רבות, היא מנעה אותו מעצמה.
לא היה לה צורך להתמודד עימו כי לא היתה לה זוגיות אמיתית. דייט פה,דייט שם .
אבל לכדי קרבה ואינטימיות היא בחיים לא הגיעה.
היא אפילו חששה שהיא לא יודעת מזה קרבה, מה המשמעות, איך עושים מה.
היא אמרה בנבוכות מה.
רק מלראות סרטים עם נשיקה היא היתה מסמיקה אז לחשוב עליה ועל בחיר ליבה באותה סיטואציה.
"יודפת" סבלה מטראומת "הרוצה אבל לא יכולה",
לידפת היו צרכים רצונות, מאווים, כמיהה. היא רצתה אולם היה בתוכה קול אשר החניק את הצורך הזה ומנע אותו ממנה ( חללה וחס אין אני בא לעודד מגע ללא אבחנה או ללא רגש שכל מטרתו תאוות בשרים, גם לתאווה זאת יש השלכות קשות מנשוא עלינו כבני אדם, ועל כך אולי אכתוב בהמשך )
אני מאוד רגישה מבולבלת, מצד אחד אני מאוד זקוקה לחום ואהבה ומצד שני אני לא חושבת שאני יודעת מה הכוונה. אף פעם לא הייתי בסיטואציה הנכונה. אני לא חושבת שאני יודעת את משמעות המילה אהבה, עד היום יצאתי רק בשביל חתונה זאת היתה המטרה.
שום דבר מעבר לחתונה לא היה שם.
נכון שהיו גברים שהתגעגעתי לראות אותם אולם לא מעבר לכך, את המונח פרפרים בבטן אני לא מכירה .
יש בי סוג של תסכול, אני מרגישה עם סוג של נכות.
הכיצד אטמתי את הצורך הטבעי הזה במגע .
הכיצד אני לא צריכה אותו?
או שאולי אני צריכה רק לא מודעת אליו.
אני כבר לא יכולה אני רוצה חיבוק אני רוצה נשיקה .
אבל אסור כי ככה לימדו אותי באולפנה .
חשתי כלפי ידפת צביטה קלה בלב.
הצלחתי להרגיש את התסכול בקולה .
ואת הכמיהה שלה למשהו שלא נמצא.
היא ניסתה אבל לא הצליחה.
התהליך עם ידפת כלל שני כיוונים
האחד בחינת האמונה .
עד כמה ידפת שלמה על הדרך שבה בחרה, התפלספנו הלכתית ובדקנו מחקרים, היא אמרה בעד ואני נגד. היא ניסתה לצודד ואני הראתי אחרת.
בשורה התחתונה הגענו למסקנה שזאת הדרך בה היא רוצה ועימה היא שלמה.
אז את המשוכה הראשונה עברנו בדרך למימוש הכמיהה .
פחד ממשהו יוצר ממנו רתיעה ולכן על מנת להתגבר על הרתיעה יש להתמודד מול הפחד ואיך מתמודדים עימו?
בידע, כאשר אין בורות אז אין חשש, ולכן שלחתי את ידפת ללמוד על נושא המגע,
מה מהותו מה מטרתו, ציידתי אותה במיטב הספרים שהיו אצלי בארון בקליניקה בנושא מגע,ספרי אקדמיה ובספרי הלכה.
מחקרים מדעיים וספרות נשים.
על מנת שתוכל לקבל קשת שלמה של נתונים אודות הנושא.
לאחר שלב זה היה עלינו ללמוד, לקבל את הדברים להבין שיש צורך להוציא להם את העוקץ ולהבין שהם לא נושכים, לראות במגע לא משהו טמא ומלוכלך, לראות בו משהו חשוב ונעים.
מגע הוא סוג של הנאה .
התמכרות, משהו שיוצר ובונה ולא משהו שהורס ( נכון שמגע לא מווסת יכול ליצור הרס) אולם המטרה היתה לדעת, לתת לידפת את הכלים לווסת ולדעת מתי הדבר נכון עבורה .
מה החשיבות של מגע בזוגיות ובנישואין בפרט.
מה החשיבות במגע עם ילדים והעברת תחושות המגע הלאה
מה חשיבות המגע ליד הילדים מה הם לומדים מכך, איזה כלים הם יקחו הלאה לזוגיות שלהם .
אחד מהדברים שנעלמים בזוגיות ארוכת טווח הינה חושניות והמגע ואותו חשוב לשמר ביומיום.
עוד דרך ארוכה לפנינו אולם כעת לפחות ידפת שלמה עם עצמה.
היא התחילה לקבל את הדרך שבה בחרה, היא למדה להתמודד עם ההרגשה .
וכעת כל שנותר הוא להניע תהליך על מנת לצלוח את השלב טרום חתונה.
ולהביא אותה לכדי מימוש הידע אותו צברה , כעת מגיעה היא עם תובנות וכלים על מנת להתמודד עם הדבר שממנו כ"כ חששה .
כעת תוכל לעשות היא הצעד הראשון גם אם טיפה בחשש עם בטחון עצמי והשלמה.
אני מרגישה בתוך מנהרה שהאור בה לא היה טיבעי ונכון,
הלכתי כל הדרך לאורה של תאורה שאינה אור השמש,
אני רוצה לצאת החוצה אל אור השמש, אני מקווה כי אני עולה במדרגות אל האור האמיתי.
אני רוצה שהוא יאיר את עיני ואת ליבי...
שלכם,
אראל הנדלר
טיפול זוגי, טיפול משפחתי, גישור, מאמן אישי בכיר, מנחה קבוצות
ליצירת מציאות חדשה בחיים הן לעצמך והן לסביבה .
להצלחה במע' יחסים, מציאת זוגיות, הסכמי גישור בתהליכי פירוד, טיפול בבעיות משפחתיות .
)
