ב"ה
פרשתנו פותחת "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", וחז"ל* מספרים שייחסו אותו שוב (לאחר ייחוסו בסוף פר' בלק) הואיל וביזוהו השבטים ואמרו עליו: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה...".
שואל הרבי:
א. בפשטות, רק שבט שמעון ביזוהו שהרי הרגו את הנשיא שלהם (זמרי). מדוע אומרים שכל השבטים ביזוהו, בעוד שלכאורה הסכימו עם מעשה פנחס [כפי המסופר שכשזמרי הגיע עם המדינית – געו כולם בבכי'. ובמיוחד לאחר שהמגפה נעצרה בזכות מעשה פנחס] ?
ב. אם היו רוצים לבזותו, הי' להם לומר שאבי אימו הי' כומר לע"ז ועבד כל ע"ז שבעולם. מדוע איפוא מודגש בטענת השבטים על כך שפיטם עגלים לע"ז?
ג. מדוע צריך להדגיש אבי אמו בעוד שהיו יכולים לקצר: "זקנו" [והי' ברור שאין הכוונה על אבי אביו, שהרי זהו אהרן] ?
ד. בכלל יש להבין: מה ההשלכה לסבו? אילו סברו שהי' אסור לפנחס להרוג את זמרי [משום שלא ידעו את ההלכה ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו", או שסברו שאינו "קנאי" אמיתי אלא עושה זאת ממניעים אחרים], היו צריכים לבזותו ע"כ שהוא עצמו רוצח... ולא ע"כ שסבו פיטם עגלים?
מבאר הרבי: השבטים רצו בכך להציל את כבודם של משה וכלל ישראל. שהרי זמרי הביא את המדינית "לעיני משה ולעיני כל עדת בנ"י", ואיך יתכן שבעודמשה וכל ישראל חדלו מעשיית דבר, פנחס קם ועשה מעשה, הרי זהו זלזול בכבודם של משה וישראל (ופשוט שהם לא ידעו ש"נתעלמה ממנו הלכה")?! [ובכך סרה שאלה א']
לכן, הם טענו שמעשהו נבע גם** ממניע אחר שהוא "אכזריות", וזה בהסתמכם על כך שהוא נכדו של יתרו שהי' מפטם עגלים ואח"כ הי' שוחט אותם לע"ז, היינו מעשה של אכזריות נוראה (כא' המאכיל מישהו קודם רציחתו)***. ולכן, כנראה הוא ירש תכונה זו מסבו (וזו גם הסיבה שהזכירו את סבו). [ובכך סרה שאלה ב' וד']
ולכן האריכו ואמרו "אבי אמו": שהרי ידוע ש"איש מזריע תחילה יולדת נקבה", הוי אומר שהבת מקבלת את תכונותיה מאביה (יותר מאשר אימה)****, וא"כ ביתו של יתרו קיבלה ו"ירשה" את תכונותיו הנפשיות מיתרו. ומי שקיבל את תכונותיה של בת יתרו – הי' פנחס (שהרי "אישה מזריעה תחילה יולדת זכר"), יוצא א"כ, שפנחס ירש את תכונת האכזריות מאבי אימו (כלומר: הוא קיבל מאימו, ואימו קיבלה מאביה). [ובכך סרה שאלה ג']
ועל ביזוי השבטים השיב הקב"ה: "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". היינו שקנאתו נבעה מהיותו בן אהרן שהוא איש החסד (אוהב שלום ורודף שלום), ובמעשהו זה, "השיב את חמתי ממעל בני ישראל" והשכין שלום בין בנ"י לקב"ה.
ההוראה: אין לשפוט בן אדם לפי מה שהוא נראה. כמו שכל השבטים טעו בהולכם לפי מה שהי' נראה להם, אך ה' העיד עליו ש:"בקנאו את קנאתי", כך כשרואים יהודי הלומד תורה או עושה מעשה טוב, למרות שיש הוכחות שהוא עושה זאת מצד פניות אישיות, מ"מ אין לבטל זאת, כיוון שאנחנו לא "קוראים" מחשבות ולא יודעים מה מתחולל בליבו פנימה, ורק "ה' יראה ללבב".
ואפי' אם הוא אכן עושה זאת מצד פניות – הרי כבר אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתומ"צ אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה [בפרט ע"פ חסידות שה"תוך" של ה"לא לשמה" הוא לשמה, כי הרי כל יהודי רוצה לעשות כל המצוות אלא "יצרו הוא שתקפו" (רמב"ם הל' גירושין פ"ב). א"כ בפנימיות זה לשמה, ומכח הפנימיות מגיע אח"כ שגם בחיצוניות יהי' "לשמה" (וא"כ "מתוך שלא לשמה" היינו מה"תוך" והפנימיות של הלא לשמה – מגיע לשמה)]
* סנהדרין (פב, א) ועוד. ומובא ברש"י ריש פרשתנו.
** אך לא טענו שהי' זה רק בסיבת אכזריותו, כי הרי נעשו לו ניסים רבים (כמובא בסנהדרין שם שנעשו לו 60 ניסים עיי"ש).
*** שהרי לא אמרו המית עגלים, אלא פיטם עגלים. וזהו ע"ד פי' רש"י בבמדבר יד, כב: אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך את ראשך.
****ראה רש"י עה"פ "אלה בני לאה.. ואת דינה ביתו" (בראשית מו, טו) שמפרש: הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ללמדך: אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה. עכ"ל.
מארכיון הפורום
