מספר שיצא על הרב דבורץ
על קברי אבות: הרבי הריי"צ מתפלל ברוסית
מדוע ביקש הרבי להתפלל על קברי האבות, ובאיזו שפה התפלל הרבי כדי שהמלווים הערבים לא יבינו את תפילתו? ● גילויים חדשים על הביקור ההיסטורי, מתוך זכרונותיו של הרב ישראל זיסל דבורץ, רב ועסקן חרדי, שפעל בחברון בתקופת ביקורו של הרבי הריי"צ ואף זכה להכנס עמו במערת המכפלה ● מיוחד ל"בית משיח" ● לקריאה
יט תמוז התשע"ג (27.06.2013)
בחודש תמוז תרפ״ט, ביקר בארץ ישראל האדמו״ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי מליובביץ׳. בתוכנית מסע ביקורו, ביקש האדמו"ר לבקר את הקהילה החסידית החב״דית בחברון.
חסידות לובביץ׳ בחברון נערכה לקראת בואו. מוכתר הישוב היהודי, הק׳ רבי אליעזר דן סלונים הי״ד – בהיותו מקורב למנהיגי הערבים בחברון, הצליח להשיג רישיון ביקור בעבור הרבי, גם בתוך מערת המכפלה. הרישיון כלל את האדמו״ר ועוד פמליה של שלושה מלווים.
השגת הרישיון הזה, הייתה דבר היוצא מגדר הרגיל! שכן מאז ימות הכיבוש הערבי בארץ ישראל, נאסרה הכניסה לבנין הקבר, גם ליהודים, וגם – להבדיל – לנוצרים. כיון שהערבים ראו בהם ״טמאים״.
שאיפתם של היהודים להתפלל על ציון קברי האבות, הייתה משאת נפשם מזה דורות רבים. ולכן אחר השתדלויות והפצרות מרובות, התירו המוסלמים ליהודים לגשת אל ציוני האבות, רק עד המדרגה השביעית המובילה לבנין הקברים. מדרגות אלה היו בזוית של הבניין.
במשך מאות בשנים, קבלו רק יהודים בודדים היתר מיוחד להתפלל באולמות התפילה שעל ציוני הקברים.
הידידות המיוחדת במינה, ששרתה בין רבי אליעזר דן סלונים, לבין מנהלי ההקדש (הווקף), היא זו שאפשרה לו, להשיג את הרשיונות האמורים (״ידידות״ זאת לא עמדה לו, רק כעבור חודש ימים, להינצל מהטבח שערכו ערביי המקום במאורעות תרפ״ט, הי״ד).
באותה הזדמנות, כאשר יד הוואקף המוסלמי נפתחה לאשר את רישיון הכניסה לרבי ולפמלייתו, החליט גם ר׳ ש. ז. קלונסקי – מבני קהילת חב״ד בחברון ומפקידי בנק חברון – לנסות את מזלו ולבקש רשיונות נוספים.
מאחר והשייך תופיק אל חוסיני, דודו של המופתי ימ׳׳ש, היה ממנויי בנק חברון, לכן פנה אליו ר׳ ש. ז. קלונסקי, והפציר בו לקבל עוד 3 אישורי כניסה למערת המכפלה: בעבורו ובעבור הגרי״ז דבורץ, ואחיו ר׳ יצחק.
ניסיונותיו נשאו פרי, והוא הצליח לקבל את שלושת הרישיונות, שהצטרפו לפמלייתו של הרבי. למשפחת חוסיני ניתן שוחד, סכום כסף גדול, בעבור הרישיונות האלה...
שאיפתו של הרבי הייתה, להשיג מנין יהודים לתפילה אצל קברי האבות, ולכן נעשו כל המאמצים להשגת הרישיונות. אך שאיפה זו לא התגשמה. בשעת הכניסה היו במערה רק שבעה מבקרים יהודים בלבד: הרבי, חתנו, הרב שמריהו גור-אריה, הרב יעקב יוסף סלונים, רבה האשכנזי של חברון, ר׳ אליעזר סלונים הי״ד, ושלושת נציגי הבנק להתפתחות חברון הנ״ל.
דבר הסכמתו של תופיק אל חוסייני, נשמר בסוד מערביי הארץ כדי לא לפגוע במעמדו של המופתי ימ״ש.
כך ר׳ ש. ז. קלונסקי תיאר את הביקור:
״ביום מסע הרבי מירושלים לחברון, נלוו אליו המיועדים להיכנס אל המערה. משהגיעו לחברון, התאכסן הרבי במלון ״אשל אברהם״ אשר מחוץ לעיר. משם פנתה הפמליה לביקור במערת המכפלה, כשהיא מלווה ברוב יהודי חברון, וביניהם גם מתלמידי הישיבה ה״מתנגדים", בני סלבודקה.
בהגיעם לתוך העיר, פנו האדמו״ר ומלוויו ל״בית רומנו״, שהיה רכושם של אדמו״רי חב״ד. משם סובבה הפמליה את ה״קסבה״, ודרך הכביש החיצוני הגיעו לבנין הקבר.
התכנית המקורית הייתה, להיכנס דרך ״שער יעקב״, ולצאת דרך ״שער אברהם״ (שכן ב״שער יעקב״ הכניסה ליהודים הייתה אסורה, וב״שער אברהם״ בלבד, הותרה הכניסה ליהודים, רק עד המדרגה השביעית).
כשהפמליה של האדמו״ר הגיעה ל״שער יעקב״, המתינה להם משלחת כבוד של גדולי הסוחרים הערביים בחברון. משלחת זו באה להביע את הכבוד שהערבים רוכשים לרבי אליעזר דן סלונים הי״ד, ששימש גם כמנהל בנק אנגלו-פלשתינה בחברון (לימים בנק לאומי לישראל).
במעמד זה התעוררה שאלה דתית, מוסלמית: דרכם של המוסלמים היא, לכבד את מסגדיהם בהליכתם יחפים במקומות אלה. כאשר הרבי התבקש לחלוץ את נעליו סירב, וכך נהגו גם מלוויו. רק לאחר משא ומתן נמצאה הפשרה. הפמליה נכנסה למקום, כשרגלי האנשים עטויות בעורות כבשים רכוסים בשרוכים.
לאחר שנכנסו למקום קברי האבות, עברו ליד המצבות הגדולות, שהיו מכוסות בשטיחים יקרים ובפרוכות רקומות בפרחים עטורות בגדילי זהב. המלווים הערבים הסבירו למבקרים, על קברו של מי, עומדת מצבה זו ואחרת.
ליד מצבתם של אברהם ושרה, הראו להם פתח של בור המוביל למערה שמתחתיה, בה הייתה תלויה מנורת שמן דולקת ״כנר תמיד״.
בראש המבקרים צעד הרבי, כשכולו שקוע במחשבות ובהרהורים. דומה היה כל העת שעיניו עצומות. שפתיו נעו כל הזמן. מופלא היה לראותו צועד בראש כולם, כשמלוויו – הן הערבים, והן היהודים – מהלכים בלאט אחריו. והוא עובר ופונה פעם ימינה, ופעם שמאלה, כאילו הוא בקיא בנבכי המערה כבשבילי ביתו.
•
הגאון רבי ישראל זיסל דבורץ שהיה, כאמור, בין המלווים, סיפר, כי בשעת פגישתם עם הרבי, לפני כניסתם למערה, הביע הרבי באזניהם את רצונו להתפלל על קברי אבות, כיון שלדבריו, הגיעה העת שקברים אלה יופקדו בידי בניהם, בני ישראל, ויהיה סוף לשלטון הערבים במקום.
הפמליה חששה מפני המלווים המוסלמים, שהבינו את השפה העברית. היה קיים ספק, שמא גם שפת האידיש מוכרת להם. משום כך הוחלט שהרבי יתפלל את תפילתו ברוסית, והשאר יענו ״אמן״! כך עבר הביקור במערה, ללא דיבור וללא לחש.
לאחר שביקרו במקום וסבבו את קברי האבות, ירדו ב״שער אברהם״. שם המתין להם כל הקהל וליווה אותם לאכסנייתם״.
מענה הרבי על זכרונותיו של הרב דבורץ מביקור הריי"צ
בחודש אייר תשט"ו כתב הרב דבורץ לרבי מלך המשיח על פגישתו זו עם הרבי הריי"צ, כמו גם על פגישתו – שנים רבות קודם לכן – עם הרבי הרש"ב. הרבי השיב לו על כך (אג"ק חי"א ג'תקיז):
במענה על מכתבו מכ"א אייר, אשר נעם לי לקרות בו ע"ד פגישתו עם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזמן שהותו באה"ק ת"ו, וגם עם אביו כ"ק אדמו"ר – זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והרי מפורסמת הוראת הבעש"ט אשר כל דבר שאיש הישראלי רואה או שומע יש בזה איזה לימוד בהנוגע לתכלית בריאתו שהיא דבר משנה ואני נבראתי לשמש את קוני, ועל אחת כמה וכמה בהזדמנות פגישה עם נשיאי ישראל מורי דרך לבני דורם ולדורות אחריהם . . בכבוד וברכת החג וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
כמה חודשים אחר-כך, התעניין הרב דבורץ אצל הרבי על האפשרות שהרבי עצמו יבוא לביקור בארץ. על כך השיב לו הרבי (אג"ק חי"ב ג'תתלה):
במענה על מכתבו מערב ראש השנה, שנתקבל – מאיזה סיבה רק עתה, ובטח הגיעו מכתבי בברכת השנה.
במ"ש אודות ביקורי באה"ק ת"ו, הנה מכמה סיבות אין זה עדיין בידי, וכבר נאמר לכל עת, והאלקים עשה את הכל יפה בעתו...
קשריו של הרב דבורץ עם הרבי
הרב ישראל זיסל דבורץ (נודע גם בשם העט: פלטין), נולד בדווינסק שבלטביה לר' בצלאל דבורץ, מחסידי חב"ד קאפוסט בדווינסק. בהיותו בן ארבע עשרה נכנס ללמוד בישיבת סלובודקה, ובתקופת מלחמת העולם הראשונה סייע רבות לקיומה של הישיבה. באותה תקופה ייסד את כתב העת התורני "תבונה", שפעל במשך כחמישים שנה ושימש במה מרכזית לפרסום חידושי תורה של רבנים ותלמידי ישיבות.
בשנת תרפ"ו (1926) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והם התיישבו בירושלים. הרב דבורץ היה יד ימינו של הרב נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, וסייע לו רבות בפיתוח ישיבתו בתקופות שונות הן בחו"ל והן בהעברת הישיבה לארץ ישראל לעיר חברון.
הרב דבורץ ייסד את "הבנק להתפתחות חברון", באמצעותו סייע לישיבה בעיר. בחודש תמוז תרפ"ט כאשר ביקר האדמו"ר הריי"צ, הרב דבורץ ואחיו יצחק נמנו עם פמליית האדמו"ר שהורשתה להיכנס לאתר.
הרב דבורץ הקים את חברת "תורה ותבונה" שבמסגרתה הוציא וההדיר כתבי יד של הראשונים, ובהם חידושי הרשב"א, הרמב"ן, רבנו חננאל, המאירי ועוד.
את ספריו היה שולח לספריית הרבי, ובאגרות קודש חלק ט"ו נדפסה אגרת ששיגר לו הרבי בקשר לכך (אגרת ה'תשלו): במענה על מכתבו מח' אלול, בו כותב שבטח נתקבל כבר הרשב"א על ב"ב שהדפיסו וכו'.
והנה לע"ע לא נתקבל וכנראה ממכתב כת"ר יתקבל ימים אלו, ומוסגר בזה המחאה להוצאות המשלוח.
ויהי רצון שיוסיף חילים בעניני תורה והמצוה, ולא רק בתורה אלא גם בלומדי' ואפשר יותר נכון לומר – העיקר בלומדי' וכמרז"ל הידוע שבעה דברים קדמו לעולם התורה וישראל וכו' ומחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר, והרי זהו ג"כ מהוראות תורתנו בהנוגע להנהגת איש הישראלי, וידוע הפסק כמה גדולים מעשי חייא אפילו לגבי מעשה רבי חנינא (כתובות קג, ב).
אשר זהו ג"כ הטעם לגילוי רזין דאורייתא פנימיות התורה בשופי ובאופן דהפצה עד שיגיעו גם חוצה וכנודע משל רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע מבן המלך והאבן טובה אשר בכתר המלך (נדפס בהתמים חוברת ב' ע' מט).
ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
בכבוד ובברכה.
הנפסקה הופעת "התנובה"?
ז"ע נתקבל ס' הרשב"א. ות"ח.
* * *
בשנות היו"דים יזם הרב דבורץ הקמת משק חרדי בנגב. בשנת תשי"ט ביקש לייסד מפלגה בלתי-מפלגתית בארץ הקודש, ובהקשר לכך פנה לרבי וביקש את עזרתו. על כך השיב לו הרבי (אג"ק י"ח, ו'תתקכא):
במענה למכתבו מי"א סיון, שז"ע נתקבל, ותוכנו אודות יסוד מפלגה בלתי מפלגתית באה"ק ת"ו.
וכמדומה כבר כתבתי לו בכגון דא, שהתחלה בזה צריכה להיות דוקא מאלו הנמצאים באה"ק ת"ו, שאז ביד אלו הנמצאים מחוץ לה גם הם לעשות בזה, ומובן שדוקא בחדשים אלו, שלפני בחירות יש חשש להתנגדות מוגברת מכו"כ חוגים, אפילו מאלו שזמן רב לפני בחירות, אולי לא היו מתנגדים בגלוי וק"ל.
ומובן שהנ"ל אמור בהנוגע ליסוד מפלגה, אבל אין פוטר כלל את כאו"א שהיכולת בידו לעשות הכל בענינים על מפלגתים (ולא כביטויו בלתי מפלגתים), כוונתי – עניני הפצת היהדות המסורתית, אשר באה"ק ת"ו כר נרחב לפעולות מסוג זה, ובפרט בתוככי הנוער.
ומובן הפלא התמי' והצער על מיעוט הפעולות בכגון דא וחוששני שלא רק מיעוט אלא מיעוטא דמיעוטא ופחות מזה, וקשה להאריך בדבר המצער ובפרט בריחוק מקום, שהרי הודיעו חז"ל אל תדין את חברך כו'.
ויהי רצון כיון שנמצאים אנו בחדש הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, אשר היתה בזה גאולת הרבים בעת ההיא ולשנים ולדורות הבאים לאחרי זה, כמובן מפרשת המאסר והגאולה, יביאו זה בפועל בפעולות באותם השטחים עליהם מסר נפשו הק' הם הפצת היהדות בכלל והפצת המעינות ביחוד שכל השייכים ויודעים עד"ז מחויבים בזה.
וכיון שלהצלחת העבודה צריכים מנוחה שמחה וטוב לבב הנה רועה ישראל השי"ת יאר פניו ויגאל את כאו"א בתכ"י מכל ענינים המבלבלים וימלאו את כל הנ"ל מתוך הרחבה אמיתית הן בגשמיות והן ברוחניות.
בכבוד ובברכה לבשו"ט.
•
נפטר בכ"ט שבט תשכ"ח, והיה מראשוני הנקברים בהר הזיתים לאחר שחרורו.
