דבר ראשון אני ממש ממש מזדהה ומבין..  אבל:

לא סתם הקב"ה נתן לנו כמה שנים לפני הנישואים- זה לא טעות בעריכה או משהו..

אלו שנים מדהימות שחיוניות ביותר בהתפתחות שלנו, זאת לא תחנת מעבר בדרך לנישואים, זה שלב בפני עצמו בחיים, שצריך להשקיע ולשמוח בו.

תנסי להפסיק לדמיין דמיונות על חתונה ובית וכו'.. כי זה באמת לא עוזר להפך, רק מתסכל. לא כדאי.

תחדדי את ההבנה שהשנים האלה הן לא סתם וניתנו לך שתנצלי אותם, תבני את האישיות, ופשוט תחיי את חייך עכשיו- מבלי לחשוב רק איך זה מקדם אותך לחתונה. 

בהצלחה!

אני אשכרה הולכת לחנויות רהיטים בשביל לבחור לי בדמיון דברים לבית שיהיה לי בעז"ה.

מחשבות ודמיונות על העתיד זה לברוח מהמציאות ומאוד נוח וכיף, אבל בסוף מתעוררים.

את לא רוצה למצוא את עצמך בעוד כמה שנים בידיעה שעשית הכל רק כדי "להעביר" את השנים האלה. לא!

יש לך מה לעשות עכשיו, זה חלק מהתוכנית האלוקית בשבילך, זה מה שהקב"ה מייעד לך לעכשיו, זה התפקיד שלך!

אז נכון זה לא קל.. מתמודדים, תנסי למלא את הזמן בדברים חיוביים לימוד תורה וחסד.

בס"ד

מצטערת אבל אחרי החתונה הכסף לא יגדל לך על העצים...

ובשביל להיות מוקפת באהבה צריך לעבוד...

את רוצה כסף?

תעבדי גם עכשיו, מה הקשר לאחרי החתונה?

את רוצה אהבה?

תקיפי עצמך בחברות אוהבות.

רוצה אהבה של בעל.ושל ילדים. ומשפחה.

אני משלבת לימודי תיכון עם לימודי תואר. ובעז"ה מקצרת לעצמי את הדרך לחיים האמיתים..

אבל מצד שני------ אני רוצה לעצור את הזמן!אני לא רוצה לפספס את הנעורים שלי ולהתבאס עוד כמה שנים שעשיתי הכל רק כדי "להעביר" את השנים האלה כמו שדתי לאומי אמר..

סוג של פצל"ש כזה. 

אולי זה באמת לא בל"חיות.

בס"ד

וזה יפה שאת מקצרת אבל באמת כדאי שתבררי עם עצמך אם לא היה עדיף להשאיר את זה לאחר כך ולא לפספס את החיים האמיתיים שיש לך כרגע...

ואני לא חושבת שהתואר זה מה שגורם לי לפספס את החיים האמיתים. מן הסתם יש לו מקום בעניין,אבל לא מקום משמעותי יותר מידי.

אם כבר הפספוס בא יותר מהכיוון של המחשבות ושל התאוות שלי.

אין "קיצורי דרך" והחיים האמיתיים אף פעם לא יתחילו, תלוי בך!

תמיד אפשר להגיד לעצמך שהנה החיים האמתיים זה זה, ואפשר להעביר ככה חיים שלמים.. (שיר יפה!)

הקב"ה לא ברא איך שברא בטעות , לכל שלב בחיים יש מטרה והוא עומד בפני עצמו ומחובתך למלא את התפקיד בשנים האלה! החיים האמיתיים יתחילו כשתבחרי שהם יתחילו. אם תבחרי לנצל את הזמן לדברים משמעותיים ובונים- הרווחת!

להסתכל על העתיד זה נחמד.. לא להסתחרר.. ברגע שתפנימי שעכשיו זה לא משהו בדרך לדבר האמיתי, אלא שלב חשוב ומכונן בחיים שלך (שישפיע עליהם!) אני חושב שיוקל עלייך ותהיי יותר מאושרת ושלמה.

שכחתי להוסיף, הרצון לאהבה הוא טבעי ביותר, אולי הכי טבעי שיש. ומובן. אז עד שיגיע ה"אחד" שלך, או עד שיגיע הזמן לחפש אותו, תנסי באמת לפתח את הקשרים עם החברות.. ובבוא העת גם הקומה הנוספת תגיע. 

לא חשבתי על זה בכיוון הזה בכלל.

אני לא מוצאת את המילים להודות לך.

מה זו בלחי"ת?

..

אם כי גם אני חולה בזה..

ואחרי שתרוויחי  ( אם תרוויחי.)יהיה לך הרבה כסף ותוכלי לקנות מה שבאלך ..

בס"ד

וכולם יאלצו לסלוח לי על ניפוצה.

אם נשאר לך לפחות 3 שנים לחתונה את כנראה בת 15.

חיי נישואים זה בכלל לא קל! (לא מנסיון). להפך- הרבה יותר קשה להיות נשואה מאשר רווקה. בתור נשואה את בקשר עם מישהו, שנכון- את אוהבת והכל, אבל הוא לא את, אלא החצי השני שלך. את צריכה לדעת לחיות עם שטויות של אדם אחר. לרדת מהסרט- לא תאהבי בו ה-כ-ל. מושלם הוא לא יהיה, אלא מושלם בשבילך. ולכן תאלצי לחנך אותו להרים את הגרביים שלו, לדוגמא.  דוגמא מטומטמת שמביאה לפירוק משפחות.

את יכולה לתאר לעצמך כמה קשה לנהל בית? מסמכים של הבנק ושל הביטוח ודברים שאין לך מושג בהם. הצורך לממן את עצמך (2 צעירים, כנראה שניכם לומדים תורה/מקצוע, עוד אין פרנסה, ואם כן- משו קטן מאד). את חושבת שאחרי החתונה תוכלי לקנות להורים שלך דברים? סביר להניח שתקני לעצמך פחות מבגד ב-50 ש"ח לחודש. תתחילי לחסוך- קופת חולים לוקחת כסף, שכר דירה, שכר לימודים, חשמל, מים, אוכל לכל השבוע. אחרי שמתחתנים, כדי לדעת- צריך לחסוך. אני יכולה להגיד לך על עצמי- ב"ה בבית שלי לא חסר כלום, ובעז"ה אחרי החתונה ההורים שלי יעזרו לי/לנו מאד. אבל אם ההורים שלך לא במצב כלכלי מי יודע מה, וגם סתם ככה מי שרוצה לנתק את החבל (לפעמים הילדים, לפעמים ההורים)- כבר לא רוצים להישען על ההורים.  מבחינה כלכלית המצב בד"כ קשה, ותצטרכי לא רק לא לקנות מכשירים שווים לאמא שלך- את לא תקני גם לך. לא בשנים הראשונות, לפחות.

ועבודה- את חושבת שזה פשוט?! הלימודים האקדמיים יתישו אותך. לא בטוח שתתקבלי למה שתרצי ואיפה שתרצי. ואחרי שנות הלימוד (תואר שני?) שעליהן את משלמת, בכלל לא בטוח שתמצאי עבודה. ואולי התנאים יהיו ממש מעפנים. רוב האנשים לא מתעשרים עם יציאתם לשוק העבודה. לא תמיד מתקבלים, וגם אם התקבלת- את עובדת צעירה ובגל הקיצוצים הראשון את גם הראשונה לעזוב. וא לכל מקצוע יש ביקוש. וגם אם יש לך עבודה- את חושבת שאין מריבות, סכסוכים, תסכולים?! עם הבוס והקולגות?! עם שעות העבודה, עם העבודה הלפעמים משעממת ומתישה והתהתחייבות לקום כל יום באותה שעה, להתארגן וללכת לאותו מקום.

ובעלך- נכון, אוהבים. אבל יש גם המון חיכוכים, וכדי להיות מאושרים שניכם חייבים לעבוד מאד קשה. את תלמדי לקבל אותו כמו שהוא ולהשתנות בשבילו. וגם הוא ילמד. לא הכל ורוד ומתוק- ולפעמים תריבו. ואת תצפי ממנו להיות שם בשבילך אבל הוא ישלים עבודה לאוניברסיטה. וכמה שנים אח"כ הוא ירצה אותך בשבילו, אבל את תיהיה מתוסכלת מהעבודה ותתעלמי. זה לא חייב לקרות, אבל את חייבת להיות מודעת- בחיי נישואים יש עליות וירידות. בנוסף, זוג צעיר שבד"כ עוד לא עובד רציני ואין לו הכנסה מובטחת ומסודרת הוא בד"כ גם מתוסכל. קושי כלכלי גורם בד"כ לחץ, עצבנות, חרדה ומתח שיגרמו לפחות פניות לבן/בת הזוג . קושי כלכלי (שכמעט תמיד קיים אצל זוג צעיר, ברמה זו או אחרת)  גורם למתח, ותצטרכו לעבוד על עצמכם קשה כדי לא להתפרץ  אחד על השני.

וילדים זה בכלל.. אם ח"ו אין ילדים, זה מעציב ומלחיץ וכואב. לא עלינו. אבל ב"ה כשיש ילדים- מחליפים את החשיבה מ"אני" ל"אנחנו". אז חוץ מהוצאות (ביגוד, טיטולים, אוכל ואח"כ עוד ועוד ועוד...) יש המון אחריות. הקושי בתפקוד כהורה במשרה מלאה, כרעיה במשרה מלאה וכאדם עובד במשרה מלאה. הלחץ יכול לשגע כל אדם. גם בלי להכניס את ההריון והלידה (הפרעה לרצף הלמידה באקדמיה לפני הלידה ואחריה = הצטברות מבחנים ועבודות וחומר. בתקופת ההריון- עיפות, הקאות, קושי פיזי ונפשי, אחרי הלידה- קושי בחזרה לשיגרה), קשה לתפקד אחרי שיום שלם למדת/ עבדת, אחה"צ ירדת עם הילדים לגינה, את מכינה א.ע. עם מוצץ ביד ומחברת בשניה, מרדימה אותם שעות, הולכת ללמוד, הם מתעוררים, את שוב מרדימה אותם, מרגיעה, ושוב ושוב, ואת מתקלחת קצר כדי שלא יבכו ולא תשמעי, והולכת לישון ורצה להניק, וכל הלילה את לא ישנה שעה ברצף, ובבוקר שוב את הולכת ללמוד/לעבוד והסיבוב ממשיך. בלי לחשב את המחלות וכו'. ותוך כדי זה לתפעל בית- לבשל, לנקות, לכבס, לשטוף.

אז נכון, זה לא חייב להיות ככה. אבל התמונה שמצוירת למעלה לא מאד רחוקה מהמציאות של רוב הזוגות הצעירים. ונכון, ההורים עוזרים, וההורים שלו, ואחיות שלו/שלך וכו'. אבל לא תמיד זה מספיק. אני לא אומרת שכל הזמן יהיה מתח וקשה, אבל חוץ מהעליות יהיה גם קושי. וכדאי לדעת את זה. אם ציירת תמונה של בית קטן/גדול נקי ומסודר כשאת יושבת על כסא נדנדה מפנק ומחבקת ילד אחד כשהשני יושב ומשחק במכוניות עם בעלך- זו תמונה מקסימה שכנראה תבוא ביום מן הימים. אבל לפניה ואחריה יהיו, לצד עוד המון כמותה, ימים של עיפות ומתח וקשיים וריב ואחריו פיוס.

מקווה שהתמונה הובנה.

אז למה תיארתי לך את זה? שתביני שחיי נישואין זה המון עבודה- על הנפש, על המידות. המון דחיקה של הצורך הפרטי. שזה גם ורוד ומתוק וגם מלחיץ ומתיש. הקשיים האלו הם לא סיבה לדחיית נישואין ל"כשיהיה לי כסף", וההסבר- בשמחה (אם תרצי). אבל הם כן סיבה להנות מהזמן שבו העול המתוק הזה לא עלייך. תהני- את לא סוחבת עוד אנשים עלייך, כרגע את לא "משועבדת" לילדים (שזה שיעבוד מרצון ובשמחה, אבל כן- את מבטלת את עצמך למענם), אין עלייך לחץ כלכלי, לפחות לא לחץ אמיתי וכבד(כי גם אם אמא אמרה שתקני בכסף שלך חולצה, ה-50 ש"ח האלו או החולצה לא כ"כ חיונים. כסף לבשר, לעומת זאת, הוא חיוני...). את יכולה לפתח את עצמך בתחום החברתי, מה שתצמצמי מאד אחרי החתונה. נכון, תיהי מאושרת בע"ה עם בעלך, אבל הקשר עם חברות מדרך הטבע ידהה, (ואם לא- ליבי על בעלך. כשאישה נשארת עם חברות בקשר צמוד אחרי החתונה היא לא משקיעה בבעלה כמו שצריך, והקשר בינה לבינו נפגע מאד).  היום את מרשה לעצמך להוציא כסף על בגד (מכספך או משל ההורים), אבל בעתיד את תחשבי לא פעמיים אלא 100 פעמים אם זה חיוני.

בקיצור- נערה. את יכולה עכשיו לפתח את עצמך, את האישיות, וגם להנות. אחרי שתתחתני, בע"ה, לצד האושר יבוא הקושי, שהוא הכרחי וחיוני בשביל ליצור קשר נכון עם בעלך ולקבל את האחריות לעתיד. ובע"ה תצליחו להיות מאושרים לצידו ותבססו את הקשר בזכות הקשיים וחוסר ההסכמות וגם הריבים והמתחים. אבל היום זכותך לחשוב על עצמך, ובעתיד- על בעלך והילדים. תצאי מהסרט שבעתיד יהיה מושלם, ותתחילי להנות מהאפשרות להיות אדם לעצמו (גם בקטע של לפתח את עצמך, וגם- לפנק את עצמך) לעוד, בע"ה 3 שנים.

אני לא חושב שהפתרון זה להראות כמה חיי הנישואים הם קשים ולא ורודים בטח שזה לא נאמר מניסיון...

בכללי לעניות דעתי ההסתכלות צריכה להיות חיובית..

זה לא יעזור עכשיו לנסות לגרום לה לחשוב שאוי כמה זה גרוע נישואים ואיזה כיף זה עכשיו בלי דאגות על הראש..

נישואים זה קדוש ונפלא, אבל בזמנו.

תקופת הנוער היא טובה כי היא עומדת בפני עצמה, לא צריך ל"הוריד" תקופות אחרות בחיים כדי להרגיש טוב עכשיו.

צריך להרגיש טוב עכשיו פשוט כי ככה צריך להרגיש לא בגלל שמה שמחכה לנו הוא משהו לא טוב..

מסובך אה..

אולי אני קטנה אבל תמימה אני לא. |למרות שזה לא היה נשמע ככה בתגובות שלי הנ"ל|

אבל עדיין.אני רוצה את החיים האלה.את החיים עם הדאגות והאחריות. הם עדיין קוסמים לי עם כל הקושי שיש בהם.

התואר..אז בגיל 19 בעז"ה יהיה לי תואר בידים..ואז אני לא אצטרך לעשות פסיכומטרי ולא ללמוד.וישר לעבוד עד החתונה..ואז לא יהיה את הקשיים שתיארת על זוג בתחילת הנישואים בקשר לעבודה וללימודים.

יש אנשים שחיים כל הזמן בהרגשה של כבר בא להם להיות עוד 10 שנים קדימה, ושעוברים ה10 שנים האלו בא להם להיות עוד עשר שנים קדימה, ואחרי שזה עובר בא להם להיות עשר שנים אחורה.....

גם בלהיות אמא עצמאית ובוגרת יש חסרונות אולי עכשו את לא רואה אותם אבל בעתיד את בטוח תשימי לב אליהם, לדעתי זה הרבה יותר קשה.
 

יש נטייה לאנשים לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר - תמיד אנשים חושבים שתקופות אחרות טובות יותר, אבל הרבה יותר חכם זה להאמין שהתקופה שאתה נמצא בה היא הכי טובה.

בקיצור תהני מהחיים שאת נמצאת בהם עכשו, תראי את היתרונות שי לך בתור אישה צעירה שיכולה להנות מהחיים עם הרבה פחות מחויבות לכלל, ותנסי לשמוח במצב שאת נמצאת בו עכשו ולא לנסות להסתכל על תקופות אחרות בחיים שעדין לא הגיעו

בהצלחה רבה, מקווה שלא חפרתי....

בעז"ה אני ארפה מזה..לאט לאט.

אבל הזמן הזה הוא הזמן הכי יפה. באמת.

זה הזמן לגלות מי את באמת ומה את רוצה מעצמך,

לבנות את עצמך..

ואני יודעת שזה מה שכולם אומרים אבל מה לעשות שזה נכון..

יש לך עוד שלוש שנים מדהימות עם חברות ועם עצמך

בלי דאגות של פרנסה וחינוך..

כולם מדמיינים את זה כגן עדן עלי אדמות.

משום מה לי קשה לראות את זה ככה. אולי אפילו להיפך.

זה יכול להיות גן עדן, אבל כדי שזה יהיה גן עדן צריך את השנים האלה, בלי להתבלבל ולהיאבד עם בנים ועם שטויות, בשביל לבנות את עצמינו, את המידות, את התכונות. צריך להתבגר, לנסות להשלים את עצמינו כדי שנוכל לחיות חיים עשירים יותר עם בן זוג עם תכונות משלו, ומלאי של "שריטות" משלו.

בכנות רבה- אני אישית דווקא חוששת מאוד להתחתן... אני רואה גירושין בכל פינה. בדיוק לאחרונה שמעתי שזוג צעיר עם ילד שהיו שכנים שלנו, חושבים להתגרש. היא מורה של אחת הכיתות אצלנו ואיזה מישי חסרת טקט שאלה אם היא עומדת להתגרש כי היא בוכה הרבה. (חוסר טאקט משווע...)

ועוד דבר- כולם אומרים שהלבבות והאהבה וכל זה, נגמרים מהר מאוד.

אני לצערי הפוכה ממך...

קיצור- חיי משפחה זה במידה מסויימת עול. זה דורש. וההמון כסף שאת מדברת עליו זה קצת תמימות ( בלי להעליב..), כי בשביל הכסף הזה עובדים כמו חמורים, וצריך לפרנס עוד אנשים חוץ ממך, ולפעמים אין לך שקל על הנשמה.

והעצמאות הזו היא גם חסרון. את אחראית על עצמך לטוב ולרע. את לא חוזרת הביתה לאמא ופורקת את מה שיש לך על הלב, את זאת שאמורה להחזיק הכל.

ואם יש זמן שאת עצמאית, זה עכשיו. אין לך אף אחד חוץ ממך להתחשב בו, ההורים שלך משלמים בשבילך על מה שאת צריכה (גם אם לא על כל הופעה שבא לך, הם משלמים על בית, חשמל, אוכל, בגדים..- דברים שבבוא היום תדאגי להם בעצמך).

בקיצור- תהני מעכשיו, תנצלי את היתרונות של התקופה הזו, ותעזבי בנים וכוליי. בעיתו ובזמנו בעז"ה.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות